ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    דניאל פרידמן
    חדשות • 21.12.2019
    האקטיביזם השיפוטי מגיע להאג
    דניאל פרידמן

    ישראל היא בעלת הישגים במספר תחומים, במדע (עדיין), בחדשנות, יזמות ובהיי־טק. אבל יש רק תחום אחד שבו היא מובילה בעולם - אקטיביזם שיפוטי. אמנם, יש שמועות שבית־המשפט בהודו מבקש להתחרות בנו, אך מעמדנו העולמי בתחום זה נותר בלתי מעורער. זהו התחום האחד שבו ניתן לומר: מציון תצא תורה ודבר בית המשפט מירושלים. ניתן גם להניח שיש לאקטיביזם הישראלי השפעה גם מחוץ לגבולותינו. שמעם של פסקי הדין האקטיביסטים יצא בעולם. יש מפגשי שופטים, שבהם שומעים שופטי העולם על נפלאות האקטיביזם הישראלי, ולומדים כיצד ראוי להנהיג את המדינה. עם זאת, נודה על האמת, באף אחת ממדינות המערב עדיין לא הגיע האקטיביזם לממדים הישראליים.

     

    כעת התבשרנו שהתובעת של בית־הדין הפלילי הבינלאומי סבורה שיש לה סמכות לחקור את מה שלדעתה הם "פשעי מלחמה" של ישראל, וזאת בעקבות תלונות של הרשות הפלסטינית, שבחיקה שוכנים שורה של ארגוני טרור, השולטים בעזה, שפשעי מלחמה הם לחם חוקם.

     

    לכאורה יש קושי. לבית־הדין הפלילי הבינלאומי אין סמכות. סמכותו מתבססת על פניות של מדינות, והרשות הפלסטינית איננה מדינה, כך שהחוק איננו מקנה לבית־הדין סמכות שיפוט. אלא שלכך יש לאקטיביזם השיפוטי תשובה ניצחת. החוק הוא במקרה הטוב המלצה בלבד. מן המפורסמות הוא שההיגיון החד של המשפטנים ועקרון הסבירות גוברים על לשון החוק ומאפשרים להתעלם ממנו. אנו עצמנו בישראל היינו עדים לכך שחוק היסוד שחוקקה הכנסת קובע שלממשלת מעבר יש כל הסמכויות של ממשלה רגילה. והנה בית־המשפט העליון, בתבונתו הרבה, קבע שיש להתעלם מהחוק וכי הסבירות קובעת שממשלת מעבר צריכה להיות משותקת, וכך גזר עלינו "שלטון החוק" שיתוק של שנה ונזקים אדירים בהיקף של מאות מיליונים ואולי מיליארדים.

     

    לאחרונה נודע לנו גם שהעובדה שהחוק של הכנסת הקובע שהסמכות למנות מינוי זמני היא בידי השר איננה רלוונטית. הסבירות המשפטית קובעת שהכוח נתון בידי היועץ המשפטי ובידי שופט, שראוי היה שיפסול עצמו מלדון בעניין. ומכאן להאג. החוק אכן שולל את סמכות בית הדין הבינלאומי. אבל מה עם הסבירות? האין זה סביר, מנקודת ראותם של התובעת ושל בית־הדין הבינלאומי, שעליהם להגן על הערכים שלדעתם הם המופקדים עליהם, גם מחוץ למסגרת החוק ואפילו בניגוד לחוק?

     

    לישראל צפוי כעת מאבק לא קל באקטיביזם השיפוטי העלול לגלוש לבית־הדין הפלילי הבינלאומי. וכמו בעניינים רבים אחרים, המשפט הוא פוליטיקה לא פחות, ואולי יותר, מאשר ניתוח לוגי של סעיפי חוק. כך הדבר בוודאי בישראל ולא מעט מזה קיים, ואולי אף הולך ומתגבר, במקומות אחרים. ואם פוליטיקה - אז יש לפעול במישור זה.

     

    מצבם של הפלסטינים בשטחים שבשליטתנו הוא בלתי נסבל, גם אם הוא טוב יותר מאשר במדינות אחרות באזורנו. משא ומתן איתם לשלום או על הסדר סביר - לא קיים מאז עלייתו המחודשת של נתניהו לשלטון, לפני כעשר שנים. הדיבורים אצלנו הם רק על סיפוח ועוד סיפוח. העובדה שגם הפלסטינים אשמים במצב לא תסייע לנו. האהדה לפלסטינים בעולם גוברת. את תמיכת המפלגה הדמוקרטית בארצות־הברית איבדנו ואיתה גם את תמיכת חלק נכבד מהיהדות במדינה זו. מצבנו בבית־הדין הבינלאומי ובמישור הבינלאומי בכלל ישתפר פלאים, אם העולם ישתכנע שישראל חותרת להסדר סביר והוגן עם הפלסטינים, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.

     

    לקראת הבחירות הקרבות ראוי שציבור הבוחרים ישמע משהו על הבעיות הניצבות בפנינו והדרכים להתמודד איתן, ולא רק כן ביבי או לא ביבי. ¿

     


    פרסום ראשון: 21.12.19 , 23:10