סליחה על השאלה

נשיא המדינה רובי ריבלין

שלמה יקר שלי, אתה השפעת על הציבוריות שלנו באופן שלא ניתן לתאר במילים. אתה לא רק חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי, אלא גם מעצב משמעותי שלו. חשבתי לעצמי, איך זה שלא בחרת להשפיע גם בזירת ההנהגה, בדרכו של אבא שלך יצחק שהקדיש את חייו לעשייה הציבורית גם במרחב העירוני וגם בכנסת?

"נשיא יקר. אבא שלי, שבאמת חלם שאהיה פוליטי, פיקשש אותי. התשובה הפשוטה היא: לא נועדתי לזה. אני נראה לך אחד שיסתובב עם תיק ועוזר פרלמנטרי בכנסת? לא בא לי לפסול אף אחד, אבל בגדול, זו לא השפה שלי. אני לא מבין אותה, ובבוקר אני מעדיף לפגוש אנשים שאני מנגן איתם. בעיניי להיות ציבורי זה להסתובב בציבור, לקרוא אותו, לכתוב עליו. ולשיר, כך גיליתי, זה לפעמים אפילו יותר משמעותי מכל מעשה פוליטי, לפחות ברמה האנושית. כל אחד חי עם מה שמתאים לו ומה שיועד בגורלו: אני משמח ומעציב אנשים בהופעות, ובשירים יש לפעמים תובנות חיים משפיעות. וחוץ מזה רק בריאות ושמור על עצמך".

ראש הממשלה בנימין נתניהו

מה המקום האהוב עליך במדינה ולמה?

"אני אוהב יותר ממקום אחד. אבל אם איאלץ לענות, אבחר את כוכב הרוחות - שידוע גם בשם כוכב הירדן - שמשקיף מעל עמק הירדן, שם נטע מאיר הר־ציון את אוהלו בחוות שושנה. אני גם אוהב את המראה של ירושלים, בעיקר של מגדל דוד מהבמה בבריכת הסולטן. זה מראה שרק זמרים שמופיעים שם מכירים. אני גם הרוס על ים המלח בואכה עין גדי, ויש לי פינה מדיטטיבית בפארק הירקון, אבל היא סודית. חוץ מזה תן לי את אגם החולה, את ראש פינה, שמור לי על ראש הנקרה, על עמק יזרעאל שבו נולדתי ועל הבריזה באשקלון. עניתי?"

יו"ר כחול לבן בני גנץ

האם אתה יודע למי כתבה תרצה אתר את השיר 'פתאום עכשיו, פתאום היום' והאם היחס לנמען עדיין בתוקף?

"האמת שאין לי מושג. קול ישראל הציעו לי בזמנו את השיר, אחרי שאבי טולדנו ויהורם גאון סירבו. אני הייתי בלהקה צבאית, אז לא שאלתי שאלות כי הייתי חייל. גם כשפגשתי אישית את תרצה אתר ז"ל, היא לא סיפרה. בכל מקרה, זה לא באמת משנה. אם הוא נוגע בצד האנושי, הוא יתפוס את כולם. רק בשנתיים האחרונות הבנתי את המושג 'פתאום עכשיו, פתאום היום'. שירי אהבה בדרך כלל מתארים אהבה ממבט ראשון. כאן יש תהליך שבסופו הגיבור מבין אהבה ותיקה".

צילום: אביגיל עוזי

ח"כ יאיר לפיד

מה בעיניך הסוד להישאר רלוונטי?

"היו רגעים בחיים שחשבתי שאני מפסיק להיות רלוונטי, בתקופות שדברים השתנו ולא מצאתי את מקומי. אבל איכשהו יש לי מנגנון פנימי שמפקס אותי מול המציאות. קודם כל צריך אינטואיציה וראייה חדה למה שמשתנה סביבך. צריך להישאר עם ראש פתוח. לא חובה להישאר צעיר לנצח, אבל כן חובה להיצמד לשפה, לקרקע ולצלילים המשתנים בלי להיות ממורמר מהשינויים. וחשוב מאוד לקחת נשימה".

רותם סלע

אם היית יכול לשים את האצבע על הרגע הכי מאושר בחיים שלך, מה הוא היה?

"רותם, הגזמת. היו לי הרבה כאלה, מכל הסוגים. אולי רגעי הלידה של ילדיי, סוף מלחמת יום כיפור, כשיצאנו מזה, והרגע שבו יצא לי שיר טוב. אגב, את יודעת שאני לא סובל מזגנים? אבל אותך אוהב מאוד".

אסי עזר

שלמה היקר, תשמע, אני די משוכנע שכל שאלה שבא לי לשאול כבר שאלו, ולכן חשבתי על משהו קצת מוזר. סליחה מראש, זה בעצם אתגר. האם תסכים להזמין להופעה את נועה קירל ולבצע יחד איתה את אחד השירים שלך, נגיד את 'תגידי'. נראה לי מדהים לצפות במלך הבלתי מעורער של המוזיקה בישראל מופיע יחד עם הנסיכה הצעירה והכל כך מוכשרת הזאת.

"אסי דיר, אתה עם השאלות שלך... אז התשובה: כן, בטח, מה הבעיה? אין לי חסימות. אם נועה תהיה בהופעה, אני מעלה אותה בכיף לשיר יחד".

נועה קירל

על מה נכתב 'גבר הולך לאיבוד' והאם היית כותב את זה גם היום?

"היי, בדיוק דיברתי עם אסי עזר עלייך. אז קודם כל, תבואי לשיר אם בא לך. על מה נכתב 'גבר הולך לאיבוד'? עליי כמובן. נראה לי שלא הייתי כותב שיר כזה היום. הוא חד־פעמי, יצא ממני. חוץ מזה נדמה לי שכולם סגרו כבר את המרפסות בעיר".

גלעד שליט

האם יש שיר שכתבת ואתה לא שלם איתו? אם כן, למה? וגם: עם איזה זמר או אישיות אתה מאוד רוצה לחלוק שיר ולא יצא עדיין?

"יש כמה שירים שאולי אני לא רואה כשלמים עד הסוף, אבל עם הזמן הם נהיים שלמים כי אתה משלים איתם. עם מי הייתי רוצה לשיר? אם אפשר בחו"ל אז לנה דל ריי, סינטרה, לו היה חי, לאונרד כהן וברוס ספרינגסטין. אגב, אתה יודע שבכל זמן השבי שלך, בכל הופעה, ביצענו את 'אנחנו לא צריכים' ואת השורה 'ותן שיחזור שוב לביתו' כתפילה לחזרתך?"

ח"כ איילת שקד

מה אמרה אמא שלך, מרגלית, על השיר 'בגרמניה לפני המלחמה'?

"הו אמא'לה. היא הייתה אישה אסרטיבית, ולכן נכנסה לרכב שלי ואמרה, 'אתה לא יכול לחשוף אותי ככה, מול כולם'. נבהלתי, מודה. כי בשיר אני מספר על בעלה הראשון ובנה שנספו בשואה, ובאותם ימים החשש האישי של ניצולי השואה מחשיפה היה קשה מאוד. אבל אני חשבתי שחשוב לדבר על זה, או בעצם לשיר. לימים גם היא קיבלה את השיר הזה באהבה".

ח"כ איימן עודה

שלמה מזל טוב! כשאתה שר על 'ארץ חדשה', למה אתה מתכוון, ומה המקום של האזרחים הערבים?

"תודה. והתשובה היא פשוטה - כבוד לבני־האדם באשר הם, אם זה הדדי כמובן. אני מעריץ גדול של שחקן נבחרת ישראל מואנס דאבור למשל. כן, ספורט זאת התחלה של משהו".

ריטה

לו יכולת לערוך קטע בקריירה שלך, לאיזו נקודה היית חוזר ומה היית עושה אחרת?

"וואו. הייתי חוזר לשנייה שעליתי בפארק לפני 25 אלף איש ב־1986, בלי שידעתי שזה עומד לקרות. לרגע שבו כתבתי בחצר שלי במהירות את 'אירוסים' ו'ירח'. בשני המקרים הרגשתי שקרה נס, הייתה לי פיסת נייר בכיס שעליה נכתבו המילים, וחשבתי איך אני לא מאבד את זה, ואיך אני זוכר את המנגינה. חוץ מזה הייתי חוזר גם ליום שבו קיבלו אותי ללהקה צבאית. להופעה בבונקר ליד תעלת סואץ בפני שמונה חיילים, להופעה במדיסון סקוור גארדן בניו־יורק. עושה אחרת? כלום. כולל שר איתך שוב את 'שניים'".

עמית סגל

בהופעות שלך אתה מבצע חלק קטן מגוף יצירה של 40 שנה. האם כואב לך על השירים שנשארו בחוץ בשל טעם הקהל? או שהבחירה להניח לשירים האלה היא שלך?

"אני שר בימים אלה בהופעות בצוותא שירים פחות מוכרים והקהל משתולל עליהם בהתלהבות מטורפת להפתעתי. ולמה? הם חכמים ממני, הקהל. הם שולטים בחומר יותר ממני כי השירים מלווים אותם. גם אם אני מניח לשירים מסוימים, מתברר שהם לא מניחים לי. למשל, שירים מתוך האלבום 'צימאון' כמו 'פה ושם', 'כל אחד והסיפור שלו' או שירים מתוך 'כרטיס ללונה פארק' שהיה נדמה לי שלא אבצע אף פעם. תבוא, תראה".

צילום: יריב כץ

אופירה אסייג

מה אתה באמת חושב על המוזיקה המזרחית? כי מהצד נדמה שאתה רחוק ממנה שנות אור.

"איך אני רחוק מהמוזיקה המזרחית, אם עשיתי דואטים עם דיקלה ושמעון בוסקילה לפני שכולם עשו את זה? איך אני רחוק מהמוזיקה המזרחית אם גדלתי בין השאר בקריית־ים ג' ורמת ישראל ביצרון, בתוך חברה צפופה של מהגרים? איך אני יכול להיות רחוק ממנה אם המוזיקה המזרחית היא כבר חלק הומוגני מחיינו? והעיקר - איך אני רחוק ממנה אם כתבתי ב־1988 את השורה 'עכשיו יש את הזמן במזרחית' עם סימן קריאה? לא, לא, אופירה. טעית ביג־טיים. אני קרוב למזרחית יותר ממה שנדמה לך".

ליאור אשכנזי

מאז 'גבר הולך לאיבוד', 'דרכים' ו'מקום' שאליהם הכנסת שירי משוררים, את כל השירים כתבת בעצמך על עצמך או על עולמך, למה אתה לא משתף באלבומים שלך כותבים אחרים? האם אתה בכלל מקבל טקסטים מאחרים, שאולי לא נראים לך ראויים? איך אתה בוחר אסופת שירים לאלבום, לפי מה זה נקבע?

"בהתחלה חייתי בתוך שירי משוררים, כי עוד לא הייתי מיומן בלהביע את עצמי. ואז עברתי שלב ונשארתי שם כל החיים. כמו דילן, שלום חנוך, פול סיימון ולאונרד כהן, אני מה שנקרא סינגר סונגרייטר, זה ששר את השירים שהוא כותב לעצמו. למרות זאת, תירגמתי נניח את 'מלך העולם' ושרתי עם שמעון בוסקילה את 'עלש' שלו.

"הדרך לבנות אלבום היא כמו בניית בניין, בטח כמו שאתה עובד על תפקיד. אבן על אבן, שיר אחרי שיר, פאזל תחת נושא אחד. 'חום יולי אוגוסט' למשל, עסק בשואה, במשפחה, בארץ. כשזיהיתי את זה, השירים נגזרו פנימה. ואל תשכח שאני יכול להזמין אצל עצמי שיר, כי אני הכותב".

דוריה למפל

אחרי שהשתחררת מהלהקה הצבאית, אמרת ל'להיטון' שבגיל 40 בטוח לא תהיה זמר. שנים אחר כך 'גבר הולך לאיבוד' היה אמור להיות האלבום האחרון שלך, והנה נשארת. איפה היה הרגע שהתוכניות השתנו?

"אחלה שאלה שמוכיחה שכל הנבואות ניתנו לשוטים, ושאכן הייתי שוטה כשניסיתי לנבא את אורך הקריירה שלי. אבל ברצינות, פעם חשבו שלזמר יש תאריך תפוגה. היום זה פחות נכון. יש זמרים בני 70 ו־80 שקורעים את העולם באצטדיונים. ובאשר לי, כשהקהל רצה אותי, עבורי זה היה סימן להישאר במוזיקה. כך שהתוכניות השתנו".

לינוי אשרם

מתי הבנת שלהיות זמר זה מה שאתה רוצה לעשות, והאם היה שלב בחיים שבו רצית לעסוק במשהו אחר?

"היי אלופה. הייתי שם די מאז שאני זוכר את עצמי, נורא רציתי לשיר. זה קרה לי בבית הכנסת לצד סבי שהיה שר נפלא, ואחר כך בבית הספר, בטקסים ובצופים. בחיים לא חשבתי ברצינות לעסוק במשהו אחר כתוכנית מגירה, אולי מורה. כשהייתי צעיר רציתי להיות חקלאי. אבל גלגלון, למשל, לא עשיתי בחיים".

שלומי שבן

אם חס וחלילה הקהל היה מאבד בך עניין אי שם בשנות ה־80, נניח, האם אתה חושב שהיית ממשיך לכתוב שירים? ואם כן, איך הם היו שונים מהשירים שכתבת?

"אם היו מפסיקים לגלות בי עניין יש מצב שהייתי מתייאש. אתה מכיר את זה שאנחנו כזמרים זקוקים להיזון חוזר, פידבק מהקהל. כל חיי נלחמתי על הפידבק הזה - בכתיבה, בלשכלל את ההופעות שלי, בלמצוא להופעות מקומות חדשים, בלייצר מההופעה אירוע, כדי שלא תהיה רק הופעה. אלה דברים שבשנות ה־80 עשו שינוי גדול בתודעה, למשל היציאה לקיסריה שעשיתי, ושינתה את כל ההתייחסות להופעות מאולמות סגורים וקטנים למקומות שבהם הקהל היה יכול לקחת חלק. השירים השתנו ככל שאני משתנה והתקופה מתחלפת. השתנות השפה זה הדבר הכי חשוב. השפה הפכה ליותר אינטימית, פחות אליטיסטית. ורציתי לקרב את האנשים לשירים דרך העיבודים, ולמצוא את הז'אנר המוזיקלי הישראלי לתקופה. בשנות ה־80 היינו מושפעים מיו 2, סטיבי וונדר, פול סיימון או ברוס ספרינגסטין וההשפעות האלה נכנסו לתוך המוזיקה שלי. אבל אחרי הכל, יש משהו שהוא רק שלי. מה? שהקהל יגיד".

שירי ארצי

אז למרות שהביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם, האם יש איזו התמלאות כשמקבלים כאלה כמויות של אהבה לאורך שנים כה רבות?

"בתי האהובה, את הרי יודעת מקרוב שאין אצלי התמלאות, שאני מהמתרוקנים והמרוקנים שמבקשים עוד ועוד אהבה. שאני מאלה עם החור בנפש ולכן כתבתי את המשפט 'הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם', שמתאים לרבים ולי".

דודו טסה

יש המון דרכים וטכניקות לכתיבת שירים. לפעמים זו מוזה, לפעמים זה מצב רגשי שמביא אותך לכתוב, ויש כאלה שיש להם שגרת כתיבה מסודרת. מה הטכניקה שלך והאם היא השתנתה לאורך השנים?

"דודו יקירי, הכתיבה מגיעה ברגע מסוים שאי־אפשר להגדיר אותו - מוזה? השראה? - שצונח פתאום, כולל באמצע הלילה כשאני שר לאייפון, משהו שקרה לי לפני כמה שבועות. חוץ מזה, בטח שאני כותב במצבים רגשיים אקוטיים, למרות שעם השנים קלטתי שאני בדרך כלל כותב על מה שקרה בדיעבד, למשל על מירון חברי שנהרג במלחמת יום כיפור התחלתי לכתוב רק עשר שנים אחרי, ומשם הגיע 'לילה לא שקט'. כן יש לי שגרת כתיבה מסודרת. אני קם מוקדם בבוקר, בחשיכה, לפני שהעולם קם. ואז אני בשיא הפוקוס".

צילום: גדי קבלו

צביקה יחזקאלי

כמי שעומד על במות מול אלפים, האם בפנים יש קול פנימי שפוחד מכישלון? מהפסד? ואם כן, איך אתה מתמודד עם זה?

"אין לי פחד קהל, אולי היה כשהייתי צעיר. אבל כיום אני עולה לבמה כמו למסע, להרפתקה. אם זה לא היה כך, הייתי משועמם מזמן מהופעות. האם יש לי פחד מכישלון אחרי 50 שנה? אני מניח שכן, מי רוצה להיכשל? אבל אני משתדל שהפחד הזה לא ינהל אותי".

שגיא מוקי

מה ישראלי בעיניך?

"אני חש ישראלי בכל מובן. יש כל כך הרבה צורות לישראליות ולמרות שנדמה לי שאני יודע למשש ולחוש אותן, עדיין אין תשובה אחת שמגדירה אותנו. אולי כמו שאתה מושך בקרב בבגד של היריב שלך - אם מותר בכלל - ועדיין לא בטוח שהוא ייפול. יצאתי דביל בדוגמה? עניתי? בטח לא. מה אני אגיד, שישראליות זה חומוס? פיתה? הרי הגלבוע? עמק יזרעאל? ברדק? רעש בדיוטי פרי? מלחמות? 'היי אחי' וכאלה? אז כל אלה ועוד־ועוד".

מתן חודורוב

חזרת השנה להופיע באולם האינטימי של 'צוותא' שבו התחלת את הדרך, ויחד איתו חזרת גם אל השירים המקסימים מהתקופה ההיא. אתה מופתע מהתגובה של הקהל לשירים שאפילו אתה לא תמיד זכרת מאז? יש סיכוי שתיזום הופעה שכולה אולדיז ו־B-sides?

"אני מופתע מאוד מתגובת הקהל. לא ידעתי שכל כך הרבה אנשים מכירים את 'סייסטה מקומית' או 'איסלנד' או 'יום אחד', שהם בעצם הבי־סיידס של האלבומים. אני מגוון ביניהם, או לפחות משתדל".

עומרי כספי

אם הייתי מעניק לך אפשרות פלאית לשפר נדבך אחד בחברה הישראלית, במה היית בוחר? למשל, שנאת חינם, קנאה, צרות עין. הייתי שמח לשמוע עצות לשפר את אותו נושא שבחרת, בלי אפשרות לחולל פלא כזה. 

"היי עומרי, ברור שהייתי רוצה ששנאת חינם, צרות עין וקנאה ייעלמו. אלא שכל התכונות האלה מקננות בנו והמקסימום שאפשר לעשות זה לנסות לחנך את עצמנו לא לתת לאגו לנהל אותנו, כי ממנו כל הזיפת הזה מגיע. מה שכן, לו הייתי יכול, הייתי שואף למחוק פערים בין בני־אדם ולהדיר את הגזענות מהעולם".

מאור זגורי

נאוה סמל אחותך הייתה אדם קרוב אליי שמאוד אהבתי, אותה ואת יצירתה, האם במשך השנים היצירות שלכם הושפעו זה מזה?

"יפה שאתה שואל עליה, כי היא הייתה אחותי האהובה, והיא חסרה. לא, לא היו בינינו שום השפעות הדדיות, אולי מלבד זיכרונות ילדות דומים שהיו לשנינו והופיעו מן הסתם ביצירות שלנו".

דלית עופר

נדמה לי שלאורך השנים שאלו אותך ודיברו איתך כבר על הכל. אז באמת מסקרן אותי לדעת אם יש איזושהי שאלה שעוד לא נשאלת ובסתר ליבך אתה מחכה ומייחל שישאלו אותך כבר?

"לא בטוח שדיברו איתי על הכל. מה זה הכל? אף פעם לא דיברו איתי נניח על איך אני מכין חביתה? התשובה היא: עם חלב, זה יוצא פנטסטי! וברצינות? אין לי שאלה שבסתר אני רוצה שישאלו אותי מלבד, 'מה שלומך? איך אתה? מה קורה?' שזה אומר שנותנים לי תשומת לב".

מפקד חיל הים, אלוף אלי שרביט

'אני אהיה עוד רב־חובל כשאהיה גדול'. מה עוד לא הספקת לעשות? מה אתה נחוש עוד לממש?

"לצערי לא נהייתי מעולם רב־חובל ככתוב בשיר, אפילו לא סקיפר, משהו שפעם חלמתי ללמוד. לא הספקתי לקרוא ולשמוע על כל מה שמסקרן אותי. לא רצתי עשרה קילומטר מאז הטירונות, לא הייתי מלצר ולא יצאתי לטיול אחרי צבא, שזה קצת מבאס. לא צעדתי ליד הרי געש ולא נסעתי לאנטארקטיקה. לא צנחתי ואתה יודע מה - אפילו לא צללתי. מה שכן אגלה לך זה שבימים אלה אני עובד על מחזמר, והאמת שאני קורע את התחת בשבילו כי הוא אלגוריה על חיינו. אני מקווה לממש אותו על הבמה בשנה הבאה בעזרת השם".