אמנות לחימה? אמונת לחימה!

לכאורה, מיקי חייט הוא עוד בחור צעיר ואנרגטי שמתרגל קפוארה; למעשה, מדובר בבחור חרדי שהקים אימפריית קפוארה כדי לפתור בעיה שהתמודד איתה בעצמו בעולם החרדי — הצורך בחוגי קפוארה נפרדים לגברים ולנשים. הכיפה, כמובן, לא הפריעה לו להגיע למקום הראשון באליפות הקפוארה של אזור הים התיכון ולא תעמוד בדרכו כשיתמודד בקרוב, כך הוא מקווה, באליפות העולם.

חייט, 30, נשוי ואב לשלושה, נולד להורים חוזרים בתשובה, ובגיל עשר החל לעסוק באמנות הלחימה הברזילאית שבנויה על יסודות מעולם הריקוד והאקרובטיקה וכמובן מעולם המוזיקה.

"הדוד שלי היה מהראשונים בענף בארץ, והאימונים שלו הלהיבו אותי מגיל צעיר", הוא מספר. "זה היה מאתגר כי לא יכולתי ללכת לחוגים הרגילים. הוא לימד אותי בעצמו, שלח אותי למדריכים שהכיר, אבל הקבוצות היו תמיד מעורבות — בנים ובנות יחד — וכילד וכנער חרדי, זה היה לא נוח. התמדתי והתמקצעתי בכל זאת, ולימים נעשיתי בעצמי מדריך ופתחתי מקום משלי שמציע מערכת חוגים בהפרדה לבנות ולבנים, כשלבנות יש כמובן מדריכה. הצוות והמתאמנים חרדים, ולשמחתי זה מעורר עניין במגזר ויש לנו חוגים בבני־ברק, בירושלים, ברחובות, בפתח־תקווה ובחולון".

ולא, הוא לא נתקל בהרמות גבה, שלא לומר בהתנגדות נחרצת, בעולם שהוא בא ממנו.

חייט: "במגזר החרדי יש גוונים שונים, ויש כמובן כאלה שנרתעים ואוחזים בדעה שאם אבותנו לא היו צריכים קפוארה, מה לנו ולזה. אבל לצידם יש אחרים, בעלי חשיבה פתוחה ומודרנית, שמבינים שהעולם התקדם, שראוי לתת לילדים ולנערים מענה ועזרה כדי שיוכלו להתמודד בהצלחה עם הפיתויים הרבים בסביבה, ושאמנויות לחימה בכלל וקפוארה בפרט הן בהחלט כלי מתאים. מי שמתאמן בקפוארה לומד על מחויבות, התמדה, איפוק, דרך ארץ ועל ההכרח לוותר לפעמים. מניסיוני למדתי שכשאתה נתקל בסיטואציה שמתנגשת בערכים הדתיים שלך, הדרך הטובה ביותר להתמודדות מוצלחת כוללת היעזרות בכלים מעולמות תוכן שונים. לא במקרה אומר המאסטר הברזילאי שלי שעם גאווה אי־אפשר לעשות קפוארה".

גם המוזיקה ומילות השירים אינן בעייתיות בעיניו. "הנגינה בכלים ברזילאיים והשירים, שהם שירי געגוע למולדת ושירים על הדרך ועל התנועה, לא מציבים לפניי כאדם יהודי דתי כל קושי. את השירים בקפוארה שמכילים אלמנטים דתיים אנחנו פשוט מסננים", הוא מספר בחיוך.

ביומיום מתאמן חייט עם מדריכים מכל הארץ, ולעיתים קרובות הם אף מפגישים ילדים חילונים וחרדים לאימונים משותפים, כדי להוכיח להם שהדמיון עולה על השוני. חייט: "הצד השני לא מוכר ולכן מעורר פחד, ומהפחד צומחת שנאה. מפגשים כאלה הם התחלה של שינוי".

לאחרונה הקים חייט עמותה ששמה "חרדים לקצב", והוא מקווה לפתוח באמצעותה מרכז לבריאות ולספורט שבו ישולבו בני נוער חרדים בסיכון כאנשי צוות וכמתאמנים. הוא לא נח, הוא מודה, אבל נהנה מכל רגע. חייט: "בנותיי, בנות שבע ועשר, מתאמנות, וגם בן השנה וחצי עושה את התנועות. בעיני אשתי אלה תנועות של קופים אבל אנחנו נהנים. ואם חשבתי שאליפות הים התיכון הייתה האחרונה שלי, טעיתי. עכשיו אני ברגוע ובעוד שנה אגש שוב. למה לא בעצם?".