בחלומות הכי פרועים שלו

סופרים כותבים בכל מיני דרכים, אבל נדמה שסופר המתח המצליח ניר חצרוני, שספריו תורגמו לשפות רבות ונמצאים גם בתהליך עיבוד לסדרת טלוויזיה בארצות־הברית, מצא את הדרך המקורית מכולן לטוות את עלילות המתח שלו, והוא עושה זאת באמצעות טכניקה הקרויה "חלימה צלולה", המשלבת שליטה בחלומות בזמן השינה, וכתיבה בזמן הערות.

אז אתה פשוט חולם את הספרים שלך?

"שיטת הכתיבה שלי פשוטה. אני יושב כל יום בערב בפינת האוכל בבית וכותב עמוד אחד. אני איש היי־טק שטס הרבה. ובטיסות ארוכות של 11 שעות אני כותב בטיסה. לא יודע מה יהיה ולאן תיקח אותי העלילה. כך מתקבל במשך הזמן קובץ ענקי, ואני מתחיל לארגן אותו. התוצאה הסופית אולי נראית מאורגנת מאוד, אבל הספר הנוכחי 'תא לחץ', למשל עבר כל גלגול אפשרי; היה לו שלד אחר ורקע אחר וגיבורים אחרים. הכל רץ והתערבב עד שהגעתי לתוצאה הסופית".

ואיך החלומות שלך נכנסים לתמונה, ולספר?

"יש טכניקה שנקראת "חלימה צלולה" (Lucid Dreaming), שהגה החוקר סטפן לברג'. בהתחלה, התקשיתי להאמין שהטכניקה הזאת יכולה לעבוד. אני הרי בחור רציונלי, ולא טיפוס רוחני במיוחד. אבל אז ניסיתי את זה על עצמי וגיליתי שוואלה, זה עובד".

מה עובד? אתה מחליט על מה אתה חולם?

"בדיוק. הרעיון יושב על העובדה שבכל לילה אדם חולם לפחות עשרה חלומות, אבל הם נמחקים לך מהראש מיד כשאתה מתעורר. אבל לפעמים קורה לך שאתה חולם ויודע שאתה חולם והתרגול הזה שנחשפתי אליו גורם לכך שתהיה לך שליטה על מה שקורה בתוך החלום שלך. אתה רואה דלת, ואתה אומר לעצמך 'עכשיו אני פותח את הדלת הזאת ומאחוריה יהיה מה שאני רוצה'. יש לשיטה כמה רמות, אבל ברמה הגבוהה ביותר אתה כבר שולט בחלומות שלך לגמרי".

נשמע סופר מעניין. איך מגיעים לזה? מה התרגול?

"ראשית, אתה צריך להגיד למוח שלך שהחלומות חשובים לך. אני מניח מחברת ליד המיטה ובכל פעם שאני חולם, אני כותב מה חלמתי וחוזר לישון".

איך מתעוררים בדיוק באמצע חלום?

"פשוט מאוד, תכוון את ההשכמה לארבע וחצי שעות אחרי שנרדמת או לשש שעות ורוב הסיכויים שתתעורר באמצע חלום. ואז אתה חולם, מתעורר, רושם שלוש־ארבע שורות, וחוזר לישון. בהתחלה אתה מתעורר בבוקר וקורא את מה שכתבת, ואתה בהלם. אתה אומר: לא יכול להיות. אבל לאט־לאט המוח שלך מתחיל להבין שזה חשוב לך, ואתה מתחיל לזכור יותר ויותר".

ואיך אתה מבדיל אם אתה בחלום או במציאות?

"אני עורך לעצמי בדיקות מציאות. למשל, נוגע באצבעות וסופר אותן: אחת שתיים שלוש ארבע חמש. אם אתה ער, יש לך חמש. אם אתה חולם המרכז הלוגי שלך רדום ויכולות להיות לך גם שמונה או תשע אצבעות בכל כף יד ואז אתה מבין שאתה באמצע חלום".

להתמכר לשליטה בחלום

בפעם הראשונה שבה הבין שהיה בתוך חלום ושיש לו שליטה על מה שקורה בתוך החלום עצמו, הוא די נבהל. "זה היה בחדר ישיבות של מיקרוסופט. היינו חמישה אנשים מכוסים בשמיכה ומביטים במצגת. והיה שם חוף ים יפה עם דקלים ובריכה ענקית. עשיתי בדיקת מציאות והבנתי שאני בחלום, ואולי כי נבהלתי, התעוררתי. בהמשך כבר למדתי איך להישאר בפנים".

שני ספריו הראשונים של חצרוני, "שלוש מעטפות" ו"הוראות אחרונות", זכו בארץ לביקורות טובות אבל מבחינה מסחרית עברו קצת מתחת לרדאר. בעולם, לעומת זאת, ספריו נחשבים להצלחה מסחרית: הם תורגמו עד כה לשפות רבות כמו אנגלית, טורקית, רומנית ופולנית. בימים אלו חברת הפקה מקליפורניה מעבדת את "שלוש מעטפות" לסדרה הנמצאת רגע לפני מכירה לרשתות הגדולות, וגם "הוראות אחרונות" בדרך להפוך לתסריט. את הספר החדש, "תא לחץ", הוא אומר שכבר מראש כתב בכוונה שיהפוך לסדרת טלוויזיה.

כמה מ"תא לחץ" נכתב תוך כדי חלום?

"הרבה פרקים מתוכו נכתבו תוך שימוש בטכניקה הזאת. בספרים הקודמים לא השתמשתי בה בכלל".

אז עכשיו אתה בעצם מכור לשיטה הזאת?

"כן. זאת בעיה. כי זה מאוד נוח וזו גם חוויה. קל מאוד להתמכר לזה. אתה נכנס לעולם שאתה יכול לעשות בו הכל. הגיבורה בספר שלי מנסה להשתחרר מטראומה שיש לה באמצעות חלימה צלולה, אבל בעצם נשאבת פנימה".

הרעיונות האלה, שכתבת במחברת תוך כדי שינה, היית מגיע אליהם בכל מקרה, או שהם מפתיעים אותך?

"אני מרגיש קצת כאילו אני מרמה את עצמי. יש הרבה פעמים שאני אומר לעצמי: אין מצב שהייתי עולה על כזה רעיון כשאני ער. הוא פשוט טוב מדי. אבל היו גם חלומות לא קשורים שלא הלכו לשום מקום ולא עזרו לי להתקדם".

בהכירי את הטבע האנושי, אני מרשה לעצמי לנחש שרוב השולטים בטכניקה הזאת משתמשים בה כדי להזמין חלומות על סקס?

"מדויק. משיטוט בפורומים של חלימה צלולה אתה מבין שבערך 80 אחוז מוקדשים לסקס. עם תיאורים מפורטים. השימוש השני הוא תעופה. מסתבר שאנשים רוצים לעוף בחלומות שלהם. אני השתמשתי בזה דווקא לכתיבה. כל לילה לפני השינה כתבתי איזה חלומות אני מזמין, ובספר האחרון הזמנתי למשל פתרונות של דילמות שעלו תוך כדי כתיבה. וכשהתעוררתי פתחתי את המחברת, וכאילו קיבלתי מתנה — יש לי פתרון, והוא מוצא חן בעיניי. כמעט תמיד".

לישון עם סכין

למרות הרושם העלול להתקבל מדבריו, קורות החיים של חצרוני לא היו יכולות להיות מהוגנות או רציניות יותר; הוא נולד וגדל בירושלים לפני 52 שנה. בצבא שירת ב־8200 ואחרי השחרור הסתובב בעולם במשך שנה. כשחזר למד כלכלה ומינהל עסקים ובמקביל החל לעבוד באינטל, ובמשך השנים נדד בין חברות היי־טק. היום הוא נשוי, אב לשתי בנות ומתגורר ברמת־השרון.

אתה מיושב בקורות החיים, אבל אלים מאוד בספרים שלך.

"זה גם מה שאשתי אומרת. אחרי כל ספר היא אומרת לי 'שמע, אתה לא נורמלי'. העורכת שלי ייעצה לה לישון עם סכין מתחת לכרית".

אבל הכתיבה שלך דווקא מאוד תכליתית, קולנועית, כאילו אתה כותב כבר ממש את ההכנה לתסריט.

"אני כותב את מה שאני רואה, ויזואלית. בגלל ששני הספרים הראשונים כבר נמכרו לעיבור לסדרת טלוויזיה, בספר השלישי החלטתי לעשות חיים קלים למפיק ולחברה שתקנה את זה. הכל מתרחש בישראל והרוב קורה במקום אחד סגור".

התעשרת כבר מכל זה?

"הסכומים שקיבלתי עד כה על הזכויות היו נחמדים. הסכומים היותר נחמדים מתחילים כשמופק פיילוט לסדרה. ואם יש סדרה ממש, עם מפיק ופרקים והכל, אז זה כבר מתחיל להיות כסף גדול ממש. או אם מדובר בסרט שמצליח. אני עוד לא שם. הם כבר יודעים מה יהיה, אבל לא מגלים לי".

ומה הדבר הבא?

"אני עובד עכשיו על ספר המשך ל'תא לחץ', המתרחש במלחמת העולם השנייה. התחלתי כבר את המחקר, ואפילו נסעתי לארה"ב וביקרתי בכמה אתרים לצורך הכתיבה".

תגיד, ולא מדגדג לך לכתוב פעם ספרות "רצינית" — לא מתח או בלש?

"ספרות 'רצינית' עושה לי אלרגיה. אני קורא מה שנופל לי לידיים, גם ביוגרפיות, אבל כשאני קורא ספר מהסוג ה'ספרותי', זאת אומרת שלא קורה בו כלום, אני מתחיל לפהק ומהר מאוד שם אותו בצד".

עטיפת הספר