שחקנית מהעתיד

כמעט בלתי אפשרי להגדיר את מיה לנדסמן. תופעה? חייזר? כוכב מעולם אחר? כנראה כולם ביחד. דבר אחד ברור, מדובר בפצצת כישרון ואנרגיה שכל מה שהיא עושה, היא נוגעת בו במלוא התשוקה. לנדסמן היא תוצר מובהק של המאה ה־21 — עושה הכל ובכל מדיה אפשרית. מהופעה פיזית על הבמה ועד הרשתות החברתיות. זאת הסיבה שרבים בתעשייה מצביעים עליה כפורצת דרך.

לפני כמה חודשים הוכה הרחוב התל־אביבי בתדהמה כשלנדסמן, לבושה בחליפת אדידס, זחלה על המדרכה מרחק של כמה קילומטרים. הזחילה המפוארת תועדה בווידיאו כחלק ממיצג שהכינה לתערוכה לו העניקה את השם "מיה יורדת במשקלנדסמן".

לצד התיאטרון הקאמרי, הצעירה בת ה־27 הספיקה כבר לשחק בהצגות פרינג' אותן יזמה, בסדרות טלוויזיה, לכתוב שירים מרגשים (בין השאר על אביה מרסלו ממנו התייתמה ושהיה ונשאר מקור ההשראה הגדול שלה), לרקוד בהופעות במועדונים, להופיע בערבי ספוקן־וורד, ולהעלות מונולוגים, סרטונים וקטעי משחק לאינסטגרם ולפייסבוק.

לנדסמן, שבכלל חלמה להיות רקדנית, למדה במגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' בתל־אביב, ולפני כשלוש שנים, כשסיימה את הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, מיהרו בתיאטרון הקאמרי לחטוף אותה. בינתיים שיחקה שם ב"כטוב בעיניכם", "מהומה רבה על לא דבר", "אל נקמות", "קן הקוקייה", "השיבה", ובחודש הבא אפשר יהיה לצפות בה ב"מתאבל ללא קץ", ספקטקל מרשים ומעורר סקרנות שכתב חנוך לוין ומביים ארי פולמן.

מה הלאה? לנדסמן מלאת תוכניות, עד שקשה לעמוד בקצב שבו היא מספרת עליהן. "תמיד רציתי להשמיע את קולי, להראות את גופי ולפעול למען הנפשות האבודות של האנושות", היא אומרת. "בעשור הבא, מלבד לשחק, אני רוצה להביא את התיאטרון למרחב הציבורי, ולנצל את אולמות התיאטרון והמופעים כדי לגרום לשינויים חברתיים. חשוב לי שעולם התיאטרון לא יהיה רק תרבותי ומנומס מדי, אלא גם שיגרום לשינוי משמעותי בעולם האמיתי".