באוקטובר 2015 התפטר דני עטר מכנסת ישראל, אחרי כהונה קצרה בת שמונה חודשים כח"כ מטעם המחנה הציוני. בצדק התפטר. למה להיות חבר כנסת באופוזיציה המשמימה, אם אתה יכול להיות ראש מדינה? מאז מכהן עטר כראש הקרן הקיימת לישראל – אימפריה בינלאומית שלה נכסים מניבים ותקציב כמעט אינסופי. המחזור השנתי של הקרן ל־2018 עמד על 2,201,325,561 שקלים, סכום המציב אותה כארגון חברתי מהעשירים בארץ. "זה בהחלט נכון שהעדפתי על הכנסת מקום שיש בו אפשרות לעשות", מסביר עטר. "בקק"ל אפשר לקחת חזון, להגדיר יעדים, לבנות תוכנית עבודה וליישם אותה. אבל זו לא מדינה בתוך מדינה. אנחנו לא באים במקום ממשלת ישראל, אלא מסייעים לה".
במהלך הראיון על התוכניות של קק"ל לעשור הבא, מקיפים את עטר ארבעה אנשים, שניים מהם על תקן דוברים. על השולחן מונחת העובדה שקק"ל נתנה את חסותה לוועידת "האנשים של המדינה" של "ידיעות אחרונות" שתתקיים בשבוע הבא, אבל עטר הוכן מראש שגם השאלות הקשות יישאלו. הוא לא נרתע. ובכל זאת, השאלה הראשונה הצליחה להקפיץ אותו.
למה צריך בכלל את קק"ל?
"ממך לא ציפיתי לכזאת שאלה", הוא נוזף.
קק"ל הוקמה לפני קום המדינה, כשהיה צורך לגאול קרקעות. למה יש בה צורך 70 שנה אחרי שהרעיון הציוני התממש?
"במדינה שמתנהלת על בסיס של שוק חופשי, של ממשלה ששואפת להתערב כמה שפחות בתנאי השוק, הקרן הקיימת משתלבת בתוך אותם חללים שנוצרים מעצם אי־התערבות הממשלה. הייתי מאוד שמח שמישהו אחר היה עושה את כל מה שאנחנו עושים בארץ, כדי שאנחנו נוכל להפנות את המאמצים שלנו לדברים אחרים. אבל אין מישהו שעושה את מה שאנחנו עושים.
"אנחנו תומכים במיליוני שקלים בכל תנועות הנוער, ובכל המכינות הקדם־צבאיות. פיתחנו עם המכינות מודל של ליווי בוגרים במהלך השירות הצבאי שלהם, כדי שיהיו אוכלוסיית היעד להגשמה של חיים בגליל ובנגב. אנחנו מחלקים מיליוני שקלים במלגות לסטודנטים שאת רובם אנחנו מכווינים ללמוד בגליל ובנגב כדי שיתיישבו שם. אנחנו תומכים באקדמיה בבנייה של מעונות סטודנטים. אנחנו תומכים בפעילות של ארגונים שמסייעים לעולים חדשים לעלות לארץ.
"אנחנו כל שנה משקיעים עשרות מיליונים בתשתיות למגורים בפריפריה, שבעצם מורידות את המחירים למשפחות צעירות שבאות לגור שם. בלי ההשקעה שלנו בעוטף עזה, בתמיכה במועצות המקומיות, במושבים ובקיבוצים, זה היה נראה אחרת. בנוסף, אנחנו מכשירים קרקע לחקלאות ומפתחים את מאגרי המים של המדינה. קחי למשל את המפונים מגוש קטיף. את חושבת שהם היו מסיימים את ההתיישבות שלהם מחדש בלי קק"ל? התשובה היא לא, לצערנו.
"כל מה שאנחנו עושים בא למלא חלל, גם במדינות אחרות. על פי הנתונים שיש בידינו, מעל 70 אחוז מהעם היהודי נמצא בתהליך של התבוללות. באופן מערכתי אין באמת התמודדות עם הסוגיה הזו. אגיד יותר מזה. יש גופים ממשלתיים ואחרים שזו בדיוק הגדרת התפקיד שלהם, והם לא עושים אפילו חלק קטן ממה שקק"ל עושה.
"אנחנו פועלים כמעט בכל קהילה יהודית ברחבי העולם, כולל בנידחות ביותר. המטרה כפולה: לחזק את הזהות היהודית ולחזק את הזיקה למדינת ישראל.
"לפני כשנה וחצי ביקרתי בארגנטינה בבית ספר יהודי וגיליתי שחלק מהמורים לא יהודים. הבנו שכדי לשנות את החינוך חייבים להביא את המורים למסע היכרות בארץ. התחלנו לארגן משלחות ומאות מורים כבר ביקרו בישראל. זה עשה מהפך. המורים הללו שקק"ל הביאה ארצה, היהודים והלא־יהודים, הופכים להיות שגרירים שלנו במדינה שלהם".
עצים אתם עוד נוטעים?
"ודאי. בזכות קק"ל, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמספר העצים בה גדל משנה לשנה".
הבנתי שאתם לא כל כך נוטעים ביהודה ושומרון.
"זה לא נכון. אנחנו לא יכולים לנטוע באדמה שהיא לא שלנו. אבל קחי את גוש עציון. בשנה האחרונה עשינו שם עבודת נטיעות רחבת היקף. אין מקום שאנחנו יכולים לנטוע ולא נוטעים. מעבר לנטיעה אנחנו גם מחברים את האדם ליערות, אם זה בשבילי שטח לאופניים בכל רחבי הארץ ואם זה ביערות קהילתיים. ב־2020 נפעיל לפחות עשרה יערות קהילתיים חדשים".
כל הפרוטוקולים ברשת
בשנים האחרונות קק"ל בעצם ממציאה את עצמה מחדש, מגדירה מטרות ותחומי פעילות שמרחיבים את המושג "גאולת קרקעות". לא תמיד היא זוכה לתשואות. ביוני 2013 נחשף שקק"ל העבירה חצי מיליון דולר לקרן קלינטון בתמורה להגעתו של ביל קלינטון למסיבת יום הולדת 90 של שמעון פרס. הפרשה הכעיסה את הציבור, שלא הבין מה הקשר בין מטרות קק"ל לבין יום ההולדת של הנשיא. בתגובה קק"ל הודיעה שהיא חוזרת בה מהמימון. שבע שנים אחרי, "העניין עוד בבוררות", מודה עטר.
במהלך השנים קק"ל הייתה מושא לתחקירים רבים שחשפו ארגון מנופח ובזבזני, עם משכורות עתק ועם בחישה עמוקה של פוליטיקאים המבקשים לסדר ג'ובים למקורביהם. משהו השתנה?
"הרבה מאוד השתנה, בגלל סיבות אובייקטיביות. שנה לפני שנכנסתי לתפקידי, ממשלת ישראל קיבלה החלטה לשנות את מעמדה של הקרן הקיימת מחברה פרטית בבעלות העם היהודי, לחברה לתועלת הציבור. בתחילת 2015 מעמדה המשפטי של הקרן השתנה. היא הפכה לגוף מבוקר שמחויב לפעול על פי פרמטרים שנקבעו בחוק.
"טרם כניסתי לתפקיד, מבקר המדינה נכנס ובדק את התנהלות הקרן ומצא שהיא פועלת בצורה לא תקינה ביחס למעמדה החדש. אנחנו שינינו את הכל. הפכנו לחברה שקופה עם אמות מידה מחמירות ביותר. את יכולה היום למצוא את כל הפרוטוקולים של הארגון באתר האינטרנט שלנו. ספר התקציב של הקרן מפורט ביותר. אולי הכי מפורט בין החברות הציבוריות. אם עד 2015 התקציב היה מספר עמודים, היום הוא מונה יותר מ־200 עמודים. היום כל אזרח במדינה יכול לראות מה עושים עם כל שקל בקרן הקיימת".
בתקציב 2019 עשתה קק"ל צעד היסטורי. לראשונה מזה שנים רבות, קיבל דירקטוריון קק"ל החלטה אמיצה על קיצוץ המסגרת התקציבית השוטפת של קק"ל אשר התבסס על הליכי חיסכון והתייעלות. אלא שבשנים האחרונות, תחת ניהולו של עטר, השכר של בכירי החברה דווקא הועלה. לא שלפני ההטבות סבלו בקרן ממשכורות רעב. חמשת מקבלי השכר הגבוה בקרן (עלות שכר פלוס תוספות ל־12 חודשי עבודה), ובראשם היו"ר, עולים בין 880 אלף שקל לשנה ל־735 אלף.
השכר הנאה לא מאפיין רק את הבכירים. ביוני 2016 פורסם שכמעט רבע מהעובדים במרחב הצפוני, בעיקר יערנים, נהנים מעלות שכר של 400 אלף שקל בשנה, ו־16 עובדים במרחב הצפוני זוכים לעלות שכר של יותר מ־600 אלף שקל, בגלל השתוללות בדיווח על שעות נוספות.
מי שלוטש עיניים אל העושר של קק"ל היא מדינת ישראל. מצד אחד, בהתאם להסכם שנחתם עם קק"ל ב־1952, המדינה – באמצעות רשות מקרקעי ישראל – מנהלת את אדמות קק"ל ומעבירה לקק"ל מדי שנה למעלה ממיליארד שקל מרווחי הקרקעות. מצד שני מעבירה קק"ל למדינה כספים, לא תמיד ברצון רב.
עטר קנה לעצמו שם של יו"ר קשוח שאינו מוכן להעביר בקלות כספים למדינה. ב"מחיר למשתכן", למשל, הוא סירב לתמוך. "תרמנו מעל שני מיליארד שקל לטובת התוכנית, בניגוד לדעתנו. אנחנו בעד 'מחיר למשתכן', אבל רק בגליל ובנגב. צעיר שמגיע לעכו ומשתתף במחיר למשתכן ייהנה מהטבה של עד 120 אלף שקל. אותו צעיר אם יבוא להרצליה או נתניה ייהנה מהטבה של 800 אלף שקל ואני שואל - מה ההיגיון? לא חכם, בלשון המעטה, להמשיך לצופף את מרכז הארץ ולהבריח את הצעירים מהצפון והדרום למרכז. לכן התנגדנו לכך שישתמשו במשאבים של קק"ל לטובת עיוות המציאות".
לעשות גם ציונות וגם כסף
לקראת שנת 2020 בנו בקק"ל תוכנית צופה פני עתיד תחת הכותרת: "ישראל 2040". מטרתה להביא תוך 20 שנה מיליון תושבים חדשים לנגב ועוד חצי מיליון תושבים חדשים לגליל. "התוכנית הזו היא סוג של חזון ותוצאה של תהליך חשיבה עמוק. גם אנחנו שואלים את עצמנו לא מעט - קק"ל לאן? בוודאי כשאנחנו בפיתחה של שנת ה־120 של הקרן. התוכנית שגיבשנו תוכל לצאת לפועל רק אם ממשלת ישראל תאמץ אותה. כבר נפגשנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועם גורמים נוספים, אבל הבחירות המתארכות מאיטות את התהליך. אני מקווה שבקרוב תקום ממשלה ונוכל לצאת לדרך".
איך תצליחו לעמוד ביעד כל כך שאפתני? למה שאנשים יעברו לדרום או לצפון?
"כדי שזה יקרה צריך שתושבי הפריפריה יהיו שותפים להצלחות של החברה הישראלית. החלטנו ללכת למקום שהכי לא מוכר לנו. וזה עולם ההיי־טק. קק"ל זה יערות ושבילי אופניים. זה אנטיתזה להיי־טק. אבל העתיד נמצא שם. 93 אחוז מעולם ההיי־טק הישראלי נמצא באזור תל־אביב ורק שבעה אחוזים בגליל ובנגב. כדי שמיליון איש יגיעו לנגב, הנגב צריך להפוך לבירת הסייבר והגליל לבירת ההיי־טק".
את השינוי, מאמין עטר, צריך להתחיל כבר מהתיכון בהענקת הזדמנות שווה לילדי הפריפריה. "רק 2.5 אחוזים מהמשרתים ביחידות העילית של המודיעין מגיעים מהפריפריה. יצרנו שיתוף פעולה עם בוגרי 8200 והתחלנו בהובלת תהליך של הקמת בתי קק"ל למצוינות.
"הקמנו כפיילוט את בית קק"ל למצוינות בנוף־הגליל (לשעבר נצרת־עילית). תלמידים מגיעים באופן חופשי כדי לשפר את הישגיהם במתמטיקה, בפיזיקה, במחשבים ובאנגלית. המקום פתוח לכולם, יהודים וערבים. תוך שנה וחצי ההישגים של תלמידי העיר שופרו באופן דרמטי. בעקבות ההצלחה של הפיילוט, עכשיו אנחנו מקימים עוד תשעה בתים כאלה: בבית־שאן, בקריית־שמונה, בצפת, בעכו, בשדרות, בקריית־מלאכי, באופקים ובבאר־שבע".
לצד השקעה בתלמידי תיכון, קק"ל משקיעה גם באקדמיה בפריפריה. "הקמנו מרכזי חדשנות במכללת כנרת ובמכללת ספיר. אנחנו מחלקים מלגות לסטודנטים כדי שילמדו הנדסה ומחשבים דווקא בנגב או בגליל. אנחנו באמצע פיילוט, מזה כחצי שנה, יחד עם יהודה זיסאפל מאנשי ההיי־טק המובילים בארץ. הוא בא עם יוזמה ואנחנו התאהבנו בה. יש לנו כרגע 42 סטודנטים בערד שמקבלים מקק"ל מלגות לימודים וקיום. במקביל ללימודים הם מועסקים בתעשיות ההיי־טק בנגב בחברות של זיסאפל.
"כשהסטודנט יסיים את הלימודים, הוא יכול לעבור לעבודה במשרה מלאה בחברת היי־טק. הוא יקים משפחה ויגור במקום. מתוך 42 סטודנטים יש מספר סטודנטים שבאו ממרכז הארץ, והמשפחות שלהם כבר העתיקו את מקום מושבן לערד. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. המטרה היא להרחיב את התוכנית למקומות נוספים בנגב ובגליל.
"אל הפרויקט 'ישראל 2040' אנחנו נגייס לא רק את ממשלת ישראל אלא גם את העולם היהודי. אנחנו נתקלים בשתי תגובות בעולם היהודי. יש גורמים שאומרים לנו שעם כל הכבוד מערכת היחסים עם מדינת ישראל היא בשפל כזה, אז איך בכלל מדברים איתם על תרומות והשקעות. זה לא קל. אבל אנחנו מנסים להחזיר אותם ולפתח שיח אחר. הקבוצה השנייה מגלה התלהבות מטורפת.
"בחודש הבא הצוות שלנו נוסע לארצות־הברית כדי להיפגש עם 70 מנהלים של חברות וקרנות של יהודים עשירים מכל העולם. כולם נפגשים בניו־יורק ליום עיון ואנחנו נציג להם את מפת ההשקעות בגליל ובנגב. מדובר בהשקעות, לא בתרומות. המשקיעים גם יעשו כסף וגם יעשו ציונות.
"אחד היהודים שהתלהבו מהרעיון, רוצה להשקיע עשרות מיליוני שקלים בהפיכת הגליל לבירת הרפואה של ישראל. הוא רוצה להקים מרכז מחקר ופיתוח רפואי על 5,000 דונם. כששאלתי אותו מה בעצם הוא צריך מאיתנו, הוא ענה: 'אני לא צריך שקל. אנחנו רוצים להשקיע ואנחנו יודעים להשקיע. אנחנו רק רוצים שתעזרו עם הביורוקרטיה הישראלית'. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי לחבר בין ממשלת ישראל לבין העולם היהודי".
על טעויות משלמים
עטר (61), אב לשלושה וסב לשלושה, נולד במושב דבורה שבחבל תענך במועצה אזורית גלבוע, למשפחת עולים ממרוקו. 60 משפחות עירוניות שחיו ברמת חיים גבוהה יחסית, הפכו בן־לילה לחקלאים. "אני שומע את כל אלה שמקטרים על זה שזרקו אותם בפריפריה. אני לא זוכר דיבורים כאלה במושב. גדלנו על שירים במרוקאית שביטאו גאווה על גידול דור של חקלאים בארץ. לא היה לנו כלום, אבל גם לא חסר לנו כלום".
אתה מתגעגע לחקלאות?
"בהחלט. אין דבר שמחבר אותך לאדמה יותר מהעבודה לחקלאות. זה מרגש עם כל הקושי. לחרוש, לתחח, לזרוע, להשקות, לרסס, לקטוף, לשווק. המאבק הגדול ביותר שלנו היא שהמדינה תכיר בערך של החקלאות. קק"ל מממנת 50 אחוז מהמו"פ (מחקר ופתוח) בחקלאות. קק"ל מכשירה קרקעות לחקלאות, לוקחת אדמת בור שלא גידלו בה מעולם, והופכת אותה לאדמה הראויה לחקלאות בערבה, ברמת הגולן בעוטף עזה. אנחנו מסייעים לחקלאים שנקלעו לקשיים. ההגדרה שקצה התלם הוא הגבול מתאימה גם לימינו".
למרות השורשים החקלאיים, אחרי שנפצע במלחמת לבנון הראשונה עטר התגלגל לפוליטיקה כפעיל במפלגת העבודה ובהמשך כראש מועצה אזורית גלבוע במשך שני עשורים.
חשבת שתהיה פוליטיקאי?
"לא. אבל כבר מגיל צעיר הייתי פעיל במפלגת העבודה. ועד היום אני איש מפלגת העבודה. לצערי היא לא במיטבה. חלק מזה בגלל אובדן הדרך והערכים של ההתיישבות וחלק בגלל חוסר היכולת להתחבר לכל רובדי החברה הישראלית. מפלגת העבודה האמיתית, של יצחק רבין של יגאל אלון, הייתה מפלגת עבודה אחרת ממה שהיא היום. אני רואה ניסיונות להחזיר אותה לדרך. אני מקווה שהם יצליחו. העמדות הפוליטיות שלי הן הרבה יותר מרכז מאשר שמאל, ובחלק מהדברים אפילו ימינה למרכז. מצד שני, בחלק מהדברים אני שמאלה מהמרכז. אני בעד סיפוח בקעת הירדן. אין מצב שבקעת הירדן לא תהיה שלנו".
כשאני שואלת על טעויות של קק"ל או על טעויות אישיות שלו לאורך הדרך, עטר מושך בכתפיו. "למה שאתנדב לחשוף טעויות?" הוא מהרהר בקול.
בכל זאת, כשאני שואלת על עבירות הבנייה שביצע, הוא מודה בטעות. בספטמבר 2019 הודיעה פרקליטות המדינה כי היא בוחנת הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע נגד עטר, בת זוגו ובנו. "לאחר בחינת חומר הראיות בעניינם נמצא כי יש מקום להעמדתם לדין בגין עבירות בנייה ללא היתר ושימוש ללא היתר", נכתב בהודעת הפרקליטות. "על פי כתב החשדות, ביצעו בני הזוג עטר ובנם עבודות שיפוץ נרחבות בביתם ביישוב גן נר ובנו בריכת שחייה, כאשר חלקה במקרקעין שייעודו שטח ציבורי, וכן פרצו דרך ליד בריכת השחייה, על פי החשד בניגוד לחוק".
"הבריכה היא טעות ועל טעויות משלמים", אומר עטר. "אנחנו כמובן כבר לפני שנה וחצי סגרנו את הבריכה. הייתי ראש מועצה 21 שנים. שנה לפני שעזבתי את תפקידי רכשתי לבני את הבית השכן. זה בית בקצה הרחוב. מאה אחוז מהבתים שבקצה הרחוב ביישוב סללו כניסה ישירה לחצר ופוצצו מסלעות של שפני סלע. הבן בנה את הבריכה, ואני לקחתי אחריות על זה.
"יש סעיף בחוק שמאפשר לך לעשות חילופי קרקע, לוותר על קרקע בחלק אחד של המגרש ולקבל קרקע בחלק אחר. קיווינו שיאפשרו לנו להסדיר כך את החריגות. לא הסכימו. הוזמנו השבוע לשימוע. אנחנו עוד מקווים שאפשר יהיה להסדיר ובכל מקרה, אנחנו נקבור את הבריכה בהתאם לחוק, ואם צריך נשלם גם קנס".
איפה נראה אותך עוד עשר שנים?
"אין לי מושג. אני מקווה שבמקום שבו אוכל לעשות הכי טוב למען המדינה הזו".
