רביעי 22 בינואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ציפי שמילוביץ
    חדשות • 19.12.2019
    בלתי נסלח
    ציפי שמילוביץ

    סרטו החדש של הבמאי קלינט איסטווד, "ריצ'רד ג'ואל", מביא למסך סיפור אמיתי על עוול אמיתי: איש אבטחה שהציל אלפי אנשים כשמצא פצצה בכפר האולימפי במהלך אולימפיאדת אטלנטה 1996, אבל תוך ימים ספורים הפך נרדף כשכתבת מקומית דיווחה כי ה־FBI חוקר האם ג'ואל עצמו הוא שהטמין את הפצצה. ג'ואל מעולם לא הואשם ומאוחר יותר זוכה לגמרי. הוא מת ב־2007, בסך הכל בן 44. זה סיפור שקשה להבין מדוע לקח 20 שנה להפוך אותו לסרט, הוא הרי כמו נוצר עבור הוליווד, אבל כשזה כבר קרה, קלינט איסטווד נראה האדם המושלם לביים אותו.

     

    הייתה עם זה רק בעיה אחת. קלינט איסטווד של העשור האחרון לא עושה קולנוע, הוא עושה אג'נדה. איסטווד תמיד היה ליברטריאן ימני, שהדי־אן־איי האלים והאפל של אמריקה ריתק אותו יותר מכל דבר אחר. זה התבטא בסרטים הטובים ביותר שלו, גם כשחקן וגם כבמאי: "הארי המזוהם", "בלתי נסלח", "מיסטיק ריבר", "עולם מושלם", "מיליון דולר בייבי", "גראן טורינו", ועוד ועוד.

     

    כקולנוען האדיר שהוא, עסק איסטווד בנושאים האלה באופן מורכב ומעורר מחשבה, אבל מאז עלה על במת ועידת המפלגה הרפובליקאית ב־2012 ודיבר אל כיסא ריק, רוב הסרטים שלו נראים בדיוק כפי שאפשר לצפות מגבר לבן בן 89 שהצביע לדונלד טראמפ: זועמים ומלאי פחד. הלכו לבלי שוב הניואנסים שליוו אפילו את הסרטים האגרסיביים ביותר של איסטווד, נשאר רק כעס ואפילו לא ברור למה.

     

    ב"ריצ'רד ג'ואל" סוגר איסטווד חשבונות עם שני מוסדות שעד טראמפ היו מקודשים לדמוקרטיה האמריקאית: העיתונות וה־FBI. גם אלה וגם אלה טעו קשות במקרה של ג'ואל. איסטווד של פעם היה יודע לתת לסיפור הזה לספר את עצמו. לא איסטווד של היום. הוא היה חייב להמציא פרט שלא היה ולא נברא, והכפיש עיתונאית עם השמצה גועלית ועתיקת יומין: היא שכבה עם המקור שלה תמורת מידע.

     

    איסטווד כנראה לא חשב שהשקר הזה יפריע למישהו, ואולי היה בטוח שאיש אפילו לא ישים לב - העיתונאית המדוברת, קתי סקרגס, מתה ב־2001. כך או אחרת, הוא טעה קשות. תגובת הנגד הייתה כל כך עוצמתית שהיא פחות או יותר חיסלה את הסרט - שזכה לביקורות טובות למדי - עוד לפני שיצא למסכים בסוף השבוע שעבר והכניס רק 5 מיליון דולר בפתיחה הגרועה ביותר לסרט של איסטווד מזה 40 שנה.

     

    מעציב לראות כיצד אחד מגדולי אנשי הקולנוע בכל הזמנים מסיים את הקריירה שלו - איפה הסרטים האחרונים של איסטווד ואיפה אלה של מרטין סקורסזה. הטרנספורמציה שלו ממי שהיה גם הארי המזוהם וגם מאהב רגיש ב"הגשרים של מחוז מדיסון" לקלישאה של צופה "פוקס ניוז" היא החמצה של ממש. הוליווד הליברלית זקוקה לאנשי קולנוע רציניים שיכולים להביא נקודת השקפה ימנית מסורתית בדרך מורכבת ומחוברת למציאות. איסטווד עשה את זה שוב ושוב לאורך השנים, אבל עכשיו, כמו הנשיא לו הצביע, הוא בעיקר טרול. √

     

    ידיעות אחרונות