פעם הייתה זאת מחאת הדלק. אלפי אזרחים איראנים מיואשים יצאו לרחובות להתעמת עם משמרות המהפכה ולמחות על מחירי הבנזין המאמירים. המפגינים שרפו סניפי בנקים וקראו להחלפת המשטר. למרות החשכת הרשתות מצד המשטר, הנתונים זלגו החוצה — קרוב ל־300 אזרחים נהרגו וכ־3,000 נפצעו. ההתקוממות דוכאה בכוח רב ברחובות, אבל ברשת המחאה רוחשת כל הזמן. האינטרנט הפך את האבסורד לנגיש: הגולשים רואים את ילדי המנהיגים שלהם מעלים תמונות מנקרות עיניים של החיים הטובים, בעוד הם נאנקים ונשברים תחת המצוקה הכלכלית הקשה.

"לאלבום התמונות הזה יש ערך סנטימנטלי גבוה עבור אחד מהאקזאדה (כינוי גנאי לילדי הבכירים באיראן)", כתב גולש בפייסבוק וצירף תמונות של בחור צעיר שמתהדר במכונית יוקרתית, בשעון ובנעליים מהסוג היקר ביותר. "ילד השמנת הזה הוא בנו של שר החינוך הגופני האיראני, והאחראי על משרד הנפט בדימוס. הוא שינה את שמו באינסטגרם לכיאן. כן, זהו אחסאן, בנו של עלי אבאדי, שמצטלם בתוך מזראטי. יש לו 17 אלף עוקבים אומללים יותר ממנו".

גם הפער בין קריאות "מוות לארצות־הברית" וההטפות לציבור הרחב שיש לראות במערב את "השטן הגדול", לבין העובדה שילדי הבכירים האיראנים לומדים במדינות המערב ומתגוררים בהן — מייצר ברשת תרעומת מבעבעת. מהדי זריף, בנו של שר החוץ זריף, למד בניו־יורק. עשור מחייו הוא בילה בארצות־הברית, שם השלים את השכלתו עד שחזר לאיראן. האחיינית של רוחאני, מרים פרדיון, למדה למשל באוניברסיטת קולומביה, כשסיימה את לימודיה שם עברה לבית ספר יוקרתי לכלכלה בלונדון, והחלה לעבוד שם בבנק גרמני. בינתיים בעלה, בנו של שגריר איראן בשווייץ, למד באוקספורד. גם בנו של נשיא איראן לשעבר מוחמד ח'תאמי מתגורר מחוץ למדינה.

"לאחראים שילדיהם נמצאים בחו"ל. אם המדינה הזאת היא מקום כל כך טוב, למה שלחתם את הילדים שלכם לגור בחו"ל?" שואל גולש בטוויטר. אחר כותב: "כל עוד ילדי האחראים נמצאים באירופה, בארה"ב ובאוסטרליה, גם הלב שלהם נמצא שם. הם לא מודעים למצב הצעירים המובטלים באיראן". הכעס על הצביעות מתבטא גם בציוץ של גולש אחר: "הקריאה 'מוות לארה"ב' סותרת את שהותם של ילדי הבכירים האיראניים בארה"ב".

העושר מעורר זעם. פוסטים ברשתות שמוחים על התנהלות המנהיגים וילדיהם, מתוך מצגת של אמ"ן

העניים נשארו עניים

פרופ' דוד מנשרי, מייסד מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל־אביב, מכיר היטב את התופעה. "באיראן מתקיים פרדוקס של משטר שחרט על דגלו להביא רווחה וחופש לבני העם האיראני. חלפו ארבעה עשורים, העשירים התחלפו אבל הפער ביניהם לבין העניים לא קטן", הוא מסביר. "לכעס יש ממדים שונים. למשל, לצד הקריאות 'מוות לארה"ב' ילדי השמנת, כולל השרים עצמם, לומדים ולמדו במערב. השר זריף, למשל, עשה את הדוקטורט שלו בארה"ב, ורוחאני - הדוקטורט שלו מסקוטלנד. בציבור יש זעם על הפער הזה. אחת הסיסמאות הנוגעות ללב במחאה האחרונה הייתה 'הפכתם את הדת לסולם ואת העם למסכן', כלומר, בשם הדת אתם פוגעים בעם. לאייתוללות היה כינוי, 'אייתוללה בנץ', על שם המרצדס בנץ שהם נוסעים בה. האדון חי כמו מלך, והעם כאביונים".

מה יש למשטר לומר נגד הטענות האלו?

"הסיסמאות של המחאה האחרונה נכנסות כמו תער ללב ראשי המשטר. החבר'ה הצעירים הולכים ברחובות וזועקים את מה שכואב להם, ומה שכואב הוא לא רק המצב האובייקטיבי, אלא גם שאותם שמטיפים להם לחיי צנע יושבים בארמונות. על הדברים האלה הייתה המהפכה. משאת נפשם לא הייתה כינון משטר איסלאמי, אלא הרצון שילדיהם יחיו חיים טובים משלהם. 40 שנה חלפו וזה לא קרה".

למד בניו־יורק. בנו של השר זריף

עם זאת, פרופ' מנשרי לא סבור שהמשטר באיראן יוחלף בעתיד הקרוב. "הפעם נכנסו במפגינים בצורה כל כך חריפה, והביטוי לזה היה סגירת הרשתות החברתיות. הם חששו מהתמונות שיצאו החוצה. עכשיו התמונות מתחילות להגיע ומראות את מכונות הירייה בהן הרגו אזרחים. גם בדצמבר שעבר היו מהומות, ובין מהומה למהומה יש הרבה מורת רוח שלא באה לידי ביטוי בתקשורת העולמית. מדי פעם יש הסלמה, ובכל פעם זה חמור מאשר בפעם הקודמת. הפעם לדעתי המשטר סגר את העניין מבחינתו. המענה שלהם הוא לא יד רכה".

באמ"ן עוקבים מקרוב אחר המתרחש. "המשטר יודע שברגע שהוא חוצה את הגבול אין לו קיום", אומרים גורמים בחטיבת המחקר. "זו תקופה מאוד משמעותית באיראן. המדינה במשבר מכל הבחינות, בראש ובראשונה משבר כלכלי חמור, בוודאי בעקבות הסנקציות האמריקאיות לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין", אומרת סרן ש', ראש מדור פנים־איראן באמ"ן. "כוח הקנייה נפגע משמעותית. במרכולים יש עליית מחירים של שבעים אחוז על מוצרים כמו ירקות, בשר, חלב. האזרח יוצא למכולת ולא יכול לרכוש מזון. המשבר הכלכלי מייצר מחאות, שמדוכאות ביד קשה. מדי פעם צצות מחאות קטנות סביב נושאים של שכר, פנסיות, אבל הכל תחת פיקוח הדוק של המשטר".

"מבחינתנו זה מכרה זהב"

המשבר הנוכחי, אומרים באמ"ן, הוא לא רק כלכלי. הוא בעיקר אידיאולוגי־תרבותי. "עברו 40 שנה מפרוץ המהפכה האיסלאמית. קם דור חדש שלא מחובר לערכי המהפכה, לא מחובר למשטר", מסבירה ש'. "מתחיל להיווצר נתק. ברחוב אנשים שומרים על הערכים כי אין ברירה, יש את משמרות המהפכה, יש גורמים שמפקחים על הלבוש ועל קוד ההתנהגות, אבל בבית וברשת החברתית אנשים הם חילוניים. הם רואים את אותם סרטים שאנחנו רואים, חיים בלי חיג'אב".

עזב את טהרן ומתגורר בחו"ל. בן הנשיא לשעבר מוחמד ח'תאמי

גם המשטר עצמו מבין שעליו להיות קשוב לרחשי העם. בספטמבר האחרון נתפסה אישה צעירה שהתחפשה לגבר כדי להיכנס למשחק כדורגל ולצפות במשחק של קבוצה מקומית שאותה אהדה. בתחילת משפטה היא הציתה עצמה וכעבור מספר ימים נפטרה. המחאה שלה התרחבה. כדורגלנים בולטים קראו לציבור לצאת להגנת זכויות נשים. קפטן נבחרת איראן אמר: "זהו יום עצוב, למרות הניצחון". מכל קצות הקשת הפוליטית באיראן התייחסו למותה של הצעירה. "האירוע היה כל כך משמעותי שבממשלה החליטו לאשר כניסה של נשים לאצטדיונים באופן רשמי. משחק הדרבי נפתח עם שיר לזכרה. זו דוגמא שמראה כמה המשטר מנסה להיות קשוב להלך הרוח מחשש מפני מחאה".

אבל זה לא מצליח להם.

"הציבור חש בצביעות של המשטר. רוב הבכירים הם אנשי דת, מטיפים לנשים ללבוש חיג'אב ולחיות ברוח האיסלאם. הם חוסמים את הרשת החברתית ומנסים למנוע מהציבור חשיפה למערב. בו־בזמן הילדים שלהם נוהגים ברכבים הכי יוקרתיים שיש ולומדים באוניברסיטאות הנחשבות בעולם המערבי. לאנשים בבית אין כסף ללחם. הבכירים הבינו שעליהם לתת תגובת נגד, ופירסמו כתבת תעמולה בה פירסמו שהילדים שלהם חזרו לאיראן".

באמ"ן רואים במרמור האיראני הזדמנות. "מבחינתנו זה מכרה זהב", אומרת סרן ש'. "הקמנו דף טלגרם עם מסרים בפרסית, שזוכה לעשרות אלפי צפיות. העלינו למשל פוסט על שירות נשים בצה"ל, כי אנחנו יודעים שזכויות נשים זה נושא חשוב עבורם, והם התלהבו. אנחנו מספרים להם שהמשטר נותן כסף לחיזבאללה, שהוא מתעסק ביצוא המהפכה על חשבונם. זו דרך ישירה לדבר איתם, זה מאפשר לנו לחצות המון גבולות וגדרות ולדבר באופן ישיר עם הציבור האיראני".

בנו של שגריר איראן באו"ם. למד באוקספורד, חי בלונדון.

על הפרסומים בדף הטלגרם אחראי דובר צה"ל. "חשוב לנו להסביר לציבור האיראני מה מדינת ישראל עושה ולמה היא עושה זאת. כשאזרח איראני שומע שהישראלים תקפו בסוריה, אנחנו רוצים לספר להם שהמשטר מפתח יכולות כדי לאיים על ישראל. הציבור באיראן מגלה ספקנות לגבי מה שמספרים לו בתקשורת האיראנית, לכן הוא נכסף לשמוע. הם שואלים הרבה שאלות".

במחאה האחרונה ניתק המשטר את הציבור מהרשת החברתית. באמ"ן סבורים שהמטרה הייתה להקשות על הציבור להתארגן למחאה רחבה יותר, ולאפשר למשטר האיראני לשלוט בנרטיב. הציבור לא יכול היה לשגר לעולם תמונת מצב. הממסד האיראני תלה את הצתת המחאות בישראל ובארה"ב, אבל לגורמי המודיעין בישראל ברור שזרמי העומק נגד המשטר והמצוקה הכלכלית הם שעומדים מאחורי התסיסה, שלא דוכאה. קשה לומר מתי תפרוץ המחאה הגדולה הבאה, אבל ברור לכל שזו שאלה של זמן. •

למדה בניו־יורק, מועסקת בדויטשה־בנק בלונדון. אחייניתו של רוחאני.

פוסט שיימינג שמבקר את סגנון החיים הראוותני