שר המשפטים מינה את המשנה לפרקליטת מחוז מרכז לשמש ממלאת מקום לפרקליט המדינה. בית המשפט העליון הורה להקפיא את המינוי. לא אביע דעה בעניין בשאלה אם היא כשירה לשמש בתפקיד זה. שאלה זאת תוכרע על ידי בית המשפט. אך חשוב להציג בפני הציבור את הדרך שבה יש לעשות מינוי כזה.
מדובר במינוי על ידי ממשלת מעבר בתקופת בחירות לכנסת. ממשלת מעבר חייבת לנהוג באיפוק רב, ולהימנע מהחלטה שיש בה כדי לכבול את ידי הממשלה שתיבחר או החלטה שעלולה להיות נגועה בשיקולי בחירות, אלא אם קיים צורך ציבורי חיוני בקבלת ההחלטה. האם קיים צורך כזה במינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה? גם אם נתעלם מן הרגישות המיוחדת הכרוכה בתפקיד זה בתקופה זאת, רגישות המחייבת איפוק מיוחד, התשובה שלילית. מדוע? משום שהמשרה של פרקליט המדינה שונה באופן מהותי ממשרות אחרות, שאם לא ימונה להן ממלא מקום, אי־אפשר יהיה להפעיל סמכויות חשובות לציבור. לפרקליט המדינה אין סמכויות כאלה, משום שהחוק קובע שכל סמכויות פרקליט המדינה מוקנות ליועץ המשפטי לממשלה. פרקליט המדינה, עם כל חשיבות המשרה, אינו אלא נציג של היועץ המשפטי לממשלה. לכן, כאשר פרקליט המדינה מסיים את תפקידו, היועץ המשפטי לממשלה בא מיד במקומו, וממלא את כל התפקידים של פרקליט המדינה. הוכחה חותכת לכך טמונה במצב הקיים: לאחר שבית המשפט הקפיא את המינוי, היועץ המשפטי לממשלה ימלא כנדרש וכראוי את תפקיד פרקליט המדינה, עד שבית המשפט יכריע בעתירה המונחת לפניו. המצב הקיים הוא המצב החוקי והראוי עד שימונה פרקליט המדינה לאחר הבחירות.
אולם נניח שיש צורך חיוני למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה. מהי הדרך הנכונה לעשות את המינוי? בדרך כלל מינוי בשירות המדינה נעשה באמצעות מכרז. אולם החוק קובע רשימה של משרות בעלות חשיבות ורגישות מיוחדת, שבהן המינוי נעשה על ידי הממשלה, ללא צורך במכרז, ובהן המשרה של פרקליט המדינה. אך גם במינוי למשרות אלה חשוב לשמור על העקרונות של פומביות ושוויוניות. לכן קבעה הממשלה כי המינוי של פרקליט המדינה ייעשה על ידי ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה. אמנם החוק אינו מחייב מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה באמצעות ועדת איתור, אך הטעמים המחייבים מינוי ועדת איתור למינוי פרקליט המדינה יפים גם למינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה. ועדת איתור, המורכבת מאנשי מקצוע מוערכים, יכולה לבחון היטב את כל המועמדים האפשריים, ובהם כל פרקליטי המחוזות ומנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה, על מנת לתת להם הזדמנות שווה להתמנות למשרה זאת, ולהבטיח לציבור כי מי שיתמנה יהיה האדם הכשיר ביותר מבחינה מקצועית. לכן זאת הדרך הראויה ביותר למינוי זה. הוא גם ימנע מראית עין של מינוי שהושפע משיקולים שאינם ענייניים. ודי במראית עין כזאת כדי לפגוע באופן קשה, לא רק באמון הציבור, אלא גם באפשרות למלא את התפקיד באופן ראוי.
ואם לא מונתה ועדת איתור? במקרה כזה יש לעשות את המינוי בהתייעצות אמיתית עם היועץ המשפטי לממשלה. לא רק משום שהוא מיטיב להכיר את צורכי המשרה ואת המועמדים למשרה יותר מכל אדם אחר, אלא בעיקר משום שעל פי החוק פרקליט המדינה הוא נציג של היועץ המשפטי לממשלה. בגלל מהות התפקיד וקשרי העבודה ההדוקים ביניהם, מינוי של פרקליט שאינו מקובל על היועץ יהיה בלתי סביר בהחלט, כמוהו כמינוי מנהל כללי של משרד ממשלתי שאינו מקובל על השר המופקד על המשרד.
ולבסוף, החוק המסדיר מינוי ממלא מקום על ידי שר, מחייב את השר בהתייעצות עם נציב שירות המדינה. כלל ברור הוא כי במקרה שהחוק מחייב שר בהתייעצות, השר אמור לקבל החלטה בהתאם להמלצה שקיבל בהתייעצות, אלא אם קיימים נימוקים חזקים המצדיקים החלטה בניגוד להמלצה, ועל השר הראיה.
