חסד נעורים

הטלפון בבית של מארי גיבר, אמו של ג'ף באקלי, צילצל בערך ב־11 בלילה. מכל השמות בעולם, לשוטרת שהייתה בצד השני של הקו קראו מארי גרייס. ספק אם גיבר שמה לב לצירוף המקרים - "מארי" כמו השם שלה, "גרייס" כמו אלבום הבכורה הנערץ של בנה - כי לשוטרת הייתה בשורת איוב: באותו יום, 29 במאי 1997, ג'ף נכנס לאחד הערוצים של נהר המיסיסיפי בממפיס. מאז נעלמו עקבותיו.

באקלי והלהקה שלו ערכו שם חזרות לקראת הקלטת האלבום השני והמגה־מצופה שלו, My Sweetheart The Drunk. באחת ההפסקות ג'ף החליט להיכנס למים בלבוש מלא, כולל נעליים של ד"ר מרטינס. חבר שלו ועוזר בהפקה, קית' פוטי, היה איתו. לדבריו, באקלי היה במצב רוח מצוין. הוא שמע אותו מזמזם את Whole Lotta Love של לד זפלין, ופנה לעיסוקיו. כשחזר אחרי כמה דקות, באקלי לא היה בשום מקום. צוותי החיפוש שהוזעקו למקום לא מצאו את פצצת הכישרון, הכריזמה והרגש, המוזיקאי שלא בייש את המורשת של אביו, כוכב הפולק המנוח טים באקלי. ג'ף היה בדרך הבטוחה לעקוף אותו.

כשהתקווה להציל את ג'ף התפוררה כמו עוגייה רטובה מדי, צילצלה השוטרת לאישה שילדה אותו בגיל 18, אחרי שטים נטש אותה בעודה בהיריון וכעבור מספר שנים מת ממנת יתר. "היא שאלה אם אני לבד", מספרת גיבר (Guibert) בשיחת טלפון מביתה בקליפורניה. שטף הדיבור שלה נסדק. "כשאתה שומע שאלה כזאת, אתה מבין ששום דבר טוב לא מחכה לך. הדבר היחיד שהצלחתי לארוז זה בגד ים. הייתי בטוחה שאני קופצת למים לחפש אותו".

כעבור שלושה ימים נאמר לגיבר שאפסו הסיכויים למצוא את בנה בחיים. גיבר שיחררה הצהרה קורעת לב: "מתברר שהבן שלי לא ייצא מהנהר. עכשיו זה הזמן לחגוג את חייו, שהיו מוזהבים". רק שישה ימים אחרי ההיעלמות, ב־4 ביוני, נמצאה הגופה. מלאכת הזיהוי נחסכה מאמו. "מנהל ההופעות שלו אמר לי: 'את לא רוצה שזה יהיה הזיכרון האחרון שלך ממנו'".

ובכל זאת, גיבר יודעת להגיד שליד הפירסינג בטבור, הפרט שבעזרתו ג'ף זוהה, נמצאה גם Ladybug, פרת משה רבנו. "היא לא הייתה אמורה להגיע לשם בתנאים ההם של המים", היא מספרת. "אבל הרבה פעמים כשאני חושבת על ג'ף ומתגעגעת אליו, אני פתאום רואה ליידיבאג, וכל החלונות בבית סגורים. איך אתה מסביר את זה?"

יש הרבה פרטים מוזרים בסיפור הזה. קשה שלא לחשוב על נסיבות אחרות שיסבירו מה קרה.

"יש לנו את כל ההוכחות שהטביעה שלו הייתה תאונה: הנתיחה אחרי המוות לא גילתה שום סימן לשימוש בסמים. כמות האלכוהול בדם הייתה רחוקה מההגדרה של שכרות. יש לנו עֵד שראה אותו במצב רוח טוב, שר שיר על אהבה. יום לפני כן הוא רצה לקנות מכונית. התברר גם שהערוץ הזה גבה כמה וכמה קורבנות. נשגב מבינתי איך עוד לא חסמו אותו".

אבל למה הוא נכנס למים עם כל הבגדים?

"כי זה מה שהוא היה עושה! זאת לא הייתה הפעם היחידה. הוא היה מהאנשים האלה שמסוגלים להיכנס למים בלבוש מלא, כולל הד"ר מרטינס. משוגע".

ועדיין השמועות לא פוסקות. יש משהו שהיית רוצה להוריד מהפרק, אחת ולתמיד?

"המחשבה שהוא אולי התאבד, שיש מסתורין סביב מותו. אנחנו יודעים בדיוק איך הוא הרגיש. אפילו שכמה דברים עמדו להשתנות בחייו, או שאולי הוא היה מצוברח או עסוק במוות בטקסטים שלו. אני חייבת להתוודות שחלק מהפילוסופיה שלי, איך שגידלתי אותו, זה שהחיים לא חייבים לנו אפילו יום אחד".

זה עזר לך להתמודד עם המוות שלו?

"מובן שהייתי בהלם, אבל אמהות מאבדות את הילדים שלהן כל יום. פשוט הרבה אנשים הכירו את המוזיקה של הבן שלי. להגיד לך שזה עובר? לא. מי שמדבר על 'סגירת מעגל' כנראה שלא איבד בן".

חשבת פעם על צירוף המקרים הנורא הזה: אבא ובן, כוכבים מבטיחים, מוות טרגי בגיל צעיר?

"פעם נסעתי לאירלנד לקדם איזו מחווה לג'ף. בסיום השידור, המראיין סיפר שכל הלילה הוא חשב על שאלה אחת שישאל אותי: האם אני חושבת שהמוות שלהם זה חוש ההומור האכזרי של אלוהים. בשידור חי!"

ומה ענית?

"שאם ככה אלוהים עושה את הצחוקים שלו, אני עוד אסגור איתו חשבון".

הלחץ והחרדה התעצמו עם ההצלחה. גיטרה, נעלי ד"ר מרטינס ומחברת מהאוסף של באקלי

× × ×

ג'ף באקלי הפך למיתולוגיה הרבה לפני שהקאבר שלו ל"הללויה" (עם כל הכבוד למקור של לאונרד כהן) נשחק במיליון ביצועי ריאליטי ובהשמעה המסורתית של גלגלצ, כל מוצאי שבת לקראת שתיים בלילה. אלבום אחד ומיוחד, Grace, שיצא ב־1994, סימן אותו כיהלום נדיר: הקול הגבוה והאקספרסיבי, הנוכחות הבימתית, הטקסטים הסוערים והמראה המצודד הרכיבו את החבילה הכי שלמה ברוקנרול של הניינטיז אחרי לכתו של קורט קוביין.

הוא נולד ב־1966, פרי אהבת נעורים שבערה וכבתה באותה מהירות. "הכל נסב סביב האבא המתעלל שלי", מספרת גיבר, בת 71 כיום. "ברחתי ממנו לזרועותיו של טים, והוא היה רומנטיקן וטינאייג'ר. במקום להגיד לי ללכת לדודה שלי, ברחנו והתחתנו. כשגיליתי שאני בהיריון הוא כבר היה עם מישהי אחרת. אז כן, זה היה מרגש - לתשעה חודשים".

מארי גידלה את הילד. בשנה הראשונה לחייו של ג'ף היא יזמה שלושה ביקורים בביתו של טים, שמצידו לא טרח להביע עניין גדול יותר בבנו (אבל שלח דמי מזונות). "הוא לא דיבר איתו, לא איחל לו יום הולדת שמח ואפילו לא שלח גלויה", מספרת גיבר. "ואז, כשג'ף היה בן שמונה וחצי בערך, ראיתי בעיתון שטים מופיע באזור. התקשרתי למועדון בזמן הסאונד־צ'ק, וביקשתי לדבר עם טים. אמרתי לו, 'זאת מארי'. הוא ענה: 'איזו מארי?' ואחר כך אירגן לנו כרטיסים.

שאלתי, מה הרעל שלך. מארי גיבר

"טים נתן הופעה נהדרת. ג'ף רקד על הכיסא. אחר כך הוא הלך אל מאחורי הקלעים. הוא יצא משם יד ביד עם בת הזוג של טים אז, ג'ודי. היא שאלה אם הוא יכול להישאר איתם, הם יהיו באזור. ג'ף הינהן בטירוף. הסכמתי. אחרי כמה ימים הם שמו אותו על אוטובוס והוא חזר. סיפר שאבא שלו בקושי היה איתו".

שלושה חודשים אחר כך טים מת. הוא סיים סיבוב הופעות בדאלאס ויום למחרת חגג עם חבר, שקנה שקית הרואין. כשחזר הביתה, ג'ודי השכיבה אותו במיטה, וכעבור כמה שעות ראתה שפניו מכחילים. הפרמדיקים קבעו את מותו. "אני זוכרת שהתקשרו אליי ואמרו לי שכדאי שג'ף לא יראה טלוויזיה, שלא יידע איך זה קרה. לקחתי אותו החוצה וסיפרתי לו שאבא מת. הוא פרץ בבכי מר. ואז, כדי שתבין איזה אדם הוא היה כבר אז, הוא אמר לי, 'עכשיו הכל יחזור להיות כמו שהיה'".

ג'ף אולי נפרד מהאב שלא היה שם בשבילו, אבל הצל שלו המשיך לרדוף אחריו למשך כל חייו הקצרים. לצד השוואות בלתי נמנעות, ניכר שהבן סבל מחרדה שמא יינטש. בגיל 14, לדוגמה, הוא נכנס הביתה עצוב. "הוא היה מאוהב בנערה שלא רצתה אותו", מספרת גיבר. "הוא בכה, 'כל מי שאני מתאהב בה לא מחזירה לי אהבה'. שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות. 'להשתכר'. אמרתי לו, 'בסדר, מה הרעל שלך'. הוא ביקש ויסקי. אז הלכתי וקניתי לו פלאסק קטן".

לילד בן 14, מה שכל אמא הייתה עושה.

(צוחקת) "תראה, תמיד אמרתי לו שאם הוא רוצה להתנסות, שלא ילך לבד, אלא ידבר איתי קודם. וזה מה שהוא עשה. אז הוא שתה, היה לו מין רגע כזה של התעלות, ומיד הוא רץ לשירותים להקיא. שאלתי אותו: 'אתה מרגיש יותר טוב?' הוא ענה: 'לא, יותר גרוע'. ואז אמרתי, 'הנה הלקח שלך: 1. אתה לא יכול להכריח אנשים לאהוב אותך. 2. שתייה לא תפתור את זה'".

הוא המשיך לבוא אלייך כשרצה להתנסות?

"אז? בטח. פעם הוא חזר הביתה מוקדם מאוד מבילוי עם החבר'ה שלו, כי הם ישבו באוטו עם בירה. שמעת פעם על טינאייג'ר שעושה דברים כאלה?"

חושבת שהוא פחד בגלל איך שאבא שלו מת?

"לא דיברנו על זה. כשאתה מקבל סוס במתנה, אתה לא בודק לו את השיניים".

את המוזיקה הוא לא היה צריך לגלות. "היא תמיד הייתה שם", מספרת מארי. "אבל לא בזכות אבא שלו. אני זאת שהשמיעה לו שירים".

רק שהוא תמיד היה צריך לחיות עם ההשוואה.

"הוא שנא את זה. הוא היה אומר שהאבא האמיתי שלו הוא רון (בן זוגה לשעבר של גיבר). בראיון אחד הוא אמר שההתנהגות של טים השפילה אותו".

ובכל זאת, הרגע המכונן בקריירה של ג'ף התרחש בשם האב: ב־1991 הוא הוזמן להופיע במחווה בשם Greetings From Tim Buckley. עד אז הוא חיפש את דרכו בניו־יורק והתפרנס בדוחק, למשל מקיפול בגדים ב'בננה ריפבליק', עד שפוטר באשמה כוזבת של גניבה. אבל כשההזדמנות הגיעה הוא ניצל אותה עד הסוף והותיר רושם אדיר על הקהל. בחברות התקליטים הביעו עניין. לבסוף הוא חתם בסוני־קולומביה.

התקופה הזאת, עמוסה בעליות מסחררות וירידות קיצוניות, מתועדת ביומנים ובפתקים שכתב לעצמו ומתפרסמים בספר המרתק Jeff Buckley: His Own Voice, בעריכת גיבר והעיתונאי דיוויד בראון (יוצא בבריטניה בהוצאת Octopus). מהכתבים שלו מתברר שבאקלי חווה תחושות של לחץ, חרדה ואפילו אובדן דרך, שרק התעצמו עם ההצלחה האדירה של האלבום. "אז לא הייתי האדם שהוא משתף", מספרת אמו בעצב. "אם הייתי שואלת אותו, 'ג'ף, יש משהו שאני צריכה לדעת?' הוא היה אומר, 'אל תדאגי, אני על זה'".

ויש לך לפעמים רגשות אשמה?

"אתה צוחק? ברור. אבל הוא לא רצה שאדאג. והוא גם היה מטופל אצל פסיכולוג".

הוא עשה קאבר ל־I Know It's Over של הסמית'ס. איך הרגשת כשהוא שר, "אמא, אני מרגיש את הלכלוך נופל לי על הראש"?

"במציאות הוא לא אמר לי את זה. הלוואי שהיה אומר".

המנהל שלו, דייב לורי, כתב באוטוביוגרפיה שלו שג'ף הודה בפניו שהשתמש בהרואין.

"לורי הוא שקרן כפייתי. ג'ף עמד לפטר אותו כי הוא חשד שהוא מתעסק עם הכסף שלו. לפני מותו ג'ף רצה לקנות רכב, וגילה שיש לו רק 10,000 דולר על שמו. ימיו איתו היו ספורים. הוא גם טוען שאני פיטרתי אותו מתפקיד האחראי על הדברים שקשורים בג'ף אחרי מותו. אבל החוזה שלו היה לנהל את ג'ף, לא את אמא שלו".

"אני אסביר לך מה קרה שם", היא ממשיכה ופוצחת בסיפור על קורטני לאב, שבשמה המפורש היא מסרבת לנקוב. "האישה הזאת, שאתה לא מבין למה היא מסוגלת, הזמינה את ג'ף להצגה. איכשהו חיכו להם שם מלא צלמים. אחר כך הוא הלך איתה הביתה, ולמחרת התקשר אליי לספר שהיא עשתה לידו שורה של הרואין, והוא הסניף גם". בספר Dream Brother של בראון נכתב שג'ף, "אמנם התנסה בסמים, אבל ניסה להימנע מגורלו של אביו, פיזית ואמנותית".

"ואגב, אתה יודע מה קרה אחרי שג'ף מת?" שואלת מארי, ועונה: "המנהל שלו התחיל לנהל את קורטני לאב".

× × ×

זמן קצר אחרי מותו של ג'ף, גיבר קיבלה החלטה: את הבן שלה היא כבר לא תחזיר, אבל את המורשת שלו היא תטפח כמו גן בוטני. היא חברה לסוני והחלה להוציא סקיצות וקטעים שלא פורסמו. מפעל ההנצחה בהנהלתה הוא סוג של נס פך השמן: אלבום וקצת שמספיקים לעוד ועוד חומרים שרואים אור. נטען כלפיה שהיא ממסחרת את בנה וסוחטת בלי בושה את הלימון של יצירתו, באופן שספק אם הוא היה מרוצה ממנו.

גיבר בזה לביקורת הזאת. "כשאמן מת, נראה לך שמישהו היה נועל את החומרים בכספת, כדי 'לשמור על כבודו של האמן'? ממש. לכן כל עוד אני כאן, אני רוצה להיות מעורבת. סוני לא עושים את זה איתי מטוב ליבם, כנראה שאני טובה בזה".

אבל היומנים, המכתבים לעצמו, לבוב דילן. ג'ף היה רוצה שכולם יקראו את זה?

"ג'ף היה קורא מהיומנים בהופעות שלו, אבל יש חומרים שלו שאני בעצמי מעבירה דף כשאני נתקלת בהם. ואם זה פרטי מכדי שאני אקרא, אז זה פרטי מכדי שכולם יקראו".

מה התלבטת וכן פורסם בסוף?

"נגיד הקטע שבו הוא נזכר שקניתי לו ויסקי בגיל 14. אני מבינה שזה נראה לא נעים, אבל חשבתי שזה זיכרון כן, ויש לו הקשר ואני אתמודד עם מה שאנשים חושבים. מי שרוצה לקפוץ למסקנות, שיקפוץ. אני ישנה בשקט".

מוזיקלית, יש עוד חומרים?

"יש עוד שיר שאני רוצה להוציא, Ride The Ox. יש קופסה של קלטות שיכולות להיות זבל ואולי יש שם משהו, וגם כמה הופעות חיות, אולי נוציא קצת באביב. ג'ף אף פעם לא עשה את אותו שיר פעמיים באותה צורה. יש לו הופעה באוסטרליה עם ביצוע של 39 דקות ל'קנגורו' (שיר של להקת Big Star). לא יודעת כמה אנשים ירצו לשמוע את זה, אבל לפחות שתהיה להם אופציה".

מתנה מאנג'י. פיט

העניין העצום בג'ף הגיע גם להוליווד. כבר שנים שמדברים שם על ביוגרפיה קולנועית. המנוע המרכזי היה לא פחות מבראד פיט. לפי פרסומים, גיבר שנאה את התסריטים שהציגו את בנה כמסומם. ובלי גיבר אין מוזיקה. ובלי מוזיקה מה הטעם.

"בראד הוא האדם הכי מתוק, ממש כמו שאתה מקווה שהוא יהיה", היא מספרת. "כשהוא וג'ניפר אניסטון היו יחד היא הכירה לו את ג'ף. הוא התאהב והזמין אותי לארוחה בבית המפואר שלו. הוא רצה להפיק ולגלם את ג'ף. הוא אפילו רצה ללמוד לנגן בגיטרה בשביל התפקיד. אמרתי לו: 'תדמיין שאתה על מסך ענק, יושב עם גיטרה, פותח את הפה - ומשם יוצא הקול של ג'ף'. הוא הבין את הבעיה. פשוט אי־אפשר לזייף את זה. שום דבר בג'ף לא היה מזויף".

ומה קרה אז?

"חתמנו על חוזה לשנתיים שבהן הוא ינסה למצוא תסריטאי. בזמן הזה נשארנו בקשר, אפילו הייתי בחתונה שלו ושל ג'ניפר. אבל בכל התסריטים שקיבלתי, פשוט לא זיהיתי את הבן שלי. באחד מהם עשו אותו אחד שחותך את עצמו, כאילו כדי לא להרגיש את הכאב הנפשי. ג'ף? חותך את עצמו? מה פתאום. החוזה נגמר, אבל בראד נשאר מעריץ: אנג'לינה ג'ולי קנתה לו אופנוע וחרטה על הלוחית My Sweetheart The Drunk".

כעת גיבר שמחה לאשר שהסרט בדרך, עם ריב קארני (שגילם את ספיידרמן במחזמר בברודוויי) בתפקיד ג'ף. "הוא ממש מוכשר ועדיין מספיק צעיר", היא מבהירה. "אולי ב־2022 זה יהיה על המסכים. איך זה קרה? סליחה על הסקסיזם, אבל אישה כתבה את התסריט, דיון ג'ונס. בעולם הפטריארכלי שאנחנו חיים בו, זה נחמד".

ב־2012 כבר יצא סרט עלילתי על ג'ף, סביב ההופעה המכוננת שלו במחווה לטים. פן בדג'לי מ'גוסיפ גירל' גילם אותו.

"סרט נוראי. זה שהוא נכשל זאת הנחמה היחידה שלי".

האבא, טים באקלי | צילום: גטי

גיבר מספרת שהיא במגעים גם להפקה של סרט תיעודי על בנה, וכן להעלאה מחדש של המחזמר The Last Goodbye, שמשלב בין 'רומיאו ויוליה' למוזיקה שלו. אני שואל אותה, אם העיסוק היומיומי בבנה לא משאיר את הכאב בלי יכולת לשחרר. "אני מרגישה שזה הגורל שלי", היא אומרת. "ואימצתי אותו עם כל הכישרון והאהבה שיש לי".

זה אומר לחיות את ג'ף כל הזמן. יש שירים, למשל, שקשה לך לשמוע?

"הביצוע שלו ל־Just Like A Woman של בוב דילן. אם אני באוטו, אני צריכה לעצור בצד ולבכות בכי טוב".

לפני סיום אני חייב לספר לך משהו: מוזיקאית ישראלית מאוד מפורסמת בשם נינט טייב היא מעריצה גדולה של ג'ף. היא סיפרה לי שמאז שקראה שהוא פוטר מ'בננה ריפבליק' באשמת גניבה שלא ביצע, היא לא מוכנה לדרוך שם.

"באמת? טוב מאוד! תמסור לה שגם אני".

7nights@yedioth.co.il