האור המיוחד והצבע הכחול העז של השמיים שפגשו אותנו בצהרי יום ו' עם הגיענו לראש פינה הזכירו לי את הביקור שלי ב־Cote d'Azur בצרפת. כידוע, גדולי האמנים נמשכו אל חבל הארץ הזה בעקבות האור המיוחד – ואולי זה גם מה שמשך את האמנים הרבים למושבה ראש פינה החל משנות ה־60 של המאה ה־20.

התירוץ שלי להגיע לכאן היה פתיחתו של מלון הבוטיק והספא החדש אדמונד, בחלק התחתון של המושבה. קפצנו על המציאה וחילקנו את סוף השבוע לשלושה חלקים: סיור היסטורי, שהות במלון הספא המפנק, וסיור בגלריות של אמני המקום.

מושבה קטנה, היסטוריה גדולה

את הסיור ההיסטורי בחרנו לעשות עם המדריך יוסי סלס, תושב ראש פינה, יליד ברזיל, שסיפורה של משפחתו קשור להיסטוריה המקומית (זה יתברר במהלך הסיור, ולא נעשה לו כאן ספוילר). יוסי, שהוא גם צלם מקצועי, מלווה בנוסף טיולים הכוללים סדנאות צילום, והטיפים שלו סייעו לנו להפיק תמונות מרהיבות במהלך סוף השבוע.

התחלנו בנחל ראש פינה, על יד עין כדן. כאן גם מתחיל הסיפור ההיסטורי של המושבה, כשב־1878 הגיעו לכאן 17 אברכים שעזבו את צפת, בראשותו של אליעזר רוקח, ועלו אל כפר הפלאחים ג'עוני. שמענו מיוסי על הימים הראשונים של ההתיישבות, על התלאות והקשיים, וגם על ההרמוניה ששררה עם הפלאחים הערבים באותה תקופה. הסיפור של ראשוני ראש פינה, שנקראה תחילה "גיא אוני", הלהיב גם את דמיונה של הסופרת שולמית לפיד, שכתבה ספר בשם זה המבוסס על סיפורם של ראשוני המתיישבים, ויוסי מתבל את הסיור בציטוטים ממנו ליד האתרים הרלוונטיים.

מהנחל עלינו אל המושבה, אל רחוב הראשונים והבתים העתיקים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. בבית האמריקאי, היחיד ששרד מהכפר הערבי, שוכן היום "מרכז מפנה" לטיפול בילדים עם אוטיזם, ששמו יצא למרחקים. עברנו גם דרך ביתו של יוסף פרידמן (האפנדי), ממייסדי גיא אוני, שקישר בין התושבים הראשונים לבין פקידי השלטון העות'מני בזכות היותו דובר ערבית. ביקרנו בבית הכנסת העתיק, המוחזק היום על ידי אנשי חב"ד, ושמענו על הדרמות שהתרחשו בין כתליו, כולל העדות ליחסים המתוחים בין המתיישבים לפקידי הברון שנשארה עד היום על רצפתו – האריחים הכתומים המסמנים את המקום שבו ישבו הפקידים כמורמים מעם בעת התפילה.

התחנה הבאה הייתה מלון אלתר שוורץ, שהיה של סבו של יגאל אלון, ובו התארחו בין השאר הרב קוק ויוסף טרומפלדור, והיום הוא עומד נטוש, למרבה הצער. עברנו גם על פניו של בית שמחה וילקומיץ, שהיה המורה הראשון והמיתולוגי של המושבה ואחד ממחיי השפה העברית (ועוד נגיע לכאן בהמשך). עצרנו ליד מערת שלמה בן יוסף, שבה הוא הסתתר מפני הבריטים, נתפס, ומאוחר יותר הועלה לגרדום בעכו. שלמה בן יוסף כתב, יום לפני מותו, את המכתב המפורסם המביע את שמחתו על כך שהוא צפוי להיות הבית"רי הראשון שעולה לגרדום.

ביקרנו גם במצפה על שמו של נמרוד שגב, חייל מילואים שנפל בלבנון, ושמענו את סיפורו המיוחד. מכאן צפינו אל עבר יישובי הסביבה, רמת הגולן והשבר הסורי אפריקאי. ועוד ועוד – לכל בית סיפור, בכל פינה דרמה היסטורית. מושבה קטנה עם היסטוריה מפוארת ומרתקת.

בתום הסיור חזרנו למלון אדמונד, שבו חיכה לנו חדר מפנק. המלון המודרני מעוצב בסימן המקום שבו הוא שוכן: קירותיו החיצוניים מצופי אבן, ו־60 חדריו מסודרים במבנה בצורת ח' סביב מתחם בריכת השחייה (רחבת הידיים) והג'קוזי המחוממים - דבר המאפשר להשתמש בהם גם ביום חורף שמשי. גם עיצוב החדרים הוא בסגנון רטרו קלאסי, על הקירות תמונות ישנות בשחור־לבן מחיי המושבה ראש פינה והאריחים מעוטרים בפרחים צבעוניים ורכים.

בחדרי הטיפולים החדישים הנמצאים בקומת הבריכה התפנקנו תחת ידיהן של מטפלות מקצועיות, כאן גם נמצאת מסעדת "ויקטוריה", שבה נהנינו מאוחר יותר מארוחת ערב טעימה. מי שאחראי לתפריט הוא שף עמית בר, שהיה שף מלון "מצפה הימים". לאחר ארוחת הערב הוזמנו האורחים לבר "לורנס" שבלובי - לבלות לצלילי נגן קלרינט. בימי החורף הקרים אפשר להתחמם כאן ליד האח.

אבן שואבת לאמנים

את בוקרה של השבת השמשית פתחנו בחדר הכושר הצמוד לספא, המצויד לעילא. מכאן לארוחת בוקר עשירה ומפנקת במסעדת "ויקטוריה" – ויציאה לסיור האמנותי במושבה. בתיה העתיקים של המושבה עמדו מוזנחים ונטושים במשך שנים רבות. בשנות ה־60 וה־70 החלו להגיע לכאן היפּים ואמנים, שנמשכו לקסמם של המושבה השוכנת על צלע ההר, ושל הנחל והטבע שלמרגלותיה, ופיתחו חיי חברה בוהמיים בסגנון סקס, סמים ואמנות. המדריכה שלנו היא האמנית סיגל עשת־שפט, בתו של צלם האופנה מולה עשת. היא הגיעה לכאן לפני שנים רבות, התאהבה במקום ואף מצאה כאן את אהבתה.

התחלנו את הסיור בבית וילקומיץ (המורה האגדי שהוזכר קודם) הנמצא ליד בית הפקידות. בבית הפקידות אפשר לראות חיזיון אורקולי המתאר את ההיסטוריה של המושבה. בבית וילקומיץ פועלות כמה חנויות וגלריות, ובהן מפעל מעדני הבוטיק "הבאר" של סיגל ובעלה (ממרחים, רטבים, ליקרים, קונפיטורות). כאן אפשר לצפות גם בעבודותיה המיוחדות של סיגל, המפסלת בקנבס. גם הסדנה של אומן הצורפות רועי אבגי (סגורה בשבת) נמצאת כאן, וכך גם הגלריה של שרי ספונר היוצרת בטכניקה מיוחדת מנורות מעיסת נייר, והחנות המקסימה של סיגל מרקו עם מבחר תיקי בד ואביזרי אופנה מקוריים. אחר כך ירדנו אל קפה שוקולטה הפסטורלי, שבו אפשר, חוץ מלאכול ולשתות, גם לצפות בעבודות הציור הנאיבי של האמנית גליה רון.

המשכנו הלאה למפגשים עם אמנים נוספים – ובהם גרשון מלניקוב, אדריכל אמריקאי שהגיע למקום עוד בימים העליזים של שנות ה־70. מלניקוב מציג יצירות מרשימות הכוללות איורים של אישים ידועים בצירוף ציטוטים בצבעים עזים. דרך הגלריה יורדים אל הסטודיו של אומנית הסבונים נילי יפת, שמלקטת עשבי מרפא מקומיים ומייצרת מהם סבונים בשלל צורות ועם סגולות שונות, בטכניקות מסורתיות.

ב"אכסניא", בית אמנים שאותו הקצתה לאחרונה מועצת ראש פינה לתערוכות מתחלפות ולסדנאות אמנים, ראינו את פסלי עיסת הנייר של האמן ברגר (כך הוא קורא לעצמו), חלקם מפוסלים על שברי כיסאות שנאספו ברחוב. קינחנו את הסיור בסטודיו של האמנית מיכל גמליאל, המתמחה בעיצוב תכשיטים מזכוכית. קבוצות קטנות יכולות להגיע אליה בתיאום מראש ולקבל הדגמה במקום.

חלק מאמני המושבה והגלריות אינם פעילים בשבת. באמצע השבוע תוכלו לראות רבים מהם בעבודתם.

מחירים ממוצעים לתקופה הקרובה במלון אדמונד: כ־1,400 שקל לחדר זוגי על בסיס חצי פנסיון (ארוחת בוקר וערב) בסוף שבוע, כ־1,200 שקל באמצע שבוע. המלון מארח ילדים מגיל 14 ומעלה.