אסף רמון מסיים קורס טיס // צילום: חיים הורנשטיין

יוני 2009, סיום קורס טיס בבסיס חצרים. עשרות החניכים צועדים לקראת סיום תקופה מפרכת של שלוש שנות אימונים. את מרבית תשומת הלב בטקס — ולמעשה במדינה כולה — מושך החניך המצטיין, סגן אסף רמון.

שש שנים קודם לכן אביו, אלוף משנה אילן רמון שהיה האסטרונאוט הישראלי הראשון, נהרג עם חבריו בעת שטס במעבורת החלל "קולומביה". מדינה שלמה עקבה בדריכות אחרי חזרת המעבורת לכדור הארץ, ומיליוני לבבות בארץ ובעולם נשברו כשראו את שרידיה נופלים. איש לא נותר בחיים.

ביוני 2009 ברחבת המסדרים, אמו רונה, הקהל, וגם אני, כולם צופים בצעיר יפה התואר שמוביל את חבריו לסיום המיוחל של הקורס. אביו ודאי גאה בו מלמעלה. כצלם לא יכולתי להתיק מאסף את עדשת המצלמה שלי. אמנם סיקרתי טקסי סיום רבים עד אז, אך הייתה בי מעין הרגשת חגיגיות מיוחדת, אפילו גאווה בפרח הטיס הצעיר, בנסיך הקטן.

ראיתי על פניו של אסף חיוך קל, צנוע, בעת שצעד. נדמה לי שמדי פעם נשא עיניו מעלה. רק הוא יודע מה ראה. חלפו שלושה חודשים והגיעה ההודעה הנוראה מכל. אסף, כבר טייס קרב מן המניין, נפל עם מטוסו ונהרג. ההודעה התקבלה, אבל סירבה להיקלט. עד היום קשה לעכל: הנסיך הקטן איננו.