הכדורגל ברמת הליגות ברשות הפלסטינית לא דומה למה שקורה עם הנבחרת, שעשתה שיפור משמעותי בזכות זימון שחקנים בעלי שורשים פלסטיניים מרחבי העולם, ואפילו השתתפה בשתי אליפויות אסיה האחרונות. בגלל המגבלות הגיאוגרפיות והביטחוניות מתקיימות שתי ליגות נפרדות – ליגת הגדה המערבית, החזקה יותר, וליגת רצועת עזה – והן נחשבות לנחותות יחסית בהתאחדות האסייתית.

אלופת רצועת עזה לא משתתפת במפעלים היבשתיים, בעוד אלופת הגדה משחקת רק בגביע אסיה – המקבילה של הליגה האירופית – ולא בליגת האלופות של אסיה. כדי להגיע לשלב הבתים האלופה, הילאל אל־קודס ממזרח ירושלים - צריכה לעבור פלייאוף מול יריבה בכירה. בינואר יחכה לקבוצה צמד משחקים מול סור, מחזיקת הגביע העומאני.

הילאל אל־קודס נחשבת לקבוצה הבכירה בגדה וזכתה בשלוש האליפויות האחרונות, אבל השנה הדברים לא הולכים לקבוצה, שמדורגת רק שישית מתוך 12 אחרי תשעה מחזורים. המוליכה היא מרכז בלאטה, שבמחזור האחרון נתנה הצהרה עם 0:2 על האלופה.

באופן שמזכיר את ההתקבצות בנתניה ובמושבה, גם בגדה אין כמות מספקת של מגרשים ראויים, והמועדונים מתחלקים ביניהם. אצטדיון פייסל חוסייני בא־ראם הוא העסוק ביותר, וגם אצטדיון חוסיין בן־עלי בחברון מארח יותר מקבוצה אחת.

חלק מהשמות הבולטים בליגה הם שחקנים שגדלו במועדונים ישראליים, כמו שוער נבחרת פלסטין והילאל רמי חמאדה שגדל במכבי נתניה. מבחינת אותם שחקנים מדובר בהזדמנות לקבל דקות קבועות אחרי שלא מצאו עצמם בליגות הבכירות בישראל, ודרך זאת לנסות לחזור לשם ואולי גם להתברג בנבחרת פלסטין. אפשר לציין בהקשר הזה את הקשר איימן חרבט, שגדל בטוברוק, הצטיין בשנה שעברה בג'בל מוכאבר וחתם בכפר־סבא – אך לא משחק בגלל פציעה קשה בברך.