מסי על הדשא בישראל // צילום: עוז מועלם

כששמעתי שמסי מגיע לארץ, התרגשתי כמו ילד. כמו מיליוני ישראלים. בתזמון מושלם, המשחק נקבע ליום ההולדת שלי. אמנם כבר צילמתי את מסי במונדיאל האחרון ברוסיה, אבל לצלם בבלומפילד משחק של ארגנטינה מול אורוגוואי, על שלל הכוכבים שלהן, היה פשוט חלום מבחינתי.

היומיים שקדמו למשחק היו דרוכים: נחיתת הנבחרות בתל־אביב בצל הטילים מעזה, סיקור מסיבות העיתונאים והאימון של נבחרת אורוגוואי ואין ספור אוהדים שניסו להתקרב ולראות את הפלא מקרוב. יום המשחק הגיע ואפשר היה לשמוע את ההתרגשות בכל שיחת רחוב. הקרנבל החל כבר בכניסה לאצטדיון.

לאורך כל המשחק הייתי עם עין אחת על המתרחש במגרש ועין אחת על מסי. ניסיתי לתפוס אותו ברגע אחד ייחודי. את התמונה הזאת צילמתי בדקה ה־90, מיד לאחר שמסי כבש את הפנדל המשווה לארגנטינה. התמקמתי מצידו הימני של השער כשאני לוקח הימור מסוים, בתקווה שמסי יכבוש וירוץ לחגוג בפינת המגרש שבה הייתי. אם הוא היה רץ לפינה השנייה, זווית הצילום הייתה הרבה פחות טובה. ההימור השתלם, מסי כבש את השער ורץ לחגוג לכיווני. אדרנלין שטף את כל גופי, זו הייתה סיומת מושלמת לאירוע המדהים הזה. יצאתי מהאצטדיון והרגשתי שקיבלתי מתנה מדהימה ליום ההולדת: תמונה של שחקן הכדורגל שבעיניי הוא הגדול ביותר בכל הזמנים, על שער העיתון של מחר.