"המקור" אמש התיימרה לחשוף את "העובדות מול המיתוסים" בפצע המדמם והפתוח עדיין של פרשת ילדי תימן. בפועל, הכתבה של רביב דרוקר ואיתי רום התמקדה בעיקר באגף השני של המשוואה, כלומר "המיתוסים": נדגמו כמה מקרים בולטים שמרחף מעליהם סימן שאלה והוטל ספק בספר/מחקר מקיף על הפרשה. והדובדבן: התבטאויות רדיקליות של השר אמיר אוחנה (אז ח"כ) ושל ח"כ נורית קורן, יו"ר הוועדה הפרלמנטרית בנושא. ה"איזון" הגיע בצורת הצהרות של הכתבים על העוול כלפי העולים הטריים שהופרדו מילדיהם, וכן תמיכה בשאיפות להכרה ממסדית.
כשנוגעים כך בתפוח אדמה כה לוהט ורגיש, זה לא מספיק. ראשית, "המקור" אולי הדגימה הגזמות ובוודאי אופורטוניזם פוליטי, אבל התעלמה ו/או השטיחה לכדי שורה של קריינות אינספור עדויות וגילויים של אנשים רבים שעוסקים במלאכה, במיוחד בשנים האחרונות. החזרה על כך שנגרמה למשפחות רבות טראומה שנבעה מגזענות ומהתנשאות, אינה מהווה תחליף להצגת הפרטים שכן מאששים את הגרסה שלפיה דבר אפל מאוד התרחש בשנותיה הראשונות של המדינה.
לצד המידע החלקי בתחום "העובדות מול המיתוסים", התוכנית לא השיבה בצורה רצינית גם על ה־שאלה שהופיעה בפרומו: "למי יש אינטרס לשקר לכם?". נניח, למשל, שקורן גייסה את פעילותה כדי להתברג טוב בפריימריז של הליכוד (ממש עזר לה, אגב, כל הדרך למקום לא ריאלי). על אוחנה נאמר שהוא השיג הזמנות לאולפנים. זהו? זה ה"אינטרס"? מילא, היו מעמידים תזה רחבה ומנומקת, לדוגמה, על הצורך הפוליטי של הימין בשימור הטינה נגד מפא"י, ואז להראות את הפער בין הבטחות למעשים. אבל כל זה כדי להגיד שיש פוליטיקאים רודפי פרסום? וואלה. ועדת חקירה עכשיו.
ניחא, "המקור" רשאית לבחור בזווית ביקורתית בסיפור, שלכל הדעות הוא סבוך למדי. לעומת זאת, ללהק את ירון לונדון לדיון המסכם זה כבר מהלך מיותר ותמוה לחלוטין בחוסר הרגישות שלו. כרגע שודרה כתבה לא קצרה, שהנרטיב המובהק שלה הוא צמצום ומסגור מחדש של הטענות לחטיפה. אז במקום לאפשר לשלומי חתוכה (משורר וחבר בעמותת "עמרם", שפועל להעלאת המודעות בפרשה) במה רחבה ככל הניתן כדי לפרוס את המסמכים ואת טיעוני הנגד שלו, הוא נאלץ לחלוק זמן מסך יקר עם מי שעמדתו ידועה, שכשל לא אחת בלשונו וכמובן שאין לו שום מומחיות עיתונאית או אקדמית בעניין עצמו.
אז מה הטעם? במה, בעצם, הוא תרם לשיחה? גם אם צריך להתמודד ביושר עם כמה מהממצאים של התחקיר, עבור רבים זה פשוט כאב לב. לא ברור מדוע לתקוע להם גם אצבע בעין.
