באותה שעת בוקר מוקדמת של יולי 2017, כשנשמעה הנקישה על דלת ביתו בצפון תל־אביב, אליעזר "צַ'ייני" מרום לא הופתע. גם כשפתח את הדלת וראה את שוטרי להב 443, מפקד חיל הים לשעבר היה מוכן. חצי שנה קודם לכן פורסם שהוא אחד החשודים במה שזכה אז לשם "פרשת הצוללות", ויהפוך במהרה לתיק 3000 האימתני. "מאותו רגע הנחתי שיקראו לי לחקירה", אומר מרום השבוע. "ובאמת זה קרה. דפקו לי בדלת ולקחו אותי".
מה שכן הפתיע את מרום הוא עומק התהום שבה מצא את עצמו. הקצין המבריק, זה שבמבצעים הנועזים שרקח ידע תמיד ללכת על הקצה - הסתבך קשה. חקירת המשטרה סימנה אותו כציר מרכזי באחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדות מערכת הביטחון בישראל, מי שלכאורה היה מוכן למכור את ביטחון המדינה עבור בצע כסף. לפני כשלושה שבועות, עם פרסום כתב החשדות נגדו, התברר כי גם בפרקליטות חושבים כך: לאלוף במיל' מיוחסות עבירות של קבלת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. בקרוב עשוי להיות מוגש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע. מרום, האיש שהוציא לפועל את המבצע ללכידת ספינת הנשק 'קארין איי', האדמירל המהולל שנשלח לשקם את חיל הים מהריסות מלחמת לבנון השנייה, הפליג הפעם אל תוך הסערה המושלמת, זו שבתוכה מתערבלים פוליטיקה, ביטחון וכסף גדול. "אני נמצא כרגע עם חבל על הצוואר", הוא מודה בראיון ראשון מאז התפוצצה הפרשה.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
איך אתה מתפקד?
"אני לא מתפקד".
כמה זמן אתה ישן בלילה?
"שעתיים".
תמיד זה היה ככה?
"בצבא הייתי קם בחמש בבוקר, עכשיו אני קם בשלוש. זה לא מבחירה, אל תתבלבלו. הייתי רוצה לישון יותר".
הלילות שלו לא עומדים להשתפר. בימים אלה נערך שועל הקרבות הימיים הוותיק לקרב חייו, שהפעם יתרחש על היבשה. אחרי שלדבריו שיתף פעולה עם החקירה באופן מלא, הוא מקווה לנפץ בשימוע את תיאוריית השוחד בסך 557 אלף שקל, שלכאורה קיבל. "זה כחוט השערה בין לסגור את התיק לבין ללכת למשפט", הוא משוכנע. “זה אירוע שנחת עליי כמו פטיש חמישה קילוגרמים על הראש. עד עכשיו אני לא מבין מה רוצים ממני. מעולם לא לקחתי שקל שלא הגיע לי. אני נקי כפיים ואף אחד לא יהפוך אותי לאיש מושחת. לא חשבתי כשנעצרתי, ואני לא חושב גם היום, שיש איזשהו דופי במעשיי. ואני אדאג להוכיח את זה".
× × ×
בשבוע שעבר, לאורך שעות השיחה הארוכות שניהלנו עם צ'ייני, הוא החליף מצבי רוח בקיצוניות. לעיתים ראינו אדם שבור ומבוהל שנראה מותש ומיואש לחלוטין; ולפעמים קפץ לו הצ'ייני, והוא חזר להיות המפקד התקיף, הישיר, זה שאומר הכל בפרצוף בלי יותר מדי בלמים. "לפעמים אני קצת בוטה", הוא מסכים. "כשתעשה טעות אני אגיד לך את זה, לא אנסה להחליק".
רק כאשר דיבר על המבצעים שבהם השתתף, פניו התרככו. במבצעים הללו התבלט מרום כקצין מבצעים יצירתי, אדם שיודע לסגור קצוות, להפעיל מנופים ולתפור עסקה. בדיוק אותן תכונות שמייחסים לו בפרקליטות.
תיק 3000, שהתחיל בתחקיר של רביב דרוקר ב’המקור’, הוא מסועף וסבוך, אך את החלק שהמשטרה והפרקליטות מייחסות למרום אפשר להסביר בקלות יחסית. כדי לעשות זאת, צריך לדמיין משולש שראשו הוא אבריאל בר יוסף, ובשני קודקודיו האחרים נמצאים מרום ומיקי גנור. במרכז המשולש הזה מנצנץ תפקיד ששווה כסף. הרבה מאוד כסף: סוכן מספנות טיסנקרופ בישראל.
טיסנקרופ הוא תאגיד גרמני ענק, שבבעלותו גם שתי מספנות המייצרות צוללות וכלי שיט צבאיים. התאגיד, שממנו רוכש בשנים האחרונות חיל הים הישראלי צוללות, מחזיק בארץ סוכן מקומי, שמסייע לו בניהול עסקאות הרכש מול הצבא, מערכת הביטחון והמערכת המדינית. עד שנת 2009, ובמשך יותר מ־20 שנה, כיהן בתפקיד איש חיל האוויר לשעבר, תא"ל (מיל') שייקה ברקת בן ה־84. ברקת נטל חלק בעסקת הצוללות הראשונה בין טיסנקרופ לממשלת ישראל בשנות ה־90, שבה נרכשו שלוש צוללות מסוג "דולפין", והיה מעורב גם במשא ומתן שהתנהל בשנות האלפיים לרכישת שתי צוללות חדשות, עם אופציה לצוללת נוספת (להלן "הצוללת השישית"). על פניו, לא הייתה כל סיבה להחליף את ברקת.
כנציג טיסנקרופ בישראל, קיבל ברקת עמלה של כמה אחוזים בודדים על כל עסקה מוצלחת שבה היה מעורב. כאשר מדובר בצוללות, האחוזים הבודדים הללו מיתרגמים לעשרות מיליוני שקלים. לטענת המשטרה והפרקליטות, היה מי שלטש עיניים אל המיליונים הללו.
בכתב החשדות נטען כי ב־2009 פנה אבריאל בר יוסף, תא"ל לשעבר בחיל הים ומי שכיהן אז כמזכיר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לידידו מחיל הים, יזם הנדל"ן מיקי גנור. לבר יוסף הייתה הצעה מפתה: מדוע לא תתמנה אתה, גנור, לנציג טיסנקרופ בישראל במקומו של ברקת? גנור נענה להצעה, ועל פי החשד, השניים החלו לפעול כדי להזיז את ברקת. כנציג טיסנקרופ, ירוויח גנור במשך השנים עשרה וחצי מיליון יורו. על פי כתב החשדות, חלק מהכסף הזה ימצא את דרכו לחשבונות הבנק של בר יוסף.
לאחר שבר יוסף וגנור החליטו לצאת לדרך עם תוכניתם, הם פנו למי שהם מאמינים שיוכל לסייע להם יותר מכל - אלוף אליעזר צ'ייני מרום, מפקד חיל הים באותה עת, ולמעשה הלקוח הגדול ביותר של טיסנקרופ בישראל. על פי כתב החשדות, הימים הקריטיים בפרשה מתחוללים במאי 2009. אז הגיע מנכ"ל מספנות טיסנקרופ, וולטר פרייטג, לפגישה בלשכתו של צ'ייני, בנוכחות בר יוסף, שהיה כבר המשנה לראש המל"ל. בפגישה השתתף משום מה גם מיקי גנור, אף שלא היה לו כל תפקיד רשמי. ברקת, שעדיין היה אז הסוכן הרשמי של התאגיד הגרמני, לא הורשה להיכנס לחדר.
"עמדנו למטה, ואז קצין חיל הים הגיע ואמר שאני לא עולה", מספר לנו ברקת. "מנכ"ל טיסנקרופ שאל: 'מה זאת אומרת לא עולה? אני לא נכנס לפגישה בלעדיו'. אמרתי לו, 'עזוב, הגעת עד לכאן, תעלה'. וכך היה. עלו בלעדיי". גורם נוסף שהיה נוכח במקום, מאשר את גרסתו של ברקת. מרום, לעומת זאת, מסרב בתוקף להתייחס לשאלה אם השאיר את ברקת מחוץ ללשכתו. בהמשך היום אירגן בר יוסף פגישה נוספת, הפעם בין פרייטג לבין שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, ללא נוכחותו של מרום.
היום העמוס עדיין לא נגמר. בערב התקיימה ארוחת ערב חגיגית לכבוד המנכ"ל הגרמני במלון דן בתל־אביב. לדברי ברקת, מרום נכח באירוע ואף יצא במהלכו עם המנכ"ל הגרמני לשיחה מחוץ למלון. הדעות חלוקות לגבי מה שנאמר באותה פגישה, אבל אין מחלוקת על כך שכמה ימים מאוחר יותר, יפוטר ברקת מתפקידו לטובת גנור. מבחינת הפרקליטות, המהלך הושלם. שח־מט.
אז מה התרחש באותה שיחה בין פרייטג למרום במלון דן? לדברי ברקת, "באופן מפורש אמר מרום לפרייטג, 'אם ברקת ימשיך לייצג אתכם ולא גנור, לא תקבלו אף הזמנה. נזמין (צוללות) במקום אחר'. כששמעתי את זה, אמרתי לפרייטג: 'וולטר, אם לא יהיו לך הזמנות לא תהיה לך מספנה, אז תעזוב אותי, אני כבר איש מבוגר'". ברקת טוען ש"מה שצ'ייני עשה זה אסון. הוא היה האבא של חיל הים, והוא פעל נגד האינטרסים של ישראל ובעד בצע כסף, וזה לא יסולח".
עד כאן גרסת כתב החשדות. באופן מפתיע, מרום מסכים עם חלק נרחב מהגרסה הזאת, אך חולק לחלוטין על הפרשנות שלה.
לדברי מרום, בעת כהונתו כמפקד חיל הים התגברה אצלו התחושה שנציג טיסנקרופ, שייקה ברקת, מיצה את התפקיד. "הוא היה אז בן 75, בן אדם כבר בסוף דרכו, והוא מחיל האוויר", מסביר מרום. "אם מחר בבוקר אני אשב מול שייקה ואני אשאל אותו, 'תגיד שייקה, בוא תסביר לי איך צוללת עובדת, איך עובד מאזן אנרגיה בצוללת', שאלות הכי פשוטות שבעולם, הוא לא יידע לענות לי, כי הוא לא בא מעולם התוכן הזה".
לדברי מרום, בדיוק באותם ימים פנה אליו אבריאל בר יוסף, אותו הכיר והעריך מתקופת שירותם המשותפת בחיל הים. בר יוסף כאמור היה אז מזכיר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ועדה שלדברי מרום "יש לה השפעה על רכש של חיל הים". אלא שהפגישות עימו, כך לדברי מרום, התקיימו באופן בלתי רשמי ובאקראי.
באחת הפעמים הללו הציג בר יוסף בפני מרום את גנור, אותו הכיר מרום באופן שטחי בלבד מחיל הים. "אנחנו לא בני אותו גיל ולא מאותו מיליה", הוא אומר. "בא אבריאל, הציג אותו, אני לא הכרתי אותו, אבל ידעתי ברקע שהוא עושה עסקאות נדל"ן בגרמניה. פורסם מדי פעם בתקשורת שהוא מצליח ויש לו קשרים". לדברי מרום, איש הנדל"ן גנור, "היה בדיוק האדם שחיפשתי. כמו שלפעמים אתה שובר את הראש והולך ברחוב ואומר, 'מה אני אעשה', ובום - מגיע לך בדיוק מה שאתה רוצה".
ובנוסף, מישהו שאתה סומך עליו ממליץ עליו.
"יפה. גנור הוא מחיל הים, הוא היה מפקד סטי"ל, מהנדס. לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל על פניו הוא נראה לי בסדר. עכשיו, לא הקמתי ועדת מינויים בשביל המשרה הזו, זה לא התפקיד שלי. אבל גנור היה נראה לי מתאים בול".
זה אכן לא תפקידו של מפקד חיל הים לעסוק בזהותו של סוכן טיסנקרופ בישראל, אותו תאגיד שאיתו חיל הים מנהל משא ומתן על מיליוני יורו. גם אם לא מדובר בעבירה פלילית, זהו לכל הפחות ניגוד עניינים מובהק.
מרום, כאמור, לא רואה במעשיו טעם לפגם. לדבריו, "אני לא מיניתי את גנור, אני רק הצגתי אותו לפני האנשים (של טיסנקרופ). מי שממנה אותו בסוף זה המספנה".
לדברי ברקת, איימת על מנכ"ל טיסנקרופ שאם ידידך גנור לא ימונה, חיל הים יקנה צוללות ממקום אחר.
"צוללות כאלה אנחנו יכולים לבנות רק בגרמניה. נקודה. זה מראה כמה ברקת מבין בצוללות". מרום טוען כי החלטתו לקדם את מינוי גנור, נבעה מ"שיקולים טהורים, נקיים, לטובת ביטחון מדינת ישראל ועוצמתו של חיל הים".
רבים מהמקורבים לראש הממשלה לכאורה מעורבים בתיק הזה ומוזכרים בכתב החשדות. בר יוסף שנתניהו המליץ בהמשך על מינויו לראש המל"ל, ראש לשכתו דוד שרן, עורך דינו ובן דודו דוד שמרון. לנתניהו גם היו מניות בחברה שנתנה שירותים לטיסנקרופ. האם לנתניהו יש חלק בפרשה?
"אין לי מושג".
למרות כל האנשים בסביבתו המעורבים בעניין?
"לא מתעסק בזה. קראתי על זה בעיתון".
נאמר לנו בידי גורם הבקיא מאוד בפרטים, שאתה ידעת שנתניהו אישר לטיסנקרופ למכור צוללות למצרים, מבלי ששיתף בכך את מערכת הביטחון או הקבינט.
"אני לא עונה על זה".
נתניהו טוען שהסיבה לאישור היא סודית. אתה יודע מה הסוד?
"אני לא עונה על זה. אלה סודות מדינה".
× × ×
בפרקליטות טוענים שמרום עזר לגנור מסיבות אחרות לגמרי מביטחון המדינה. על פי כתב החשדות, כבר בראשית הדרך התגבשה הסכמה וציפייה, "לפיה מרום יקבל תגמול מגנור בעד פעולות שיבצע עבורו כמפקד חיל הים". ואכן, מרגע שיוצב בתפקיד המניב של סוכן התאגיד הגרמני, החל גנור לכאורה לפזר כספי שוחד לכל עבר. מתוכם, כאמור, 557 אלף שקלים יזרמו ישירות לכיסו של מרום. התירוץ לתשלום, כך לפי כתב החשדות, היה שירותי ייעוץ שהעניק כביכול מרום לגנור.
גם כאן, מרום אינו חולק על העובדות הבסיסיות. לדבריו, אכן קיבל כספים מגנור בשנים 2014־2016, רק לאחר שעזב את צה"ל. אלא שמרום טוען כי היו אלה באמת ובתמים כספים שהועברו לו תמורת ייעוץ. קו ההגנה של מרום בעניין זה פשוט מאוד, ואפשר לסכם אותו בשלוש מילים: בכלל יצאתי פראייר. לטענתו בניכוי מיסים, לאורך תקופה של שנתיים קיבל מגנור כ־250 אלף שקלים, שהם לדבריו טיפה בים. "אם אני כזה מתוחכם, אז למה אני מקבל שני גרוש וחצי", הוא תוהה. "מה, אני אידיוט? אתם רוצים לכתוב שאני מושחת, תכתבו שאני מושחת. לא לקחתי כסף מאף אחד שלא הגיע לי. אני צריך להסביר למה נותנים לי 5,000 יורו לחודש? אני צריך להסביר כמה טמבל אני שלא ביקשתי 20 אלף יורו בחודש. זה מה שאני צריך להסביר. כי מה אמר מיקי גנור אחרי שהוא חזר בו? לפני שהוא פנה אליי הוא פנה ליועץ אחר, יואב גלנט. וכמה יואב גלנט ביקש לחודש? 25 אלף יורו. ויואב גלנט לא הכחיש, דרך אגב. הוא לא אמר את הסכום אבל הוא לא הכחיש.
“אז מה, אתה משתמש בשם שלי, אתה משתמש במעמד שלי, אתה משתמש בידע שלי, אתה משתמש בזמן הפנוי שלי. מה קרה פה? מה? אנחנו התבלבלנו? מה? אני היועץ היחידי פה בשטח? פתאום קמו כל מיני אנשים: בשביל מה צריך בכלל מתווכים? בשביל מה צריך בכלל את זה? מה אתם מבינים בעסקאות נשק, תגידו? איזה עסקאות נשק בחיים עשיתם? אין עסקאות נשק בלי מתווכים”.
מה בדיוק כולל הייעוץ שנתת לגנור?
"אני מומחה בנושא חיל הים. אני לא אינסטלטור ואני לא זגג ואני לא נגר. אני אדמירל ואני מעמיד את שמי לטובת אנשים, וזה שווה כסף. עכשיו, אחרי שאני משתחרר, אני הולך לעבוד. אני הולך לייעץ לאנשים. מה אני נותן? את הידע שלי, את הניסיון שלי, את השם שלי, את מה שאני יודע לעשות. לא רק למיקי גנור. לעוד הרבה אנשים. עכשיו, אני עושה את זה אחרי תקופת צינון מסודרת, כמו שצריך, ענייני”.
אתה לא רואה בזה טעם לפגם, אפילו ערכית, שאתה עובד עם אדם שעזרת למנות?
“ממש לא. אתה יודע כמה קצינים השתחררו מהצבא, חתמו על עסקאות של מיליארדים עבור חברות אלביט, תעשייה אווירית, כל מיני חברות, לוקהיד מרטין? תלכו תבדקו”.
פה אתה מייעץ למישהו שאתה עזרת לו לקבל את התפקיד.
“נו? ומה הם עשו? מה הם עשו? הם חתמו על עסקאות של מיליארדים. מה אתה חושב? מה זה? מה ההבדל? כמה אנשים שהיו באוצר וסגרו כל מיני החלטות וכן הלאה, מחר בבוקר עובדים בחוץ? יש אלפים כאלה. את כולם צריך לשים בבית סוהר עכשיו?”
ובכל זאת, למרות כל האחרים שאולי עושים את זה, לא חשבת לפני שנכנסת לעסקים עם בן אדם שעזרת למינויו כמו גנור?
“זה בכלל לא עלה במוחי שיש עם זה בעיה. אתם יודע לכמה אנשים עזרתי? כמה חוות דעת כתבתי. כמה אנשים הרמתי בשבילם טלפון. זה קורה לי כל יום עד עכשיו. יש אנשים שהיו המפקדים שלי וביקשו ממני חוות דעת שאפילו מופיעים אצלכם כמקורות לסיפורים מלוכלכים. זה נראה לי כל כך זוטות”.
כשביקשנו לדעת מה בדיוק כלל הייעוץ שנתן לגנור, מילא מרום פיו מים, ורק הוסיף כי "כל הכספים שמיקי גנור מעביר לי זה בהעברה בנקאית. לא פגשתי אותו בתוך רכב עם כובע ומשקפי שמש". שאלנו אותו למי הוא עוד ייעץ, אבל מרום שוב סירב לפרט.
× × ×
בלב פרשיית הצוללות עומדת שאלה מהותית אחת: כמה צוללות צריכה ישראל בשגרה. לישראל יש חמש צוללות, אבל אלה דורשות תחזוקה מקיפה, כך שבכל רגע נתון, לא כולן נמצאות בפעילות. יש מומחי ביטחון שטוענים כי זוהי הגנה מספקת, אבל ראש הממשלה החליט שהוא רוצה צוללת שישית. הכל, כמובן, שאלה של תעדוף מול דברים אחרים שאפשר לעשות עם הכסף. היתרון של חיל הים ושל מערך הצוללות נעוץ במערך הטילים שלהם. לפי פרסומים זרים, מדובר גם בטילים היכולים לשאת ראש נפץ גרעיני, ובכך הופכות הצוללות באמת ל”זרוע הארוכה” של ישראל.
ברקע יש גם את שאלת אישור המכירה למצרים וה”הסוד” של ראש הממשלה. מדובר ככל הנראה בהסכם מסוים שהיה צריך את אישור הגרמנים ובתמורה לכך נתניהו נתן אור ירוק למכירה. על השאלה אם הצוללות כפי שנמכרו למצרים, מהוות נשק אסטרטגי, יש רבים שיענו בשלילה. כך או כך, לפי ההערכות, מבין הספקיות האפשריות, רק גרמניה מאפשרת לישראל לרכוש צוללות בעלות יכולות כאלה.
קו הגנה נוסף של מרום מתייחס בדיוק לנקודה הזאת: לדיונים סביב שאלת "הצוללת השישית". לכאורה, במקרה שמרום וגנור משתפים פעולה, יש למרום אינטרס לקדם כמפקד חיל הים את רכש הצוללת השישית. אלא שלדברי מרום, הוא דווקא התנגד נחרצות לצוללת השישית. לטענתו יום אחד, "אאוט אוף דה בלו סקיי", כפי שהוא מנסח זאת, קיבל הרמטכ"ל גבי אשכנזי הוראה משר הביטחון דאז, אהוד ברק, לממש את האופציה לרכש הצוללת השישית מגרמניה. עניין פעוט של חצי מיליארד יורו. "זה לא עבר בקבינט", טוען מרום. "אני לא הייתי בשום דיון על הדבר הזה. אני, זה שצריך להפעיל את הצוללות האלה, כן? זה שצריך לתחזק אותן, שצריך למנות להן מפקדים וצוות והכל. ופתאום, הרמטכ"ל פונה אליי ואומר לי, 'תשמע, קיבלנו הוראה לקנות צוללת שישית'. אמרתי לו, 'לא יקום ולא יהיה. מה פתאום? סדר העדיפויות שלנו הוא אחר'".
מרום מספר כי בעקבות כך כתב מכתב לרמטכ"ל ולשר הביטחון, שבו הביע את התנגדותו למימוש האופציה. "כמה אלופים במטה הכללי אתם מכירים שכותבים מכתב שמתנגד להחלטה של שר הביטחון?" הוא אומר.
גורם ביטחוני לשעבר ששוחח איתנו מספר שבנסיבות האלה ידעת שהצוללת השישית תירכש בכל מקרה, ושהמכתב היה אקדח ללא כדורים.
"זה שקר וכזב. התנגדתי כי חשבתי שבתקופה הזאת צריך לקנות כלי שיט לחיל הים ולא צוללות".
גורמים בכירים במערכת הביטחון מספרים שאכן, עמדת חיל הים בתקופת מרום התנגדה לצוללת השישית. אלא ששגריר ישראל בגרמניה בתקופה הרלוונטית, יורם בן־זאב, שאף העיד במסגרת החקירה, מציג גרסה מעט שונה להתנהלותו של מרום. בן־זאב, שמונה בידי ראש הממשלה להוביל את תהליך רכש הצוללת השישית, מספר שבדצמבר 2010 ביקש ממנו מרום להיפגש. "הוא ביקש שאבוא ואעדכן אותו. באתי אליו, הוא קיבל אותי יפה והייתה שיחה מרתקת ומעניינת על המשמעות של תוספת הכוח לצי הצוללות. עידכנתי אותו איפה הדברים עומדים".
מה הייתה מטרת הפגישה?
"היו הרבה מאוד עליות ומורדות בתוך התהליך, מהצד הגרמני והישראלי. נאבקנו במשך תקופה ממושכת להבטיח את הרכישה של הצוללת, וצ'ייני התעניין ורצה לדעת איפה זה עומד ואיך להערכתי זה יסתיים".
הוא היה בעד הצוללת השישית?
"הוא חשב שזה נכון מאוד. היו טענות שצ'ייני התנגד, אבל אני לא מכיר את זה. אני יכול לומר שהוא שמח מאוד כשהוא התוודע לאפשרות שהצוללת תגיע בכל זאת, כלומר שאנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים של העסקה".
מרום טוען בתגובה כי כלל אינו זוכר פגישה עם השגריר בן־זאב. הוא מדגיש כי בכל מקרה, ההחלטה הסופית על מימוש האופציה לצוללת השישית, התקבלה זמן קצר אחרי סיום תפקידו. "בתקופתי כמפקד חיל הים לא נרכש שום ציוד מהמספנה הגרמנית. לא צוללות, לא ספינות, לא שום דבר", מבהיר מרום. "כשאומרים 'הפרשה הביטחונית החמורה' אז אפשר לחשוב שאני כאילו החלטתי שרוכשים מטיסנקרופ צוללות או ספינות כדי לשפות את מיקי גנור. לא היה ולא נברא”.
אז לשיטתך בפרקליטות לא מבינים את כל זה?
"יש להם בראש שאני נכלולי ותחמן. עשו ממני דון קורליאונה".
אבריאל הוא הראש לפי מה שהם אומרים.
“אני לא יודע, כל מה שאני יודע זה שקיבלנו הוראה לקנות צוללת שישית. מה הייתה הבעיה שלי להגיד לרמטכ”ל: ‘אתה יודע מה, זה רעיון לא רע’. או ‘תן לי להתייעץ עם האנשים שלי’. הוא היה אומר לי בסדר. הייתי מרים טלפון למיקי גנור, אומר לו, ‘תגיד, מיקי, מה הסיפור. אתה מעורב בזה, אתה יודע את זה’. אם אני שותף שלו, כן, זה 500 מיליון יורו, לא? אני אמור לקבל פה איזו מנה יפה. נו, כולם יודעים את האמת, אין לי כוח כבר להסביר. אני עייף, בחיי. אני כבר עייף מלהסביר, אני כבר עייף מלהגיד. לא יודע אם מאזינים לטלפון שלי או לא”.
לא היה לך שום יסוד לחשוד שאבריאל עושה פה עסקה?
“בכלל לא”.
ואתה מאמין לזה עכשיו?
“אני לא יודע”.
אתה חושב שתפרו לך תיק?
"אני לא מתכוון לבקר אף אחד במערכת. כן, התאכזבתי מההחלטה (להגיש כתב חשדות). אני עדיין חושב שיש פה איזושהי פרשנות לקויה של העובדות. אני נכון לברר את הדברים ובסיכומו של דבר להוכיח את חפותי".
מרום טוען כי הייתה לו עוד אכזבה גדולה: מיקי גנור. כזכור, גנור חתם על הסכם עד מדינה, במסגרתו גולל בפני חוקרי המשטרה את מסכת השוחד לכאורה שניהל כסוכן טיסנקרופ. גנור אמנם חזר בו מההסכם, אך עשה זאת מאוחר מדי: סביר להניח שחלקים נרחבים מכתב החשדות נגד מרום מתבססים על דברים שאמר במשטרה. גורמים המקורבים לגנור עימם שוחחנו מספרים שבטרם חתם על הסכם עד המדינה, המשטרה ביצעה לו תרגילי חקירה מלוכלכים.
למה לדעתך גנור העיד נגדך?
“אני מעריך שבן אדם שגם ככה פרנואיד ובאים אליו ואומרים לו: אנחנו ניקח לך את כל הרכוש, אנחנו נחסל לך את המשפחה. אנחנו נכניס אותך לכלא לעשר שנים. אנחנו נחסל לך את כל מה שיש לך. עצרו אותו, לא דיברתי איתו אבל הבנתי ששמו אותו בתא מלא פשפשים. תנאי מאסר קשים. עם כל מיני שוטרים שמכניסים לתאים”.
שמענו שעשו לגנור תרגילי חקירה לא פשוטים.
“אני לא יודע. הבנתי באיזשהו שלב שיש לגנור שתי מערכות חיים עם נשים. בכל אופן, אז הוא אומר, ‘אני ממלט את נפשי, מקבל שנה מאסר, קנס, ואני מזיין את כל האחרים. שישברו את הראש כולם - זה לא עניין שלי’. ואחרי זה, כשהוא חזר בו, הוא אמר כנראה, ‘אני לא יכול לישון בלילה. אני הולך לדפוק אנשים שהם בסדר גמור. שהם לא עשו שום דבר רע. בוא ננסה להוציא אותם מהחרא הזה אפילו במחיר שאני אשב בכלא יותר זמן. אני לא אהיה זונה בן זונה’. אם אתה שואל אותי מה אני מבין מכל הפרשייה הזאת - זה מה שאני מבין”.
איך אתה מרגיש כשאתה מבין מה הוא מספר בחקירה?
"הרגשתי נורא. ידעתי שהוא משקר. ידעתי שאין שום דבר שעומד מאחורי הדברים שלו".
× × ×
האם כאשר ניסה להשפיע על זהות סוכן טיסנקרופ בישראל, היה מרום ביודעין חלק מקנוניה מתוחכמת ומושחתת, כפי שסבורה הפרקליטות; או שאולי ביטחון המדינה היה לנגד עיניו, כפי שהוא עצמו טוען? האם מאות אלפי השקלים שקיבל מאוחר יותר מגנור היו כספי שוחד או דמי ייעוץ לגיטימיים? השאלות הללו יתבררו מן הסתם בשימוע או בבית המשפט.
מה שמתבהר כבר כעת מגרסתו של מרום לפרשה, הוא אותו תחום אפור שקצינים בכירים בצה"ל עלולים להיכנס אליו במסגרת תפקידם. זהו עולם של קשרים אישיים, פרנסה נוחה לאחר השחרור והחלטות גורליות במיליוני שקלים, שאיש אינו יודע בוודאות מה עומד מאחוריהן.
מרום (64), נולד במושב שדה אליעזר בעמק החולה למשפחה מרובת ילדים. אביו אריק הוא יליד גרמניה, שנמלט לסין לאחר עליית הנאצים לשלטון, שם הכיר את לו־צ'יי (ששינתה בהמשך את שמה ללאה), בת לאם יהודייה ממוצא רוסי ולאב סיני. העיניים המלוכסנות, שירש מאמו, הם שהעניקו לו את הכינוי צ'ייני.
ייתכן שהחיבה לים ניטעה אצל מרום בימים שבהם אביו, שהתפרנס בדוחק כחקלאי, נהג להשיט סירות תיירים באגם החולה. לאחר לימודיו בבית הספר לקציני ים בעכו, התגייס מרום לחיל הים וסיים את קורס החובלים ב־1975.
"מגיל 14 אני לובש מדים", אומר מרום. "שירתי 40 שנה במערכת הביטחון, עשיתי הרבה דברים למען המדינה. יש מבצעים שאף אחד לא יודע עליהם. מעולם לא רצתי ולא סיפרתי ולא הדלפתי. זה לא מתאים לי להתעסק בדברים האלה".
אחד מהמבצעים היותר מוכרים היה ההשתלטות על ספינת הנשק 'קארין איי' בינואר 2002, אבל פחות ידוע שצ'ייני גם היה מעורב במבצע החיסול המפורסם של אבו־ג'יהאד בתוניס. מרום, אז קצין צעיר, היה מי שסינכרן בין שלל הכוחות שלקחו חלק בפעולה המורכבת, שכללו בין השאר את חיל הים ושייטת 13, חיל האוויר, סיירת מטכ"ל והמוסד.
גישתו הלא שגרתית של מרום לא מנעה ממנו להתקדם בסולם הדרגות, עד לצמרת החיל. "הוא תמיד היה מצד אחד מאוד מוכשר, ומצד שני פרחח לא קטן", אומר קצין ששירת לצידו תקופה ארוכה. "פעם אחת, כשעדיין היה קצין צעיר, הוא היה אמור לעמוד בכוננות להפלגה, אבל הלך לראות משחק כדורגל. כשהזניקו אותו הוא לא הגיע בזמן ומפקד הספינה מאוד כעס. הוא היה שובב בגיל 20, וכנראה שבגיל 50 הוא כבר היה יותר מסתם שובב".
לדברי הקצין, מה שסייע למרום להמשיך ולהתקדם בחיל הייתה תכונה שהוא מגדיר כ"חוכמת רחוב". "הוא היה 'מסתדרניק', נחמד עם האנשים, מאוד לבבי כשצריך, ומצד שני גם מאוד כסחן כשצריך".
מרום התמנה לתפקיד מפקד חיל הים לאחר מלחמת לבנון השנייה ומחדל פגיעת הטיל באח"י חנית, שגבה את חייהם של ארבעה לוחמים וטילטל עמוקות את החיל. גורמים ששירתו לצידו מספרים שמרום מצא חיל מוכה הלם, חושש לחזור לשגרת הפלגות ארוכות. מרום ביקש למחוק את טראומת חנית. "כאשר צ'ייני התמנה למפקד חיל הים, סטי"לים לא הפליגו בים סוף", אומר בכיר בחיל באותם ימים. "אחד הדברים הראשונים שהוא עשה זה לשלוח סטי"לים דרך תעלת סואץ, כי הוא אמר שאם מישהו בדרך יעשה להן משהו הם ישלמו על כך ביוקר. במקביל, ניהל החיל כמה מבצעים בשיתוף סיירת מטכ"ל". גם לדברי אלוף (במיל') גיורא איילנד, "בתקופת כהונתו של מרום חל שיפור משמעותי ביכולות האסטרטגיות של חיל הים".
× × ×
שיחות שערכנו בחודשים האחרונים עם שורה ארוכה של אנשים, משרטטות אדם מורכב. קצינים בכירים ששירתו לצידו, בהם מפקדי חיל הים לשעבר וגורמים בצמרת צה"ל, מספרים שלאורך 38 שנות שירותו בצבא היו למרום הצלחות מבצעיות רבות, אבל גם לא מעט סימנים שהצביעו על שיקול דעת ערכי לקוי. העובדה שבעת כהונתו כמפקד חיל הים נצפה כשהוא מבקר במועדון חשפנות, ממחישה זאת. "כשתפסו אותו במועדון החשפנות לא הופתעתי. זו תופעה מוכרת אצלו", אומר אל"מ (במיל') דרור אלוני, לשעבר מפקד בה"ד חיל הים. "לא פעם ההתנהלות האישית שלו הייתה בסימן שאלה".
"צ'ייני הוא כישלון קשה של כל המערכת שעסקה בבחירת מפקדים בחיל הים", פוסק אחד מראשי החיל לשעבר. "היו מקרים שבהם בדיעבד היה ברור שהוא חצה את כל הקווים האדומים, בעיקר מבחינת התנהגות וכללי אתיקה בסיסיים של מה שאנחנו קוראים פיקוד". אדם אחר, לשעבר בכיר מאוד במערכת הביטחון, מוסיף ש"כמי שמאוד רגיש לתחום הערכי, לא ראיתי אותו כמועמד ראוי למפקד חיל הים". ואילו בעיני עמי אילון, מפקד החיל לשעבר, כתב האישום המסתמן נגד מרום הוא, "יום הכיפורים המוסרי של חיל הים. לא נותר לי אלא להגיד, 'רבותיי, פישלנו'".
"לוחם עז נפש, פיקח, שד, ימאי ממדרגה ראשונה. האיש הזה לא מרגיש רע בים והוא מתפקד בכל מצב. הוא תמיד חיפש מבצעים, אקשן, פעילות. אבל עם זאת, יש לו קופת שרצים שאני לא חושב שהוא יכול היה להיות מפקד חיל הים איתה", מסכם בכיר לשעבר בחיל הים ששירת לצד מרום שנים ארוכות.
ואיך לדעתך כל זה ייגמר?
"אני משוכנע שבסוף, האלוף צ'ייני יישאר עם דרגות טוראי".
כל המרואיינים בכתבה מסכימים שלמרום זכויות רבות בשיקום חיל הים מטראומת אח"י חנית. הם זוקפים לכך את העובדה שמאז ומעולם הוא היה קצין יוזם, כזה שרוצה להיות תמיד בחזית. “תשמע, אנשים מקנאים בי. בכל זאת הצלחתי”, הוא מסביר. “התחלתי בתור מכונאי בסט”יל. בדרך כלל מפקדי חיל הים הם או חובלים או בשייטת, אני התחלתי בחובלים במסלול צדדי. הייתי מפקד סט”יל מאוד צעיר, עקפתי אפילו כאלה שהתחילו במסלול הרגיל. עשיתי המון תפקידים. יש גם אנשים ששלחתי הביתה, אני חושב שצדקתי לגמרי”.
וטענתך היא שבגלל זה הם שנאו אותך?
״כן, גם מי שלא קידמתי. בחיל הים זה אפילו יותר דרמטי, זה כל שנתיים. אנשים זזים מהר. באתי לחיל הים אחרי הטראומה של אח”י חנית. זה אירוע שמתחיל בפאשלה. באותו בוקר, הייתה התכנסות של מודיעין חיל הים. אחד הקצינים אומר לראש המודיעין של חיל הים, רם רוטברג (מחליפו של צ’ייני כמפקד חיל הים), ‘תשמע, אני חושב שצריך להודיע לספינות בים שיש עליהן איום טילים מצד החיזבאללה’. ממשיכים את הדיון ובסוף הדיון לא קורה כלום. הקצין מרים את היד ואומר לרוטברג, ‘אמרתי משהו ולא התייחסת לזה’. הוא ענה לו: ‘אין לי מה להתייחס לזה’. הקצין כתב מכתב רשמי וכיתב את רוטברג וכמה אנשים במודיעין חיל הים, והוא ממליץ במכתב הזה להתריע לספינות. אלה היו בשאנטי, מאוימים, קרוב לחוף, על ידי טילים שהם לא ידעו שיש לחיזבאללה. וכמובן שגם עם המסמך הזה רם רוטברג לא עשה שום דבר. וכתוצאה מזה הטיל פוגע ונהרגים ארבעה אנשים, הולכת ספינה למעלה משנה. וזה אירוע מחורבן ואת כל מי שהיה מעורב בו שלחתי הביתה. את רם רוטברג לא שלחתי הביתה כי הוא קודם ממש אחרי המלחמה באיזושהי שיטת מאפיה שאני לא רוצה להיכנס אליה”. למרות פניות חוזרות ונשנות, עד ירידת הגיליון לדפוס לא התקבלה תגובתו של רוטברג.
מרום: “אתם חייבים להבין, שולחים את הספינות באמצע היום, להתקרב לחופי לבנון, זה אירוע חריג ביותר. זה כל כך קרוב שיראו אותם. אתה אומר לחיילים, תעמדו זקוף, תורידו את השכפ”ץ, שיראו אתכם החיזבאללה. זה כמו שפעם אמרו לצנחנים ללכת עם כומתות על הראש בשטחים, כי אף אחד לא ייגע בהם עם הכומתות האדומות. כמובן שהאויב מוריד אותך ולא ממש אכפת לו”.
היבריס.
“המפקד של הכוח על אח”י חנית התקשר למפקד בחיל הים, אחד מאלה שהעפתי אותם, אומר לו, תקשיב, ‘אני קרוב מדי פה, זה לא טוב. זה מסוכן’. ההוא אמר לו, ‘תישאר איפה שאתה, זו פקודה’. המפקד על האונייה ניסה לעשות משהו, אבל הוא מקבל צעקות, ‘אני אמרתי לך להישאר, תישאר’. האנשים האלה לא לוקחים אחריות, לא שום דבר. ואני שלחתי אותם הביתה”.
לצ’ייני יש הסתבכות משלו, פרשת המרמרה, הכתם המבצעי הכהה ביותר על הקריירה שלו כמפקד החיל. "מה שניתן היה לראות על צ'ייני זה שהוא אדם מאוד שאפתן, מאוד בטוח עצמו, מאוד מחזיק מעצמו", אומר גורם שהיה מעורב בתחקיר אירוע המרמרה.
עצירת ספינת המרמרה, שעשתה דרכה לעזה, הסתיימה בהרג תשעה מנוסעי האונייה הטורקית ובפציעתם של כמה מלוחמי שייטת 13. הפרשה הסבה נזק תדמיתי ומדיני עצום למדינת ישראל. לדברי מרום, הוא עדיין משלם מחיר אישי על תוצאות המבצע. "אני לא יכול לנסוע לכל מקום שאני רוצה בעולם", הוא אומר. "יש גוף מיוחד במשרד המשפטים שאני מתייעץ איתו לפני שאני טס לחו"ל". פעם אחת, אגב, מרום נעצר בעת שנחת בלונדון, שוחרר תוך זמן קצר, "וזה לא היה נעים בכלל", הוא אומר.
לפי ממצאי התחקיר הצבאי בפרשת המרמרה, אחת הטעויות המרכזיות של מרום הייתה מיקומו בשטח: הוא החליט לנהל את המבצע המורכב לא מהבור בקריה או מספינת פיקוד. הוא מיקם את עצמו על אחת מספינות הגומי הקטנות שחגו סביב המרמרה, יחד עם מפקד שייטת 13. "זו שגיאה אישית שלו", אומר גיורא איילנד, שעמד בראש הוועדה שמינה הרמטכ"ל לבדיקת התנהלות הדרג הצבאי בפרשה. "כשהאירוע הסתבך, מצופה ממפקד חיל הים להפעיל הרבה יותר אמצעים מאשר היכולת המוגבלת שלו כאשר הוא על אותה סירה של מפקד השייטת".
ואכן, ברגע שהבין שההשתלטות על המרמרה לא תעבור בשקט, ביצע מרום מהלך שאולי נכון לסרט בסדרת 'רמבו', לא למפקד חיל הים במבצע רגיש. "בתחקיר עלה שצ'ייני הרגיש כנראה שהלוחמים נרתעים, אז הוא הורה להתקדם עם הסירה לכיוון המרמרה וירה כמה צרורות באוויר", אומר גורם המעורה בפרטי האירוע.
"זה מסוג המבצעים שבכלל צריך לגמור אותם אי שם בדרג המדיני", מגיב מרום לראשונה על הטענות כלפיו בפרשת המרמרה. "רק אם כלו כל הקיצים, ואין יותר דרך לפתור את הבעיה, לוחמי שייטת 13 צריכים לעשות את העבודה. אף אחד מאיתנו לא אוהב חיילים שמתעמתים עם אזרחים. הייתי יכול להגיד, 'חבר'ה, אני לא מתעסק עם כל זה', כי זה בעצם לא אירוע צבאי. זה אירוע אזרחי של פורעי חוק ואנשי BDS. אמרתי את זה לאהוד ברק. הוא אמר לי, 'עזוב צ'ייני, אין מי שיעשה את זה, רק אתה'".
אבל זה קרה. למה אתה על סירת גומי?
"באופי שלי אני תמיד הייתי קדימה. אני אף פעם לא ישבתי מאחורה. בעיקר כשיש פעילות של לוחמים מול אזרחים ויכולות להיות פה צרות. במקרה כזה צריך להחליט במקום על כל מיני דברים ולהזיז כוחות, וחשוב שהמפקד יהיה קדימה. בעיניי זו גם דוגמה אישית וזו גם היכולת לנהל".
מה גרם לך לירות שם צרורות באוויר?
"ברגע שזה הפך להיות אירוע שהוא אלים בצורה שהיא מסכנת את כוחותינו, היה צריך לעבור לירי חי. זה מעבר שצריך לעשות אותו בשבריר שנייה. החלטתי, כדי להסביר לכל הכוחות שאנחנו נמצאים בסיטואציה אחרת, לירות כמה צרורות באוויר. חשבתי שזה נכון לעשות את הדבר הזה".
לדבריו, במבחן התוצאה ההשתלטות על המרמרה הייתה הצלחה. "חשיבותו של המבצע הזה אסטרטגית", הוא אומר. "הגשם הזה של משטים נפסק, הסגר הימי מתקיים".
מרום, כפי שניתן להבין, לא ממש מסכים עם ממצאי התחקיר. "תקעו אותי בשביל הכסת"ח", הוא טוען. "אף מפגין לא נפגע, אף ילד לא נפגע, רק מחבלים. כל אחד בגודל של מקרר. בסיכומו של דבר היו לנו כמה פצועים, אף אחד לא נהרג ועד היום הסגר הזה קיים. ההרתעה הושגה. זה לא מבצע מוצלח? בעיניי זה מבצע סופר־מוצלח.
“הרגנו תשעה מנוולים. כולם כאלה שהשתמשו בנשק קר כדי לנסות להרוג אנשים שלנו. אז פתאום יצאו כל יפי הנפש, ‘מה, באים אליך עם סכין ואתה יורה?’ פתאום, אחרי כמה חודשים, אחרי כמה שנים, התחילה אינתיפאדת היחידים הזאת בישראל. כל מי שהיה מוציא סכין, בום, חטף כדור, נוטרל. לפעמים מת. לפעמים נשאר נכה. איזנקוט אמר, ‘אני לא אוהב שיורים על ילדה עם מספריים’. אבל זה מה שהצבא עשה. ולא הייתה אף ועדת חקירה. וכמה מתו בטרור היחידים? לדעתי יותר ממאה אנשים אם אני סופר נכון. מישהו דיבר על זה? הקימו ועדת חקירה? שם, במרמרה, ‘אוי, השם ישמור, אנשים תקפו אתכם עם סכינים ואתם יריתם?’ כן. כן. כי בשלב מסוים אמרנו, נעבור לחי. כי עוד רגע הורגים את כולם. מה? זה לא צחוק. זה לא עניין פעוט ערך.
“בסופו של דבר, ארבע או חמש ועדות חקירה בדקו את המבצע הזה, טירקל וכן הלאה. במבחן התוצאה, תוך שעתיים סיימנו את המבצע”.
אז מה רצו ממך?
"יש פה צביעות ויש פה גם כל מיני גורמים מתוך הצבא כמו יואב גלנט, שחושב שהוא מבין בים ומסתובב ומלכלך. תראה איזה חוסר קולגיאליות אדיר. באמת, אתה אלוף פיקוד, יש לך כל כך הרבה צרות. בואנה, קודם כל תחזיר את גלעד שליט שנפל בשבי במשמרת שלך, מה אתה מתעסק עם המרמרה?"
× × ×
אבל עם כל הכבוד לפרשות האלו, הביקורת החריפה ביותר נגד מרום, אותה משמיעים מפקדים ופקודים שלו לאורך כל השנים, מגיעה מתחום אחר לגמרי.
על פי עדויות, אחת מנקודות החולשה של מרום לאורך דרכו המקצועית הייתה חיבתו היתרה לטיפה המרה. "קצין מעולה, עם כל מיני התנהלויות שהיו ידועות וקצת בעייתיות בכל מה שקשור לבילויים ולדברים שהוא עושה בזמנו הפנוי", אומר על מרום רוני איכר, לשעבר ראש מספן מודיעין שגם פיקד על מרום מאז שהיה סג"ם.
"בחיל הים הייתה מסורת שבסיום תחקיר או תרגיל מוצלח, הקצינים הבכירים יוצאים בלילה לשתות כוס בירה בחיפה", מספר אדם ששירת לצידו. "כשצ'ייני נהיה מפקד מחלקה בסטי"לים, הוא הצטרף למה שאנחנו קראנו 'הגדולים', כלומר החבר'ה שיוצאים לשתות. מהר מאוד נבנתה סביבו חבורה שיוצאת לשתות יותר משאר החבורות. לא פעם נתקלתי בו כשהייתי הולך לשתות בירה עם הפקודים שלי. בברים של חיפה שמו הלך לפניו כמי שמרבה בשתייה ומאבד את הגבול".
"זה נתפס בעינינו, שאר הקצינים, כחריג, כדוגמה אישית לא ראויה", מצטרף אדם אחר ששירת לצד מרום. גורם אחר בחיל הים מספר שפעם אחת, כשמרום כבר היה מפקד סטי"ל, הגיעה לבסיס בחיפה הידיעה שהוא תקוע בבר, שיכור, ושהוא זקוק לחילוץ. "אחד ממפקדי הסטי"לים האחרים הלך לשם להביא אותו", אומר גורם לשעבר בחיל הים. "זה היה מקרה חריג לחלוטין בקרב מפקדי הסטי"לים, שמישהו משתכר ככה".
"אלו השמצות, קשקוש מקושקש", אומר מרום על ההאשמות הנוגעות לתחום השתייה. "מה שנכון הוא שזה חיל הים, ואחרי פעילות לוקחים את הפקודים לסיבוב שתייה. גם אני עשיתי את זה, עד גיל מסוים".
עד איזה גיל?
"איפשהו אחרי שאתה מפקד סטי"ל, כשאתה מתבגר קצת".
היית צריך אי פעם "חילוץ" מפאב?
"בשום פנים ואופן לא".
מי שאומר את זה משקר?
"זה שקר וכזב".
מה שמרום לא מכחיש, הוא אותו סיפור ידוע שנחשף ב'ידיעות אחרונות' שבו נצפה מבלה במועדון חשפנות בתל־אביב בעת שכיהן כמפקד חיל הים. מרום מסרב לענות לשאלה אם זה היה הביקור היחידי שלו במועדון חשפנות. ואולם לקוח קבוע במועדון החשפנות ‘פוסיקט’, מספר ש”צ’ייני היה מגיע פעמיים בשבוע. הוא היה מדבר עם הבנות באנגלית ואפילו משלם בבר בכסף זר, אבל כולם ידעו במי מדובר”. מרום יצא מהפרסום בעיתון בנזיפה בעל פה בלבד מהרמטכ"ל.
נאמר לך איך האנשים שדיברנו איתם מציגים אותך: בן אדם סופר־מוכשר ויצירתי ששנוי במחלוקת. וכשבאו למנות אותך, השיקולים המקצועיים גברו על האישיים.
“אני הולך לקרב החיים שלי. לבור הכי עמוק שיש לי בחיים וברגע הכי קריטי. אני עומד לדין בפרלקליטות אבל גם לדין הציבור. חשוב לי שלא תציגו אותי כפרחח, כאחד שהולך על הסף”.
הסיפור עם הפוסטיקט לא עזר לך פה.
“זה קרה, התנצלתי, אני גם חושב שזה אירוע לא טוב. אבל זה כבר פורסם. כל אחד עובר תקופות בחיים. עברתי משבר עם הסיפור הזה. ויש לי אישה ויש לי ילדים ויש לי נכדים ויש לי מפקדים ויש לי סביבה שאני צריך לטפל בה. עברתי את זה, זה מאחוריי”.
מאז לא הלכת?
“אגיד משהו אחר: ראיינו אז את שולמית אלוני על המקרה ואתה יודע מה היא אמרה? תגידו, מה אתם רוצים מהחיים שלו? יש אחד שנרגע כשהוא קורא ספר, יש אחד שנרגע כשהוא הולך למועדון חשפנות. מה קרה? מה? אני שמח בדבר אחד, אף אחד לא האשים אותי שהטרדתי מינית ילדות או שעשיתי דברים בצבא. למרות שכשאני שירַתי זה היה קיים וחזק”.
היה מפקד שייטת לשעבר שעכשיו הלך הביתה על זה.
“נכון, נכון. אלה היו תקופות אחרות. עברנו תקופות במדינה הזאת. אני הייתי 40 שנה בצבא. אתם יודעים שדדו וכל האלופים היו הולכים למועדונים האלה ביפו, כליף וכאלה, מה אתה חושב שהיה שם? מה המופע המרכזי? אז לא קראו לזה חשפנות. קראו לזה סטריפטיז. הם הלכו עם מדים. עם מדים! זו הייתה מדינה אחרת, תקופה אחרת. אנחנו עוברים תקופות. דברים משתנים. הכל בסדר גמור. אני לא בא בטענות לאף אחד, החיים הם דינמיים. אני רק לא רוצה שתציירו אותי כמסכן”.
קשה לך להיראות פגיע אפילו עכשיו?
“נלחמתי בשביל המדינה הזאת והתנדבתי לכל משימה. אני היום שוקל שבע פעמים לפני שאני יוצא מהבית. תחשבו אתם מה הייתם מרגישים אם היו עושים לכם כאלה דברים, ואם הייתם יוצאים מהבית באופן חופשי”.
ואתה גם מאוד זכיר. יש לך פרצוף שלא שוכחים.
“זו אחת הבעיות שלי”.
אנחנו בטוחים שאבריאל בר יוסף יוצא החוצה ואף אחד לא יודע מי הוא.
“נכון, נכון”.
לא פשוט.
“אני כנראה לא אאריך ימים. לא נשאר לי עוד הרבה”.
למה?
“לא חשוב, עזבו. מי שמכיר אותי יודע שבדברים האלה אני לא משתף אף אחד. אתם יודעים, כשאשתי חלתה, האחים שלי לא ידעו והם לא יודעים עד היום. האנשים הכי קרובים אליי לא יודעים. יש בודדים־בודדים שיודעים. גם את הילדים חשפנו בשלב מאוד מאוחר, כשהיא הייתה צריכה להתאשפז. זה אורח החיים שלנו. אנחנו חיים בתוכנו. אני לא אוהב לשתף. גם אשתי אותו דבר. אנחנו אנשים צנועים. לקחתי שוחד... זה מצחיק אותי, נו. אני לא כמו אנשי הצבא הטיפוסיים. אין לי שום חסכונות, אין לי דירות נוספות. כמעט לכל קצין צבא בכיר שיצא יש לפחות עוד דירה אחת”.
למה לך אין?
“את כל מה שהיה לי נתתי לילדים ונתתי למי שהיה צריך. ויש לי דירה אחת משלי, חי בצניעות. למי שאני צריך לתת אני נותן עד היום. אף אחד לא יודע מי זה, אף אחד לא שמע על זה. אנחנו חיים את חיינו בשקט. אני יש לי רכוש? זה מצחיק אותי. שוחד, שוחד… אני תוך כדי האירועים עם מיקי גנור קניתי דירה בתל־אביב, עם משכנתה של מעל מיליון שקל. מה, בתקופה ההיא לא יכולתי לסדר את זה? הרי בחמש דקות אני מסדר את זה. הוא קונה בית, מוכר את זה למישהו אחר, הוא מוכר לי. מה זה בעיה לעשות עסקאות סיבוביות. זה לא בעיה. אני בחיים לא נגעתי בדברים האלה. בחיים לא קיבלתי משהו שלא עבדתי עבורו. אני עובד מגיל שמונה במשק. ואני איש של עבודה קשה. לקום לפנות בוקר ולעבוד”.
× × ×
הסיפורים על קפטן צ'ייני כאמור לא מנעו ממנו לטפס במעלה שרשרת הפיקוד, אבל ב־2004, כשתרו בצה"ל אחרי מפקד שיחליף את ידידיה יערי שפרש, מעלליו כבר הפכו למחסום. "כשדידי (ידידיה) יערי עמד לסיים את תפקידו ושאלת המועמדים עלתה, דידי פסל את צ'ייני ערכית", אומר גורם המכיר את המקרה מקרוב. "מבחינה מבצעית האיש הוא עם יתרונות, אבל מבחינה ערכית, בעיניי הוא פסול".
יערי מאשר השבוע שאכן, הוא המליץ שלא למנות את מרום למחליפו, אך מסרב לומר מדוע. יערי: "את ההמלצות שלי אני שומר לשיחות בארבע עיניים שעשיתי עם הרמטכ"ל, אני לא מדבר על ההמלצות לגבי פקודים שלי עם עיתונאים".
אם מרום יורשע, יהיו אנשים בחיל הים שיצטרכו לקחת אחריות.
"נורות אדומות קל מאוד לראות בדיעבד. היו מצבים של אי־נוחות, וזה קורה. צריך לזכור שבסוף, צ'ייני מונה לתפקיד מפקד חיל הים, אמנם בגלל אילוצים, למרות כל הטענות".
ואכן, מינויו של מרום למפקד חיל הים התרחש רק לאחר הפגיעה באח"י חנית ופרישתו המוקדמת של מפקד החיל דאז, דודו בן בעש"ט. מרום, שקיבל את הבשורה על הפגיעה באח"י חנית בעת ששהה כנספח צה"ל בסינגפור, נקרא לשוב ארצה. בניגוד לשאר הקצינים הבכירים בחיל הים, שמו לא הוכתם מהאירוע שזיעזע עמוקות את חיל הים.
אלא שגם המינוי הזה לא עבר חלק. ביולי 2007, כאשר הרמטכ"ל גבי אשכנזי נאלץ למצוא מחליף לבן בעש"ט, הוא חשב מיד על מרום. אשכנזי, שמכיר את מרום היטב מימיו כאלוף פיקוד צפון, ראה בו קצין שיוכל להוציא את חיל הים המקרטע מהבוץ. ואז נחת בלשכת הרמטכ"ל מכתב מסינגפור.
במכתב העלה אחד מאנשי משלחת משרד הביטחון לסינגפור שורה של טענות כלפי התנהלותו של מרום במזרח הרחוק: התעמרות בעובדים, יחס לא הוגן לפקודים והתנהגות שאינה הולמת קצין. "היחס שלו כלפי אנשים בנספחות היה בעיניי מתחת לכל ביקורת", אומר שולח המכתב ל'ידיעות אחרונות'. "הסטנדרטים והנורמות שלו לא היו מתאימים לקצין בצה"ל. גם כשאתה לא מסכים עם מישהו, או שאתה חושב אחרת, יש דרך להתנהג, יש דרך לדבר בכבוד, והוא לא כזה. הוא עצבני, הוא מתייחס לא יפה והוא מעליב". בנוסף, צצו מכיוון סינגפור שוב סיפורים על אותה חיבה נושנה של מרום לאלכוהול.
אשכנזי הרים טלפון ליחיאל חורב, אז הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ"ב), וביקש ממנו שיבדוק את העניין בסינגפור. "התקשר אליי גבי שהיה הרמטכ"ל ואמר לי, 'תשמע, יש תלונה שהוא משתכר והוא לא יציב. מה אתה יכול להגיד לי עליו?'" מספר חורב. חורב עשה כמה בירורים והגיע למסקנה שמקור התלונה נגד מרום הוא סכסוך אישי בינו לבין שולח המכתב. "הגורמים איתם שוחחתי בסינגפור, גם ישראלים וגם מקומיים, אומרים בצורה מפורשת שהם לא שמעו שום תלונה על תפקודו של צ'ייני, על בעיות משמעת או על שכרות", אומר חורב. "הודעתי לגבי שבהיבט הזה, אין עם צ'ייני שום בעיה".
“הנורמות שהיו נהוגות בחיל הים, הן שאיפשרו את התקדמותו של צ’ייני”, אומר קצין בכיר לשעבר בחיל הים. “מין קולגיאליות כזאת של ארגון שבנוי הרבה על עבודת צוות, על אנשים שגדלים יחד על אותה ספינה. זה גם ארגון מאוד קטן, עם מנטליות מפעם, של ימאים שיכורים שהם חלק מהדנ”א של החיל. התוצאה של התרבות הזאת היא בדיוק מה שעזר לאחד כמו צ’ייני לגדול בתוך העדר הזה, ולהפוך להיות המנהיג שלו”.
× × ×
לאחר שחרורו מצה"ל באוקטובר 2011 פנה מרום לעסקים פרטיים. בפברואר 2015 מינה אותו שר התחבורה, ישראל כץ, ליו"ר רשות שדות התעופה. האלוף במילואים התמודד באופן מרשים עם הצמיחה האדירה בכמות הנוסעים בישראל, ולא מזמן אף גזר את הסרט בפרויקט הדגל של הרשות בתקופתו - הקמת שדה התעופה החדש על שם אילן רמון ליד אילת.
בעודו מכהן בתפקיד הוא נעצר כחשוד מרכזי בתיק 3000. הקדנציה של מרום ברשות לא הוארכה, על פי ההערכות, הסיבה היא החשדות נגדו, והוא סיים את תפקידו ב־2019. "חבל שהנסיבות היו כל כך עצובות", אומר אדם שהשתתף בטקס הפרידה של מרום מהרשות.
“אני לא נסיך”, הוא אומר לסיכום. “כל מה שעשיתי, עשיתי בעשר האצבעות האלה. אני נקי כפיים. ואף אחד לא יהפוך אותי, אותי, לאיש מושחת. אני לא איש מושחת. אפשר להגיד עליי הכל. יכול להיות שהייתי במועדון חשפנות. עשיתי טעות. התנצלתי עליה בפני הרמטכ”ל, בפני כל המטה הכללי. בן אדם עם כ־04 שנות קריירה. אני לא מתכוון עכשיו להתקרבן, להגיד תשמע, רוקדים על הדם, דרכו עליי, רמסו אותי, אני לא מסכן”.
