שבת 30 במאי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
הכי מטוקבקות
    צילום: גיל יוחנן
    7 ימים • 01.01.2020
    "רוצחים אותי בדם קר"
    ביולי 2015 התאבד תנ"צ אפרים ברכה ז"ל בירייה לאחר שחשף כי קיבל הצעת שוחד מהרב יאשיהו פינטו. עכשיו, יותר מארבע שנים אחרי מותו, מתפרסמות לראשונה השיחות שניהלה איתו העיתונאית עדי מאירי בימים האחרונים לחייו. הוא מספר בהן על מערכת היחסים הקרובה עם הרב שהעריץ, דוחה בתוקף את הטענה שלקח שוחד, תוקף את פרקליט המדינה שי ניצן שלא העניק לו גיבוי ומתאר את מסכת הייסורים שעבר מול קמפיין שהציג אותו כשוטר מושחת ודחף אותו למעשה ייאוש
    עדי מאירי

    נפגשנו בבוקר 29 ביוני 2015. שישה ימים לפני שתנ"צ אפרים ברכה, אז ראש יאח"ה, כיוון את האקדח המשטרתי לליבו וסחט את ההדק.

     

    "הולך ונהיה קשה", אמר כששאלתי איך הוא מרגיש. "הוא מנצח. לא קל לי עם זה. לכן החלטתי שאין מנוס מלדבר. אני אדבר וכולם יידעו מה באמת קרה. לא הלקרדות שהוא מאכיל את כולם. הוא משקר. הוא שרלטן. אנשים מאמינים לו כי הוא סוחף. הוא מצליח לשכנע אותם שהוא הקורבן פה. לא יודע, זה לא ייגמר לעולם. הוא לא יעזוב אותי. הם לא יעזבו אותי".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה  

     

    ב"הוא" התכוון ברכה לרב יאשיהו פינטו, פעם רבו הנערץ של הקצין הבכיר עצמו ומי שהואשם (ובהמשך הורשע) כי ניסה לשחד אותו. "ומי זה הם?" שאלתי.

     

    "הם זה כל המעריצים שלו, החסידים, כתבים שמשרתים אותו. שתדעי לך שהם רוצחים אותי בדם קר. הם רוצחים אותי. זה רצח מה שעושים לי. וכולם מסתכלים מהצד. מפרסמים עליי שקר אחרי שקר. בלוף אחרי בלוף. שלוש שנים של רדיפה, של פגיעה בשמי. ואני לבד. לאף אחד לא אכפת". עיניו התמלאו בדמעות. המראה של מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה, החוקר מספר אחת ואימת העבריינים והפוליטיקאים, בדמעות — לא עזב אותי בימים שלאחר מכן.

     

    אפרים ברכה ז"ל עם הרב יאשיהו פינטו באירוע. ברכה קרא לו “כבוד הרב"
    אפרים ברכה ז"ל עם הרב יאשיהו פינטו באירוע. ברכה קרא לו “כבוד הרב"

     

    לאורך השנים תנ"צ אפרים ברכה חקר את המורכבות שבזירות הפשע בישראל. הוא עמד בראש הצוות שחקר את רצח רבין, פיצח את מלחמת החמולות ביפו ואת סכסוך הדמים בין כנופיית פרדס כץ לרמת עמידר, והוביל את החקירה נגד יצחק אברג'יל ואנשיו שבסופה הוסגרו לאמריקאים. בהמשך, לפני ובעיקר אחרי שמונה למפקד יאח"ה, הפך לאימת הפוליטיקאים. ביאח"ה הוא היה ממונה על החקירות נגד אהוד אולמרט, השרים אברהם הירשזון, בנימין בן אליעזר וגונן שגב, כמו גם החקירות בפרשת הרפז, פרשת השחיתות בישראל ביתנו, פרשת מעונות ראש הממשלה ועוד. ברכה, שנחשב למומחה בגיוס עדי מדינה, בין השאר גייס את שולה זקן, ששת עדי המדינה בפרשת השחיתות בישראל ביתנו, עדי המדינה בפרשת 512 שהביאה למעצרם של בכירי עולם הפשע, ועדי מדינה בפרשות שחיתות של ראשי ערים.

     

     

    × × ×

     

     

    הילדים של ברכה בהלווייתו. מימין: מורן, אדיר, ראובני ואורי | צילום: חטיבת דובר המשטרה
    הילדים של ברכה בהלווייתו. מימין: מורן, אדיר, ראובני ואורי | צילום: חטיבת דובר המשטרה

     

    לאורך החקירות שניהל ספגו משפחתו והוא איומים על חייהם. בכל פעם הגיע האיום מכיוון אחר. בכל פעם האיום היה חמור יותר. היכולת שיוחסה לו, לגרום כמעט לכל אחד לחצות את הקווים ולהעיד, הכעיסה את העבריינים הקשוחים ביותר והפכה אותו ליעד שלהם. מידע על כוונה לפגוע בו הגיע תדיר למשטרה. משפחתו והוא היו מאובטחים בדרגת האבטחה הגבוהה ביותר. שוטרים ליוו אותם לכל מקום, מכוניותיהם נבדקו מסביב לשעון. הפחד היה בן בית קבוע בביתם.

     

    במשטרה שמרו היטב בסוד את העובדה שלמרות האיומים, ברכה הקפיד שלא לשאת אקדח, "כדי שאם מישהו יצליח לממש את האיומים, הוא יפגע בי ויסגור עניין, ולא יפגע במשפחתי", הסביר. ומה עם הפחד? "הוא שומר עליי, אני מפחד רק ממנו", נהג לומר, רומז לאמונתו הדתית, מסדר את הכיפה שעל ראשו. מי שהכיר את ברכה ידע שהוא אדם מופנם מאוד, סולד מאור הזרקורים. בזירות רצח, כשכתבים הפנו אליו מיקרופון, נהג להניח שתי אצבעות על דרגות המשטרה, כאומר: תפנו לדרג הבכיר.

     

    סביב איומים מהסוג הזה ראיינתי אותו לראשונה, ראיון שבמקור לא נועד להתפרסם. זה קרה ב־2003, כשברכה חקר את מלחמת החמולות ביפו. למשטרה זרמו אז דיווחים שלפיהם העבריין יחיא טורק, שאותו ברכה גייס כעד מדינה, מבקש לנקום בו. שוב תוגברה האבטחה סביב בית המשפחה. טילפנתי לברכה וביקשתי לראיין אותו על החקירה ועל האיומים שהוא סופג. אמרתי שאני מבינה שרמת האיום עליו מאוד גבוהה וממשית.

     

    אם חלילה יקרה משהו, רק אז אשדר את הדברים.

     

    עדי מאירי
    עדי מאירי

     

    "ולמה זה חשוב? אם יקרה משהו, מה משמעות הראיון?"

     

    זו לא עוד חקירה, זה לא עוד עבריין ואתה לא עוד קצין. העניין כאן רב.

     

    "נו, תשאלי, מה את רוצה לדעת?"

     

    אתה חושש לחייך?

     

    זירת ההתאבדות  של ברכה, סמוך לביתו במודיעין
    זירת ההתאבדות של ברכה, סמוך לביתו במודיעין

     

    "לעולם אינני חושש לחיי. אני אדם מאמין. אני מאמין בבורא עולם. לכן אין לי חשש. התגייסתי למשטרה במטרה לטפל בפשיעה, בלי לחשוב על חשש או פחד".

     

    אבל כשנפגשנו שנים מאוחר יותר, במשרדו שביחידת להב 433 בלוד, נראה ברכה חלש ושברירי. עיניו של האיש החזק ביותר ביחידה היו עייפות ושקועות. בתקופה שקדמה לפגישה הוא איבד הרבה ממשקלו. מדי המשטרה היו תלויים על גופו. הוא בקושי מילא את הכיסא. ראשון החוקרים, מי שהפיל ולכד את גדולי העבריינים, המפקד ששלט בזירות הרצח הקשות ביותר, המומחה לגיוס עדי מדינה — נראה באותו הרגע כאדם אחר לחלוטין. שבר כלי.

     

     

    × × ×

     

    עטיפת הספר שכתבה עדי מאירי
    עטיפת הספר שכתבה עדי מאירי

     

     

    האיומים על חייו ועל משפחתו היו הסיבה שאפרים ברכה, יליד 1960, עבר לחקור עבירות של צווארון לבן. זה קרה אחרי שאשתו אילה קצה בפחד וביקשה ממנו: "צא מחקירת ארגוני הפשע". ברכה הקשיב לה. איש מהם לא שיער שדווקא כשיעבור לחקירות מסוג אחר, ימצא את מותו.

     

    ב־2007, כשמונה לראש חטיבת החקירות ביאחב"ל, שבה והחריפה בעיה רפואית גסטרואנטרולוגית שממנה סבל בעבר. חברים המליצו לו לבקש עצת רבנים. "בוא תיפגש עם רב גדול שיעזור לך", אמרו לו. כך נכנס לחייו של ברכה הרב יאשיהו פינטו. ברכה כבר הכיר את שמו של פינטו מחקירת מלחמת הכנופיות פרדס כץ ורמת עמידר, ואף זימן אותו לעדות במשטרה, בעקבות מידע שלפיו פינטו ניסה לפשר בסכסוך בין הכנופיות. אך הפעם נוצר בין השניים קשר קרוב יותר, שהלך והתהדק עם הזמן. ברכה השתתף באירועים של הרב, בהם הכנסת ספר תורה, תפילות גדולות וחגיגות מימונה, ובין השניים שררה הערכה גדולה. הרב פינטו קרא לו "צדיק" ו"רבי אפרים". ברכה קרא לו כשם שתלמיד קורא לרבו: "כבוד הרב".

     

    ב־2012 נפתחה חקירה סמויה בחשד למרמה במיליוני דולרים בעמותת 'חזון ישעיה'. שמו של פינטו עלה בחשד לכאורה לשיבוש חקירה. לקראת פתיחת החקירה הגלויה בפרשה, החליט פינטו לנצל את קשריו והיכרותו עם ברכה כדי לדלות ממנו מידע והציע לקצין שי: תפילין שהיו בשימושו האישי. ברכה סירב למתנה, אלא בתנאי שישלם על התפילין מחיר מלא. ניסיון השוחד הראשון של פינטו לא צלח.

     

    כשחששם של פינטו ואשתו מפני חקירה גבר, גמלה בלב הרב החלטה לתת לברכה סכום כסף משמעותי בתמורה למידע. קצת יותר משבועיים לאחר שבני הזוג נחקרו במשטרה, נפגשו פינטו וברכה בסוויטה של הרב במלון הילטון בתל־אביב, שם הציע פינטו לברכה 200 אלף דולר בתמורה למידע.

     

    שמונה ימים אחרי הפגישה הזאת, ניגש ברכה למפקדו במשטרה יואב סגלוביץ’, ועידכן אותו בהצעת השוחד שקיבל מהרב. נגד פינטו ואשתו נפתחה חקירה חדשה, שבמסגרתה תודרך ברכה להיפגש עם רבו הנערץ ולהקליט את הצעת השוחד. השניים שבו ונפגשו בסוויטה, שם ניסה הרב לברר פרטים על החקירה ואמר לברכה שהוא ורעייתו מבקשים להיפגש עם אילה, אשתו של ברכה, ביחידות. "רבי אפרים", לחש פינטו, "אנחנו רוצים לתת לך 200".

     

    כמה ימים אחר כך, בהדרכת חוקרי המשטרה, תואמה פגישת העברת כספי השוחד, שהיו אמורים להימסר לאילה על ידי דבורה רבקה, אשת הרב. בפגישה הגישה אשת הרב לאילה מעטפה ובה מאה אלף פרנק שווייצרי — קצת יותר מ־420 אלף שקל - במזומן. "יש פה כסף, יש פה מאה אלף. הרב אומר לי בסוכות, הרב רוצה להביא לו מאה אלף", נשמעת אשת הרב בהקלטה.

     

    כחודש אחר כך נחקרו הרב פינטו ורעייתו בחשד למתן שוחד. בחקירותיו הראשונות הכחיש פינטו את האירועים, כינה את ברכה "צדיק" ואמר: "מי שהעביר לו כסף, שימותו שלושה ילדים שלו". כששמע פינטו שברכה עצמו הגיש את התלונה נגדו והקליט את הצעת השוחד, טען הפעם שבשנים האחרונות העביר לקצין מעטפות גדושות בכסף. מיד אחר כך, כמו מבול פתאומי, צצו בזה אחר זה באינטרנט, בעיקר באתר News 1, פרסומים שהכפישו את ברכה והטילו ספק ביושרו. אנשים שהציגו עצמם כמקורבי הרב ומאמיניו טענו בהם כי בין ברכה לפינטו שררו יחסים חמים ומשפחתיים של שנים, שכללו העברות כספים לברכה, לעיתים בתור "סיוע לבן משפחה". בעימות שנערך בין הקצין לרב החוקרים הצליחו בקושי להרגיע את הרוחות. "נתתי לך כסף... ופחדת... שאנשים שמעו את זה", אמר הרב, וברכה השיב: "לא יכולים לשמוע, כי זה לא קיים... אם נתת לי שקל, אני אומר שקל. אם נתת לי בחיי שקל, כן? אני אומר לך, אני שם את ראשי תחת גרדום".

     

    טענותיו של פינטו שנתן לברכה כספים נבדקו ונמצאו לא נכונות, אבל הפרסומים השליליים לא פסקו במשך שלוש שנים, גם לאחר שפינטו הורשע בשוחד במאי 2015. עתירות הוגשו נגד מינויו למפקד היאח"ה בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגדו בטענה שביצע עבירות, אך נדחו על ידי בית המשפט. בני הזוג ברכה התלוננו כי במשטרה ובמשרד המשפטים מפקירים את הקצין לפרסומים שקריים ולרדיפה של מעריצי הרב ועושי דברו. אם המשטרה ומשרד המשפטים היו עומדים לצידו, אומרים בדיעבד במשפחה, ברכה היה עומד בזה. "הוא היה היום כאן ולא מתחת לאדמה".

     

     

    × × ×

     

     

    באותם ימים סוערים החלטתי לנסות בכל זאת להביא את גרסתו של ברכה, סרבן הראיונות, לאירועים. חודש לפני ששם קץ לחייו טילפנתי אליו בשעת בוקר. זו הייתה הראשונה מתוך שלוש השיחות שיהפכו לשיחותינו האחרונות, ומתפרסמות כאן לראשונה.

     

    מה שלומך?

     

    "את רואה".

     

    רואה?

     

    "שלוש שנים אני חי בסרט אימה. יום־יום פרסומים, לכלוכים, סיפורי חרטא־ברטא. זה שלומי.

     

    "הוא (הכוונה לפינטו - ע"מ) חזק", המשיך אחרי שתיקה קצרה. "יש לו סוללה של עורכי דין הכי חזקים בארץ, יועצים, עיתונאים שעושים בשבילו. יש לו הרבה כסף, הוא עשיר ונקמן. לי, מה יש? המפקדים משקשקים לצאת נגד הפרסומים כדי שלא ינקמו גם בהם ויכתבו עליהם. במשרד המשפטים לא רוצים להתערב. אני לבד מול כוחות שאני לא יכול להתמודד איתם".

     

    למה אתה לא מתראיין ומספר את גרסתך לדברים?

     

    "הם לא רוצים. הם לא נותנים לי... הלוואי. אם הייתי מתראיין הייתי מפריך את השקרים שלו אחד־אחד. את כל השטויות שהוא מאכיל את כולם. הוא נתן לי כסף? כסף? למה אני צריך כסף? את הכסף שלו? אני תת־ניצב במשטרה. תודה לאל יש לי הכל. חי בצניעות ולא צריך כלום מאף אחד. יש לי הכל".

     

    הוא טוען בחקירה שנתן לך כמה פעמים מעטפות עם אלפי שקלים בכל פעם. למה הוא אומר את זה?

     

    "תשמעי, הלכתי לפגישה עם פינטו עם מכשירי האזנה. החוקרים שמעו את כל המפגש. אם לקחתי ממנו בעבר מעטפות כסף, כמו שהוא טוען, אז כשסירבתי להצעה שלו לקבל את ה־200 אלף, הוא היה צריך לשאול: מה קרה פתאום שאתה מסרב לקחת כסף? למה אז לקחת ועכשיו אתה מסרב לקחת? לא ככה? הוא אמר משהו כזה?"

     

    הוא משקר כדי להתגונן?

     

    "הוא שקרן. הוא מסוכן. הוא כל כך נקמן. מרגע ההקלטה החלה הנקמה. הוא השתגע כששמע שהקלטתי אותו. היה לנו ברור שיעשה הכל לפגוע בי, כולל שקרים".

     

    היית רוצה לספר את זה שכולם יידעו?

     

    "הלוואי".

     

    תגיד, אם אשיג אישור לראיין אותך, תסכים?

     

    "בוודאי. אני רוצה לדבר. תנסי. תפני לדנינו המפכ"ל והוא ישאל אותי ואני אסכים".

     

    סגרנו את השיחה ופניתי למשטרה בבקשה לקיים פגישת תיאום ליום צילומים שבו אראיין את ברכה. אחרי כמה ימים הגיעה תשובה חיובית, ונקבעה פגישת רקע והכנה לראיון. טילפנתי לברכה כדי לבשר לו את החדשות:

     

    יש אישור.

     

    "אני יודע, שמעתי".

     

    ניפגש ונתאם מתי.

     

    "אני אשמח. אני מחכה לזה, את לא יודעת כמה".

     

    הגענו למשרדי יאח"ה שביחידת להב 433, בבוקר יום שני, 29 ביוני. ברכה קטע לצורך פגישתנו חופשה בת שלושה שבועות שאליה כבר יצא. בעיית הגסטרו שממנה סבל הציקה לו ומצב רוחו היה ירוד. הפרסומים השליליים נגדו באינטרנט נמשכו במלוא המרץ: "ג'יי אדגר ברכה", "תנ"צ ברכה הדליף", "למרות החקירה הסמויה נגד ברכה - וינשטיין וניצן מעכבים את השעייתו", נכתב באתר 'ניוז 1'. הקצין שחשף שחיתות הרגיש שהוא מופקר לגורלו. "למה אתם לא עוצרים את מחול השדים הזה נגדי?" התפרץ וצעק על מפקדיו בטלפון. למחרת פורסמה באחד העיתונים הודעת הכחשה של משרד המשפטים בנוגע לאחד הפרסומים נגד ברכה. זו הייתה הודעת ההכחשה האחרונה שהתפרסמה בחייו.

     

    המפיק דוד מנדיל ואני עלינו למשרדו של ברכה שבקומה החמישית. דוברת אגף החקירות והמודיעין במשטרה הצטרפה אלינו לשיחה שנמשכה כשעה וחצי, בידיעה שרובה עומדת להישאר בין כותלי החדר. גם תוכן השיחה הזאת מתפרסם כעת לראשונה.

     

    "שמעתי שגייסת הרבה עדי מדינה, יותר מכולם", פתח מנדיל.

     

    "כבר כ־50 עדים", תיקן ברכה.

     

     

    × × ×

     

     

    הוא סיפר לנו על ילדותו, דיבר על הקונפליקט שחש כשהתגורר ברמת עמידר, ובשבתות היה פוגש בבית הכנסת את העבריינים שאותם חקר, וסיפר על האיומים שספג מעבריינים. התרשמנו מפשטותו של האיש ומצניעותו, אך ככל שדיבר התקלפו השכבות ומולנו הצטייר שוטר נחוש, מסור מאוד, קר רוח ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. כששאלתי איך הוא שורד את המתקפות עליו, ברכה החל לגולל את סיפור ההיכרות שלו עם פינטו ואת מערכת היחסים המורכבת שבין רב לבין קצין המשטרה שהעריץ אותו.

     

    "מהרגע הראשון היה בינינו חיבור חזק, הערכה רבה. הקשר הלך והתהדק. הוא עזר לי וחיזק אותי בבעיית הגסטרו החמורה שהייתה לי. התפילות מאוד חיזקו אותי ועזרו לי להתגבר. הוא נכנס לחיי ברגע הכי קשה, כשהכאבים היו בלתי נסבלים".

     

    מתי התחלת להרגיש לא בנוח איתו?

     

    "כשהוא חצה את הקו הברור בינינו, שבין רב לקצין משטרה מאמין, שמחויב למדינה ולמשטרה, והתחיל לשאול שאלות על החקירה בפרשת חזון ישעיה. הוא ראה שאני מתחמק מלענות והמשיך לנסות ולהוציא פרטים, ואחר כך גם הציע כסף. זה היה שוק. הרב האהוב, הנערץ שלי, מציע לי שוחד".

     

    הייתה לך התלבטות אם לדווח על זה?

     

    "לא הייתה לי בכלל ברירה. איך אפשר שלא לדווח על דבר כזה? חיכיתי שיואב (סגלוביץ' — ע"מ) יחזור מחופשה והתייצבתי אצלו. סיפרתי לו הכל, בלב כבד. את חושבת שזה קל לאדם מאמין לדווח על הרב שלו, שהוא אוהב בכל נפשו? אבל אם לא הייתי מדווח הייתי משתף פעולה עם עבירה".

     

    בדיעבד אתה מצטער שדיווחת?

     

    "לפעמים כן. לפעמים אני חושב על המחיר שאני ואילה והילדים והאחים שלי משלמים. אנחנו שלוש שנים תחת מתקפה. כותבים שקרים, מעשיות. את יודעת מה זה לקום בוקר־בוקר ולקרוא על עצמי כתבות שקריות? לך תוכיח שזה לא נכון. אנשים בסוף אומרים לעצמם: אם כותבים עליו כל כך הרבה, בטוח משהו מזה נכון. לבית הכנסת אני לא יכול ללכת כי כולם מסתכלים עליי ולא מבינים איך 'הפללתי' את הרב. הם לא מבינים שהייתי חייב לדווח. יש חברים שהתרחקו, בקהילה כועסים עליי. גם במשטרה מסתכלים עליי. אני כבר לא יודע אם הם מאמינים לי או לשקרן (הכוונה לפינטו — ע"מ). אני מצטער על היום שהכרתי אותו. זה יום ארור. לא ידעתי שהוא כזה אדם נורא ומסוכן. הוא אדם רע. חשוב לי להציג את גרסתי. רוצחים אותי בדם קר. זה רצח מה שעושים לי".

     

    הבטנו שנינו בדוברת. "האישור הוקפא, יש בעיה", הפתיעה. "הוא לא יתראיין כרגע. זה רגיש מדי עכשיו. זאת טעות. אנחנו מבטלים את זה".

     

    ברכה השתתק. דמעות הציפו את עיניו של מי שלכל אורך הקריירה שלו נודע בפוקר־פייס שלו, והוא לא ניסה להסתיר אותן.

     

    "למה?" שאל נסער, מרים לראשונה את קולו בפגישה. המצוקה שלו בלטה לעין. "למה הוא יכול לדבר ולהכפיש אותי ואני צריך לשתוק? איזה מין היגיון זה? זה לא בסדר. זה לא תקין. אני רוצה לספר את גרסתי. הוא לא מפסיק להכפיש אותי".

     

    "זו ההחלטה כרגע. אם יהיה שינוי, נעדכן", אמרה הדוברת ופנתה אל ברכה: "אתה יודע שלא אני החלטתי. אין לי מה לעשות בעניין הזה כרגע".

     

    אפרים הביט בנו בעיניים דומעות. "יום־יום מפרסמים עליי שקרים, מכפישים אותי, את משפחתי, פוגעים בי כי חשפתי שחיתות, ניסיון שוחד — ולא נותנים לי לדבר. זה לא הוגן", אמר. "יכול להיות שעשיתי טעות. יכול להיות שלא הייתי צריך לחשוף את השחיתות. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מוצא את עצמי בתוך מחול השדים העוצמתי הזה".

     

    הפגישה הסתיימה. שאר הנוכחים כבר יצאו למסדרון כשברכה פנה אליי. "אין לי ברירה", אמר. "אני לא יכול להשאיר את הדברים כך. השקרים שמפרסמים, המשטרה ששותקת. אני לבד. אני אתראיין גם בלי לקבל אישור. הם לא יכולים לקשור לי את הידיים ולתת להם להמשיך לפגוע בשמי. אני אצור איתך קשר".

     

    אתה בטוח?

     

    הוא השתהה לרגע ואמר, "אם לא ייתנו לי לדבר, את תדעי לספר לבד".

     

    אתה תספר, אתה.

     

    רק בדיעבד, אחרי שהתאבד, הבנתי שהוא השאיר לי מעין צוואה: לספר את סיפורו, היוצא לאור בימים אלה, בספר "אם רק היו נותנים לי לדבר" (הוצאת ידיעות ספרים).

     

    בימים הבאים קרו אירועים נוספים שהוסיפו לכאבו של ברכה. עוד ידיעה התפרסמה לפיה הדליף חומרים מפרשת המעונות לכתב ‘מעריב’ דאז אבירם זינו, ומאוחר יותר פורסמו התכתבויותיו עם הכתב. באירוע הפרידה שנערך למפכ"ל היוצא דנינו, הרגיש הקצין כי פרקליט המדינה שי ניצן מתחמק ממנו ונמנע מלברכו לשלום. "אולי באמת יש משהו שאני לא יודע ולא נוח להם לבוא איתי במגע?" חלק את חששותיו עם אשתו אילה.

     

     

    × × ×

     

     

    ביום רביעי, 1 ביולי, החליטה אילה ללכת עם בעלה הנסער לביתו של תנ"צ אבי נוימן, חברו הטוב, שינסה להרגיע אותו. זה היה יומיים אחרי פגישתנו במשרדו ורציתי לשאול לשלומו, אבל הטלפון שלו היה לא זמין. טילפנתי לאילה.

     

    מה נשמע?

     

    "לא משהו. האמת. אפרים ננטש לבד במערכה. הוא נרדף בצורה אובססיבית, ללא מענה מצידם. תראי איך מפקירים אותו ולא עושים כלום מול עשרות פרסומים שקריים".

     

    ביקשתי לשוחח עם אפרים ואילה העבירה לו את המכשיר. "שלום לך, ערב טוב. מה שלומך?" שאל, נשמע חלש מתמיד אבל כרגיל מנומס.

     

    זו שאלה שאני צריכה להפנות אליך.

     

    "תדעי לך שרוצחים אותי בדם קר. לא מניחים לי. הם לא יעזבו אותי עד שיראו אותי מת. הם רוצחים אותי ולאף אחד לא אכפת. הוא (פינטו — ע"מ) לא יעזוב אותי. רק כשיראה את הגופה שלי הוא יירגע. מהמשטרה ומשרד המשפטים אין מענה הולם. נטשו אותי לבד".

     

    מי זה “הם” שאתה אומר שרוצחים אותך?

     

    "פינטו והאנשים שלו".

     

    באמת הסתמסת עם זינו?

     

    "מותר לי לדבר עם עיתונאים. אני אָמון על הפרשה, יש לי אישור לדבר. אני יודע מה טוב ומה לא לחקירות שלי. הבעיה שדיברתי עם עיתונאי שהשתמש בזה נגדי".

     

    אז אם מותר לך לדבר על החקירה למה אתה מודאג?

     

    "בגלל התרגיל שהוא (זינו — ע"מ) עשה לי. המידע שנתתי לו היה נכון, מדויק, והוא הלך ופירסם את התכתובות בינינו כי משרד המשפטים הכחיש את הפרסום שלו על שרה נתניהו. עכשיו בטח וינשטיין חושב שהדלפתי משהו אסור, שפגעתי בחקירה. לא יהיה לו אמון בי. הם דואגים לסכסך בינינו. הם מפרסמים עליי שקרים, כל הזמן".

     

    מה אתה מתכוון לעשות?

     

    "פניתי לעוזרים של וינשטיין כדי שיפרסמו הודעת הכחשה. פניתי גם לשי (ניצן — ע"מ) כדי שיגישו תביעה נגד האתר שמכפיש אותי".

     

    ומה אמרו לך?

     

    "הם דחו את ההצעה. קראו לי למשרד המשפטים לפני כמה ימים, אבל לא יצא מזה כלום. הם לא מפרסמים כלום. שום הכחשה לפרסומים ושום תביעה. הם כנראה מושפעים מזה".

     

    איך הם הסבירו את זה?

     

    "הם אמרו שבמקרה של תביעה, הצד השני יכול להגיש תזכירים שקריים כדי להצדיק את הפרסומים. אין להם שליטה על זה".

     

    פנית למפכ"ל?

     

    "הוא לא מתערב כרגע. הוא אומר שזה עניין של משרד המשפטים".

     

    למה הם לא מתערבים?

     

    "שאלה טובה. אין לי מושג. נראה לי שהם חוששים שירדפו גם אותם בכתבות. ואולי באמת יש חקירה נגדי? ראית איך מפקירים אותי? זה לא יפתיע אותי".

     

    ואם יש חקירה, אז יגלו את האמת בסוף, לא?

     

    "תקשיבי, אני לא מפחד לרגע מחקירה. שיחקרו, שיבדקו ויחפרו. הם לא ימצאו כלום. אגורה לא לקחתי. לא מפינטו ולא מאף אחד. אני ככה, ישר, תמיד. אף אחד לא יכול להגיד שלקחתי משהו. אין סיכוי".

     

    אז מה מדאיג אותך?

     

    "אם יחקרו אותי, גם כשינקו אותי מהכל, בעיני הפקודים שלי אני תמיד אהיה חשוד. אני חוקר אנשים. אני יודע מה המשמעות של זה ואיך מסתכלים עליהם אחר כך. זה נדבק. ואז... איך אני אסתכל להם בעיניים? איך אתן להם הנחיות? חבל לך על הזמן איך הם רוצחים אותי, בדם קר, בשיטתיות. רוצחים".

     

    הדמעות חנקו את גרונו והוא מסר את הטלפון לאילה. "קשה לנו", אמרה לי. "אני מקווה שמתישהו יהיה טוב. נהיה בקשר".

     

     

    × × ×

     

     

    הפעם הבאה שהיינו בקשר הייתה ארבעה ימים מאוחר יותר, בבית המשפחה במודיעין, בבוקר שבו הצמיד ברכה את קנה אקדחו האישי לליבו ולחץ על ההדק.

     

    במוצאי השבת האחרונה בחייו, ראה ברכה ידיעה נוספת נגדו, שפורסמה כבר בשישי באתר News 1', תחת הכותרת 'תנ"צ אפרים ברכה מסוכן לציבור'. בכותרת המשנה נטען בין השאר כי היועמ"ש אמור להחליט תוך ימים לעבור לחקירה פלילית גלויה נגד ברכה וסילוקו מראשות יאח"ה, ואם ימוצה הדין עימו הוא עלול להישלח לכלא לשנים רבות. "זה היה מה שגמר אותו", אמרה לי אילה אחרי מותו. "הפרסום שהוא מסוכן לציבור היה הקש ששבר את גב הגמל. אחרי שהקריב את עצמו ואותנו במשך שנים לאיומים וסכנות, זה מה שכותבים עליו? מסוכן לציבור?"

     

    את ההודעה על מותו קיבלתי בטלפון בדרכי לעבודה. טילפנתי לתנ"צ נוימן, חברו. "כן, זה קרה הבוקר", אישר. "אין ברכה. זה נגמר. הרגו את החבר שלי".

     

    ליד הבית במודיעין אי־אפשר היה לחנות. הרחוב כולו כבר היה עמוס ניידות. עשרות שוטרים שהיו חבריו ופקודיו לצד מפכ"ל המשטרה וחברים מילדות, המשיכו להגיע למקום. את זעקות השבר והבכי של אילה שמעו מקצה הרחוב.

     

    כשנכנסתי אל הבית היא קמה אליי ונפלה על כתפי בבכי, "איך הם עשו לו את זה? ראית? רצחו את אפי שלי. אמרתי לך שזה מה שיקרה בסוף. הזהרתי. שלוש שנים מפרסמים עליו שקרים. מה ציפו, שהוא יצליח להילחם לבד על שמו הטוב?"

     

    בקומת הסלון פגשתי את ראובני, בנו הבכור של ברכה, אז חייל שהיה אמור להינשא לחברתו חודשיים אחר כך. אביו עזר לו לתכנן את החתונה וימים ספורים לפני מותו ביקש מכולם לשמוח בה, להבטיח לו שירקדו בחתונה גם אם ליבו לא יעמוד במה שעושים לו".

     

    "אבא לא ליווה אותי למצוות וגם לא יהיה בחתונה שלי", אמר ראובני בבכי, "בגלל רוצחים, נוכלים, שקרנים. אלוהים ישלם להם. רק הוא".

     

    על יאשיהו פינטו נגזרה שנת מאסר בכלא והוא החל לרצות אותה בפברואר 2016. הוא הגיש בקשה לקצר את עונשו. "אני מרגיש את עצמי פושע וכמה אנשים ירדו מהדת כי ראו רב נותן שוחד. אני לא רב יותר ואני אשלם על הטעות שלי. עשיתי את התורה קרדום לחפור בה, שזה יותר גרוע משוחד. השתמשתי במעמד שלי כרב. אני מתחרט, אני רוצה לחזור בתשובה", אמר פינטו לוועדת השחרורים, שקיבלה את בקשתו לשחרור מוקדם.

     

    בתגובה יצא אורי, בן הזקונים של תנ"צ ברכה, להפגין נגד ההחלטה. "דם אבי זועק מן האדמה", כתב בשלט שהניף.

     

    הפרקליטות עירערה על החלטת השחרור, והשחרור המוקדם בוטל. פינטו שוחרר בינואר 2017. לאחר שחרורו היגר לארה"ב ומאפריל האחרון הוא אב בתי הדין של מרוקו.

     

    רק אחרי מותו של ברכה פירסם משרד המשפטים הודעות שניקו אותו מכל חשד. בין השאר נאמר בהן כי הטענה לפיה התקבלה החלטה לפתוח בחקירה נגד תנ"צ ברכה היא שקר גס, בהמשך לפרסומים כוזבים בעניין.

     

    את ההודעות האלה, שכל כך חיכה להן, אפרים ברכה לא זכה לראות.

     

    תגובות

    מפרקליט המדינה היוצא שי ניצן נמסר: “אני מופתע שברכה הרגיש שהתחמקתי ממנו. היו אנשים רבים באירוע, אולי לא הספקתי לגשת לברכה והוא חשב שנמנעתי ממנו. לא הפקרנו את ברכה. כשהגיעו אלינו תלונות נגדו עשינו את המוטל עלינו ופתחנו בבדיקה, השלב הנמוך ביותר. למרות הלחצים שהופעלו עלינו, לא פתחנו בחקירה פלילית. אי־אפשר תוך כדי תהליך של בדיקה, לפני שהוא מסתיים, לפרסם הודעה שמטהרת אדם. בכנס עורכי הדין באילת יצאתי בצעד חריג נגד הפרסומים על ברכה ובמקביל פירסמנו הודעה שבה כינינו את יואב יצחק שקרן. לגבי התביעה שברכה ביקש שנגיש נגד האתר שהכפיש אותו, אמרתי לו: ‘תחשוב טוב אם אתה רוצה להגיש תביעת לשון הרע. הניסיון מראה שברוב המקרים התובע הופך לנאשם בעצמו. זה יחשוף אותך להתקפות אישיות. עם זאת, אם תחליט בכל זאת שאתה רוצה, נשקול להגיש בשמך. אחרי כמה ימים הוא חזר אליי ואמר שהחליט לוותר”.

    מאבירם זינו נמסר: “מעולם לא פניתי למח”ש בעניין המידע שברכה מסר לי על אודות חקירת מעונות רה”מ. לעניין ההתכתבות ביני לבין ברכה: לא פניתי בעניין הזה למח”ש. הוזמנתי על דעת היועמ”ש לתת עדות. מציע שתמלילי מח”ש, ולא רק שלי, יפורסמו והאמת תצא לאור. התמלילים רמזו לכך שברכה ייחקר ביום ראשון. כשנשאלתי במח”ש על ההתכתבות עם ברכה השבתי שזה לא הנושא שלשמו באתי. אני מאשר לפרסם את העדות שלי במח”ש בתנאי שתפורסם במלואה.

    פנינו ליואב יצחק מאתר 1sweN ותגובתו לא התקבלה עד סגירת הגיליון.

     


    פרסום ראשון: 01.01.20 , 20:02