"מה הביא אותי לשם? כוח עליון. אולי הגורל"

כמעט 25 שנה חלפו מאז שרוני קמפלר עמד על הגג של גן העיר, בסיומה של עצרת "כן לשלום, לא לאלימות" שנערכה בכיכר מלכי ישראל בלילה ההוא בנובמבר 1995. הסרט שהונצח במצלמתו היה התיעוד היחיד של הרצח, של הרגעים ששינו מדינה שלמה. התמונות מהסרט פורסמו באופן בלעדי על שער "ידיעות אחרונות", ונצרבו בזיכרון הלאומי. לרגל שנת ה־80 ל"ידיעות אחרונות" חוזר קמפלר לאותו הגג ומשחזר את הלילה הדרמטי.

"לא רבים יודעים שאת החלק המרכזי של העצרת צילמתי בווידיאו מהשורות הראשונות בקהל בכיכר מלכי ישראל", הוא מספר. "רק בסביבות השעה שמונה וחצי, כשאנשים כבר התחילו להתפזר והחלטתי ללכת הביתה, חיפשתי לצלם קטע שאיתו אסיים את הסרט. כשראיתי את הפינה שליד המדרגות שבה חנתה מכונית ראש הממשלה, חשבתי שזה יהיה מושלם לסיים את הסרט כשראש הממשלה יורד במדרגות, נכנס למכונית, והמכונית נוסעת. החלטתי להתמקד באותה פינה ולצלם את השינויים שיעברו עליה לאורך זמן, בידיעה שכרגע היא לא חשובה, אבל בעוד פרק זמן קצר, כשראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס יירדו במדרגות, היא תקבל חיים חדשים. כחובב אמנות, רציתי לצלם סרט אמנותי לשימושי הפרטי ולתת ביטוי לכל מה שקורה באותה פינה, לדברים החשובים ולדברים הפחות חשובים, לרבות האנשים, כלי הרכב, הקולות, האורות והצללים.

התמקדתי ברבין שירד במדרגות וצעד לכיוון רכבו. ואז התחילו היריות. באותם רגעים עברו לי הרבה מחשבות בראש. פחדתי, כי לא ידעתי מי היורה, מאיזה כיוון נורו היריות ואם יש לו שותפים. עד היום כששואלים אותי מה הביא אותי לשם, אני משיב כי באיזשהו מקום יש לי תחושה שזה בא מכוח עליון, משהו מעליי, אולי הגורל".

הכתבה המלאה: מחר בגיליון הכפול של "7 ימים"