דרור הוא אקטיביסט למען השלום, שחייו מקבלים תפנית נוראה כשבתו גילי נדקרת למוות על ידי מחבל. רוצחה נשפט לחיים בכלא. שנתיים אחר כך, תהפוכות פוליטיות בסכסוך הבלתי נגמר מובילות לאפשרות של עסקה, שבה ישוחרר ממאסרו. דרור, שעולמו חרב עליו, מקדיש את כל מרצו על מנת למנוע זאת ומחליט לצאת למסע נקמה.

את הסיפור הזה מגולל "בשם הבת", סרט קצר (40 דקות) בכיכובם של נתי רביץ, לירית בלבן ואברהם סלקטר, המוצג בימים אלה בסינמטק תל־אביב. מאחורי הסרט, שהיה בין המועמדים לפרס אופיר בקטגוריית הסרט הקצר, עומד לירן שטרית, צעיר חולוני שהפיק את הסרט במימון עצמי. "אין לי קשר אישי לנפגעי טרור", הוא מפתיע, "אבל צפיתי פעמים רבות בהורים שכולים שנאבקים בכל הכוח נגד שחרור מחבלים אשר רצחו את יקיריהם. הזדהיתי עם הכאב הנורא והתחושה שנעשה עיוות מוחלט של הצדק. בעוד הם מצולקים לעד בשל אובדנם, רוצחי יקיריהם יוצאים לחופשי בשם טובת הכלל. החלטתי להעמיק בנושא. נפגשתי עם משפחות שכולות ושמעתי דברים מזעזעים. קיבלתי מזה המון השראה ומשם התחלתי לכתוב את התסריט. העלילה כמובן משולבת עם אלמנטים מהמציאות, אבל בעיקרון היא מקורית ולא מתארת מקרה ספציפי".

את תפקיד האב בסרט מגלם נתי רביץ, כשלתפקיד בתו לוהקה אלמה רביץ — בתו של רביץ במציאות. "כבר בפגישה הראשונה נתי שאל אותי אם יש לי שחקנית לדמות הבת של דרור. אמרתי לו 'לא' והוא הציע לי את אלמה, הבת שלו, עוד לפני שהוא שאל אותה. זה היה מטורף כי זו סצנה ממש לא פשוטה וצריך הרבה אומץ כדי להציע דבר כזה. אהבתי את הרעיון והלכתי על זה. הרגשתי שזה היה מאוד חשוב לנתי שהבת שלו תהיה על הסט. זה נתן להם הרבה רגעים אישיים בחזרות ועל הסט, שאני לא יודע אם הם היו מקבלים אותם בכללי. והיה באמת חיבור משוגע בין כולנו".

נראה שאתה מאוד מגונן על האב גיבור הסרט.

נתי רביץ בסרט "בשם הבת"

"זה נכון. שמתי את הדגש על הממד הרגשי, על השבר הנורא שחווה האב. היה לי חשוב להראות לאיזה מצב השכול יכול להוביל את האנשים ומה הוא יכול לגרום להם לעשות. מה שקורה במציאות הוא שאנחנו שומעים על האנשים האלה בדיוק שבוע ימים בזמן השבעה. הם מקבלים תנחומים מקרובי משפחה, מחברים, ואז הם נעלמים. רוב האנשים לא יודעים מה עובר עליהם אחרי. גם בסרט, בעוד המנחמים המשיכו את חייהם כרגיל, האב נותר בכלא שהוא ביתו, ספון עם אשתו המזכירה לו את בתו המנוחה. הדבר היחיד שמחזיק אותו חי היא הידיעה שרוצח בתו, שלקח ממנו הכל, יישב מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיו. כשהמחבל מועמד להשתחרר בעסקת שבויים, הוא מחליט לצאת לפעולה שתמנע בכל מחיר את יציאתו מהכלא. הדילמה המוסרית, האם הגיבור הינו רוצח שלא טוב יותר מאותו מחבל שהרג את בתו, או שמא הוא צדיק יחיד בסדום, שבה משחררים רוצחים כחלק מהמשחק הפוליטי, עומדת אף היא במרכז הסרט במקביל למסע הרגשי".

מה דעתך האישית על עונש מוות למחבלים?

"זה לא משנה מה אני חושב. אני לא פוליטיקאי. אני יוצר קולנוע, אני אמן שבא לספר סיפור ולהעלות שאלות".

אתה לא חושש שיאמרו שהסרט נותן לגיטימציה להורים שכולים ללחוץ על ההדק?

"הסרט הוא סיפור בדיוני, יצירת אמנות. חשוב לי להדגיש שאני לא בא להביע דעה אישית או להציע איזושהי פעולה. אני בא להציג תמונת מצב ואירוע שיכול לקרות. אני לא מציג פתרון, אלא שאלה. הגיבור של הסרט הוא גיבור טרגי. אפשר גם להגיד שאנשים יכולים להעתיק את המעשים של רמבו, ועובדה שאף אחד לא עושה את זה".

איך הגיבו משפחות שכולות שצפו בסרט?

"התגובות שלהן צימררו אותי וגרמו לי לדמוע. הייתה אם שכולה שאמרה שהסרט החזיר אותה ליום הנורא שבו הילד שלה נרצח, ושזה הסרט של חייה, שמשקף את האמת המרה שהמשפחות השכולות חוות".