לא תאמינו מה אמר ביבי על עצמו
בשלישי הקרוב תתברר בבג"ץ השאלה: האם ניתן לבחור בראש ממשלה בממשלת מעבר שיש נגדו כתבי אישום חמורים? לטעמי, מספיק יהיה לשמוע אדם אחד בלבד: ראש הממשלה עצמו. ב־2008 אמר נתניהו, על ראש הממשלה דאז אולמרט, את הדברים ההחלטיים הבאים: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל. קיים חשש שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי. כי הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו - הכל כך עמוקה". שפתיים יישק. כאן גם צריך להיסגר הסיפור. נתניהו עצמו מושתק מלטעון כל טענה אחרת.
בינתיים מתנגן פה פזמון: "לא בית המשפט יחליט. בואו ניתן לאזרחי ישראל להצביע אם נתניהו יכול להרכיב ממשלה גם כשיש נגדו כתבי אישום חמורים". זה שקר. אנחנו הולכים לבחירות כדי לבחור במפלגה, דרך, אידיאולוגיה, מועמדים, על שורה ארוכה של בעיות בחיי המדינה. זה אפילו לזלזל בהמון אנשים, קודם כל מהימין, כאילו "השאלה היחידה היא חסינות לביבי". רוצים להצביע בשאלה הזאת? תעשו משאל עם ספציפי.
גם ההנחה ש"העם" יכול להחליף את בית המשפט מגוחכת. זה מתקרב, אבל עדיין לא הגענו לשלב הסמסים בריאליטי. עדיין צריך קצת יותר מזה, הכרת העובדות לעומקן כמו מומחיות בעקרונות החוק. והמקום הוא בג"ץ. מה לעשות: החוק הקיים, לטענת העותרים, אינו נותן תשובה ברורה למצב התקדימי הזה. בשיטתנו, רק בית המשפט יכול וחייב להכריע במצב של חוסר בהירות במצב המשפטי הקיים. זה לא שבג"ץ שש למשימה. המחוקק - נתניהו וחבריו - התרשל בחקיקה, אולי כי לא העלה על דעתו את המצב המחפיר הזה.
אבל אתם יודעים מה? בואו נניח שבג"ץ יחליט לא לדון בשאלה בכלל. כי היא מוקדמת מדי או פוליטית מדי או כי החוק מתיר לנתניהו להיות ראש ממשלה. נניח שהוא ידחה את העתירה מניה וביה, "לזרוק את העותרים מהמדרגות!" ההפסד יהיה עצום, לכו־לם, מבג"ץ מכשיר השרצים ועד האזרח הקטן האנוס להסכים. כי המשמעות היא שאנחנו מוכנים להפקיד את גורל המדינה - היד על הפצצה הגרעינית, שליחת צעירים לקרב, מערכות הבריאות והחינוך הקורסות, או קצבאות הקשישים - בידי אדם המואשם בעבירות חמורות. אדם שלא הייתם מוכנים שיחזור לעבודה לצידכם במשרד, למכור לכם דירה, או להיות גננת לילדיכם. ובצדק לא הייתם מוכנים. הגווייה הפוליטית ששמה נתניהו אולי תזכה בעוד כמה רגעי חסד. מי יודע, אולי עוד נתיר לו לכהן גם לאחר הרשעה, בטרם ערעור. אבל הנזק העצום יישאר כאן לדיראון עולם.
רק לפני שנתיים הציגה "ארץ נהדרת" מערכון קיצוני, שנראה כמו מדע בדיוני. נתניהו, אסיר מס' 30743 במדים כתומים, זוכה בבחירות וממשיך לנהל את המדינה מהכלא. "ערב טוב אזרחי ואסירי ישראל", אומר ביבי, במילים נבואיות: "הוכחתם היום שאתם יודעים להתעלם מרעשי רקע כמו האשמות מופרכות על שחיתות, כתבי אישום, משפט, הרשעה, ועונש מאסר בפועל". "אדוני, איך אתה מסביר את האמון, ששוב למרות הכל נתנו בך אזרחי ישראל?" תוהה יונית. "ניסינו להסביר להם שאין כלום כי לא היה כלום", עונה נתניהו. "בסוף הסתבר שלא מעניין אותם כלום".
העולה ה־10 מיליון: ישוע
מזל טוב לישוע בן יוסף הנגר ומרים הבתולה, יהודי טוב משלנו. ברביעי הקרוב יחגוג העולם הרחב, כמדי שנה, את ברית המילה שלו. וכמדי שנה, דווקא במולדתו מתנהל אותו ויכוח מאוס, "האם מותר לחגוג את הכריסמס". ביטוי לאיזו בדלנות "יהודית" חמוצה מהשטעטל שאבד עליה הכלח, קרב מאסף מנג'ס שתכליתו אובדן קשר עם העולם.
זה לא ילך, כי העולם מתעקש להפוך פתוח מתמיד. גם ישראל משנה פניה במהירות. במדינת היהודים מיעוטים לא־יהודיים גדולים שהם חלק מעוצמתנו, אחיותינו ואחינו לכל דבר. השבוע גילה דוח של רשות האוכלוסין וההגירה (לבקשת עמותת חדו"ש), שכ־154 אלף עולים עלו ארצה ב־8 השנים האחרונות מכוח חוק השבות. רק כ־25 אלף מתוכם, כ־15%, עלו כיהודים על פי ההלכה. היתר, 85% (!), עלו כבני משפחה: בני זוג, ילדים ונכדים, שאינם מוכרים על ידי הממסד הרבני כ"יהודים". מגמה מתעצמת: בשנה האחרונה עלו ארצה כ־21 אלף עולים, מתוכם כ־2,000 יהודים בלבד. ככל הנראה, העולה ה־10 מיליון לארץ הקודש יהיה נוצרי, "גוי" או "שיקסע". שיהיה במזל.
בישראל כבר כ־440 אלף איש (רשמית, בפועל כנראה הרבה יותר), של מי שאינם מוכרים הלכתית כיהודים. בתוכם למשל כרבע ממיליון עולי חבר האומות. ישראלים שווי חובות לכל דבר, מתשלום מסים ועד הקזת דם בצבא, שאינם נהנים מהזכויות הבסיסיות ביותר המוקנות לכל אדם. בראשן - נישואים בארץ. מצב שמחייב, מזמן, שינוי במערך הגיור הכושל, ולפני כן: אפשרות לנישואים אזרחיים.
נישואים שלא על פי הדין הדתי הם צורך הכרחי גם לכל מי שלא מת על הרבנות הראשית, ובנוסף, לכל קהילת הלהט"ב. כבר היום, במערך הפוליטי הקיים, יש רוב מוצק לחקיקה בהתאם. לא ברור מי יכהן בממשלה הבאה, די ברור מה חייב להיעשות בלא דיחוי: הצעת חוק רב־מפלגתית, מליברמן ובעלי מצפון בליכוד, ועד למרכז־שמאל, המאפשרת את המובן מאליו הזה. טקס נישואים וקשירת גורל בין בני זוג שבחרו זה בזה והקמת משפחה, כמו שמגיע לכולם.
(ומי שחושש מ"התבוללות" הדם היהודי הטהור? עלק טהור: תסתכלו עכשיו על האיש שעומד לצידכם. חברות וחברים - הסבתות והסבים הקדמונים שלנו התבוללו בכיף במשך אלפי שנה. והנה, כולנו לבסוף פה, מגוונים באלפי צבעים, הולכים וגדלים בקצב מסחרר. אז ממה הפחד?)
רגע של שמאל
חרא: בהשאלה - גרוע, "חתיכת משחק חרא", "חרא בלבן" (ארכאי). וגם כפניית חיבה: "יא חרא, איזה ממזר אתה".
קירי: יחידת מידה לרדיואקטיביות. קרויה על שם בני הזוג מארי ופייר קירי, מגלי הרדיום וזוכי פרס נובל. מדאם קירי נפטרה בייסורים ב־1934 מחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית. מיסייה קירי הקדים תרופה לסרטן ונדרס על ידי כרכרה דוהרת ב־1906.
חראקירי: "ספוקו", התאבדות טקסית (יפנית). חיתוך הבטן בפגיון ושפיכת המעיים, בתנועה אחת משמאל ימינה, ותנועה שנייה לכיוון הלב. לעיתים, בשל חולשת הגוף, נדרש סיוע של עוזר טוב המתיז את הראש לווידוא ההתאבדות. חלק מה"בושידו", הקוד להתנהגות וכבוד של הסמוראי. וגם: ריטואל אופייני לשמאל הישראלי. הוא אינו מתאחד בגלל משחקי כבוד ואגו מנופח של כמה אנשים חרא, ובעיניים פקוחות מוודא התאבדות בכל דרך אפשרית, מדריסה עצמית לפיזור הגוש הגדול לאלפי גרורות קטנות וקטלניות - עבור ציבור המצביעים וגורל המדינה. במקרה הגרוע, תמיד יהיה שם עוזר טוב שישמח להתיז את הראש.
לפנייה לכתב/ת 
