העיניים של טוליק

פסטיבל שירי הילדים היה חלק חשוב בנוף ילדותי בשכונת גבעת ציון באשקלון. ב־1978 התאספנו כל ילדי השכונה לשידור החגיגי של התחרות. זו הייתה חגיגה. התכוננו, הרגשנו שותפים, למדנו את השירים בעל פה ושרנו אותם.

בשידור, שזכה לרייטינג של 90 אחוז, שר אושיק לוי שיר שקט. "טוליק" קראו לשיר. אז לא ידענו מי הוא הילד טוליק. התפעלנו משמו הנדיר, ומילות השיר הצליחו לתפוס אותנו. גם אנחנו ישבנו על החול בשפת הים, גם אנחנו אכלנו אשכול ענבים, גם אנחנו אהבנו כילדים.

ב־4 באוגוסט 1982 נפל רס"ן תובל גבירצמן. קצין צה"ל, יפה בלורית ותואר. הוא נהרג בקרב עקוב מדם בו נהרגו 19 חיילים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. אחרי מותו הוענק לרס"ן גבירצמן צל"ש. בזמן שחבריו תפסו מחסה, הוא התרוצץ כדי להציל את חייהם.

ואז פירסם "ידיעות אחרונות" כי גבירצמן הוא הילד טוליק. ואני, נערה צעירה באשקלון שיודעת את מילות השיר בעל פה, נדרכתי. הילד טוליק מהשיר הוא הקצין המעוטר.

נשאבתי ללמוד את הדמות של הילד שהפך לגיבור. גיליתי שהיה אמור להשתחרר, ונשאר על מדים בצו 8 בגלל המלחמה. למדתי שבגיל 6, כשאביו נפטר, הוא למד את האובדן והפך לבוגר ואחראי שדואג לאמא, למשפחה ואחר כך לחייליו.

מעולם לא יצרתי קשר עם משפחתו, אבל לאורך כל שנות בגרותי תובל היה עבורי דמות מעוררת השראה. הוא היה מודל אמיתי בכל תחנות חיי. בכל תפקיד שמילאתי – כאמא, כמרצה, כדירקטורית, חזרתי אליו וניסיתי בכל כוחי להיות ראויה במעשיי לדמותו.

השיר על הילד בחוף הים עם הענבים שהפך למפקד לימד אותי את עוצמתם של החיים. הוא לימד אותי שבמדינה שבה אנחנו חיים הערבות ההדדית היא אבן יסוד. שפה, בארץ הזו, השמחה והעצב מתחברים, ואנחנו חייבים להיות ראויים. ראויים לרס"ן תובל גבירצמן ומחויבים לפעול למען חברה טובה יותר, ערכית יותר, אוהבת יותר, מכילה ותמימה - כמו טוליק שיושב לו בשקט בחול ואוכל אשכול ענבים.