אתר משלי

יום אחד, כנראה מתוך קנאה באחרים שיש להם, החלטתי שאני רוצה שיהיה לי אתר משלי באינטרנט. אחרי חיפוש קצר פניתי במיילים לכמה אתרים של בוני אתרים ואלה אף חזרו אליי ותיחקרו אותי ארוכות לגבי מי אני ומה הצרכים שלי, ולמה אני צריך אתר. ואז הודיעו לי כולם חד־משמעית שהם לא מתאימים לי. למה? כי הם מתמחים באתרי תדמית/ תפעול/ שיווק או בדפי נחיתה (מתברר שיש דבר כזה) ואני צריך משהו אחר. ובאמת, הפנו אותי לחברים שלהם, שגם הם בוני אתרים, וגם הם תיחקרו אותי והודיעו לי בסופו של דבר שהם לא מתאימים לי, מפני שהם מתמחים בתחום צר מאוד, אבל שונה מאוד מהצורך שלי. בשלב הזה של השיחה יופיעו בדרך כלל כמה אותיות באנגלית (PPT או GES) או כל צירוף אחר שאני לא מבין ולא אומר לי כלום. אבל כדי לא לצאת איש מערות אני מהנהן בהבנה ומחכה רק שהשיחה תיגמר כבר.

אחרי פנייה אחת אפילו הוזמנתי לפגישה. זו נערכה בחלל עבודה מפואר במרכז תל־אביב. היינו כמה מבקשי אתרים שרוכזו לפגישה אחת עם המומחים של החברה. משום מה הפגישה נערכה באנגלית, כולם היו צעירים עד כדי גיחוך, ורבים מעובדי החברה הגיעו עם הכלבים שלהם ששוטטו בחופשיות בין החדרים. שתינו אספרסו משובח, אכלנו כריכים נפלאים שהוזמנו במיוחד מסנדוויצ'יאדת־על. בסופו של דבר קיבלנו הרצאה על חשיבות האתרים ודרכי בנייתם, ואני חזרתי הביתה עם המון מידע חדש, אבל יותר מבולבל משהייתי.

בסוף אחד מהם אפילו חזר אליי, וגם עם הצעת מחיר. אבל זו הייתה כה מנופחת במושגים טכנולוגיים חסרי משמעות וכה מופרזת במחירה, שאיבדתי אפילו את החשק להשיב במייל מנומס כדי לדחות אותה.

בסופו של דבר עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה: פניתי לאשתי בבקשת עזרה. הצלחתי לבודד אותה מהעולם לכמה שעות והושבתי אותה מול המחשב. לקח לה בערך חצי שעה למצוא אתר שמציע בניית אתרים בחינם ולבנות לי אתר מגניב לגמרי עם תמונות וכל הפטנטים והשכלולים. למרות שכבר ראיתי ושמעתי הכל פחות או יותר, נדהמתי מהאופן שבו כל המומחים והיועצים למיניהם הסתירו ממני באופן שיטתי את העובדה שכל השירותים שהם מציעים ניתנים לתפעול לגמרי בחינם, בלי לצאת מהבית.

כשסיפרתי לבתי בת ה־13 מה קרה, היא לעגה לי על תמימותי הטכנולוגית. לא חבל על הזמן של אמא? אם היית מבקש ממני הייתי עושה את זה עבורך לא בחצי שעה, אלא ברבע שעה ולא במחשב, אלא בטלפון.

אז עכשיו אני אפילו יותר מבולבל. אבל היי, לפחות יש לי אתר.