הקבינט המדיני־ביטחוני יתכנס היום שוב להמשך הדיונים בהסדרה מול עזה. למעשה מדובר בסוג של הסכם רגיעה בלתי כתוב, שנועד לאפשר שקט לצבא בחזית הדרומית כדי לאפשר לו להתכונן לאיומים המשמעותיים בצפון: מול איראן בסוריה, ואולי אף עם היתכנות להרחבת העימות לחיזבאללה בלבנון. את התמיכה של צמרת צה"ל ברגיעה הזו צריך לראות רק כך. השקט הזה אמור להיות סוג של הסדרה קטנה, כזו שתחזיר אותנו פחות או יותר לימים שלאחר צוק איתן ולפני תחילת צעדות השיבה במארס 2018. תקופת השקט הזו תכליתה איננה לפתור את בעיות היסוד של עזה, ושני החורים המרכזיים ייוותרו: התעצמות חמאס וכן סוגיית השבויים והנעדרים. ההקלות לאוכלוסייה אמורות לקנות שקט ולהפנות את הקשב הדרוש להיערכות לחזית הצפונית המתפתחת.

הרמטכ"ל כוכבי דיבר בשבוע שעבר על אפשרות של עימות מול איראן ועל מוכנות ללקיחת סיכונים עד כדי מלחמה מול חיזבאללה, בניסיון למנוע את ההצטיידות שלו בטילים מדויקים. אבל כבר עכשיו ברור שהצבא ומדינת ישראל לא יוכלו להתחמק מהטיפול בטרור שמגיע מעזה. גם אם ההקלות ההומניטריות יביאו שקט, חמאס לא יהפוך לתנועת נוער.

בנוסף, יש לקחת בחשבון שגם רגיעה שכזו, אם תצא לפועל, איננה מבטיחה שקט במקרה שתיפתח חזית צפונית. להפך - סביר להניח שלפחות את הג'יהאד האיסלאמי בעזה תצליח איראן להפעיל במקביל גם מדרום וכך הדרך להידרדרות גם בחזית הזו קצרה מאוד. כל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, מראש הממשלה, דרך חברי הקבינט ושר הביטחון החדש נפתלי בנט מודעים לאתגרים שיש לצבא בתחום ההגנה האווירית. הדילמה של הרמטכ"ל בנושא ברורה מאוד: האם להציף את הנושא, ובכך ליצור לחץ ציבורי - תוך מחיר יקר שהאויב ייחשף אליו.

בנוגע לתיאום ציפיות מול האזרחים בכל הקשור למערכה בצפון, הצבא כבר החל במהלך, אבל עדיין ברור לכולם במטכ"ל שרוב האזרחים לא מודעים לעוצמת המהלומה שהעורף יספוג. בצבא מנסים לדון במוכנות רק בחדרים הסגורים, למשל בפגישות עם שר האוצר כחלון בקבינט וכמובן עם נתניהו. מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, נאם אתמול בכנס "כלכליסט", והתייחס לביצועים יוצאי הדופן בזירות הרחוקות. הם אכן ראויים לציון. אבל בימים של סיכומי עשור, ראוי לציין את המחדל הבלתי נתפס שבהפיכת חיזבאללה למפלצת כל כך מאיימת על ישראל, שברשותה 150 אלף רקטות. זהו מספר חסר תקדים לארגון טרור, שיכול לשגר כ־1,500 רקטות ביממה ואף יותר. הוא עלול לגרום להרס רב, ואף לכבוש בקלות יישובים בצפון.

"בעת הנוכחית אנו נמצאים בתקופת השתנות עמוקה מאוד", אמר נורקין בכנס. "תקופה שמתחילה בהשתנות גלובלית בהקשר הביטחוני, עם מתח שגובר במקומות רבים בעולם, עם עלייה של תקציבי הביטחון במספר רב של מדינות שעיקרם נובע מהטרור שאפיין את השנים האחרונות וזה מקרין ומשפיע על צה"ל". מפקד חיל האוויר הצביע על מה שלדעתו עשוי לסייע לצה"ל לנצח במערכה הבאה: "המפתח מבחינתי להצלחה שלנו, זו העליונות האווירית. היא המפתח ליציבות אזורית. אנחנו צריכים באמצעותה להקרין כוח, להרתיע, לפגוע פגיעה מדויקת, להגן מפני רקטות ולאפשר לצה"ל להשיג את היעדים שלו", קבע.

נכון, המהלומה שצה"ל ינחית על חיזבאללה ולבנון תהיה אדירה. אבל זה לא באמת ישנה את תמונת הניצחון. בפתחו של עשור חדש צריכה ישראל לחשב מסלול מחדש מול חיזבאללה ומהר, גם בהצטיידות ובמוכנות. בסופו של דבר, שיקום המשק מההריסות הרבות לאחר מלחמה כזו יהיה יקר בעשרות מונים מהכסף הדרוש כעת. אלוף במיל' עמוס ידלין מדבר באחרונה על מכת מנע מקדימה, שתקזז באופן משמעותי חלק ניכר מהיכולות של האויב. זהו נושא שהקברניטים צריכים וחייבים לדון עליו בחדרי חדרים, ולגבש סביבו מדיניות ברורה. אחרים סבורים שלא בטוח שנכון לפגוע במדינת לבנון במלחמה הבאה כי לא יהיה מול מי לנהל את "היום שאחרי", והחשש הוא שגם לוואקום הזה ייכנסו האיראנים. יחד עם זאת, חשוב לציין שהאירועים הפנים־לבנוניים לא מותירים לחיזבאללה יותר מדי קשב ורצון להיכנס למערכה עם ישראל דווקא בתקופה הזו, וזו נקודת אור מבחינתנו. הבעיה המרכזית היא שישראל נמצאית במשבר פוליטי חמור כבר שנה, וקשב לנושאים הללו אין. תפקידנו לדרוש מכלל המפלגות להתעורר לנוכח ההתפתחויות האזוריות האחרונות ולא לסמוך שוב על אלת המזל שגרמה לטילי הנ"ט להחטיא את הרכב הצבאי באביבים ב־1 בספטמבר, אירוע שהיה יכול לגרור אותנו למלחמה.