בגיל 43, שחר איש שלום, גרושה ואם לשניים, רצתה ילד נוסף. במהלך טיפולי הפוריות היא עברה בדיקות שגרתיות, ובאחת מהן התגלה שהיא סובלת מהמוגלובין נמוך. חמישה חודשים אחר כך, כשהבעיה החמירה והיא סבלה כבר מאנמיה, טיפל בה רופא המשפחה שלה בברזל ובוויטמין B12. הוא עשה זאת מבלי שבדק מה גורם לירידה התלולה בערכי הברזל שלה. איש שלום הגיעה למרפאה פעמים נוספות כשערכי הברזל בדמה יורדים בעקביות, אבל עדיין לא נשלחה לבירור.
"רק כשנה וחצי לאחר הופעת האנמיה הראשונה, כאשר רמת ההמוגלובין כבר עמדה על 8.2 והיא התלוננה על הקאות ועל צואה ירוקה, הופנתה איש שלום לבית החולים ושם התגלה שלקתה בסרטן מעי גרורתי. היא עברה ייסורים קשים, נאבקה במחלה במשך שנתיים ונפטרה בגיל 49 - כשהיא משאירה אחריה שני יתומים" - כך נכתב בכתב התביעה על סך 2.5 מיליון שקל שהגיש לאחרונה עו"ד דוד פייל נגד קופת חולים "מכבי" בשמם של יתומיה, יובל וירדן. "הייתי חייל כשאמא נפטרה ואחותי יובל הייתה בסך הכל תלמידת תיכון", מספר הבן ירדן (23), "היינו כל כך שבורים, נטולי כוחות ומפוחדים כשעזבנו את הבית שלנו ועברנו לגור אצל סבתא. רק אחרי שקצת התאוששנו נודע לנו שאמא שלנו הבינה שרופא המשפחה שלה התרשל בטיפול בה, תבעה אותו, ועכשיו אנחנו ממשיכים את התביעה שלה".
לפי כתב התביעה, הסימן המחשיד הראשון הופיע במאי 2014: "בבדיקת מעבדה, ערך ההמוגלובין שלה עמד על 11.9, כשבבדיקה הקודמת - שנעשתה פחות משנה לפני כן, ערך ההמוגלובין היה 13.6", נכתב בתביעה.
המנוחה פנתה לרופא בנושאי בריאות שונים עוד ארבע פעמים, מבלי שהוא התייחס לרמת ההמוגלובין הנמוכה. "רק כחצי שנה אחר כך, בעקבות בדיקות דם נוספות, מציין הרופא לראשונה: 'אנמיה, חסר ברזל וויטמין B12', ונותן לה מרשם לברזל ולתוסף מזון B12".
"מרגישה טוב"
שחר המשיכה בטיפולי הפוריות ואף עברה ניתוח לכריתת חצוצרה ולשחרור הידבקויות, כשנושא ההמוגלובין לא מקבל תשומת לב. פחות משנה לאחר שאובחנה האנמיה, ערכי ההמוגלובין בדמה כבר ירדו ל־9.6, ורופא המשפחה צייד אותה במרשמים לחומצה פולית ולטיפול תוך ורידי בברזל. "לאחר ארבע מנות טיפול לווריד היא עברה בדיקת דם, והרופא כתב שהיא מרגישה טוב", נכתב בתביעה, "חודש אחר כך קיבלה המנוחה מנת ברזל נוספת והתלוננה בפני הרופא שהיא סובלת מזה יומיים מקוצר נשימה. בבדיקתה נתגלתה כניסת אוויר מופחתת דו־צדדית, ואליה ואל האנמיה שנותרה עיקשת גם תחת טיפול לא התייחס הרופא".
טיפולי הפוריות הופסקו מאחר שמצבה הרפואי הלך והידרדר. חודש אחרי שהתלוננה על קשיי נשימה היא פנתה לרופא דרך אתר האינטרנט של "מכבי" ונענתה על ידי הרופא שהוא סבור שסבב טיפולי נוסף של עירוי ברזל "יעשה כבר את העבודה".
"בשלב זה אמא עוד עבדה ב'בזק', ורק שיתפה אותנו שערכי ה־B12 שלה נמצאים בירידה", סיפר הבן ירדן, "זה לא נשמע מדאיג, מה גם שהיא הייתה כל כך חיונית ומלאת חיים. משהו בה שידר לנו שהכל מטופל".
ארבעה חודשים חלפו, ואיש שלום הגיעה לרופא עם תלונה על חוסר נוחות בבטן. "הוא כתב שהיא סובלת מעצירות כרונית שהחמירה, סובלת מצואה ירוקה־אפורה, ובשלושת הימים האחרונים סובלת מנפיחות דו־צדדית ברגליה ומהקאות", נכתב בתביעה.
בבדיקת דם שעברה יום אחר כך כבר אובחנה אנמיה חריפה, כשערך ההמוגלובין הידרדר ל־8.2. למחרת הופנתה המנוחה למיון בבית החולים "רמב"ם", עברה סדרת בדיקות, והרופאים איבחנו מיד סרטן במעי הגס, שכבר שלח גרורות לטחול ולכבד. "אחות של אמא כינסה אותי, את אחותי, את אמא ואת סבתא ובישרה לנו את מה שלאמא היה קשה להגיד: שהיא חולה בסרטן מפושט וגרורתי. אבל היא מיד הוסיפה שהיא מכירה אונקולוגית ב'שיבא', שהיא אופטימית ושאין לנו מה לדאוג, כי יודעים לטפל גם במחלה מפושטת".
היא אושפזה בבית החולים "שערי צדק", שם נכרתו אונת כבד נגועה וחלק מהמעי הגס. שלושה שבועות אחרי שהתאוששה מהניתוח הקשה, החלה איש שלום בסדרה של שמונה טיפולים כימיים. "בשלב הזה של הטיפולים אמא הפסיקה לעבוד", מתאר ירדן, "הצבא נתן לי חופשה מיוחדת, כך שיכולתי להתלוות אליה לקבלת הטיפול. היא הייתה לביאה. בין הטיפולים הבית שמר על האופי המיוחד שלו ‑ פתוח, מוקף בחברים וחברות שלה, צחוקים. היא לא נפלה לדיכאון, בטח לא לידנו".
בשלבים הראשונים, הטיפול הכימי הניב סימנים מעודדים שהעידו על התכווצות הגרורות. אבל האופטימיות נעלמה במהרה. "ב־14.9.2017 התלוננה המנוחה בפני רופא המשפחה שלה על כאבים חזקים בצד ימין של האגן. הוא ציין כי קיים נגע גרורתי וכי היא ממתינה להקרנה. ב־19 בחודש נוקזו ארבעה ליטרים של נוזל מהבטן והיא אושפזה במחלקה האונקולוגית עקב החמרה במצבה. היא הייתה אפאתית, לא מגיבה, לטרגית (רדומה), בוהה וממעטת לתקשר. יום אחר כך היא נפטרה", כותב עו"ד פייל בתביעה.
"בחצי השנה האחרונה הייתה הידרדרות קשה", מספר ירדן, "היה לה קשה לקום מהמיטה, היא גם כבר לא הייתה עצמאית. למרות כל הסימנים המובהקים האלה, אחותי ואני לא ידענו שזה עומד להיגמר כפי שזה נגמר. ממרחק הזמן אני מבין שזו לא הייתה הכחשה, אלא הלך רוח טבעי של ילדים שלא רוצים, ולכן גם לא מאמינים, שהאמא המדהימה שלהם תעזוב אותם ותמות".
"הנתבעת התרשלה"
בחוות דעת מומחה שצורפה לתביעה כותב ד"ר דוד אדלמן, מומחה לרפואה פנימית ואונקולוגיה: "הנתבעת (קופת חולים 'מכבי') התרשלה בטיפול ובאבחון המנוחה, לא ביצעה את הבדיקות המתחייבות, לא עקבה כראוי אחר מצבה ולא ערכה דיון במשמעות ממצאי הבדיקות. בייחוד התרשל רופא המשפחה, כאשר התעלם ממושכות מהאנמיה העיקשת שממנה סבלה המנוחה במשך כשנה וחצי לפני גילוי הסרטן. אילו היה ממשיך רופא המשפחה את הבירור המתבקש היה מתגלה הסרטן הרבה לפני גילויו בפועל".
הוא מציין שירידה בערכי ההמוגלובין שמתחילה בסוף שנות הפוריות, כפי שקרה לשחר, אינה מהווה תמונה קלאסית של אנמיה מחסר בברזל. "על פי הטקסט־בוק של רופאי המשפחה, כאשר ההמוגלובין אינו מגיב לטיפול בברזל יש לשקול גורמים נוספים", כותב ד"ר אדלמן, "גם בתלונות על עצירות על רופא המשפחה לקחת היסטוריה מפורטת בנוגע לתדירות ומרקם הצואה. יש גם לבצע בדיקה של הבטן ובדיקה רקטלית כשנוכחות של כל סימן אזהרה דורשת הערכה מהירה".
לסיכום, הוא כותב כי אילו סרטן המעי היה מאובחן ומטופל בסוף שנת 2014 - שנה טרם האבחון בפועל, או אפילו קודם לכן, כשהוא ממוקם רק במעי הגס, סיכוייה לשרוד חמש שנים היו עומדים על 90 אחוז. "אפילו בשלב ההתפשטות האזורית סיכוייה לריפוי מלא היו בשיעור גבוה. אולם באבחון מחלתה באיחור סיכויי ההישרדות שלה היו אפסיים", הוא כתב.
בשנתיים שחלפו מאז מותה, ילדיה של איש שלום מתקשים להתאושש. "איבדנו את האמא הכי קורעת, מצחיקה וקולית שאפשר לתאר, ועוד בגיל שאנחנו עוד כל כך צריכים אותה", מסכם הבן האבל.
תגובת "מכבי שירותי בריאות": "קיבלנו את כתב התביעה ואנו לומדים את פרטיו. נמסור התייחסות מפורטת בבית המשפט". *
