מבחינת האיראנים זו רק ההתחלה

אני יושב כל היום בבית, בטהרן. יצאתי אתמול לרחוב רק לדקות ספורות, כי אני מרגיש תחושות מוזרות בעקבות החיסול של קאסם סולימאני. מהזווית שלנו, החיסול הזה שינה הרבה מאוד דברים, ואני צופה אירועים או התפתחויות מצידה של איראן.

אני לא יודע להגדיר מה יהיו האירועים האלה, כי ההחלטות מתקבלות בחדרי־חדרים, בקבוצה קטנה מאוד. אבל נראה לי שאיראן לא מכריזה מלחמה ולא נערכת למלחמה עם ארצות־הברית. הם נערכים להגיב, בזמנם, בנוחות שלהם, בחודשים הקרובים, אולי אפילו שנים. לאיראנים יש סבלנות, וישנו גם ממד ההפתעה.

אני מבחין בקוטביות קיצונית בעניין חיסולו של סולימאני בידי האמריקאים. מצד אחד, הממסד ידע איך למכור את החיסול להמונים. מצד שני, נראה לי שהנשיא טראמפ רואה את איראן כמקשה אחת, ולא מבחין בין הממסד הדתי והצבאי לבין האיש מהרחוב. טראמפ לא דאג לפנות אל האיש מהרחוב אצלנו, שהוא חכם ומתמצא.

אבל, ואת זה חשוב להבין, סולימאני מוגדר כגיבור, למרות שעבד עם הממסד הצבאי. כל הזמן הוא הקפיד להיראות בשדות קרב, הצטלם עם חיילים, חיבק אותם, אכל ביחד איתם, וזה עושה הרבה לאזרח הפשוט באיראן. בכל השכבות אצלנו ראו בו גיבור.

אני לא יודע הרבה על מחליפו של סולימאני. אפילו בממסד הצבאי הסבירו שהמחליף, קאא'ני, היה מרוחק, לא מתבלט, לא דומה לסולימאני. אבל במחנה השמרנים באיראן אומרים שהוא בהחלט מסוגל להחליף אותו במהירות.

אלה שכועסים על חיסולו של סולימאני יראו את ישראל מעורבת במעשה. זאת גם הסיבה שהציתו דגלי ישראל לצד דגלי ארה"ב אחרי החיסול. השמרנים טוענים בתקיפות ש"לישראל הייתה מעורבות" בחיסול. יכול להיות שסיפקו מידע, יכול להיות שגייסו אנשים או שהצביעו על אנשים מסוימים עבור האמריקאים. זאת הייתה פעולה שהתבצעה בסודי־סודות אחרי הכנה ארוכה. אצלנו בטוחים שישראל הייתה בתמונה. עובדה: ראש הממשלה שלכם נתן רמז עבה ש"משהו גדול קורה", עוד לפני שהידיעות על החיסול התפרסמו בוושינגטון.

אין לי ספק שתהיה תגובה איראנית פומבית. האיראנים חייבים להגיב נגד יעד או יעדים אמריקאיים, ונסראללה הזכיר היום בנאומו שהיעדים יהיו באזור המזרח התיכון. האיראנים יקבלו החלטה על יעדי תקיפה ועל תאריכים, אבל קבוצות לא ממסדיות צפויות לפעול במקביל ולהכות במטרות, גם ישראליות. זה בהחלט עלול לסבך. שימו לב שהאיראנים לא מזכירים את ישראל. אתם שותקים, בצדק, ואצלנו לא מזכירים אתכם. מדוע? נדמה לי ששומרים את המאבק נגד ישראל לשלב מאוחר יותר.

בתמונה הגדולה אני רואה איך הממסד באיראן חותר לסלק את ארצות־הברית מהאזור. הם התחילו בסוריה, המשיכו בעיראק, התחנה הבאה תהיה בלבנון. אני פסימי מאוד. שלום ויציבות בני תוקף באזור הזה לא נראים לי באופק.

הכותב הוא איש תקשורת בן 32 מטהרן.

הביא לדפוס: ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון