מהפה שלהם

“סתמי את הפה, יא זבל’ה”, קרא חבר הכנסת אחמד טיבי מהרשימה המשותפת לחברת הכנסת מהליכוד קטי שטרית דקה אחרי שהשתמש באותו מטבע לשון “יא זבל” בהתייחסותו לנציג עמותת “רגבים”. זה קרה לפני יומיים בדיון שהתקיים בוועדת הכספים בעניין חוק קמיניץ. לטיבי יש היסטוריה לא מבוטלת של ניבולי פה. בין השאר דיבר על “האינסטלציה הדפוקה” של חברת הכנסת לשעבר אנסטסיה מיכאלי בחמשיר שכלל גם את שורת המחץ “גדלה בערוגות הזבל של ישראל ביתנו”; הוא המליץ למירי רגב “לקחת תרופות בזמן”, והעניק ציון “דרג ז’”, למספר פוליטיקאים.

טיבי הוא לא היחיד. יש לו שותפים רציניים בתהליך ההתבהמות של הכנסת שנמשך כבר שנים. יום אחרי שטיבי השמיע דברים בלתי ראויים, עשה זאת גם חבר הכנסת מצידו השני של המתרס הפוליטי, חבר הכנסת אלכס קושניר מישראל ביתנו, שהעלה לרשת סרטון שבו קבל על ניצול הקופה הציבורית לטובת המגזר הדתי. קופות החולים, טען, מממנות בדיקות לנשים דתיות בתום המחזור החודשי בהזמנת רבנים שיש להם ספק לגבי טוהרה של נשים אחרי נידה. כדי להדגיש את העניין גם צירף לטקסט איור קטן של רב מצד ימין, ושל אישה המתהדרת בטוהרה שעברה אישור של אחות קופת חולים, מצד שמאל. האישה, דתייה כמובן, היא שמנמנה, מכוערת, עם מה שנראה כמו שפם וזקן.

ומה משותף לשני אלה, יחד עם מנבלי הפה האחרים? זיהום השיח הציבורי. לא דבר וחצי דבר ענייני, ראוי להתייחסות, שמקדם את הטיפול בשאלות המטרידות את הציבור הישראלי, הערבי והיהודי כאחד. שניהם, אגב, בתגובה לביקורת, התפתלו, התפלפלו והתחכמו עם המבקרים תוך שהם מסבירים כי מדובר בנושאים ראויים להתייחסות. אז יכול להיות שבאמת מדובר בנושאים חשובים. רק שה”איך” כבר מזמן מכסה בערימה של רפש את ה”מה”. מטריד ומאיים ומאיין לא רק את הטיפול המתבקש בנושאים אלו, אלא מייצר תת־תרבות שגולשת מהכנסת ומעניקה, גם אם לא ישירות, לגיטימציה לאלימות הגואה ברשת, ולא רק ברשת.

ואם זה קורה בכנסת, מה יגידו אזובי הקיר. דוח שפירסמה קרן ברל כצנלסון לפני כשנתיים גילה שבכל שעה נתונה מופיעים ברשת מעל 500 התבטאויות אלימות וגזעניות. ומילות הגנאי המככבות שם, כך עולה מהדוח, הן “זונה”, “מטומטם”, “בוגד” ו”נאצי”. במילים אחרות – הכל הולך.

“תפוח אחד מרקיב את הארגז כולו”, אמר רובי ריבלין, בימים שבהם כיהן כיושב ראש הכנסת, בהתייחסו להתבטאויות מהסוג הזה. ומה קורה כשמדובר בתפוח ועוד תפוח ועוד תפוח?

הרבה עבודה מחכה לכנסת הבאה שתקום. ויכול להיות שטוב היו עושים הנבחרים שייכנסו לתפקידם אם בתוך הלו”ז הצפוף המחכה להם – אישור תקציב, טיפול במערכת הבריאות הקורסת, מתן תשובה לאתגרים הביטחוניים, וכן הלאה – ימצאו זמן להתייחס גם לשפת הביבים שהשתרשה במקומותינו, ולא יסתפקו בהחלטה שקיבלה ועדת האתיקה של הכנסת לפני שבע שנים להחמיר את הענישה על ניבולי הפה – אלא גם יישמו אותה. ˆ