הוא זכה לכינוי "התבלין היקר בעולם" בעקבות מחירו הגבוה במיוחד, שנובע מכך שהפקתו קשה ומסובכת. עכשיו הזעפרן יגודל באופן מסחרי גם בישראל: שישה דונמים בהרי יהודה נשתלו בצמח הכרכום, וכבר מפיקים ממנו את התבלין שמגיע בצורת חוטים.
מאחורי היוזמה עומד משה קדם, תושב רמת־גן שעלה ארצה מצרפת וחלם תמיד להיות חקלאי. שנים הוא עסק בעולם האמנות ואף היה בעל גלריה בתל־אביב, עד שהחליט להגשים את חלומו.
קדם חבר לשני יזמים צרפתים שעלו אף הם ארצה, ויחד ביקשו להיכנס לתחום חקלאי חדש: גידול זעפרן. "חיפשנו משהו חדש, יוקרתי ומאתגר", מסביר קדם. השלושה ביקשו להקים חווה חקלאית לגידול זעפרן ללא מערכות השקיה. כיום פועלת חווה קטנה לגידול זעפרן ברמת הנגב, בין היתר לצרכים תיירותיים. אנשים פרטיים יכולים לגדל כיום את הפקעות בביתם, אבל משק חקלאי שמגדל זעפרן למטרות מסחריות לא קיים כיום בארץ.
ניסיונות קודמים לגידול זעפרן בישראל לא צלחו. בשנות ה־80 היה גידול של הצמח בקיבוץ העוגן, אבל הוא לא החזיק מעמד. בשנות ה־90 נערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית מחקר בנושא גידול זעפרן, אך הוא לא הבשיל לכדי גידול מעשי. "לגדל זעפרן נראה כמו חלום", אומר קדם.
לפני כשנתיים וחצי החלו שלושת השותפים בחיפוש אחר קרקע חקלאית ובבדיקות היכן נמצאים תנאי הגידול האידיאליים עבור פקעות צמח הכרכום, שיובאו מספרד ומצרפת.
במסגרת הבדיקות נשתלו הפקעות במישור החוף, בקדש ברנע שבנגב וביער גילה. לאחר שלושה חודשים כל הפקעות בקדש ברנע מתו, משום שלא הושקו באופן סדיר; במישור החוף הפקעות סבלו ממחלות ומחציתן מתו; ורק ביער גילה הפקעות שיגשגו. "היה קשה לאתר שטח חקלאי באזור הזה", נזכר קדם. "שיתפנו פעולה עם חקלאי מדהים במושב בר־גיורא שבהרי יהודה, שהיה מוכן ללוות אותנו בחלום הזה".
החקלאי, דוד בוזגלו, עוסק בענף הלול. את הזעפרן, לדבריו, הכיר מהוריו. "הם היו מספרים שזה תבלין משובחר. כאן בשטח יש את מנות הקור והגשם שהצמח זקוק להן", הסביר את סוד ההצלחה.
בינתיים, משדה של שישה דונמים הצליחו השותפים להפיק כמה מאות גרמים של התבלין היקר והקשה להפקה. כדי להפיק 100 גרם מהתבלין יש צורך בעשרות אלפי אבקנים, ובשנה הראשונה לגידול היבול קטן יחסית, אבל קדם צופה שבשנה הבאה היבול יהיה רב, והוא יימכר למסעדות שפים ולתעשיית הבריאות. "הפקעות נקלטו היטב", הוא מספר בגאווה. "בעוד כמה שנים אנחנו רוצים להגיע ליבול של 5–7 קילוגרמים".
