ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : גבריאל בהרליה
    7 ימים • 17.12.2019
    כשנולדה לי בת, לא יכולתי לשתוק יותר
    היא פוצצה את פרשת חנן גולדבלט כשהתראיינה לתחקיר 'ידיעות אחרונות' ב–2005 והייתה הראשונה להיחשף בפנים גלויות, הרבה לפני #MeToo. פגשנו את מיה בר שלום יחד עם בתה שירה, היום בת 15, לשיחה על מחיר החשיפה, על איך לספר לבת שלך שנפגעת מינית, ועל אומץ, ששירה קוראת לו #MomToo
    נעם ברקן | צילום: גבריאל בהרליה

    "כמו כל הילדים תמיד חשבתי שאמא שלי גיבורה, אני לא באמת יודעת למה, אבל תמיד אמרתי לכולם שאמא שלי יותר טובה מכל האמהות. היום אני יודעת שאמא שלי שינתה את ההרגלים ודפוסי החשיבה של אנשים, ודאגה להתחלה של עתיד טוב יותר להרבה מאוד נשים בישראל. אמא שלי לא הסתתרה ודאגה לחזור ולהזכיר שהיא לא מי שצריכה להתבייש. אמא שלי הוכיחה שאונס והתעללות מינית אלה לא דברים שקורים רק לילדות מבית הרוס. גם ילדות מבית טוב, אינטליגנטיות ועטופות בחום ואהבה עלולות ליפול קורבן לתקיפה".

     

    את המילים האלה כתבה לפני כשנה שירה קניספל בר שלום בת ה־15 בעבודה שהגישה בבית הספר בנושא "הגיבור שלי". היא הייתה רק תינוקת כשאמה, מיה בר שלום, פוצצה את פרשת חנן גולדבלט בתחקיר שפורסם ב'ידיעות אחרונות'. בתחקיר נחשף לראשונה כי גולדבלט, אז בן 63, הבטיח לנערות שילמד אותן משחק ובעיקר יפתח להן דלתות בתחום ויהפוך אותן לכוכבות. הוא הזמין אותן לדירתו ומהר מאוד הפכו שיעורי המשחק והאודישנים לסיטואציות טעונות מינית ומטרידות. בעקבות התחקיר והתלונות שהוגשו למשטרה, התנהל בבית המשפט הליך בן שבע שנים, ובסופו הורשע גולדבלט פה אחד. "הוא פיתה נערות צעירות וגרם להן להאמין שעתידן תלוי בו", כתבו השופטים, והרשיעו אותו באונס בכוח של נערה בת 16.5 ובאונס במרמה של צעירה בת 20, ובנוסף הורשע במעשה סדום, במעשים מגונים בבנות 15.5, 17 ו־17.5. פרט לאלה, הורשע במעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

    לחצו כאן לקריאת הכתבה המקורית

     

    שנים לפני תנועת MeToo#, שבמסגרתה העזו יותר ויותר נשים ברחבי העולם להיחשף ולשתף את הפגיעות המיניות שעברו, בר שלום הייתה מהראשונות לנפץ את חומות הבושה. היא התראיינה, הגישה נגד גולדבלט תלונה במשטרה ושנים ספורות לאחר מכן, גם הייתה הראשונה להיחשף בפנים גלויים.

     

    היום שירה בדיוק בגיל שבו הייתה אמא שלה כשפגשה לראשונה את גולדבלט. לעבודה שכתבה שירה, נתנה את הכותרת "בפנים חשופות - mom too". 14 שנים אחרי התחקיר ששינה את הכל, פגשנו את האם והבת לשיחה משותפת ומרגשת.

     

    גולדבלט במדי אסיר, בזמן הערעור לעליון | צילום: אלכס קולומויסקי
    גולדבלט במדי אסיר, בזמן הערעור לעליון | צילום: אלכס קולומויסקי

     

     

    × × ×

     

    עבור מיה בר שלום, היום בת 46, הסכר נפרץ בבת אחת. אחרי שנים של שקט, חנן גולדבלט חזר פתאום לתודעה. הופיע בפרסומת לבנק, העלה הצגת ילדים, "עשה מעין קאמבק", היא אומרת. בתה שירה בדיוק באה לעולם ויחד איתה נולדו, "רגש גוננות של אמא — וכעס מטורף שעלה בי. לא היה אז מי־טו, כמעט שלא דיברו על תקיפות מיניות. כמה שנים קודם התפוצץ הסיפור של איציק מרדכי וגרם לי להבין מה קרה לי. אבל לקח לי עדיין זמן לדבר. כשנולדה לי שירה, לא יכולתי לשתוק יותר".

     

    מיה בר שלום ובתה שירה | צילום: גבריאל בהרליה
    מיה בר שלום ובתה שירה | צילום: גבריאל בהרליה

     

     

    בר שלום, שכבר עבדה אז בעיקר כמדבבת וכבמאית דיבוב, התקשרה לחברתה הטובה השחקנית אפי בן ישראל. "אמרתי לה, 'אפי, מה שאיציק עשה לבנות זה כלום לעומת חנן גולדבלט', והתפרקתי. בכיתי בטירוף. רציתי להתלונן, אבל ההורים שלי ביקשו שלא אעשה זאת. הם הכינו אותי לקושי, אמרו לי שזאת מילה שלי נגד מילה שלו. שהוא מפורסם".

     

    אבל בר שלום לא הצליחה להמשיך לשתוק. הסיוטים השתלטו על לילותיה. אביה של שירה ראה כמה היא סובלת. "הוא אמר לי, 'אי־אפשר לחיות ככה, את צריכה להגיש תלונה'". אבל היא הייתה זקוקה לעוד זמן. אז היא נכנסה לפורום אמהות באינטרנט ושיתפה את הסיפור באופן אנונימי, מבלי לציין מי האדם שפגע בה. במפתיע, היא אומרת, "קיבלתי מבול של פניות בפרטי, כולל בנות ששאלו אותי אם זה חנן גולדבלט, ופנייה ממישהו ב'ידיעות אחרונות', שביקש להיפגש". ההודעה הזאת הובילה לפגישה עם העיתונאית נעמה לנסקי, שעבדה על תחקיר מקיף על שיטת הפגיעה הייחודית של גולדבלט, שיטה שחזרה על עצמה מול נערות שלמדו אצלו משחק. בר שלום התראיינה לצד שתי צעירות נוספות, אז עדיין בעילום שם. כמה שנים אחר כך, ב־2008, הייתה הראשונה להיחשף בפנים גלויים.

     

    היום היא במקום אחר. סמנכ"לית שיווק ברדיו אקו 99FM, חזקה, מקצועית, מצליחה ומוערכת. "אבל אז הייתי עלה נידף", היא אומרת. "נעמה מאוד שמרה עליי, אבל הסיפור התגלגל וזה הפך לכדור שלג מטורף. אני חושבת שאם הייתי יודעת מה יקרה, אני לא בטוחה שהייתי עושה את זה".

     

    שירה מניחה על ברכה יד מחזקת והיא ממשיכה, "השם שלי דלף, צילמו אותי בבית המשפט. זה היה בתקופת ההתנתקות ולמרות זאת, הסיפור עורר הד מטורף. היה כאוס מוחלט. כששירה הייתה בת שנה וארבעה חודשים, אבא שלה ואני התגרשנו ויחד עם הגירושים התחיל המשפט. גולדבלט והחברים שלו הכפישו אותי. זה היה נורא קשה, בין היתר בגלל שקראתי כל טוקבק. הטוקבקים והחברים שלו גמרו אותי. לא עניין אותי שהוא ילך לכלא. רציתי רק לשמוע, 'אני מצטער, עשיתי לך משהו נורא'. רפי גינת היה אז עורך 'ידיעות אחרונות', והוא שלח אותי לעשות בדיקת פוליגרף וגם להתעמת עם חנן. אני זוכרת שעמדתי מולו עם מצלמה נסתרת וביקשתי שיבקש סליחה. הוא התקרב אליי, קלט שיש עליי מצלמות ולחש לי, 'אולי בעוד כמה שנים'".

     

    ב'בלי סודות'
    ב'בלי סודות'

     

     

    בסופו של דבר גולדבלט נידון לשבע שנות מאסר. הוא עירער לעליון ששינה את אחד מסעיפי האונס לקבלת דבר במרמה ועונשו קוצר לשש שנים, ושוחרר לאחר קיצור שליש כעבור ארבע שנים. "מדובר באירועים שהתרחשו לאורך שנים רבות, מ־1986 ועד 2004", כתב בית המשפט בהכרעת הדין, והוסיף כי נשים נוספות נפגעו אך חלה על המקרים התיישנות. כך היה במקרה של בר שלום עצמה. "המקרה שלי לא נכנס לכתב האישום בגלל התיישנות, אבל בית המשפט האמין לי באופן מוחלט", היא אומרת. "את כל המקרים של הבנות האחרות השוו למקרה שלי. יום אחד במהלך המשפט, שירה, שכבר הייתה בגן, חזרה הביתה ואמרה לי, 'אמא, אמרו לי בגן שאת מפורסמת, שהיית אתמול בעיתון'. הייתי צריכה להסביר לה למה".

     

    "אף פעם לא הסתרת ממני", שירה מביטה בה בגאווה. "כל פעם חשפת מה שמתאים לגיל שלי".

     

    איך סיפרת לשירה בגיל כל כך צעיר?

     

    "אמרתי לה שיש איש אחד שעשה לי דברים מאוד לא יפים שאסור לעשות אותם, ושאני לא אתן שהוא יעשה את הדברים האלה לי או למישהי אחרת. שעכשיו אנחנו במשפט ושהוא ייענש על מה שהוא עשה. זה לא פשוט. זה גובה מחיר אישי כבד. היו אנשים שהכרתי ועבדתי איתם שהלכו להעיד לטובתו. כשלמדתי משחק הוא רדף אותי בסיוטים".

     

    אבל את הפרטים המדויקים על הדברים שעברה, בר שלום מעולם לא סיפרה לבתה. "בשנה שעברה פינינו את חדר העבודה, וכל הכתבות ששמרתי נפלו", היא אומרת. "ראיתי אותן וחשבתי שאני מתה. את קוראת את זה מחדש ומתהפכת הבטן. חששתי שתקראי", היא פונה אל שירה.

     

    "אבל ביקשת שלא אקרא ולא עשיתי את זה", משיבה שירה.

     

    שירה, איך זה לגדול עם אמא שמשתפת אותך בדבר כל כך קשה שהיא עברה?

     

    "אני לא חושבת שהיה משהו שונה בילדות שלי או בגידול שלי, אף פעם לא הרגשתי שאמא מתנהגת אחרת, שהיא מפחדת עליי. אבל אמא שלי היא יותר מסתם אמא רגילה. היא השראה. הנה, תראי", היא מקריאה לי מתוך העבודה שכתבה: "אמא שלי מתמודדת כל יום מחדש עם הפחד שדבר כזה יקרה גם לי. היא מפחדת לתת לי ללכת לבד ברחוב, לנוע באוטובוסים, אפילו להתבגר. בכל זאת היא מקפידה לא לתת לי את ההרגשה שהיא לא סומכת עליי. במשך שמונה שנים שהייתי פעילה בחוג תיאטרון, הייתה תקופה שרציתי להפוך את התחביב שלי לקריירה, בדיוק כמו אמא שלי. אמא שלי ידעה כל הזמן שזה מה שרציתי ומעולם לא נתנה לי את ההרגשה שהיא מפחדת לתת לי להיות שחקנית. ההתמודדות שלה מדהימה אותי כל יום מחדש. איך אחרי דבר כזה, שגרם לה לרגשות נוראיים כל החיים ותחושה שהיא אשמה במשהו שהיא לא, היא בכל זאת גידלה אותי בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש, ואפילו הצליחה לשמור עליי בלי לתת לי תחושת חנק".

     

    "בדיוק היום הזמינו אותה לאודישן בבאר־שבע, ואני דואגת", מודה מיה. "למרות שאת כל כך אחרת ממני. את בגיל שבו אני הייתי אז כשזה קרה, אבל את בטוחה, עם עמוד שדרה. את מדהימה. הרבה פחות תמימה. בפעם הראשונה שהוא פגש אותי הוא אמר לי, 'את סקסית'. חייכתי במבוכה. אחר כך הלכתי לשאול את החברות שלי מה זה 'סקסית'. לא הבנתי מה זה אומר. הוא היה אומר לי, 'אני שומר עלייך. אל תספרי לאף אחד'. תמיד הרגשתי שהוא מגונן עליי. גם כשבכיתי הוא אמר לי, 'את בוכה כי זאת אהבה', והייתי בטוחה שהוא צודק. בתקופה שלי לא היו מושגים כמו ניצול מיני, התעללות. גם במקרה של איציק מרדכי דיברו על ניצול מרות בהתחלה".

     

    29.7.2005
    29.7.2005

     

    × × ×

     

    גם ממרחק השנים שחלפו, בר שלום מודעת היטב למחיר ששילמה על החשיפה ועל ההחלטה לעמוד מול האיש שפגע בה. "היום אני במקום טוב, יש לי עבודה שאני אוהבת, אני מוערכת, יש לי חברים, יש לי בן זוג, ילדים נפלאים ועדיין גם היום, בכל פעם שהוא מנסה לעשות קאמבק - אני נהיית חולה פיזית", היא אומרת. "אני יודעת שבהיבט הציבורי עשיתי דבר חשוב וטוב. גם החוקר שניהל את החקירה במשטרה אמר לי את זה. הוא הראה לי הודעות של גולדבלט מתכתב עם ילדה בת 14 — הוא היה אז בן 64, שתביני — ואמר לי, 'הצלת את הילדה הזאת'. עד היום אני מקבלת פניות מנשים. אני לא מרגישה שאני נושאת דגל, אבל הרבה נשים התקשרו אליי וסיפרו שהן הרגישו בטוחות יותר לחשוף מקרים בזכות הסיפור שלי. בתקופה ההיא, בנות שדיברו על אונס, תמיד היו כאלה שבאו ממקומות של מצוקה, משכבה מוחלשת. פתאום מגיעה מישהי מבית טוב, שאמורה להיות אינטליגנטית ומספרת שקרה לה דבר כזה. זה היה 11 שנים לפני תנועת מי־טו. אני מבינה שזה פתח תיבת פנדורה וזה עשה הרבה מאוד דברים טובים, אבל בהיבט האישי זה צילק אותי".

     

    איך הרגשת כשהחל גל המי־טו והנושא התעורר מחדש?

     

    "זה הכניס אותי לסערת רגשות. כל סיפור הפך לי את הבטן. מצד שני זה היה הדבר הנכון, כי היום המורה שלך", היא פונה אל שירה, "יחשוב פעמיים אם הוא ירצה להתחיל איתך, ואם הוא ינסה, מיד תדעי שזה לא בסדר. היום אנחנו כנשים הרבה יותר חזקות".

     

    לדבריה, יש חשיבות גדולה גם לסביבה התומכת. "אני יכולה להגיד לך שטל ואביעד (טל ברמן ואביעד קיסוס, שעובדים איתה ברדיו — נ"ב) הצילו אותי. אביעד מאוד רתום לנושא, וגם טל, זה בדמו. כל פעם שהם מדברים על הנושא הם כאילו מדברים מגרוני. שני גברים שמדברים על תקיפות מיניות כשהם מבינים לגמרי. בזכותם אני לא מרגישה אשמה. בכל פעם שהם מדברים על זה אני רוצה לחבק אותם. הם אומרים דברים שאת כנפגעת לא יכולה להגיד. למשל, כשמתפרסמות כתבות על כך שגברים כאלה שילמו את חובם לחברה, טל ואביעד יסבירו למה אסור להם לחזור לפעילות ציבורית. אני אדבר על זה מתוך אמוציות. הם ידברו מתוך הבנה. קשה למצוא אנשים שמבינים באמת למה לאיש הזה אסור לחזור לבמה והם מדבררים אותי. הם באמת מאמינים בזה, והם נתנו לי במקום הזה מרפא".

     

    שירה, את חושבת שהמצב שונה עבורך ועבור החברות שלך?

     

    "אמנם לדור שלי יש פחות ילדוּת, יש פחות תמימות, אבל זה גם הרבה פעמים מציל אותנו. יש לי הרבה חברות שהיו יכולות להגיע למקומות מאוד לא נעימים אם הן לא היו מודעות".

     

    מיה: "את חושבת שהיום בנות בשכבת הגיל שלך נכנסות למיטה עם גברים מתוך לחץ, או שבגלל שיש יותר מודעות הן מחכות?"

     

    שירה מחייכת, "תלוי מי. יש בנות שכן, שיש להן חבר והן מרגישות סבבה, אבל בסביבה שלי, גם אם הבנים רוצים יותר, הם מאוד מכבדים את הרצון של הבנות. לא יצא לי להכיר מישהו שלא. בעולם התיאטרון והאודישנים זה יכול לקרות יותר בקלות אולי, אם ההורה ישחרר ולא תהיה סביבה נכונה. בגלל זה אני יושבת עם חברות ותמיד בודקת שהן סבבה עם כל דבר. אני חושבת שחשוב להקיף את עצמך באנשים שמודעים לנושא הזה כל הזמן.

     

    "אני כן חושבת שהסיכוי שדבר כזה יקרה לי הרבה יותר קטן", היא מביטה אל אמא שלה, "בעיקר בגלל שאני מדברת איתך על הכל, ואת יודעת כשעובר עליי משהו. אין לי שום דבר להסתיר. היום זה גם מאוד מדובר בבתי הספר, והטאבו על הנושא בקושי קיים. היו לנו שיעורים שלמים על פרשות שהיו".

     

    מיה: "למה היה לך חשוב לדבר מול הכיתה?"

     

    שירה: "כי אין לי במה להתבייש. גם לך אין במה להתבייש, אני הכי גאה בעולם שאת אמא שלי".

     


    פרסום ראשון: 17.12.19 , 22:28