נופל מחוץ לזמן

לאורך פרקי "שיעור מולדת" לובש המגיש מודי בר־און את ההבעה הנוגה ביותר שיש באמתחתו. ואכן, איזו סיבה יש למישהו לחייך בקורס המבוא לשורשי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בר־און, בתפקיד המורה, מכריז כי הרעיון הוא להסתכל על ההיסטוריה במבט נקי, שקול וחף מאמוציות. אבל בר־און עצמו - בנימה המיואשת, בהבלחות הסרקסטיות, בפרצוף הדואב - הוא בעצם הרגש שמסכם את הסיפור: רוב הסיכויים שזה ייגמר רע.

קשה להפריד בין המטען המתוק של השם, "שיעור מולדת", לעומת התוכן המתסכל והקודר. זה לא רק הפדגוגיות של הסדרה, אלא גם החיבור המתבקש לטקסט של עלי מוהר, שהפך לקלאסיקה בזכות הביצוע של להקת כוורת. והרי אין "פשטות רכה" בהתנגשות הלאומית והדתית על אדמת ארץ ישראל. ובעוד המומחים והמומחיות משרטטים את דרכה לאמבטיה של מוות ותיעוב, אי אפשר שלא לחוש את האירוניה: השיר "שיעור מולדת" היה מלאכת מחשבת של נוסטלגיה כובשת ומשכנעת. הסדרה "שיעור מולדת" כבר מבהירה שעבור רבים מאוד, מהים ועד הירדן, זה הצטייר אחרת לגמרי.

כפרויקט תיעודי, "שיעור מולדת" מאת בר־און וענת זלצר, צמד העילית של הדוקו המקומי, מציע איזון לא שכיח בין יהודים לערבים, הן מבחינה כמותית והן מבחינה נרטיבית. בהודעות לתקשורת נטען שזו הפעם הראשונה. זה לא מדויק: "קללת אדריאנוס", למשל, אשר שודרה בערוץ 1 ב־2014, הציגה פורמט דומה. אבל לאור מצבו האומלל של נושא הסדרה - זה שגם בבחירות הקרובות לא ידברו עליו - תארים מוגזמים הם לא ממש עבירה שיש עימה קלון.

מאותה סיבה נדמה ש"שיעור מולדת" היא יצירה שלא מקדימה או מאחרת את זמנה, אלא שוהה מחוץ אליו. היומרה שלה, לעורר דיון מושכל ונטול צעקות בקרב צופים שכבר נולדו לתוך הפצע שלא מפסיק לדמם, נראית כמו התפרצות לא מוסברת של נאיביות. "שיעור מולדת" כל כך לא קשורה להוויה הישראלית־פלסטינית העכשווית, לאקלים התרבותי והפוליטי של האזור, שאין אלא לתהות מאיזה כוכב היא נחתה על המסך ומה היא שואפת להשיג במשימת ההתאבדות שלה.

ואולי זאת אחת הסיבות שבר־און מישיר את עיניו למצלמה וממלא את החלל באותו כאב עייף, שעובר כחוט השני בין כל הפרשות והדמויות, מהעלייה הראשונה ועד מאורעות תרפ"ט, מחיים בן קיקי ועד מוסא כאט'ם אל־חוסייני. זה לא רק גודל הטרגדיה, אלא גם ההכרה שזה פשוט מאוחר מדי. התלמידים הפוטנציאליים של "שיעור מולדת" כבר עזבו את ספסל הלימודים. עוד מעט יניחו בידיהם את הרובה.

בקטנה

ב"חדשות הערב" של כאן 11 הושק לאחרונה "הזמן הירוק", מוסף שבו יפעת גליק מובילה תחקירים בנוגע למשבר האקלים והיבטים אקולוגיים אחרים. כשם שקשה להפחית בחשיבות הנושא, כך אפשר וצריך להעריך את הבחירה להקדיש לו פינה מכובדת בכל שבוע. לכן גם אם התוצרים אינם אחידים לחלוטין ברמתם, זה הרבה יותר ממה שאחרים עושים עבור הדרמה שעלולה להכריע את גורל החיים על כדור הארץ.