פתאום, אחד המתמחים שישב מולי פשוט פלט את זה, כלאחר יד. ביקשתי שיחזור על דבריו, משוכנע שלא שמעתי נכון; שלא ייתכן שזה מה שכרגע נאמר כאן. "הם לוקחים איברים מגופות", הוא אמר שוב. "הרבה איברים. מעבירים אותם למחקרים ולתרגול רופאים, ובמקומם שמים מקלות מטאטא, סמרטוטים וניירות טואלט".
זה היה בשנת 2000. ישבנו בסלון של דירה קטנה, שלושה מתמחים והרופא הבכיר במכון לרפואה משפטית באבו כביר, ד"ר חן קוגל. היו פה ושם שמועות על מה שמתחולל שם, במרתפי המכון. אבל מעולם השמועות הללו לא גובו על ידי עדויות מבפנים, של אנשים שהיו שם.
למכון לרפואה משפטית מגיעות גופות של מי שהמשטרה או גורם חקירה ומשפט אחר חושד כי מותו נגרם באופן בלתי טבעי, כלומר כתוצאה מרצח או אירוע פלילי אחר, התאבדות, תאונת עבודה וכו'. למכון מגיעות גם גופות שהתגלו בנסיבות חריגות, כמו למשל בקבר בלתי מזוהה. המכון אחראי גם על חוות הדעת המשפטיות במקרים של אונס ועבירות מין אחרות. במקרים רבים, משפטים מתוקשרים וסוערים יוכרעו על פי חוות הדעת של המכון. מילה שלהם, חורצת גורלות.
לחצו כאן לקריאת הכתבה המקורית
לצד כל אלו, עוסק המכון גם בנושאים ביטחוניים רגישים ביותר, הנוגעים לגופות. אגב, רופאי המכון אינם פתולוגים - זו טעות נפוצה - אלא רופאים משפטיים (פורנזיים), שהם בוגרי לימודי רפואה, וגם בעלי הכשרה מיוחדת לגלות את מועד וסיבת המוות ולהעיד על כך בבית המשפט. "יש כאן שילוב של רפואה עם משפט, בלשות ולא מעט כימיה, פיזיקה וטכנולוגיה מתקדמת", תיאר פעם קוגל את המקצוע שלו, שהוא ענף הרפואה הקטן ביותר בישראל. לו ולמתמחים שהגיעו לפגישה ההיא הייתה הרבה מאוד גאווה מקצועית. אבל היה גם משהו שהעיב על הכל.
פה ושם הגיעו גם אליי רסיסי מידע, שטענו כי למכון יש גם צד אפל. הסיפורים הללו נשמעו על סף הפנטזיה: חלקי גופות שנעלמים, חוות דעת מוטות, אי־סדרים קשים במקום שאמור להיות אחד הרגישים במדינה. ומעל כל אלו מרחפת רוחו של פרופ' יהודה היס, המנהל הוותיק של המכון. והנה, באותה פגישה, קוגל ומתמחיו תיארו מציאות מטורפת אפילו יותר: התברר שלצד כל אלו, היס הפך את המכון לבית חרושת בלתי חוקי לאיברים גנובים.
מהפגישה הזאת יצאנו אנו והתחקירן גיא גברא לתחקיר של מספר שבועות. החשש היה שעם פרסום התחקיר עלול מישהו במכון להשמיד את הראיות, לכן היה חשוב לתעד הכל לפני הפרסום. במשך כמה לילות, אחד העובדים דאג להכניס אותי לתוך תא המטען של רכבו, ולהבריח אותי פנימה. שם, בין חדרי המכון גיליתי "מוזיאונים" ואוספים לאיברים "מיוחדים", שאנשים במכון שמרו לעצמם. היו שם לא מעט תגליות מצמררות, אבל אחת שנחקקה בזיכרוני במיוחד: באחד הלילות גיליתי גב של מלח רוסי שנהרג - כן, גב שלם - שאחד מרופאי המכון תלש תוך כדי ניתוח ושמר לעצמו בפורמלין. הסיבה: על הגב, המלח המנוח קיעקע שיר בקליגרפיה מיוחדת.
× × ×
החלק הראשון של התחקיר פורסם בסוף דצמבר 2000 ב'7 ימים', וחולל סערה ציבורית. אחריו הגיעו עוד ועוד חשיפות, שכל אחת מהן הוסיפה עוד נדבך, על סיפור שנשמע בלתי נתפס: גניבה וסחר באיברים למטרות מחקר, הוראה, תצוגה וסתם ביזאריות, בניגוד לחוק וללא ידיעת משפחות הנפטרים. אינספור איברים נכרתו באופן הזה מגופות: עצמות וירכיים, אשכים, שדיים, בלוטת הערמונית, עצם הלשון, חלקי מוח, חלקי עיניים וחלקי אוזניים. במקרים מסוימים, תמורת האיברים קיבל המכון, באופן רשמי, או עובדים זוטרים בו, כסף, במזומן. במקרים אחרים, פרופ' היס קיבל קרדיט אקדמי על המחקרים שלטובתם נלקחו האיברים. מה עשו במקום האיברים החסרים? תלוי. היו מקרים שבהם החללים הריקים מולאו בשקיות עם נייר טואלט; עצם של יד או רגל שנלקחה הושלמה במקל של מטאטא או בצינור השקיה קשיח; כשנלקחו מגופה עצמות פנים או גולגולת, השחילו במקומן לוחות מתכת ותפרו את העור מעליהן.
כשנשאל פרופ' היס בכתבה מדוע דוחפים מקלות של מטאטא וצינורות במקום האיברים הכרותים, ענה: "ככה עושים בכל העולם. הרי הוא לא צריך ללכת, אין לו פרוטזה". חוץ מזה, נחשפו גם סיפורים על תנאי העבודה הקשים במכון ‑ מקקים וזוחלים שמתרוצצים בין רגלי העובדים, חשיפה לחומרים מסרטנים ועוד ‑ ודיווחים על גופות מרקיבות, מה שפגם באפשרות לקבל מסקנות נכונות מנתיחתן.
הגילוי על הסחר באיברים גנובים משך את מרכז תשומת הלב הציבורית, אולי בצדק, אבל סדרת הכתבות חשפה עוד פן חמור בהתנהלות של פרופ' היס: הרופא הבכיר היה חתום על עשרות רבות של דוחות נתיחה מבלי שהוא עצמו ביצע אותן. בכמה מהמקרים, הדוחות הללו הוצגו בפני בית המשפט, והיס אפילו העיד על ממצאיהם, כאילו הוא המנתח. ואפילו גרוע מכך: היו מקרים שבהם היס שינה חוות דעת שלו, כדי שיתאימו למה שהפרקליטות והמשטרה רצו, כלומר יביאו להרשעה. בחלק מהתיקים הללו, כך הסתבר בדיעבד, ד"ר קוגל היה זה שהציג חוות דעת אחרת. כך קרה, למשל, במקרה של דניס אייזן, האב שהורשע בגרימתו מותו של בנו הפעוט, באמצעות אגרוף לפניו. קוגל הציג חוות דעת כי החבלה בגולגולת היא ישנה, וכי הפעוט נפטר ממחלת לב. האב שוחרר בעסקת טיעון לאחר שש שנות מאסר.
× × ×
במשרד הבריאות לא ששו לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת ששמה 'המכון לרפואה משפטית', אבל כשהלחץ הציבורי גבר, מינה שר הבריאות ועדת חקירה בראשותו של השופט בדימוס אריה סגלסון.
ועדת סגלסון ביקרה בחריפות חלק מהעדים שהופיעו בפניה, וקבעה כי היה ביניהם תיאום וטיוח מוקדמים. "היה לנו ברור שהעדים מגיעים אחרי תדרוך ושהם משקרים לנו בעזות מצח", אמר לי סגלסון יותר מאוחר. "רק ד"ר קוגל היה אמיץ להגיד את האמת". קוגל ראה בוועדה הזדמנות לחשוף אחת ולתמיד מה שהתחולל במכון. "כשנקראתי להעיד בוועדת סגלסון החלטתי כי אינני יכול יותר", הוא משחזר. "החלטתי עם עצמי שאני לא אהיה חלק מהטיוח הזה ושאין לי כוונה לשקר לשופט כדי לחפות על מה שהתחולל שם".
השופט סגלסון ביקש רשימה של כל האיברים השמורים במכון. כשקיבל אותה, מסר לו מקור בתוך המכון כי הרשימה שבידיו חלקית ורוב האיברים עדיין מוסתרים. היום מותר לספר כי זה היה ד”ר קוגל. בעקבות זאת ערך סגלסון עם חברי הוועדה ביקור פתע ובו חשף את אחד המצבורים, שבו היו עשרות איברים קפואים. חברי הוועדה נדהמו לגלות כי, "במקרר, יחד עם כל החלקים שנמצאו היה גם מזון - חומוס אחלה, עוגה ישנה ובורקס".
פרופ' היס וכמה ממקורביו החליטו להעלים את האיברים. אמבולנסים פרטיים הוזעקו באישון לילה והעמיסו אלפי איברים לקבורה בבתי קברות של לא יהודים או במקומות לא מסומנים. כאשר חשף 'ידיעות אחרונות' גם את המהלך הזה, משפחות רבות של נפטרים שאיבריהם נגנבו הגישו תביעות נזיקיות אדירות נגד המדינה. עשרות מיליוני שקלים שולמו כפיצוי - אבל במשרד המשפטים עדיין פעלו בנמרצות כדי שהיס לא יעמוד לדין. גם תיק החקירה נגדו בפרקליטות העלה אבק עד שנסגר בנזיפה בתיקו האישי של היס.
היס עצמו פתח במסע לטהר את המכון מכל מי שנקשר לכתבות. שניים מהרופאים המתמחים פוטרו; את חייו של השלישי מירר עד שעזב. כשראה את עדותו של ד"ר קוגל בוועדה, הטיל עליו את כל האשמה. "במכון חסמו בפניי את הגישה לכל התיקים במחשבים, לכל המסמכים בארכיון, כולל תיקים שאני עצמי עבדתי עליהם", נזכר קוגל.
במכון החלו להפיץ שמועה שלפיה הסיבה לפרסום סדרת הכתבות היא רומן ביני לבין ד"ר קוגל, שאנחנו בכלל בני זוג, ושהמטרה שלי היא להדיח את היס ולהמליך תחתיו את אהובי, קוגל. כשנפגשנו, לפני כמה שבועות לצורך הכנת הכתבה הזאת, כבר יכולנו לצחוק על זה. "לצערי השמועות לא היו נכונות", צחק קוגל, "אבל היה לי לכבוד אם היית בן הזוג שלי". ואני הגבתי, "לא, זה היה לי לכבוד אם היית בן הזוג שלי", וכך הלאה, עד שאשתי יאנה גדעה את הדיאלוג ואמרה "אתם חמודים, משהו, רק איפה אני בסיפור הזה?" אלא שבזמן אמת, כל זה לא היה מצחיק בכלל.
× × ×
למרות כ־30 ידיעות ותחקירים שפירסם 'ידיעות אחרונות' על מה שמתחולל במכון, היס המשיך להחזיק במשרתו. כשתהינו כיצד זה ייתכן, אמרו לנו גורמים במשטרה ובפרקליטות שהדבר האחרון שהם צריכים עכשיו הוא גל של משפטים חוזרים בתיקים שבהם העיד היס. "הוא עד מרכזי ביותר", אמר לי מקור במערכת החוק, "ופגיעה באמינות שלו, אפילו במקרה אחד, הייתה מפילה עלינו את השמיים. הדברים שהוא עשה לא נראו לנו חמורים מאוד, ונקטנו כלפיו גישת בית הלל". אחרים רמזו כי היס פשוט יודע יותר מדי סודות מדינה, חלקם אפלים במיוחד, ולכן המדינה נוהגת עימו בכפפות סטריליות של מנתחים.
כאשר הבין ד"ר קוגל כי המערכת לא עומדת לתקן את עצמה, הוא הודיע על התפטרותו מהמכון. "אינני מוכן לעשות יותר שקר בנפשי", אמר בהודעתו. "בעצם היותי נושא בתפקיד בכיר במערכת הזאת, אני נותן גיבוי, אפילו בעקיפין למה שמתחולל שם. יהודה היס אינו ראוי לעמוד בראש המכון לרפואה משפטית, או לטעמי, בראש כל גוף משפטי או רפואי אחר. כל עוד הוא שם, אני לא אהיה שם".
קוגל החל לתת חוות דעת מומחה מטעם ההגנה במשפטים שונים, ואז, כשהוא מהצד השני של המתרס, משהו נראה לו מוזר. "ישבתי שנים במכון לרפואה משפטית והייתי בטוח שאני הרופא הכי טוב בעולם", הוא מספר. "עובדה: בתי המשפט קיבלו באופן מלא את כל חוות הדעת שלי. מאה אחוז הצלחה. והנה, פתאום, יצאתי מהמכון לרפואה משפטית, ורוב חוות הדעת שלי לא התקבלו בבית המשפט. עכשיו מה? כתבתי פחות טוב? להפך כתבתי הרבה יותר מפורט, מנומק והרבה יותר טוב. מה באמת קרה? פשוט מאוד: לא הייתי מטעם המדינה. הייתי מטעם הנאשם".
בינתיים, 'ידיעות אחרונות' המשיך לדווח ולחשוף עוד ועוד שערוריות הקשורות במכון. רק סדרת החשיפות האחרונה במוסף זה ב־2012 (מאת גיא ליברמן), על אלפי האיברים שנותרו במחסני המכון ללא רשות וללא ידיעות המשפחות - ביניהם הלב של דודו טופז ז"ל - הגדישה את הסאה. שוב המדינה נתבעה בעשרות מיליונים, בדיוק על אותם מעשים. בהודעה זהירה, נטולת המילה "הדחה", סיים משרד הבריאות את כהונתו של היס. באופן מוזר, הוא המשיך להיות מועסק בידי המדינה, ולתת חוות דעת בשורת נושאים.
אבל משרד הבריאות גם הפתיע לטובה: בניגוד לכל הסיכויים וללחצים השונים, החליט המשרד כי ד"ר קוגל הוא האיש הנכון להחליף את היס ולערוך שינוי מקיף במכון. "הוא נכנס לנעליים קטנות מאוד", אמרה בשיחה סגורה שרת הבריאות באותה עת, יעל גרמן.
זה לא עבר חלק. הפרקליטות לא יכלה למנוע את מינויו של קוגל, אבל נאבקה במינוי הסגנית שהוא הביא, ד"ר מאיה פורמן. הרקע: חוות הדעת שסיפקה פורמן מטעם ההגנה בפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל, חוות דעת שהגדילה מאוד את הספק באשמתו של רומן זדורוב. חוות הדעת הזו זכתה לגיבוי של מומחים רבים, כולל קוגל, שאמר לאנשי הפרקליטות כי יש בליבו ספקות חמורים בנוגע לאשמת זדורוב. העימות הגיע לבית המשפט לענייני עבודה, ופורמן ניצחה.
קוגל, בינתיים, הנהיג שורה של שינויים עמוקים במכון, כשבראשם, כמובן, איסור מוחלט על נטילת דגימות מהגופות, מלבד דגימות מיקרוסקופיות לצרכים רפואיים. אבל גם היום, 19 שנה אחרי הפרסום הראשון, קוגל חושב שהתהליך לא הושלם. "המציאות שבה יש מכון אחד בלבד לרפואה משפטית בישראל היא בלתי נסבלת", הוא קובע. "אסור שתהיה רק חוות דעת אחת ושלצד השני, בדרך כלל להגנה, לא תהיה כתובת". אגב, היוזמה של קוגל נשאה פרי: בימים אלו מצוי משרד הבריאות בהליכי רישוי ותכנון של מכון רפואה משפטית נוסף. ×
