תשלום בכרטיס אשראי בדואר? רק בתשלומים נושאי ריבית של 10%

לקוחות בנק הדואר שרוצים לשלם בו בכרטיס אשראי, למשל לרשות מקומית או חברת חשמל, מחויבים לפרוס לתשלומים בריבית של 10%. רבים מגלים את העניין רק בדלפק, אחרי תור ארוך. כשההסכום נמוך, לעיתים הם ייענו לדרישת הפריסה והריבית, אחרת ייאלצו לצאת מהסניף למשוך מזומן או להביא צ'ק בנקאי מהבנק. מי שגוזרים את הקופון על כך הם בנק הדואר, לצד שתי חברות סליקה – גמא וסילבר ווי.

תחילה התנה הדואר כיבוד כרטיס אשראי בכך שאותן רשויות ישלמו לו עמלה – אך הן סירבו, כי עליהן לשלם גם עמלה לסולק. ברשות המסים למשל מסרו: "הרשות לא מאפשרת תשלומי מס באשראי בדואר, כי עלינו לשלם עמלות כפולות – לדואר ולחברת האשראי. נוכח ההיקף הגדול של תשלומים לרשות, זו עלות גבוהה מאוד, על חשבון משלם המסים".

האבסורד: המדינה, שרוצה להפחית שימוש במזומן, דוחפת אליו את הציבור. תשלומים באשראי באינטרנט מוגבלים ל־35 אלף שקל, ובדואר לא ניתן לעשות זאת. חוק הגבלת השימוש במזומן אינו חל על רשויות המדינה. חברת הדואר היא חברה ממשלתית, ויכלה להתנות תשלום באשראי ב"עמלת פעולה" של 0.5% מהעסקה, אבל במקום שהאזרח ישלם כ־0.5% על כל תשלום בכרטיס אשראי, הוא מחויב ל־3 תשלומים לפחות, בריבית של 10%. הדואר גוזר עמלת הפצה של ההלוואה.

ב־2018 יצא הדואר במכרז "מתן אשראי לפריסת תשלומים ללקוחות בנק הדואר". זכו בו שתי חברות סליקה וניכיון כרטיסי אשראי, גמא וסילבר ווי, המפוקחות בידי רשות שוק ההון.

מנכ"ל דואר ישראל דני גולדשטיין

לפי המכרז, שהגיע לידי "ידיעות אחרונות", "האשראי שבנק הדואר מבקש להפיץ ביחידותיו באמצעות הזוכה, נועד לאפשר פריסת תשלומים למבצעים תשלום בכרטיס אשראי לגופים שונים". אף שהיום ניתן לשלם לרוב הרשויות (אגרות רכב, קנסות למשטרה ועוד) באינטרנט, רבים מגיעים לעשות זאת בבנק הדואר. ברשות המסים מסרו, למשל, כי 53% מהתשלומים לרשות משולמים דרך בנק הדואר, רובם תשלומי מע"מ, ניכויים ומקדמות למס הכנסה.

בנק הדואר מציע שתי אפשרויות – תשלום במזומן/צ'ק בנקאי (על כל צ'ק הוא גובה מהמדינה 1.15 דולר) – או פריסת תשלומים בכרטיס אשראי, עבור ריבית. "הדרך הנוחה והקלה לשלם חשבונות", נכתב באתר הדואר. "ניתן לשלם למגוון גופים – חברת חשמל, בזק, משרדי ממשלה, רשויות המס, קנסות וכדומה – גם תשלומים בהם מצוין 'לתשלום במזומן בלבד'".

לפי המכרז, הלקוח מבצע עסקת תשלומים שנמסרים לגמא וסילבר, והן מעבירות במזומן את הסכום לרשויות. שתיהן גובות מהלקוח ריבית עבור הפריסה. הדואר לכאורה לא חולק איתן בריבית, אך מקבל מהן עמלות הפצה. במכרז נקבע שהוא יקבל מהזוכה עמלה של לפחות 0.3% פלוס מע"מ ממחזור פריסת התשלומים לעסקאות שבהן מספר התשלומים הוא 3–9, ולפחות 0.5% כשיש 10–36 תשלומים. הדואר סירב לחשוף כמה עמלה נסגרה לבסוף, אך ברור שיש לו תמריץ לעודד פריסת תשלום גדולה.

הדואר יכול היה להתנות במכרז ריבית מרבית שהזוכות יגבו מהלקוחות, אך נתן להן לגבות ריבית גבוהה יחסית. גם לא ברור למה גמא וסילבר דורשות כאלו ריביות, כשמי שנושא בסיכון האשראי הן חברות כרטיסי האשראי. כשלקוח מבצע בבנק הדואר עסקה כזו, חברת האשראי רואה חיוב של 1,150 שקל, למשל, למשרד התחבורה, ולא רואה ש־1,000 שקל הם תשלום קרן, והיתרה ריבית. אם הלקוח לא יעמוד בתשלומים העתידיים, גמא וסילבר יוכלו לפנות לאותה חברת אשראי ולתבוע את הכסף, כמו כל עסק שמכבד אשראי, כך שהסיכון מונח לפתחן של חברות האשראי.

לשם השוואה, כשלקוח רוצה תשלומים בריבית בכל עסק אחר, הוא משלם ריבית אישית שנקבעת לפי מאפייני הסיכון שלו בידי חברת האשראי. הריבית מופיעה בדיווח החודשי שהוא מקבל מהחברה. לקוח "חזק" ישלם לרוב כ־6%, והכי חלשים, כ־12%. כאן הדואר משווק, כאמור, עסקאות תשלומים בריבית החוקית המרבית. יתרה מכך, לקוח שביצע עסקת תשלומים מול כל עסק אחר, יכול לפנות בכל שלב לחברת האשראי, ולבקש להקדים את התשלום. מול הדואר זה לא אפשרי.

בנוסף, חברות האשראי כפופות לחוק אשראי הוגן, לפיו חוזה הלוואה יהיה בכתב ויינתן לעיון הלקוח, ועליו סכום ההלוואה, מועד התשלום, גובה כל תשלום, וגובה הריבית וריבית הפיגורים. ישראכרט למשל נקנסה כי לא הציגה גילוי נאות בפרסומת שלה. במקרה של גמא וסילבר, הן אחראיות לעמוד בדרישות החוק, כשמי שמפקחת עליהן, רשות שוק ההון, טרם ניסחה כללים למתן הלוואות ולא מבצעת בשלב זה כל אכיפה. ברשות מסרו: "הנושא בטיפול, נפעל נגד כל גורם שנותן שירותים פיננסיים מוסדרים כהגדרתם בחוק ללא רישיון מתאים".

חברות האשראי, מצידן, זועמות על ההתקשרות בין הדואר לגמא וסילבר בשל אותה חשיפה כפויה עבורן, אך מתקשות לפעול בעניין, כי אז הלקוח שלהן לא יוכל לבצע תשלומים בדואר.

במכרז ציין הדואר שעד אז השירות ניתן בשת"פ עם כמה גופים פיננסיים, והיקף הפעילות היה פריסת תשלומים של 600 מיליון שקל בשנה. בין הגופים היו חברות האשראי שלא ניגשו למכרז האחרון, בגלל חוק אשראי הוגן, שהגביל אותן.

מבנק הדואר נמסר: "בנק הדואר הוא גוף סליקה, ולפי הנחיות המוטבים העסקיים גובה את פריסת התשלומים והריביות. הוא לא שותף בקבלת תשלום הריבית בגין עסקאות אלו".

מחברת גמא נמסר בתגובה: ״גמא לא קבעה ואינה קובעת את מחיר הריבית.  גמא היא מציעה שנייה במכרז אשר עליה למלא אחר המחירים שנקבעו במכרז. הצגת גמא ככזו שגובה ריבית גבוהה, אינה נכונה  בעליל, שכן 70% מסכום הריבית, עובר כעמלות  ולחברות כרטיסי האשראי, לדוגמה מקס, ולדואר. חברת מקס (לאומי קארד), למשל, גובה ריביות גבוהות אף יותר בשירותים  שהיא מציעה, וזאת בנוסף לעמלת סליקה בגין העיסקאות. במיזם מתחרה בצ'ינג'ים בו מקס (לאומי קארד) מספקת את פלטפורמת הסליקה, נגבית ריבית גבוהה בהרבה, אף כי בו לא משולמות עמלות סליקה״.  

ככה לא מפחיתים שימוש במזומן

הבעיה: לקוחות שמבקשים לשלם שוברים דרך בנק הדואר באמצעות כרטיס אשראי - נדרשים להסכים לפריסה יקרה שלהם לתשלומים

הסיבה: הרשויות שאליהן מבוצעים רוב התשלומים דרך בנק הדואר, מסרבות לשלם עמלה כפולה - גם עמלת סליקה לחברת כרטיסי האשראי, וגם עמלה שהדואר דורש

מה הדואר יכול היה לעשות: להתנות תשלום באשראי בגביית עמלת פעולה מהלקוח, בשיעור דומה לזה שרצה לגבות מהמדינה (סביב 0.5%)

מה הדואר בחר לעשות: להתנות קבלת אשראי בעסקת תשלומים נושאת ריבית של 10%. זאת, על ידי התקשרות עם שתי חברות ניכיון, גמא וסילבר ווי, שמשלמות לרשויות במזומן ומקבלות את הכסף, כולל הריבית, מהלקוח

מדוע הריבית כל כך גבוהה:

לא ברור. מי שנושאות בסיכון של מתן הקרדיט ללקוחות הן בכלל חברות כרטיסי האשראי, אליהן חברות הניכיון יכולות לחזור ולדרוש את הכסף במקרה שהלקוח לא משלם