לא צריך להיות צופה אדוק בתוכנית של אדיר מילר, הסיסמוגרף הלאומי, שהתלבט בקול בסוגיה חשובה – מה עדיף, כרטיס מועדון של חבר או תו חנייה לנכה, כדי לדעת כי אחת הבעיות הבוערות בערים הגדולות היא הצפתן במכוניות הנושאות תו נכה ובשל הדרישה - גידול במספר חניות הנכים על חשבון חניות רגילות.
מי שסובל יותר מכולם מהאינפלציה בחלוקת תווי נכה הם דווקא הנכים עצמם שנאלצים להתמודד על המקומות עם מי שמנצלים את התו לרעה. דובי (57) סובל מנכות קשה כבר עשר שנים בעקבות תאונת דרכים. לדבריו, ההרגשה שהארץ הוצפה בשנים האחרונות באישורים לתווי נכה היא לא עוד השערה אלא עובדה שלאחרונה קיבלה אישוש מבחינתו. "הגעתי לעזריאלי", הוא אומר, "ומהמכונית שלידי בחניית הנכים יצאו שני גברים. בתור למעלית שמעתי אחד מהם מספר שהמכונית שייכת לחמיו, ומכיוון שהוא יודע שיש בעזריאלי מצוקה בחניות הרגילות הוא מעדיף להגיע עם הרכב בעל התו ולחנות בחניות הנכים. זה מקומם, כי פעמים רבות אני מגיע לחניונים ובגלל אנשים כמוהו אין לי מקום לחנות".
"כשאני בא לקניונים", אומר אריק ומוש, נכה צה"ל קשה כבר 46 שנה, "אני רואה המון אמהות עם ילדים באוטו עם תו נכה חונות איפה שבא להן. אני מבין שהן לוקחות את המכונית של נכה כלשהו. לא מזמן הייתי בקניון מלחה וראיתי זוג חונה בחניית נכים. ראו בבירור שזה רכב קטן מכדי להיות רכב של נכה מוגבל בתנועה, כמוני. וכבר ברור לי הסיפור: סבא וסבתא סיעודיים וכל המשפחה חוגגת. כשאמרתי לבחור, 'אתה יודע שאם הנכה לא נמצא באוטו אתה לא יכול לחנות', הם פתחו עליי פה".
בישראל חיים 600 אלף נכים, מהם 56 אלף נכי צה"ל. לא כולם זכאים לתו חנייה לנכה ולא לכולם יש רכב. הגוף האחראי על הנפקת תווי החנייה הוא משרד התחבורה, אצלו רשומים כרגע כ־300 אלף כלי רכב עם תו נכה המשמשים כ־230 אלף נכים. מתוכם רק כ־16 אלף על כסאות גלגלים. מדי חודש מונפקים כ־3,000 תוי נכה חדשים ומחודשים כ־2,000 תווים. אבל הנתון המדהים הוא העלייה המטאורית בבקשות לתו נכה. אם ב־2015 הוגשו כ־30 אלף בקשות לתו ואושרו כ־70% מהן, ב־2019 כבר הוגשו מעל 100 אלף בקשות ואושרו כ־50% מהן.
"כל מי שמגיע דרך משרד הביטחון מקבל", אומר גורם בכיר במשרד התחבורה. גם נכי משרד הרווחה, עיוורים וכבדי ראייה, מקבלים אוטומטית. לקטגוריה השלישית הבעייתית מכולן, זו שמציפה את העיר בתווי נכה, אחראים הרופאים המחוזיים במשרד הבריאות. הם ממליצים על תווי נכה זמניים לחולי סרטן, מקבלי דיאליזה, קשישים ולילדים בעלי מוגבלויות, שאצלם מקבלים את הזכאות לא הם אלא שני בני משפחה מטעמם - שניים מילדיו של קשיש סיעודי או הורי הילד. "ב־99% מהמקרים שבהם אנו מאשרים את התווים נחה דעתי. אבל כל השאר טרמפיסטים. האם לשקול את זכאותם מחדש? כן. אבל חוק הנכים הוא חקיקה ראשית, ואני פועל לפי החוק. לא אחת ביקשנו להעלות את הסוגיה, אבל איש לא ממש רוצה לצאת נגד הנכים".
אחת הבעיות העיקריות באכיפת החוק הוא כשל מובנה. על פי החוק, על הנכה להיות ברכב שנושא את התו. שימוש שלא כדין גורר אישום פלילי וקנס של 500 שקל. "אבל זה בלתי אפשרי לאכיפה", אומר פקח לשעבר באחת העיריות הגדולות. "מישהו יעמוד 20 דקות ליד רכב לראות אם נכה אכן נכנס אליו או לא? בזמן הזה אני נותן 10 דוחות של 250 שקל, וגם אם הפקח רואה אדם יוצא מרכב של נכה הוא ישאל אותו שאלות אינטימיות? כשהרכב זז, זה כבר בסמכות המשטרה לבדוק, אבל למה על המשטרה לעצור רכב סתם?"
דובי מכיר את הכשל וניסה לא פעם לפעול נגדו, ללא הצלחה. "כשאני בא לים ורוצה לחנות בחניות הנכים", הוא אומר, "אני נתקל בהרבה צעירים שבאים עם מכונית ההורים, בעלי תו נכה, ותופסים לנו את הגישה לחוף. לא פעם הזמנתי משטרה, וכשבאו שוטרים הם אמרו להם, 'אבא שלי בסביבה'. בתל־אביב את רואה את התופעה בסמוך לפאבים. צעירים שחונים ממש על הכניסה, ברחובות ראשיים, עם מכונית שמצוידת בתו נכה כחוק, אבל זה לא הגיוני שפתאום יש אוסף של חבר'ה צעירים וכולם נכים, בדיוק ליד הבר הנחשב בעיר". משאילתה שהוגשה למשטרה עולה כי בשנים האחרונות לא ניתן דוח על שימוש ברכב נכה שלא כדין. "אנו אוכפים, אבל לא ביתר שאת", מודה גורם במשטרת התנועה ומדגיש כי בכל מקרה, "החוק לא נועד לנוכלים, אלא לאנשים שמצייתים לו".
לבעיה הומצא פתרון ואפילו ישראלי, אם כי לטענת היזם, עופר לידרור, לאיש אין אינטרס ליישמו, בוודאי לא לנכים שנותנים לבני משפחותיהם הטבה ענקית ובחינם. "ההמצאה שלי היא תו חנייה ביומטרי", אומר לידרור, "זה מוצר אלקטרוני שעולה 80 יורו, ורק הנכה יכול להפעיל על ידי שימוש בטביעת אצבע ומהמכונית בלבד, כלומר עונה על הגדרת החוק שהנכה צריך להיות במכונית כדי שתו הנכה יהיה בתוקף. הפתרון כל כך אישי ומנוטר, שהוא מתאים גם לנכים זמניים, חולי סרטן ומשתמשי דיאליזה, מישהו ששבר את הרגל ואפילו לאחד שבא לשבועיים מחו"ל. כך לא צריך לתת שני תווים לכל בן שמסיע את אמו הקשישה". לדבריו, בעיריית ת"א רוצים לקדם את זה, אבל זה חייב להיות ארצי.
אלא שבמשרד התחבורה לא מתלהבים. לידרור: "מתעלמים ממני. כשניסיתי למכור את זה בחו"ל, הם כל הזמן שאלו למה לא עושים לזה מבחן היתכנות בארץ. קשה לי להסביר למה. זו הדרך היחידה להתגבר על הרמאויות".
לעיריית תל־אביב יש אינטרס לקדם את התו הביומטרי שכן היא מפסידה הרבה כסף בגלל נכים שלא משלמים על חניות אבל תופסים לאחרים. כך, למשל, במיזם המכונית השיתופית, האוטותל, שנכים בעלי תו נכה חונים בחניות השמורות לרכבי המיזם. ברגע שמשתמש בשירות מתקשר ואומר שהחנייה תפוסה על ידי מכונית בעלת תו נכה הוא מזוכה עד שהוא מוצא חנייה אחרת. תיאורטית יכול להיות שאדם לא ישלם כלל על הנסיעה. בראשית הדרך עוד טרחו בעירייה להתעמת עם הנכים, להתריע ואף לקנוס, אך נראה שלאחרונה התעייפו והתוצאות בהתאם: כל חנייה שנייה בממוצע תפוסה על ידי מכונית נכה. בעירייה מסרבים להודות שהם ויתרו לנכים וטוענים כי הנושא נמצא בטיפול מול היועץ המשפטי שלה. כך או כך, מתחילת הכנת הכתבה ולנוכח שאלות שהוצגו, מוקדנים באוטותל טוענים כי האכיפה הקפדנית חודשה, וסיור בין חניות מעלה כי המצב אכן השתפר במעט.
מיטל להבי, סגנית ראש עירית תל אביב יפו ומחזיקת תיק התחבורה בעיר, מודעת להצפת מרכזי הערים ברכבים הנושאים תוי נכה, אשר חלקם אינם שייכים לנכים בפועל. לדבריה "הדבר הכי קל שיש לביטוח לאומי לתת לאנשים זה תו נכה. הביטוי הכי בוטה של הדבר הוא שבתקופה שהנכים הפגינו על תרופות ולחם, מה שידעו לדחוף להם זה חניה חינם. מה יצא מזה? שבמקום לתמוך בנכים מוחלשים, תמכנו בנכים עם מכונית. כלומר, נכים שמצבם טוב יותר". לדברי להבי יש בעיה של סדר ציבורי אל מול זכויות הנכים. "בעיני, הדרך לשנות היא לאמץ את התו הביומטרי, שהציעו ארגוני הנכים, כך שהשימוש ברכב וקבלת פריבילגיות יתבצע אך ורק אם הנכה ברכב, כמו שאומר החוק. תמיד יהיו כאלו שיתנהגו כמו בג'ונגל וישיגו גם תוים, ויהיו גם אחרים. אבל הדבר הזה מצריך הסדרה. חייבים לשמור על זה כפריבילגיה מידתית שניתנת למי שמגיע ולא מנוצלת כבונוס לקרובי משפחה במקום שאין בו צורך".
"זו מלחמה מטורפת מול משרד התחבורה", אומר יובל וגנר מנגישות ישראל, שפועל למען הנכים. "תו נכה הפך למין בון טון. יש עורכי דין שהקימו עסק להשגת תווי חנייה לנכים ומפרסמים בלי בושה: 'אנחנו נותנים לכם תווי חנייה תמורת סכום סמלי'. ברגע שמשרד התחבורה מעז לא לאשר ללקוח תו הם מיד מאיימים בתביעה ובמשרד לא מעוניינים להיכנס איתם לבתי משפט ונותנים להם בלי סוף. ככל שיש יותר תווים וככל שמשתמשים בהם יותר בני משפחה, זה גומר את החניות לנכים האמיתיים. אנחנו שנים מנסים לשנות את החקיקה וברור שצריך להקשיח את הדרישות. סעיף שאומר: 'אם הדרך מהאוטו עד הבניין עלולה לסכן את בריאותך' קשה להוכיח, והוא הסעיף שעליו עורכי הדין מתבססים".
"מה את הולכת רחוק", אומר נכה צה"ל קשה, "כשאני בא לתל השומר יש 200 חניות נכים וחונים בהן מלא כלי רכב קטנים בזמן שאני לא יכול להיכנס. פעם הערתי למישהי והיא אמרה: 'כן, האוטו של אחותי'. עניתי לה שהאוטו לא נכה".
מעיריית ת"א־יפו נמסר: "בעיר קיימים לרשות הנכים כ־1,750 מקומות חנייה פרטיים, כ־2,000 מקומות חנייה ייעודיים במרחב הציבורי בנוסף ליותר מ־50 אלף מקומות חנייה בחניונים ציבוריים וכמובן חנייה חינם בכחול לבן. משרד התחבורה אחראי על אישור והנפקת התווים. בעת סימון חניית נכה פרטית מפעילה העירייה שיקול דעת בהתאם להסדרי תנועה וחנייה הקיימים. ב־2019 התקבלו 447 פניות בנושא, מהן הוקצו עד כה 238 מקומות חנייה. "לפקחים העירוניים אין דרך לבדוק מי משתמש בתו נכה ומי נוהג ברכב. עם זאת, באכיפת החוק הם מוודאים שקיים תו נכה מקורי ברכב ושהרכב נושא תו נכה במערכות משרד התחבורה. אם אחד משני התנאים לא מתקיים מוגש דוח על עבירת החנייה. על כל פנים, המשטרה אמונה על אכיפת שימוש לרעה בתו נכה. בעניין חניית נכים בחניות אוטותל - העירייה סבורה שחניית נכים בחניות שהוקצו לפרויקט מסכלת את תכליתו, וחנייתם נאכפת בהתאם לחוק חניית הנכים".
ממשרד התחבורה נמסר: "המשרד פועל רבות לשיפור רמת השירות עבור בעלי מוגבלויות. הזכאות לתג חניה עבור נכה יכולה לשמש שני כלי רכב, במידה ושניהם משמשים לנסיעת הנכה. השימוש בתג מותר רק במידה והנכה נמצא ברכב. המשרד חקר שיטות הנהוגות ביחס לתגי נכה במדינות שונות באירופה ובארה"ב, ונפגש עם חברות העוסקות בפיתוחים טכנולוגיים בתחום, החל מאפליקציות, דרך זיהוי ביומטרי וכלה בתאורה מותאמת בשלטי החנייה לנכים. המשרד בוחן כל הזמן פתרונות מתקדמים, ובתנאי שהם תואמים את תקנות החוק".
