צעירים עם ותק

רק לאחרונה הם הגיעו לגיל שאפשר להתחיל להצביע, ובעוד פחות משלושה חודשים הם כבר יצעדו בפעם השלישית אל הקלפי. אחרי סבב הבחירות הראשון, באפריל השנה, והסבב השני, בחודש ספטמבר, צעירי ישראל, בין תיכון לצבא, ישלשלו פתק גם בסבב השלישי שנקבע בשבוע שעבר – ב־2 במארס.

אייל מזעקי ממרחב עם שבנגב יהיה בבחירות הקרובות בן 19 ויצביע בפעם השלישית, כחייל. "זה בעיקר מצחיק", הוא אומר, "אני חושב שזה די דפוק, נגרם נזק כלכלי למדינה. אבל מבחירות לבחירות אתה מקבל שכל ומשנה את ההצבעה. אתה לומד את המצב, פותח יותר את העיניים".

אייל מזעקי

בסבב הראשון אייל הצביע לליכוד. בשני לרשימה אחרת. "בבית אנחנו מפולגים", הוא אומר, "חלק היו בסבב הראשון עם סמוטריץ' ואני עם ביבי. לקחתי את אבא שלי איתי. אבל בבחירות הקרובות לא אצביע לביבי. אני רוצה להחליף אותו במישהו יותר מרענן, חדש. הוא היה הרבה זמן בשלטון ודברים מתחילים להסריח. אני גם לא רוצה את כחול לבן. מקווה שיהיה משהו חדש".

רוועה אבו־רוקון מעוספיה שבכרמל, בת 18 ושמונה חודשים, תצביע גם כן בפעם השלישית, עוד לפני שמלאו לה 19. "חגגתי 18 ב־3 באפריל וכמה ימים אחר כך התקיימו הבחירות הראשונות", היא מספרת, "חיכיתי לרגע שאוכל להצביע, זה משהו מרגש. אני בוגרת בית הספר ויצ"ו לאמנויות בחיפה ודיברנו על זה. ההצבעה הראשונה הייתה חוויה. בבחירות השניות לא רק שהצבעתי, כבר עבדתי – הייתי סגנית ראש קלפי בעוספיה. בכל מקרה, שיניתי את הצבעתי".

רוועה אבו־רוקון | צילום: שרון צור

לשאלה האם היא חוששת מסבב רביעי, אבו־רוקון צוחקת: "זה מוגזם, אני מקווה שלא נגיע לשם. כרגע אני קצת מבולבלת. יש סיכוי גבוה שאצביע למפלגה שהצבעתי לה בפעם השנייה. ארצה גם לעבוד פעם נוספת בקלפי ביום הבחירות. זו חוויה, אתה לוקח חלק בהליך הדמוקרטי".

יירוס זלקה, בת 19 מפתח תקווה, היא חניכה במכינה הקדם־צבאית חנתון שבעמק יזרעאל. גם היא תגיע שוב לקלפי. "זה פשוט לא הגיוני, ממש פסיכי, שכל שלושה חודשים אני הולכת להצביע", היא אומרת, "בפעם הראשונה הצבעתי ליכוד, בפעם השנייה לאיילת שקד, וגם הפעם אצביע לה. לא חלמתי להצביע שלוש פעמים בתוך כשנה. האם האנשים שמנהלים את המדינה לא מבינים את זה? כצעירים אנחנו לא מאמינים שזה קורה לנו. זה בזבוז כספי ציבור על עוד מערכת בחירות שתביא את אותן תוצאות".

יירוס זלקה

גם נועה חן, בת 19 מתל־אביב, לומדת במכינה הקדם־צבאית חנתון. "זה בלתי נתפס ששוב הולכים לבחירות", היא אומרת, "זה מעורר המון שאלות לגבי החברה שלנו, מנהיגות ומהות הדמוקרטיה. יש תחושה של כאוס, משבר מנהיגות ענק שכמוהו לא היה בישראל. אני שואלת את עצמי איך אני, ששואפת להנהיג בעתיד, מושפעת מהדברים האלה? איזה דור גדל במערכת פוליטית כזו? אני אוהבת את המדינה שלי, אני ציונית ועצוב לי מאוד. אני מרגישה שיש סימן שאלה גדול על זהותה של המדינה. בפעם הראשונה הצבעתי למפלגת העבודה, בפעם השנייה לכחול לבן ואני אובדת עצות לגבי ההצבעה בפעם השלישית. מרגישה שאין אידיאולוגיה. הצבעתי פעמיים ולא קרה כלום. עלה לי לראש לא ללכת להצביע, כמחאה, אבל אני מאמינה שכן אלך בסוף".

נועה חן

לפני חודש חגג אופיר זהבי־גרציה מקיבוץ דפנה שבגליל העליון את יום הולדתו ה־19. גם הוא, כמו חבריו, מתקשה להאמין כי בתוך פחות משנה שוב יתייצב בקלפי. אופיר הוא חניך במכינה הקדם־צבאית שחר ביישוב החדש רמת טראמפ שברמת הגולן ובקיץ יתגייס ליחידה קרבית.

בבחירות הראשונות הוא הצביע לזהות של משה פייגלין. "רציתי משהו אחר, מאוד התחברתי אליו, כי הוא דיבר על דאגה לחולים ובדיוק אמא שלי חלתה בסרטן", הוא מספר, "אבל מתברר שהייתי תמים".

בבחירות השניות הוא הצביע לכחול לבן ויעשה זאת שוב במארס: "בני גנץ הוא הבחירה הכי הגיונית, אני קרוב לדעות הפוליטיות שלו והוא גם היה רמטכ"ל. רציתי מישהו שבאמת מחפש מה טוב למדינה ולא לעצמו. מישהו שידאג לפריפריה ולא יגיד שהתושבים שם משעממים אותו. אני לא יכול לסמוך על ראש ממשלה עם כתב אישום על שוחד. צריך כבר שינוי, אי אפשר יותר עם השחיתות, ההסתה והאלימות".