שמונה שנים חלפו מאז יצאה אורנה בנאי מהארון בכתבת שער חושפנית ב'7 ימים', אבל את העיקצוצים בגוף בימים שקדמו לפרסום הראיון ההוא היא זוכרת היטב גם היום. "הייתי מאוד נרגשת. הרגשתי שביום שישי אני הולכת להתחתן, ושכל המדינה מוזמנת", היא צוחקת. "היה רק חסר שגילה אלמגור תבוא לחתן".

לא מעט מפורסמים בקהילה הלהט"בית בחרו לצאת מהארון בשני העשורים האחרונים דווקא ב'ידיעות אחרונות'. רשימה חלקית ביותר: אסי עזר, אמיר פרישר גוטמן ז"ל, רן דנקר, רועי בר־נתן, צדי צרפתי, יהודה פוליקר וכמובן בנאי עצמה, שעל אף שחיה תקופה ארוכה מחוץ לארון, סירבה להתראיין עד אז על העדפותיה המיניות. התקשורת שיתפה פעולה, ולמעט רמיזות קלות ותמונות פפראצי עם נשים מסתוריות, הארון של בנאי היה הסוד הכי שמור בתעשייה. לאורך השנים, כשניסיתי לשכנע אותה להתראיין, נהדפתי תמיד בנימוס ב"זה עוד לא הזמן", כאילו יש זמן מושלם לצאת מהארון.

כשהשתכנעה לבסוף ונפגשנו לראיון, נדמה היה שבנאי לא מסוגלת יותר להתאפק. "הארון כבר קרס עליי. מבחינתי לא היו שום חששות. הייתי בשלה ומוכנה מאוד לצאת. אם הייתה לי חרטה, היא רק שזה לא קרה לפני. סבלתי שם בתוך המחנק הזה של הארון. עם הפליזריות שלי כלפי המשפחה ועוד כל מיני גורמים שלא איפשרו לי לצאת".

השינוי, היא נזכרת, קרה בזכות העבודה שלה על מופע סטנד־אפ. "הרגשתי שיש כאן הזדמנות לדבר על הלסביות שלי. זה משהו שמאוד ריגש אותי, שאוכל לעמוד על הבמה ולעשות סטנד־אפ לסבי – דבר שלא היה עד אז בארץ. ידעתי שאני יכולה להביא כאן הרבה הומור. ברגע שהתחלתי לדבר עם רמי ורד על פאנצ'ים, היה לי ברור שאני מוכרחה לעשות יציאה רשמית, תקשורתית, מהארון, כדי שאוכל לעמוד על הבמה ולדבר על זה.

"את חיי חייתי בחופשיות. במעגלים הקרובים ידעו. ובתקשורת היה הסכם לא כתוב שלא מדברים איתי על זה. ידעו שאני לסבית. כשהשתחררתי מולך היה סוג של אנחת רווחה. לקח לי הרבה זמן לדבר, אבל כשדיברתי זה היה עד הסוף, בלי עכבות, בלי פאסון. אותנטי. החזקתי את זה המון שנים, אז כנראה זה היה חייב להתפוצץ ככה. גם העובדה שהייתי מאוהבת באותה תקופה, היה לי קשר נהדר עם אביטל, היא הייתה מאחוריי, תמכה בי. לא הייתי לבד. ידעתי שאני חוזרת ממך אליה הביתה. למרחב מוגן".

מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת בסוף השבוע שבו פורסמה הכתבה?

"הטלפון שלי קרס מתגובות. המון תגובות תומכות, אוהבות, משחררות. השיחה הכי חשובה והכי מכוננת הייתה מאמא שלי, שאמרה: 'אורנה, אני גאה בך ואני מתנצלת שזה לא קרה בגללנו מזמן'. היא הכתה על חטא. היציאה התקשורתית שלי מהארון שיחררה גם אותה. אני חושבת שהיא הופתעה מעוצמת הכאב והתסכול שחשפתי בראיון. היא לא שיערה בנפשה עד כמה המקום הזה, של הסתתרות ובושה, פגע בי והכאיב לי. זה ציער אותה עמוקות".

אני זוכר שדאגת להבהיר לי אז שאין לך כוונות להיות סמל או נושאת דגל בקהילה. לימים הפכת לאחת הלסביות הכי מפורסמות ומעוררות השראה.

"הייתי בטוחה שבחרתי לי אג'נדה מסוימת של קידום זכויות בעלי חיים, וזה מספיק. חשבתי, יש שגרירים אחרים לקהילה, והם יעשו את זה. לא תיכננתי שזה יקרה, אבל בגלל שהייתי כל כך גאה ומשוחררת, הפכתי, בלי מאמץ, לשופר עבור נערים ונערות גאים. הרגשתי שאני באמת עוזרת להם להתגבר על הבושה. המסר שעבר בראיון ההוא היה מסר של גאווה ופיוס עם עצמי".

אני יודע שרבים חיזרו אחרייך כדי לגרום לך לצאת מהארון. בדיעבד, מה הכריע את הכף?

"רדפת אחריי שנים, לא היה לי נעים לסרב לך", היא צוחקת. "וגם ידעתי שראיון כזה הוא הזדמנות לעשות שירות לקהילה. תיקון, אחרי כל השנים שנמנעתי מזה ובכך העברתי מסר של בושה. לעשות ראיון גדול בעיתון זה להעביר מסר של 'אני גאה להיות לסבית'. היום אני יודעת שזאת לא בחירה להיות לסבית. ואני שמחה שאלוהים ברא אותי ככה".