yed300250
הכי מטוקבקות
    בן-דרור ימיני
    המוסף לשבת • 19.12.2019
    ברשות עצמם
    בן-דרור ימיני

    כדי להבין את מלחמת הרשויות שמתחוללת לנגד עינינו, כדאי לקרוא את הקטע שלהלן: "ההתנהלות בשנה האחרונה חידדה את חשיבותו של דרג מדיני לא פוליטי, שמיישם מדיניות המבוססת על תוכנית אסטרטגית המחויבת לציבור, ולא מושפעת משיקולים אלקטורליים של השר הממונה. זה התנאי לניהול מדיניות בתוך הכאוס הפוליטי הנוכחי".

     

    לרגע חשבתי שמדובר בפרודיה. מישהו רצה להגחיך את הכיוונים החדשים של האקטיביזם ההולך ומתרחב. אבל טעיתי. זו לא פרודיה. זה אמיתי לחלוטין. הדברים נכתבו על ידי פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ופורסמו, מילה במילה, בציוץ של המכון. אם חפצה נפשנו לדעת לאן צועד האקטיביזם השיפוטי, שהפך לאקטיביזם משפטי, ושלפי המכון צריך להפוך לאקטיביזם אוליגרכי, בשליטת הציבור הנאור - אז פלוג מבהירה את הכיוון. לא עוד דמוקרטיה. לא עוד שלטון הנבחרים.

     

    יש בארץ אליטה, שכוחה רב לה בצמרת השירות הציבורי, וגם מחוץ לו, שחותרת לשיטת שלטון חדשה. "שלטון החכמים", בסגנון אפלטון. דמוקרטיה יוק. חברי האליטה הזאת חותרים ל"דרג מדיני לא פוליטי", כלומר לא נבחר, שיעמוד מעל הדרג הנבחר, כלומר הפוליטי. הדברים עולים בקנה אחד עם הרעיונות והמעשים של דינה זילבר. היא בטוחה שהיא צריכה לקבל החלטות. לא הדרג הנבחר. היא מעריצה את אהרן ברק, אדמו"ר האקטיביזם, והוא אותה. והתוצאה מסוכנת. עכשיו גם היועץ, אביחי מנדבליט, נגרר לחגיגה. מי צריך את החוק כשאפשר לשלוף את "הלכת הסבירות". זו הלכה שהיא הבסיס העיקרי של האקטיביזם. שיקול הדעת של שופטים, ועכשיו משפטנים, ובהמשך פקידים, מחליף ויחליף את שיקול הדעת של הנבחרים. הלכת הסבירות היא לא רק בלתי סבירה. היא לא רק ייחודית לישראל ברוחב התפשטותה. היא לא רק זכתה להתנגדות מצד משפטנים ושופטים. היא בעיקר סכנה לדמוקרטיה. היה צורך לעצור אותה בעודה קטנה. צריך לקוות שאפשר לרסן אותה כשהיא הולכת והופכת למעצמה.  

     

    אפשר להניח שבמחנה נתניהו חוגגים, ובצדק. גם פלוג וגם מנדלבליט מספקים עוד ועוד הוכחות על תשוקת האליטות לבצע הפיכה שלטונית שתחסל את הדמוקרטיה.

     

    שאקיר לליכוד

     

    עומר שאקיר, שבג"ץ אישר את סילוקו מישראל, כתב דוח בשם "נולדו ללא זכויות אזרחיות". הדוח פורסם מטעם הארגון ששלח אותו, HRW. אין שם חידושים גדולים. יש שם בעיקר חומרים ממוחזרים. שאקיר מבקר את ישראל על הגבלת פעילות של "פעילי זכויות". אבל כפי שחשף NGO Monitor, שמוציא את "ארגוני הזכויות" הללו מדעתם משום שהוא חושף את ערוותם, מדובר גם בסייענים לארגוני טרור, מחמאס עד חיזבאללה, שמתפארים בתואר "פעילי זכויות".  

     

    החלק האופרטיבי מגיע בסיכום. הדוח ממליץ לישראל לספח את השטחים ולהעניק זכויות מלאות למיליוני פלסטינים. הגיוני. שאקיר הוא פעיל BDS, אבל נדמה שהוא יכול להצטרף בקלות לליכוד, שכבר החליט על סיפוח השטחים. ובעיקר - להצטרף לאותה קבוצה לא קטנה בליכוד שתומכת גם באזרוח. סיפוח עם אזרוח הוא BDS. סיפוח ללא אזרוח יצדיק את טענות ה־BDS על מדינת אפרטהייד. זה רע מכל כיוון. לא היינו זקוקים לשאקיר כדי לדעת שהקצוות נפגשים. אבל קיבלנו עוד הוכחה. 

     

    למרות הביבימאניה

     

    הנושא המדיני לא נמצא על הפרק. אנחנו עדיין שבויים, רוב הזמן, ב"כן ביבי, לא ביבי". אבל פה ושם שמעתי מראיינים שואלים אנשי כחול לבן: מה עמדתכם בנוגע להקמת מדינה פלסטינית? בדרך כלל הם מגמגמים. ממה הם מפחדים? הם שכחו שנתניהו דיבר על מדינה פלסטינית בנאום בר־אילן? ח"כ עפר שלח הוא היחידי שהעז לומר - "אנחנו מדברים במצע שלנו באופן ברור על תהליך אזורי שיוביל להיפרדות מהפלסטינים, שסופו שתי מדינות, זו לצד זו". התגובות הסותרות מחברי הרשימה לא איחרו להגיע, וברשתות החברתיות חגגו. הנה, הם נתפסו בקלקלתם השמאלנית. עמדתם של חה"כ יועז הנדל וצבי האוזר קצת יותר מורכבת. היא ראויה לדיון נפרד.

     

    זה יפה שהנושא המדיני מצליח לעלות לדיון, למרות הביבימאניה. לגופו של עניין, אין שום "סכנה" בטווח הקרוב להקמת מדינה פלסטינית. הפלסטינים לא מעוניינים בה. הם סירבו בעשורים האחרונים לכל הצעה. כך שהדיון המשמעותי הוא בשאלה: האם מרחיבים את מפעל ההתנחלויות אל מחוץ לגושים?

     

    בטווח הנראה לעין אין פתרון מדיני, לא מדינה פלסטינית ובוודאי לא סיפוח־אזרוח. וגם עסקת המאה של טראמפ נכנסה להקפאה עד להודעה חדשה, וספק אם משם תגיע אי פעם התשועה. הכיוון הנכון הוא המשך שליטה ביטחונית, תוך כדי יצירת אוטונומיה פלסטינית, עם מקסימום הפרדה שלטונית ודמוגרפית, וכמובן גם תוך כדי הפסקת ההתרחבות מחוץ לגושים, שבכל מקרה יישארו בעתיד בידי ישראל. ביום שבו הפלסטינים יהיו מוכנים לפשרה - היא לפחות תהיה אפשרית. ורק דבר אחד ברור: התמיכה בסיפוח, עם או בלי אזרוח, היא הצעה לחיסול החזון הציוני.

     

    התיבה האבודה

     

    בראיון הפרישה שלו עם דני קושמרו נשאל שי ניצן על רות דוד. "תראה מה כוחו של ספין", ענה ניצן, "רות דוד עומדת למשפט ממש מעבר לכביש בבית המשפט המחוזי על עבירה של שיבוש הליכי חקירה". זו הטעיה. משום שדוד עומדת לדין בגין מעשים שנעשו לאחר שפרשה מתפקידה. החשדות החמורים יותר, הרבה יותר, שעליהם כתב גם השופט רוזן, עוסקים בתקופה שבה דוד הייתה פרקליטה בשירות המדינה. למשל, ההחלטה בעניין השחיתות במס הכנסה. ביום חמישי היא קיבלה את התיק, שכלל אינספור קלסרים, וביום ראשון כבר סגרה אותו. וחמור מכך, התיק שכלל עדויות חשובות נגנז ובוער. שם החרפה הגדולה. אולי תיבת פנדורה. ניצן דאג שהיא תישאר סגורה. היו עוד דוברים־מטעם שהשתמשו באותה טענה: הרי היא עומדת לדין! נראה שמישהו, אולי ניצן, הפיץ אימייל עם דף מסרים.

     

    בהקשר אחר, ניצן זכה לשבחים מהלוחמים שליוו את התביעה נגד בכרי, על סרטו "ג'נין ג'נין". כאשר אחרים, כולל יועמ"שים, סירבו להצטרף לתביעה - דווקא ניצן הציג עמדה "ימנית", ותמך במאבק. ניצן ראוי לביקורת, אבל לא כל דבר הוא שמאל וימין.

     

    •••

     

    האימייל שלי, שמופיע כאן, נועד לדיאלוג עם הקוראים. בימים כתיקונם, אני נוהג לענות לכל פונה. זה חלק מהעבודה. חלק חשוב. אלא שבגין תקלה שגרמה למחיקה, לא עניתי על אימיילים רבים. לא נותר לי אלא להתנצל. ¿  

     

     

     


    פרסום ראשון: 19.12.19 , 15:13
    yed660100