רה"מ החליט לממש את זכותו לבקש חסינות. לכאורה, הדיון בבקשה, לכשייערך בוועדת הכנסת ולאחריה במליאה, יכריע בעניין נקודתי מוגדר - מתי יתנהל משפטו של נתניהו, מיידית או לכשיפסיק לכהן כחבר כנסת. ואולם, למעשה, הדיון בחסינות יעסוק בעניין חשוב לאין שיעור: מעמדו של שלטון החוק בישראל.
הטענות המשפטיות המופיעות בבקשה שהגיש ראש הממשלה, והרטוריקה של המסמך אינן מותירות מקום לספק בכך שנתניהו טוען לחסינות משום שלדעתו רשויות אכיפת החוק מבצעות נגדו פוטש בלתי חוקי. למשל, "הגשת כתב האישום חותרת תחת העקרונות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה". לפיכך, ההכרעה האמיתית בשאלת החסינות איננה בעד או נגד ראש הממשלה כמנהיג פוליטי או בעד ונגד מדיניות כזאת או אחרת, אלא הצבעת אמון או אי־אמון ברשויות אכיפת החוק.
ראש הממשלה מנסה לטשטש עובדה מכרעת זו כאשר הוא מבליע בבקשתו כי על מנת לגבש את עילות האפליה, האכיפה הבררנית וחוסר תום הלב, "לא נדרש לקבוע שכתב האישום הוגש בזדון או מתוך מניעים זרים", אלא די בכך שייקבע שהנסיבות האובייקטיביות מצביעות על חוסר תום לב. אלא שזהו תעתוע משפטי, משחק מילים ריק. כך, למשל, כאשר הבקשה מאשימה את משטרת ישראל בכוונת נקם בו, ברור שלטענתו מדובר במזימת זדון. דברים אלו מתיישבים היטב עם הנאומים שלו ושל אחרים מטעמו בדבר הפיכה שלטונית. לכן, בעת ההצבעה על החסינות כל אחד מחברי הכנסת יתבקש להכריע בשאלה - שבעבר הועלתה רק על ידי דמויות קצה אקסצנטריות: האם הוא חושד במשטרה, בפרקליטות המדינה וביועמ"ש כי תפרו תיק לנתניהו.
חשוב לדייק: אין שום קשר בין הוויכוח הגדול בדבר מקומו הראוי של המשפט בחיינו לבין שאלת האמון ברשויות אכיפת החוק בתחום יישום המשפט הפלילי. ניתן לסבור שבג"ץ "השתלט על חיינו", שיש לחוקק פסקת התגברות, לבטל עילות של סבירות ומידתיות, לשנות את שיטת המינוי של השופטים ושאר מרעין בישין, מבלי לתמוך בטענה האבסורדית שרוני אלשיך ואביחי מנדלבליט בוגדים בתפקידם מתוך מניע זר להפיל את נתניהו. לפיכך, כשתעלה סוגיית החסינות לדיון, כל אחד מנבחרי הציבור יעמוד מול רגע אמת שבו תחודד עד דק שאלת הנאמנות שלו: לאינטרס של אדם אחד, רה"מ, או לאינטרס הממלכתי. בעת ההצבעה על החסינות, חברי הכנסת מתפקדים כגורם מעין שיפוטי שאמור לקבוע עמדה ביחס לאמיתות הטענות הקונספירטיביות שמעלה ראש הממשלה. זו לא שאלה של ימין מול שמאל ולא שאלה של "פוליטי" מול "משפטי", אלא שאלה חדה וישירה: אם רשויות אכיפת החוק בגדו במשימתם לצורך הפיכה שלטונית או לא.
אם יהיה רוב בכנסת שיתמוך בטענות הקונספירציה, יתברר כי הרשות המחוקקת במדינת ישראל איננה נותנת אמון במוסדות השלטון האחראים על אכיפת שלטון החוק. אם כך יכריעו הארזים, נבחרי הציבור, מה יגידו אזובי הקיר, כל אחד מאיתנו, אם יעמוד מול המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט? מתן חסינות לנתניהו, בגין טענותיו להפיכה שלטונית, פותחת דלת רחבה, כפתחו של אולם, לאנרכיה. √
פרופ' ידידיה שטרן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן הוא עמית בכיר במכון לדמוקרטיה
