ויסאם קבהא לא החמיץ אף פרק של "פאודה". והוא לא לבד. הרבה מהחברים שלו הם צופים אדוקים של הסדרה. וכולם מחכים לעונה השלישית שעולה היום. כן, זאת לא טעות. פאודה היא להיט ענק במגזר הערבי. אמנם לא כולם אוהבים את הדרך שבה מוצגות הדמויות הערביות — אבל אף אחד לא מרשה לעצמו לפספס. "היה רעש גדול בתקשורת וברשתות החברתיות סביב עליית הסדרה, ואני והרבה חברים שלי הסתקרנו לצפות בה, לראות על מה כולם מדברים", מסביר קבהא, עיתונאי מהכפר עין אל־סהלי שבוואדי ערה. "פעם ראשונה שצילמו בארץ סדרה שמתייחסת לא רק לצד הישראלי בסכסוך אלא גם לצד הערבי. העובדה שבסדרה מדברים ערבית ושגם השם שלה ערבי קירבה אותנו אליה".
כל המעריצים הערבים שדיברנו איתם מסכימים על דבר אחד. לדרך שבה הוצגה בעונה הראשונה דמותו של אבו־אחמד, בכיר מבוקשי חמאס ביהודה ושומרון, היה חלק גדול בכך שהמשיכו לצפות בסדרה במתח פרק אחרי פרק. את אבו־אחמד, או בכינויו "הפנתר", גילם הישאם סולימאן. זאת אולי הפעם הראשונה בסדרה ישראלית שדמותו של המחבל זכתה לנפח, הוצגה בצורה עגולה, כולל הצדדים האנושיים שבה ולא רק כרוצח אכזר שאחראי למותם של יותר ממאה יהודים. "פתאום", אומר קבהא, "גיליתי שגם יהודים שאני מכיר מגלים סימפטיה לאבו־אחמד ומנסים להבין את המניעים שלו. כשאבו־אחמד מת בסוף העונה, אפילו הרבה יהודים אמרו לי שהיו צריכים להמשיך איתו לעונה השנייה".
יכולת להזדהות גם עם דמותו של הגיבור היהודי הראשי, המסתערב דורון קביליו?
"בהחלט יכולתי לגלות אליו סימפטיה כאדם — כולנו בני אדם עם רגשות. אבל כמובן לא יכולתי להזדהות עם מה שהוא מייצג. ליאור רז גם משחק מצוין, המשחק שלו אמין מאוד".
אגב, הישאם סולימאן סיפר בראיונות כי הופתע לגלות עד כמה הצופים היהודים מעריצים אותו בזכות התפקיד של אבו־אחמד. סולימאן סיפר כי הוצף ברחוב בבקשות לסלפי, ושאפילו מתנחלים סיפרו לו שהצטערו שאבו־אחמד מת ולא ימשיך לעוד עונה.
לעבד אל קאדר וותאד, מרצה לניהול מערכות בריאות מנצרת, אין בעיה לספר שצפה בעונה הראשונה יותר מפעם אחת. "הייתי חוזר לפרקים אחורה כדי להבין את הדקויות ולראות שלא פיספסתי משהו", הוא מסביר.
מה משך אותך כל כך בסדרה?
"אני עוקב אחרי כל החדשות בטלוויזיה הישראלית והפלסטינית ועניין אותי לראות איך זה מתבטא בסדרה".
ואיך זה התבטא? הדמויות הערביות אמינות או סטריאוטיפיות בעיניך?
"בהחלט יש מידה מסוימת של סטריאוטיפיות. לדעתי, הדמויות הערביות לא מספיק אמינות, ואני חושב שהשחקנים הערבים יישרו קו עם התסריט".
יכולת להזדהות עם הדמויות הישראליות בסדרה?
"להזדהות איתם אנושית, כאל בני אדם. בדיוק כמו שבכל פיגוע חבל לי על ההרוגים ועל הדם שנשפך. אבל בטח שלא יכולתי להזדהות איתן במובן הלאומי".
ויש לו גם הערה אחת חשובה ליוצרי הסדרה. "המבטא הערבי של חלק גדול מהשחקנים הישראלים הוא הרבה פעמים מגוחך ועילג. אני לא חושב שחיילי דובדבן משתמשים בערבית כזאת. אם כן, היו מגלים אותם תוך שנייה. מה שבטוח זה שאני אראה את העונה השלישית. מעניין אותי מה קורה להם בעזה וגם אם יש עלייה ברמת האמינות של התסריט וברמה של הערבית".
"לא מונעים רק מנקמה"
בעונה השלישית של הסדרה (yes), שיצרו העיתונאי אבי יששכרוף והשחקן ליאור רז, המשימה העיקרית של צוות המסתערבים היא לפגוע בתשתית חמאס ברצועה המופעלת מעזה. כדי לבצע את המשימה דורון "מושתל" בכפר באזור חברון וחי בו בזהות של פלסטיני לכל דבר. הוא עובד שם למחייתו כמאמן אגרוף ומוצא עצמו נקשר לצעיר פלסטיני, שנכון לו עתיד גדול כמתאגרף בזירה הבינלאומית. החיבור ביניהם מעניק לו גישה נוחה לאביו של המתאגרף — בכיר בחמאס שהשתחרר מהכלא לאחר 20 שנים.
גם עלאא מואסי מבאקה אל־גרבייה, שעובד במדיקל סנטר בהרצליה, מחכה בציפייה לעונה החדשה. "ברור שראיתי את שתי העונות הראשונות", הוא צוחק. "במדיקל סנטר כולם מדברים על הסדרה, גם יהודים וגם ערבים. הסתקרנתי לדעת על מה כולם מדברים. אהבתי איך יוצרי הסדרה נכנסו לכל הפרטים הקטנים — כמו השכונות, האנשים, ומה שקורה בבתי הקפה ובמסגדים. לא תמיד הציגו את הפלסטינים במדויק. הרבה פעמים הפלסטינים מוצגים כאנשים שלא יודעים לסלוח, כאילו שהם פועלים רק מנקמה. וברור שזה לא נכון ולא ככה במציאות".
עם הדמויות היהודיות הזדהית?
"יכולתי להבין מה מניע אותן, לא להסכים איתן. גם הערבית שבה הם דיברו לא הייתה מדויקת, מה שהוריד את רמת ההזדהות והאמינות. אפשר לזהות די בקלות מי יהודי ומי ערבי".
הערבים מוצגים לדעתך בצורה הוגנת?
"הערבים מוצגים כגיבורים הרעים. הפרספקטיבה של היהודים שונה מזו של הערבים הישראלים. אני מסתייג מהרבה דברים — של שני הצדדים — גם בחיים האמיתיים. המטרה של הבמאי הייתה לנסות להביא את שני הצדדים, אבל מאחר שהוא יהודי הוא לא יכול להיות אובייקטיבי. עד כמה שננסה להיות אובייקטיבים, תמיד נהיה מוטים לנרטיב שלנו. כמו שבסרטים המצריים גם לא יהיו אובייקטיבים כשהעלילה קשורה לישראלים".
על דבר אחד כולם מסכימים - דמותו של אל מקדסי, הגיבור הרע של העונה השנייה, פחות מוצלחת מזו של הפנתר אבו־אחמד. "לא בנו את אל מקדסי נכון מבחינת התסריט", טוען קבהא. "למרות שהשחקן שגילם אותו, פיראס נסאר, עשה עבודה טובה הדמות לא הייתה אמינה. מה שהוביל אותו היה רק נקמה. מהרגע הראשון הייתה לך תחושה שהערבי הוא הרע ובסוף הוא ינוצח. לאבו־אחמד היו עקרונות. היו בעונה השנייה גם בעיות אמינות. אל מקדסי היה נכנס עם הרכב לישראל מתי שרצה ובלי שיעלו עליו — זה קצת מוזר למי שנחשב למבוקש הכי גדול של השב"כ".
אם כבר בענייני אמינות, המבטא הערבי של השחקנים היהודים היה אמין בעיניך?
"ברוב המקרים לא. איציק כהן נתן הופעה מצוינת גם כשחקן וגם הערבית שלו נשמעה נהדר. הוא השחקן היחיד שהיית שואל את עצמך אם הוא יהודי או ערבי כשצפית בו".
אבל מובן שלא כולם בחברה הערבית אוהבים את פאודה, ומרגיזה אותם עוד יותר העובדה שהסדרה פופולרית כל כך במגזר. השחקנים הערבים שמככבים בסדרה זוכים לביקורות ברשתות החברתיות ובתקשורת על כך שהם משתפים פעולה עם סדרה שמציגה בעיקר את הצד הישראלי בסכסוך ושכוכביה הם חיילים ביחידת עילית של צה"ל. זאת גם הסיבה שלא מעט מעריצים ערבים של הסדרה העדיפו לא להתראיין לכתבה. "מה אנחנו צריכים צרות, עזוב אותך מזה", ביקשו מאיתנו. ולא לציטוט סיפרו לנו שהם לא יכולים לחכות עד שיעלה הפרק הראשון.
יוצר הסדרה, אבי יששכרוף, מבין את הביקורת הזאת. "די ברור שהנרטיב של הסדרה הוא ישראלי. זו לא סדרה אובייקטיבית לחלוטין", הוא אומר, "אבל למרות זאת הסדרה זוכה להצלחה גדולה במדינות ערב. אין מדינה ערבית היום שאין בה נטפליקס, מה שאיפשר להרבה מאוד אנשים ברחבי המזרח התיכון לראות את הסדרה — אם זה מצרים, לבנון, או מדינות המפרץ".
יששכרוף, כתב ופרשן לענייני ערבים בוואלה, מספר על פגישה שהתקיימה בשבוע שעבר בין בכירים ישראלים לבכירים ערבים ממדינה שאין לנו איתה יחסים דיפלומטיים. "אחד הנושאים הראשונים שעלה שם לדיון היה פאודה", הוא אומר. "הערבים שאלו את הישראלים אם הם ראו את פאודה ואם זה באמת ככה במציאות. אנחנו גם יודעים על ראש ארגון מודיעין של מדינה ערבית אחרת שצפה בפאודה, ועל הרבה בכירים אחרים בעולם הערבי. איך אנחנו יודעים את זה? מתגובות בטוויטר ובאינסטגרם. ליאור הצטלם לא מזמן לסרט בדובאי, ואנשים שם מכל רחבי העולם הערבי לא הפסיקו לעצור אותו ולעשות איתו סלפי. היו גם אינספור כתבות על הסדרה בעולם הערבי".
מה התגובות בעולם הערבי לסדרה?
"אין תגובה אחידה, כמו שבישראל אין תגובה אחת מנצחת. חלק אוהבים וחלק פחות אוהבים. אצל הפלסטינים התגובות מורכבות יותר. הם לא מתייחסים לזה כאל דרמה אלא כמשהו משקף מציאות, ואז מן הסתם יש לך תגובות יותר מורכבות ובעייתיות — מכאלה שקוראים להחרים את פאודה ועד כאלה שנותנים תגובות נפלאות".
סאמח ותד, עיתונאית מהכפר ג'ת שבמשולש, מספרת שצפתה בעניין בעונה הראשונה עד שעלילת אחד הפרקים גרמה לה לנטוש אותה. "הסתקרנתי, כמו הרבה אנשים אחרים בחברה הערבית, לצפות בסדרה, בכל זאת היא מתעסקת בסכסוך הישראלי־פלסטיני, אבל כשהבנתי את הדרך שבה הם מציגים את הדמויות הערביות החלטתי שאין לי יותר סיבה לראות את זה. נכון, יש קונפליקט ארוך שנים בין ישראלים לפלסטינים, אבל זה ממש לא נכון להציג את הפלסטינים כמו שהם מוצגים בסדרה".
"לא המחבל הסטריאוטיפי"
סוכן השחקנים חיים שרגא מייצג בין היתר את הישאם סולימאן, סלים דאו, ג'ורג' אסקנדר וג'לאל מסארווה, כל אחד מהם שיחק בפאודה. "כשהציעו להישאם את התפקיד של אבו־אחמד זיהינו כאן משהו אחר, שמביא סיפור שלם, ומשתדל לא לבחור צד ולתת לצופה לבחור בעצמו. הליהוק של הישאם היה יותר מעניין כי הוא מביא איתו משהו יותר מאופק. האנרגיה שלו אחרת מאשר המחבל הסטריאוטיפי. יחד עם זאת לא שיערנו שזה יקבל כזאת עוצמה ותהודה בעשרות מדינות. התפקיד פתח להישאם הרבה הזדמנויות".
הישאם לא התלבט?
"הוא הסכים, כי הוא הבין שמדובר במשהו אחר, אבל עכשיו מעניין אותו יותר לשחק תפקיד לא מגזרי. כשהישאם הולך ברחוב הוא זוכה להרבה חיבוקים ואהדה דווקא מהמגזר היהודי. מה שמשותף לכל השחקנים הערבים הוא שאנחנו כישראלים לא מצליחים להבין עד הסוף את הקונפליקט שבו הם נמצאים — הבחירה בין אמנות לבין הדרך שבה מסופר הסיפור. הרבה גורמים במגזר כל הזמן תובעים מהם להביע עמדות פוליטיות נחרצות. יש עדיין שחקנים ערבים שנרתעים מתפקידים כאלה כמו בפאודה, ואני תמיד שואל אותם: מה הבחירה שלכם, האם אתם מעדיפים להחרים או להשפיע מבפנים ולייצר דיאלוג עם הבמאי".
ג'ורג' אסקנדר מגלם את אחד מבכירי חמאס בעונה החדשה. "לא התייעצתי עם אף אחד אם לקבל את התפקיד, היה לי ברור שאני רוצה אותו", הוא אומר. "הסדרה מתארת את שני הנרטיבים — הפלסטיני והישראלי, עם פוקוס על החוליה של המסתערבים. הנרטיב הישראלי בולט יותר בסדרה, אבל יש בו בהחלט גם מקום מכובד לנרטיב הפלסטיני. הסדרה מציגה את הצד האנושי של הפלסטינים, את הקונפליקט ואת מסע ההישרדות שלהם".
איך עבדת על התפקיד?
"כדי להיכנס לדמות של בכיר חמאס נפגשתי עם אסיר פלסטיני משוחרר שעזר לי להבין את המניעים שלו, את הדברים שגורמים לו לפעול כמו שהוא פעל, וגם איך החיים בבית הסוהר. למדתי דרכו גם את הניב העזתי, מאחר שהוא היה קרוב להרבה אסירים עזתים. אחרי שקראתי את כל פרקי העונה ואת כל המונולוגים של הדמות שלי התרגשתי מהאובדן הגדול שלו כבן אדם. דבר אחד היה ברור לי תמיד — אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אפשר לנהל דיאלוג כלשהו כדי לפתור את מסע שפיכות הדמים הזה. אני מאמין שאפשר דרך דיאלוג להתקרב, להסתכל קדימה וללמוד לחיות זה עם זה. אפשר לדחוק קצת את העבר ולבנות פה דור נקי, נטול שפיכות דמים ומלחמה. אני חושב שצריך להשקיע בדור הבא ולחתור לשלום. זה הפתרון היחיד".
מה גורם לערבים בארץ, בשטחים ובמדינות ערב לצפות בסדרה?
"כל מדינות המפרץ, מדינות ערב והשטחים צופים בה משום שהיא מספרת את הנרטיב הפלסטיני עם כל המורכבות שלו. הפלסטינים בשטחים ובמדינות ערב פשוט מזדהים עם הדמויות, עם המורכבות והקונפליקט של הסיפור".
יששכרוף מספר למשל על כתבה שעסקה בפאודה והתפרסמה באתר של חמאס. "כתבו שזו סדרה ציונית שמשרתת את האינטרסים של האויב הציוני. אני שומע גם תגובות כאלה, אין מה לעשות, זה חלק מהסיפור. אם כולם היו מסכימים עם האופן שבו הם מתוארים בסדרה, הסדרה לא הייתה מצליחה כל כך. זה עיצבן את חמאס, כי הסדרה מאוד אותנטית וכתבו אותה אנשים, שמה לעשות — מכירים את המציאות על פרטיה הקטנים ביותר. עיתונאי ערבי ישראלי שיושב בבוסטון כתב ביקורת מאוד קשה על הסדרה אחרי שצפה בפרק אחד בלבד שלה, שבעיניי זה כמו לצאת ממשחק כדורגל אחרי חמש דקות. אותו אדם שיושב לו בבוסטון ולא ראה בשני העשורים האחרונים את הגדה המערבית ורצועת עזה בא להטיף לנו מוסר על כך שהמציאות אינה כפי שמתוארת בסדרה".
הצופים הערבים שדיברנו איתם טוענים שהמבטא הערבי של השחקנים הישראלים לא אמין.
"נכון. לצערנו, גם אם נעבוד על זה שעות על גבי שעות, ועבדנו על זה הרבה, מדובר כאן בשחקנים ולא במסתערבים אמיתיים". •
