ראסטה בן

ניתן בן ארי מתגורר בבית גדול בן שתי קומות במושב אומץ בעמק חפר, שאותו הוא חולק עם אביו ועם החברה של אבא, ג'ני זבישה, שהיא בת גילו. סביב הבית יש שטח ירוק ללא גדרות, שבו מסתובבים שני כלבים ושלושה חתולים, ובנוסף להם יש גם תוכי ונחש שסגורים בכלוב. אבל האטרקציה האמיתית היא שירותים אקולוגיים בלי מים. המתחם כולל גם אולפן הקלטות, פסלים של אלים הינדואים ואוסף אופנועי שטח של אבא. בן ארי ג'וניור חי ביחידת דיור נפרדת בקומה השנייה. "זאת תחושה של משפחה גדולה אחת, אבל היחסים בינינו הם של חברים שחיים יחד".

אין תחושה שבגיל 24 אני עדיין גר עם ההורים?

"לא, כי אני עצמאי לגמרי. אני לא לוקח כסף מאבא בכלל, גם אוכל קונה לעצמי. אם לא יהיה לי כסף אני פשוט לא אוכל, יכול להחזיק ככה שלושה ימים. אני רוצה דברים בזכות עצמי. בגיל 16 הייתי שוטף כלים בחומוסייה ושש שנים עבדתי בקיאקים של כפר בלום".

לא מוזר שאבא חי עם בת זוג שהיא בגילך?

"אני לא יכול לאחל לאבא אישה טובה יותר מג'ני. ממש לא מוזר לי שהיא בגילי, היא בחורה בוגרת. ג'ני מחנכת את אבא שלי, ואין מה לעשות, גבר צריך אישה. אישה היא יצור חזק, כמה חזק? בטבע הנקבות אוכלות לפעמים לזכר את הראש. הגבר נחשב ליצור הנחות".

איך בדיוק היא מחנכת את אבא שלך?

"לג'ני יש חינוך אוקראיני כזה, באה לפה וישר שינתה את הבית, כי אנחנו הגברים זה ביזיון. עד שהיא באה היינו שולחים את הבגדים למכבסות כמו צוענים. הייתה פה מכונת כביסה אבל לא היינו משתמשים בה. ג'ני יודעת לעשות כביסה כמו שצריך. כל יום היא אומרת לאבא, 'מוש, תביא מנקה'. הכל מסודר בארונות כמו חיילים".

איך הם מגשרים על פער גילים של 25 שנה?

"בחורה בת 24 היא אישה לכל דבר. מבחינת הטבע כבר היו אמורים להיות לה שלושה ילדים, ואני גם מחכה שזה יקרה עם אבא. אשמח מאוד שיהיו לו עוד ילדים, אני בקטע. זה יגרום לי לא לעשות ילדים מוקדם ואם הם ייצאו יפים כמו ג'ני? בכלל טוב לנו".

עם לוק ראסטה־מן, קעקועים ותכשיטים בסגנון אשראם, אי־אפשר לטעות בדמיון לאבא שלו, מוש בן ארי. "אומרים לי בלי סוף שאני דומה לו, וזאת מחמאה גדולה. הבן־אדם בן 50 ויש לו יותר סטייל מהרבה כוכבי רשת. הוא טס לאמסטרדם וחוזר עם שמונה זוגות נעליים הכי יפות שראית, יש לו את הגיטרות הכי טובות, הוא מבין עניין, בחיים בכלל. אני עף על זה שאני דומה לו, למרות שאני לא משקיע בזה. הדבר היחיד שאני עושה זה לא לעשות כלום. לא הולך לספר, אז השיער פשוט ארוך. בגיל 16 התחלתי להלבין, אז גם זה קצת כמוהו".

בטוח שיש כמה בנות שחושבות שזה סקסי.

"כוסאוחתו, זה מה שיש לי להגיד על זה (צוחק). לפחות אני לא מנשיר. מהבחינה הזאת הגנטיקה שלי היא טיל".

אפשר לומר שנולדת עם הלוק הרוחניקי.

"אני מתחבר עוד מהילדות לראסטפארי, התרבות של השחורים בג'מייקה, וזה בא גם עם המראה ההיפי. הראסטפארי אומרת שהעיקר זה לחייך ולשמור על הבריאות והאהבה. אני מאמין שהברכה של אלוהים באה מהטבע. נולדתי להורים שהם אנשים של חופש".

בעצם, כשבאת לעולם אבא שלך היה פחות או יותר בגילך עכשיו, 24.

"הוא תמיד מספר שההולדת שלי הכניסה אותו למוד של יצירה, כי כשיש לך ילד אתה צריך להביא כסף הביתה, אז כולך ממוקד. הוא היה במקום שאני נמצא בו עכשיו, עושה מוזיקה. רק שאני לא צריך ילדים. מספיק הכלב שלי שיקרקע אותי".

והוא בהחלט מקורקע, והקריירה כבר החלה לעוף. תוך שנה וחצי הוציא ארבעה סינגלים — הראשון, 'האיש הפשוט', טיפס לשני מיליון צפיות ביוטיוב, ו'ככה קרוב' נכנס לפלייליסט של גלגלצ. חוץ מזה היו לו שת"פים עם טליסמאן, איזי וכפיר צפריר. "עבורי זה לא הספק כזה מטורף, התבשלתי הרבה זמן עם המוזיקה", הוא אומר, "אבל זה שהסינגל הראשון שלי יעשה שני מיליון צפיות ביוטיוב? מטורף. עד המיליון הראשון עקבתי אחרי הצפיות כל דקה. משם איבדתי את הספירה".

מוש בן ארי עם בת הזוג ג'ני זבישה

× × ×

הוא נולד באמצע הניינטיז במושב אמירים בגליל, בן בכור לאביו ולאמו, שירלי נאוי, מעצבת ערסלים במקצועה. סיפור הלידה שלו נשמע כאילו לקוח מאיזו אגדה תנ"כית. "כשאמא שלי הייתה בהיריון איתי, היא ואבא שמרו בתשלום על שרידי מבנה מהמאה התשיעית לפני הספירה, אתר ארכיאולוגי ליד בית־שאן שהיה שייך למלך אחאב. אבא סיפר לי שבאחד הלילות שם התגליתי לו בחלום. הוא שאל אותי בחלום, 'תגיד, איך קוראים לך?' ואמרתי לו שקוראים לי ניתן, שם שהפירוש שלו הוא גם 'אפשר' וגם 'ניתן במתנה'. זה סיפור שמצחיק אותי כל פעם מחדש. אם למישהו יש דיבור עם המלך אחאב, שיברר מה הלו"ז איתו".

"הייתי ילד בדיוק בשנים שהפסטיבלים והמסיבות בטבע היו בשיא, וההורים שלי היו ממובילי הסצנה. בפסטיבלי 'בומבלה' ו'שנטיפי' אבא הופיע עם להקת שבע או לבד, היו שם איזה 15 אלף איש, הִיפים שישנים באוהלים ומכינים ארוחות יחד. פסטיבל ה'ריינבו' התחיל אצל האינדיאנים, ואבא ואמא שלי היו חלק מקהילה של 2,000 איש שהביאה את הפסטיבל הזה לארץ. זה נמשך חודש שלם, לא עלה כסף, ובמרכז המחנה הייתה מדורה שתמיד דלקה ושמו מתחתיה קריסטלים שהביאו מהפסטיבל המקורי באוסטרליה".

ואיך אתה השתלבת בתוך כל זה?

"אני הייתי הילד הראשון שנולד ב'ריינבו'. לאמא שלי היו צירים באמצע הפסטיבל, היא נסעה לבית חולים לכמה ימים כדי ללדת אותי ואחרי שבוע־שבועיים הם חזרו לפסטיבל. כל שנה היו חוגגים לי שם יום הולדת. זאת הייתה כמו משפחה גדולה, והייתי מסתובב לבד בין המבוגרים, כמו מלך קטן. כולם הכירו אותי".

נשמע כמו מקום מעניין לגדול בו.

"הייתה לי ילדות של מוגלי שאני מאחל לכולם. יש תמונות שלי ישן מאחורי מגדל רמקולים בהופעות של אבא, תופס תנומה. נראיתי בדיוק כמו שאני נראה היום, רק בלי קעקועים, בעצם כבר אז הייתי עושה קעקועים מחינה".

האידיליה הסתיימה כשהיה בן חמש, אז התגרשו הוריו והוא עבר לגור אצל סבא וסבתא שלו במטולה. "עברתי מהמקום הכי פתוח בעולם למקום הכי מסודר, של סבתא פולנייה וסבא יוצא צבא. הם היו יושבים איתי על שיעורים, שולחים אותי לבית ספר, הכי מתוקתק. ביסודי, לא משנה כמה אתה חייזר וגדלת שונה מכולם, אתה רוצה להיראות כמו השאר, שתהיה לך תספורת כמו של כולם. אמא הייתה באה והולכת, בדיוק חזרה בתשובה".

מה זה באה והולכת?

"הייתה עושה חודש בסיני, חודש בפסטיבל, חודש איתי. לא נפגשנו כל יום, נגיד את זה ככה. אמא אמנית, המציאה לפני שנים ערסל לתינוקות שתולים מהתקרה בשם 'ילדי טבע' ובהמשך התפתחה גם לערסלי מבוגרים, היום יש לה את חברת הערסלים הכי גדולה בארץ. היא היפית שחזרה בתשובה בקטע הכי טוב בעולם".

מה זה אומר?

"שהיא הכירה באחד מהפסטיבלים איזו חבורה של כאלה שמתקרבים לאלוהים, והלכה בדרכם. כשהייתי בן 11 עברתי לדירה שלה והיא בדיוק התחתנה עם גבר אחר. תראי, היא הייתה צעירה כשעשתה אותי, הייתה צריכה לעבור עוד דברים בחיים לפני שתהפוך לאמא. אני לא כועס עליה. היום אנחנו בקשר טוב, היא מעריצה מספר אחת ובאה לכל ההופעות שלי, רוקדת בשורה הראשונה. יש לה נשמה גדולה, הבית שלה פתוח והנפש שלה מטפלת, עכשיו יש אצלה ילד שניצל מאסון נחל צפית. אני הבן היחיד שלה, אבל היא אמא רוחנית לעוד הרבה ילדים".

ואבא?

"ראיתי את אבא מתי שרציתי. זה היה יוצא פעם בכמה חודשים. אני לא בן־אדם של אמא ואבא. לא אחד שצריך מבוגרים שישמרו עליו, והם גם לא ממש יכולים".

ובכל זאת, לא היה געגוע לאבא?

"ברור שהיה געגוע, אבל אלה היו השנים הכי עמוסות שלו, הוא עבד קשה מאוד כדי להגיע לאיפה שהוא היום. בגיל שלי הוא הרים לעצמו קריירה בלי תמיכה".

הנוכחות ההורית לא הייתה חסרה לך?

"כמו כל נער, אתה קצת מתרחק מההורים בשנים האלה. הגירושים שלהם לימדו אותי להיות עם עצמי, וכשאני עם המוזיקה בכלל פנאן לי. לא צריך הרבה תמיכה נפשית, למדתי לחיות בלי זה. כשהייתי עצוב הייתי שומע את 'שיר למעלות'".

כשניתן היה בכיתה א', ניגש אליו אחד הילדים ואמר לו: "'אבא שלך סטלן, איזה סטלן אתה'. הם נדבקו למילה הזאת שכנראה שמעו בבית", הוא נזכר. "אני לא ידעתי מה זה אומר בכלל, אבל הרגשתי שזה דבר רע. נעלבתי כי חשבתי שאם זה משהו רע שאומרים עליו, סימן שגם אני כזה". בן ארי התגבר מאז על העלבון. היום הוא בעד לגליזציה. "את עבודת הגמר שלי בכיתה י"ב כתבתי על הסגולות של המריחואנה", הוא מספר.

× × ×

כשהתבגר קצת הוא גילה שאבא שלו הוא אחד המוזיקאים הכי מצליחים בארץ. "כשהתחלתי להבין עניין, עפתי על אבא. ביסודי הוא הגיע לקחת אותי באיזה יום שישי והמון ילדים והורים התאספו סביבו, ביקשו חתימות כי עוד לא היה סלפי. זה הפך אותי בעצמי למיני־סלב. אני זוכר קטע מצחיק: יום אחד עשו בבית ספר איזה בזאר, וההורים שלי הביאו לשם את הדיסק הראשון של אבא. אמא הלכה רגע ואמרה לי, 'תגיד שזה עולה 50'. ברגע שהיא נעלמה מטווח העין התחלתי לצעוק, 'הכל בשקל! הכל בשקל'".

מנישואיו השניים של אביו לפמלה סאפר, אמריקאית במקור, יש לו אחות בת 17, טל, שמתגוררת בארה"ב מאז שהייתה תינוקת. מוש בן ארי סיפר שהעזיבה שלה הייתה טראומטית. "כשהיא עזבה עם אמא שלה לניו־יורק נשבר לי הלב", אמר בראיון לרז שכניק באוקטובר האחרון, "זה הסיוט הכי גדול שהיה יכול לקרות לי". ניתן מעדיף לא לחפור יותר מדי בנושא. "טל באה לביקור פעם בכמה חודשים, היא אחות על מלא, זמרת נדירה וגם חברה טובה של אחות של ג'ני, אז יש חיבור בין כולנו. יש דיבור על זה שתעבור לגור בישראל. בינתיים היא לא מדברת עברית".

ואחר כך אבא שלך התחתן עם הדוגמנית הבלגית אינקה.

"איתה לא היה לי כלום. אין לי מה לומר עליה. עזבי".

למעשה עברת טלטלה כפולה, גם הגירושים של ההורים וגם השינויים שהם עשו בחייהם.

"זה הפך אותי לילד בעייתי. מה זה בעייתי? שתי מסיבות טבע בשבוע בגיל 14. הייתה לי חרדה חברתית, מקומות המוניים היו מלחיצים אותי, יש לי תחושה של חייזר בכל מקום שאני מגיע אליו. לא משנה מי אני ומה אני עושה, אני מרגיש שמסתכלים עליי. גם היום, כשאני הולך להשקות, וואו, איזה מבטים אני מקבל. המראה שלי שונה משל האנשים שמסתובבים שם".

בגיל 13 הנדודים והדרמות המשפחתיות גרמו לניתן להרגיש שהוא צריך פינה משלו. אבל במקום לבקש חדר בבית של אמא, הוא השתלט על קרוואן בשכונה. עבר לגור לבד באופן לא רשמי. "דמייני אוטובוס משנות ה־60, זה היה הקרוואן. הוא עמד במרחק 200 מטר מהבית של אמא, והיא וסבתא היו מכבסות ומבשלות לי. אבא בנה לי אולפן בקרוואן, מתנה ליום הולדת. הוא הביא לי מחשב, כרטיס קול, מקלדת ומוניטורים. הייתי שם כל היום או תופס טרמפים. רשמו אותי לבית ספר דמוקרטי באמירים, אבל ישבתי לנגן על שפת הנחל ופחות נכנסתי לכיתה".

איך העברת את הזמן?

"הפסקתי לראות חברים, הייתי מסתגר בקרוואן ויושב שם שעות על גבי שעות, כותב ואז מוחק. צועק למיקרופון קולות. בגיל הזה כל ילד מנגן בגיטרה, כותב שירים על אהבה ומזייף קצת. אבא חיבר אותי לדני קרק, מפיק מוזיקלי שהיה בלהקת 'שב"ק ס'', שקוראים לו פילוני. הייתי שולח להם ארבע סקיצות בשבוע, מבקש לקבל ביקורת. הם שברו אותי כל פעם כדי שאהיה יותר חזק. אמרו לי, 'זה לא טוב מה ששלחת, אתה לא בכיוון'. הם המנטורים שלי, גנגסטרים אמיתיים".

בגיל 17 הוא התאהב. היא הייתה בת 30, חברה של אמא שלו שבאה לשמור על הבית כשאמא נסעה להודו. "היינו יחד שנה. אני אוהב בחורות מבוגרות, הן חכמות יותר ממך. היא עזרה לי להתבגר, לעבור לשלב הבא. זה כמו שבת 17 יוצאת עם בן 23, זה אותו הדבר כשיש חיבור. אתה מרגיש שבת הזוג שלך לא מתעסקת בשטויות, מבינה מה אתה מרגיש בלי הרבה מילים. במקומות האלה, הגיל פשוט לא רלוונטי".

והפער לא הפריע?

"הרגשתי שלמרות שיש עשור פלוס שמפריד, אנחנו די באותו מקום. הייתה לה דירה במכמורת ובהתחלה באתי לאזור כדי להתקרב אליה, אבל זה לא החזיק הרבה. היא הייתה הטריגר שגרם לי לעשות כמה צעדים בחיים ואז זה נגמר".

במסגרת הצעדים האלה הוא החליט לעבור לגור אצל אבא ולהצטרף אליו בהופעות, כדי להתקרב למוזיקה ועל הדרך להשיל קצת את הביישנות. "הייתי מעמיס ציוד, מכוון את הגיטרות, שם בקבוק מים ליד הכיסא של כל נגן, מסתובב עם אבא שלי לילה־לילה באולמות הכי גדולים בארץ. פועל במה לכל דבר, לא 'הבן של'. זה לבוא ארבע שעות לפני וללכת שעה אחריו, ביום העצמאות שש הופעות בערב. זאת הייתה אוניברסיטה מבחינתי. אבא השתדל לא לעזור לי יותר מדי, לא רצה שיהיה לי קל. לקח לי זמן לצאת מההתבודדות ולהיפתח מול אנשים".

ניתן עם האקסית נועה כהן. "אני מחפש בחורה שתגרה לי את המוח"

× × ×

בצבא הוא ביקר לזמן קצר. "התגייסתי והרגשתי מהר מאוד שזה שם אותי במקום שלא התאים לי. לא הצלחתי להשתלב ושם זה הסתיים. בעזרת השם אני אעשה מוזיקה עוד הרבה שנים ואתן מאה הופעות חינם לצה"ל. אני בא מבית של אבא שהיה מסתערב וסבא שהיה קצין, היה לי מאוד חשוב הצבא, אבל זה שם אותי במקום לא טוב עם עצמי".

במקום זאת הוא ירד לאילת וחי בחוף שאביו מפעיל עם שותפים. 'החוף של מוש' הפך ליעד מבוקש לחופשות של סלבס ואפילו נכנס לשיר של עומר אדם, אבל עבור ניתן זה המקום שעיצב את האישיות הבוגרת שלו. "הייתי ברמן ומלצר והביחד שם ריפא אותי, חיינו קומונה של 30־40 אנשים שישנים באוהל יחד ומקרינים סרטים. זה מקום שהוא גן עדן ולא מזיק לטבע. הכל אקולוגי, השייק מוגש בלי קש. אתה יכול להיות הערס הכי גדול, אבל בחוף אתה תיכנס לאווירה. גם הבחורות הכי יפות והכי מפורסמות מקבלות שם ספייס, בר רפאלי יכולה לבוא ולהרגיש רגילה".

יש סקס באוויר?

"כן, וואלה, יש שם ווייב של סקס. אבא הכיר שם את ג'ני, לי גם היו שם כמה דברים. מאוד חופשי להכיר שם, לתקשר עם אנשים. אתה מתקרב למישהי ושואל אותה מה קורה והיא תחייך אליך. זה לא אנרגיות מבאסות של בר בתל־אביב. לא יגידו לך, 'חפש אותי באינסטגרם', או כאלה שאומרות לחברות שלהן 'הוא חי בסרט'".

זה מה שבנות אומרות כשאתה מתחיל איתן?

"היום אני לא מתחיל עם בחורות. אנחנו בדור שהבחורות מחליטות, ואם הן רוצות מישהו הן פשוט יגיעו וייקחו אותו. אין לך שום דבר לעשות בנושא, אז אל תנסה. זה בגלל שיש להן יותר מדי אופציות, אז הערך של הגברים ירד. נהיינו גברים ממש נשיים ופחדנים. לבחורות חזקות יש באינסטגרם, בעמוד של 'בקשה לשליחת הודעה', איזה אלף הודעות מבחורים בכל הרמות".

× × ×

את המוטיבציה העיקרית ליצור מוזיקה הוא מצא דווקא בצד החשוך של החיים. "הייתי אמור לטוס להודו וכבר קניתי כרטיסים. שני חברים שלי הגיעו לשם שבועיים לפניי, יצאו למסע אופנועים בגואה. אחד מהם, יותם צפרני, עשה תאונה ונהרג. זה היה בנסיעה של 20 קמ"ש, לא באיזו התפרעות. ישבתי באולפן בבית של אבא, בדיוק לפני שהייתי אמור לטוס, וחבר התקשר לומר שהוא נפטר. למחרת בכל העיתונים הייתה תמונה שלו שצילמתי בנייד שלי. הכרנו בגיל 12. הוא היה החבר הכי טוב שלי, זה שהייתי מנגן איתו, הראשון שהאמין במוזיקה שלי".

איך המוות שלו השפיע עליך?

"נדפק לי המוח, לא רציתי לטוס להודו, רק להישאר פה ולעשות מוזיקה. זה גרם לי להבין שהחיים יכולים להיגמר ברגע. אתה רוצה לעשות משהו? אז תעשה אותו עכשיו. אמרתי לעצמי, אני לא חוזר לאילת עד שאני מתקדם במוזיקה. מאז כל הקריירה שלי מוקדשת ליותם. בלעדיו הייתי נוגע במוזיקה רק בעוד כמה שנים. טס למזרח ונותן לזמן לחלוף. המוות שלו גרם לי להבין באמת מה חשוב לי. ובאמת, ארבעה חודשים אחרי שחזרתי מאילת עליתי להופיע לבד בפעם הראשונה בחיים שלי, בהופעת יום הולדת 73 של בוב מארלי, עם אמנים כמו נינט ונצ'י נצ'. שרתי שיר של בוב ולא האמנתי".

התרגשת?

"הרגשתי כמו ילד שהשאירו על הבמה לבד, הפה היה יבש בטירוף, פחדתי שלא ייצא לי קול מהגרון. ואז אני עולה לבמה ונותן חיבוק לרוהאן, הבן של בוב מארלי שהגיע במיוחד. החלפנו כמה מילים, לא יותר מזה. לא הכרתי את הבן הזה, אני יותר אוהב את דמיאן מארלי. הוא גאון. אם בוב מארלי הוא האבא של הרגאי, דמיאן מארלי הוא דמות מרכזית ברגאטון. הבן לא פחות מהאבא".

קצת כמו במקרה שלכם?

"תשמעי, מוזיקה זה דבר אלוהי שנמצא בדי־אן־איי שלך. אם לאבא שלך זה זורם בדם, זה יזרום גם לך. כל אחד בא עם היכולת ועם הגורל שלו, אבל התשוקה היא תורשתית".

מי עוד נתן לך השראה?

"אני מת על סיה. שמעתי את 'שנדליר' בגיל 17 ואמרתי, גם אני רוצה לשיר ככה". 

אחרי הקליפים ביוטיוב, בן ארי הפך לפרצוף עוד יותר מוכר בזכות הזוגיות עם נועה כהן, אושיית רשת בת 17 עם רבע מיליון עוקבים וגו'ב טרי כמנחה ב'הצינור'. היום הם כבר לא יחד. "מה שהיה בין נועה לביני היה הכי אמיתי שיש", הוא מדגיש. "היא העלתה אותי לסטורי שלה ואז התחלתי איתה בקטנה. אחר כך הביאו אותי לשיר בתוכנית שהיא השתתפה בה, 'סוואגרז', ושם כבר נדלקתי עליה ברמות קשות. אחרי התוכנית הלכנו לאכול בפיצה 'עגבניה' ומשם זה התחיל. יש לה מוח משהו פחד, ועיניים יפות ושפתיים גדולות כמו שאני אוהב. אני תמיד מחפש בחורה שתגרה לי את המוח ותגרום לי להתפתח".

היא הייתה בת 16 כשיצאתם, לא כולם אהבו את הזוגיות שלכם.

"אהבתי עד אז בעיקר נשים מבוגרות, אבל נועה הייתה בוגרת ברמה שלא הכרתי, והגיעה ממשפחה נורמלית פלוס. ההורים עורכי דין, אבא גאון עם חברות היי־טק, היא הייתה מצטיינת בכל. זוגיות מבחינתי זה שני אנשים עם אנרגיות חזקות שנפגשים ויוצרים משהו עוצמתי יחד, ובמקרה הזה היינו חיבור של הפכים חזקים".

והזוגיות הזאת לא הזיקה לקריירות שלכם. 

"הקשר היה נטו אמיתי, ורק בגלל זה הוצאנו את זה החוצה. בסוף זה נגמר באמת בגלל הגיל. היינו במקומות שונים בחיים, אני פה עם המוזיקה, כולי משוחרר, והיא בבית ספר, באנרגיות לחוצות. אין מה לעשות, בסוף, היא ילדה".

אז עכשיו אתה פנוי להצעות?

"אני מכיר בנות באינסטגרם או במסיבות בתל־אביב, התחלתי לצאת ל'פיינשמקר' ול'שלוותא'. אבל בכללי הפסקתי לרדוף אחרי בחורות, אני לא מאמין בזה. עכשיו המוזיקה בראש שלי. החלום שלי הוא סיבוב הופעות, לא צריך בחו"ל, אני רוצה פה. מכירה את זה שיש רגע במוזיקה שהכל מסביב נעלם ואתה מתחיל לדמיין את המילים שאתה שומע? אז אני רוצה לייצר כמה שיותר רגעים כאלה".

וזהו?

"אני אשמח לדואט עם דניס לויד".

talgiladi17@gmail.com