ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    קמפלר היום, במרפסת שממנה צילם את הרצח
    7 ימים • 17.12.2019
    "פחדתי, כי לא ידעתי מי ירה ברבין, מאיזה כיוון נורו היריות ואם יש לו שותפים"
    רגעי האימה בכיכר, הבחירה להתמקד דווקא בפינה השקטה ליד המדרגות, והבוקר שבו פורסם השער ההיסטורי של 'ידיעות אחרונות'. רוני קמפלר, היחיד שצילם את רצח יצחק רבין, שובר שתיקה
    רוני קמפלר

    לא רבים יודעים שאת החלק המרכזי של העצרת צילמתי בווידיאו מהשורות הראשונות בקהל בכיכר מלכי ישראל. רק בסביבות השעה שמונה וחצי, כשאנשים כבר התחילו להתפזר והחלטתי ללכת הביתה, חיפשתי לצלם קטע שאיתו אסיים את הסרט. כשראיתי את הפינה שליד המדרגות שבה חנתה מכונית ראש הממשלה, חשבתי שזה יהיה מושלם לסיים את הסרט כשראש הממשלה יורד במדרגות, נכנס למכונית, והמכונית נוסעת. החלטתי להתמקד באותה פינה ולצלם את השינויים שיעברו עליה לאורך זמן, בידיעה שכרגע היא לא חשובה, אבל בעוד פרק זמן קצר, כשראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס יירדו במדרגות, היא תקבל חיים חדשים. כחובב אמנות, רציתי לצלם סרט אמנותי לשימושי הפרטי ולתת ביטוי לכל מה שקורה באותה פינה, לדברים החשובים ולדברים הפחות חשובים, לרבות האנשים, כלי הרכב, הקולות, האורות והצללים.

     

    לחצו כאן לקריאת הכתבה המקורית

     

    התמקדתי ברבין שירד במדרגות וצעד לכיוון רכבו. ואז התחילו היריות. באותם רגעים עברו לי הרבה מחשבות בראש. פחדתי, כי לא ידעתי מי היורה, מאיזה כיוון נורו היריות ואם יש לו שותפים. עד היום כששואלים אותי מה הביא אותי לשם, אני משיב כי באיזשהו מקום יש לי תחושה שזה בא מכוח עליון, משהו מעליי, אולי הגורל.

     

    1. יגאל עמיר (בתחתית הצילום) ממתין ליצחק רבין (מסומן בעיגול) בירידה מהמדרגות של עריית תל אביב
    1. יגאל עמיר (בתחתית הצילום) ממתין ליצחק רבין (מסומן בעיגול) בירידה מהמדרגות של עריית תל אביב

     

    2. עמיר הולך ומתקרב אל עבר גבו של ראש הממשלה
    2. עמיר הולך ומתקרב אל עבר גבו של ראש הממשלה

     

    3. עמיר שולף אקדח ויורה שלוש יריות בגבו של רבין
    3. עמיר שולף אקדח ויורה שלוש יריות בגבו של רבין

     

    × × ×

     

    הפעם הראשונה שהציבור בישראל ראה את תמונת הרצח שצילמתי הייתה בבוקר יום שלישי, 19.12.1995, כשפורסמה בעיתון 'ידיעות אחרונות'. 45 יום לאחר הרצח. בערב, באותו היום, הציבור צפה לראשונה בסרט שצילמתי (לאחר שעבר עריכה), במהדורת חדשות מיוחדת של ערוץ 2. עד אותו מועד, יצא לי לצפות בקלטת בביתי מספר פעמים, והזיכרון שלי ממנה שונה מהזיכרון שנצרב בציבור.

     

    הפעם הראשונה שראיתי את התמונה כפי שפורסמה לציבור, הייתה באותו היום, בסביבות השעה חמש בבוקר, כשסיימתי להצטלם לראיון עם רפי רשף על גג גן העיר. נכנסתי למכונית עם אבי ז"ל ורגע לפני שהתחלנו לנסוע הביתה, ניגש אליי אדם שלא הכרתי והביא לי את העיתון למכונית. אמרתי תודה, אך הוא מיד נעלם, כך שעד היום אני לא יודע מי הוא היה. אני מניח שמעיתון 'ידיעות אחרונות'. התרגשתי מאוד לקבל את העיתון בין הראשונים, אך כשראיתי את התמונה שפורסמה, נתקפתי במעט אכזבה ודאגה.

     

    אצלי בזיכרון התמונה הייתה ברורה, אך כשראיתי אותה בעיתון לקח לי זמן לפענח מה אני רואה. הבנתי שהיו מגבלות טכניות וגם שלא היה זמן לעבד אותה מווידיאו לסטילס כראוי (פחות מיממה), אך דאגתי כיצד היא תיראה בעיני הציבור. אבי דווקא עודד אותי והיה משוכנע שבעתיד יהיו תמונות יותר איכותיות.

     

    למחרת התברר לי שהחשש היה לשווא. התגובות שקיבלתי מאנשים היו כולן מאוד נרגשות וחיוביות. הנימה הכללית הייתה שמה שצריך לראות - רואים, ויותר מזה לא רוצים לראות. כך התקבעה תמונת הרצח בציבור. כך לדוגמה, בזירת הרצח יש תבליט של התמונה בקווי מתאר כלליים ופשוטים מאוד לציור. גם יגאל שתיים היטיב לצייר את התמונה בגרפיטי בשכונת פלורנטין בתל־אביב בכתמי צבע וקווים פשוטים, לפי התמונה שפורסמה בעיתון. כך גם הצייר אורי ליפשיץ בפסל הסביבתי שיצר באתר אורות רבין בחדרה. ליפשיץ יצר מהתמונה שפורסמה חמש תמונות שונות, כביכול בשני צבעים, כאשר מימין לשמאל, כל תמונה הופכת ברורה יותר. הדבר דומה לתהליך שלוקח להבין את התמונה שפורסמה בעיתון.

     

    × × ×

     

    כאמור, אצלי הזיכרון שונה. לפני למעלה משנה נפגשתי עם הבמאי ירון זילברמן במסגרת הכנותיו לסרט 'ימים נוראים' המוצג בימים אלה בבתי הקולנוע. כשזילברמן שאל אותי על ההבדלים בין זירת הרצח כפי שנראתה אז להיום, השבתי לו קודם כל שהתאורה השתנתה. היום הזירה מוארת בלילה באור לבן, ואז התאורה הייתה חלשה יותר ואור המנורות היה צהוב־חום.

     

    צבע התאורה ושלל הצבעים והגוונים שהופיעו בקלטת שצילמתי כמעט לא מופיעים בסרט ששודר בטלוויזיה. שם צבעי הרקע נוטים פעמים רבות יותר לשחור לבן וגם התמונות מגורענות. כנראה בגלל הצורך לשפר את איכות הקלטת, כדי שייחשפו יותר פרטים.

     

     

    כשרבין נאם בכיכר זכור לי במיוחד שצבע פניו היה אדום־ורוד, וכך גם צילמתי אותו, ולא בגוון חום כפי שמראים בטלוויזיה. כשירד במדרגות בדרכו למכונית הוא בלט מאוד על רקע הצבעים העכורים והמעומעמים שברקע (גווני החום, צבעי המדים של השוטרים והמאבטחים). החליפה השחורה שלו, חולצתו הלבנה, פניו הוורודים, שערו הלבן, משקפי הכסף הנוצצים, כל אלו יצרו רושם שהוא קורן ביחס לסביבה. זהו מראה שלא אשכח (אציין כי באותה איכות צפיתי בקלטת, מאוחר יותר, כשמסרתי עדות בבית המשפט).

     

    19.12.1995
    19.12.1995

     

    × × ×

     

    תיעוד הרצח הפך לאירוע משמעותי בחיי, מעצם העובדה שהייתי הצלם היחיד שהנציח את רצח ראש הממשלה. התיעוד סייע לחקירת הרצח ונצפה על ידי מיליונים ברחבי העולם מאז ועד היום. אם לא הייתי מצלם את הרצח, היה לדעתי נוצר חלל גדול וריקנות צורמת בתיעוד ההיסטורי של מדינת ישראל. גם היו יותר ספקות ושאלות פתוחות באשר למה שהתרחש.

     

    בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לעיתון 'ידיעות אחרונות', הן כצלם הקלטת והן כקורא העיתון, על פרסום תמונות הקלטת, הכתבות והמאמרים לפני שידורה בערב בטלוויזיה במהדורת חדשות ערוץ 2, וגם למחרת השידור. יש בקלטת תמונות שצריך לראות בסטילס כדי להבין ולנתח מה בדיוק קרה, כמו למשל לדעת איפה כל אחד עמד. אין לי ספק שפרסום זה תרם רבות לדרך שבה נתקבעה הקלטת בתודעה הציבורית.

     


    פרסום ראשון: 17.12.19 , 22:44