יש קשר

את החשיבות העצומה של רמי פורטיס לתרבות השוליים הישראלית אפשר למדוד גם באמצעות גילויי האבל כלפי מהלכים שלו, שנתפסים כ"התמסחרות". לא משנה כמה פעמים פורטיס יחצה את הרוביקון הזה - שופט ב"אקס פקטור", קמפיין לקסטרו, ועכשיו הפרסומת לבזק — תמיד יתעורר הצורך לתהות למה וכיצד קרה שאייקון כמותו צולל למדמנת הבידור והכסף.

אולם דווקא בגלל שהפרסומת לבזק לוחצת על כל הנקודות הכואבות - התאגיד, הקונספט, המעבר מ"אני תלוי על הצלב" ל"אני תלוי בנתב" - מתבקש להרהר שמא יש פה מה משהו אחר. הרי פורטיס מודע היטב לדימוי ההיסטורי שלו (פאנק, התנגדות, "פורטיס משוגע") ומבין למה הפרויקטים האלה נראים כמו מטאפורה עצובה. אז מה מסתתר מאחורי הגישה? אולי יש קוד ויש שיטה?

פורטיס בפרסומת הוא בעל הבית. הילדים הם בובות. המחזה סוריאליסטי, בדיוק כמו גידי גוב בתור בייביסיטר. פורטיס משאיר אותם לבד לפתור את בעיית הסטרימינג התקוע. "אני תלוי בנתב", המנון המצוקה של גוב, הוא פיסה של גרוטסקיות טהורה. המנגינה והטקסט מתגלגלים על הלשון. אתה מזמזם "שוב Be שוב Be אליי, אולי תציל את חיי" - ומרגיש את הטמטום מתפשט במעלה הגוף. ואז לפתע פורטיס מצטרף, וכולם שרים באקסטזה בשבחי הראוטר.

הביזאר הזה מהדהד את האופן שבו פורטיס וברי סחרוף כתבו את השירים באלבום המופת "סיפורים מהקופסא". השניים ישבו בבלגיה בסוף האייטיז והטלוויזיה ריצדה ברקע, בלי סאונד. לא מסובך לדמיין איך הפריים של פורטיס, גוב והבובות משתלב בזרם התודעה הכאוטי של השיר "כוכב הקופים", איפשהו בין מייקל ג'קסון לחברון.

למעשה, בעולם הפוך לחלוטין ניתן לחשוד שכל זה הוא בכלל מיצג אוונגרדי של פורטיס. גיבור מעמד השבורים ממציא את עצמו מחדש שוב ושוב בתור סוכן כפול בלב המאפליה. וכל המאמרים, הפוסטים והציוצים בעד ("זכותו להתפרנס") ונגד ("משפיל") הם לא תוצר לוואי אלא חלק מרכזי מהפורמט. יותר מכל אלבום, שיר או הופעה שלו בשנים האחרונות, ככה פורטיס שומר את הדיון סביב המותג "פורטיס" חי, קיים ובועט.

לכן נדמה שהתפקיד העקיף של פורטיס בפרסומת הוא באמת לגלם "תלוי על הצלב": האדם שנושא על כתפיו את חטאי ונזקי המיינסטרים, שלא הותיר לו ברירה וסחף אליו גם את המבצע של "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". יש שני קצוות למקל הזה, האמנות והג'ובות. וכדי לאחוז בהם במקביל דרוש גאון בליגה של פורטיס. אז מה השלב הבא? פרסומת לנעליים כמובן. ומקרר, שיקרר לכם את המוח.

בקטנה

מה גיא פינס לא עשה כדי להדגיש שהראיון בתוכניתו אמש עם השפית שיראל ברגר הוא "ראשון"? הוא אמר מספר פעמים שזה "ראיון ראשון", ועל המסך נכתב שזה "ראיון ראשון", ולפני הכתבה הוא התפייט ש"תמיד יש את הראיון הראשון, טבילת האש הראשונה בביצה, הארכיון שלנו מלא בדברים כאלה". יש רק בעיה אחת: זה פשוט לא היה הראיון הראשון של ברגר. וגם לא השני. היא התראיינה באוקטובר לכתבה נרחבת בעיתון זה ובנובמבר הופיעה במהדורה של יעקב אילון. האם חסרים ל"ערב טוב" הישגים אמיתיים בתחומה, שהיא צריכה לנפח שרירים מזויפים?