אנחנו האקלים | הצלת כדור הארץ מתחילה בארוחת הבוקר ג'ונתן ספרן פויר

לפני מספר שבועות ניהלתי ויכוח עם חבר למערכת על גרטה תונברג - פעילת הסביבה הצעירה שמובילה היום את המודעות למשבר האקלים. הוא טען שמשהו באופייה הלוחמני ובהצגה האובר־דרמטית שלה, מעקרים את המאבק שלשמו היא יצאה לדרך. האמת היא שמאבק האקלים צריך בדיוק את הגישה של תונברג; את שיט היאכטה חוצה היבשות, את נאומי הכעס והפרץ, רוח הנעורים וקריאות השביתה. את כל מה שמדענים וידוענים ופוליטיקאים לא הצליחו להביא למרכז הבמה.

במובן מסוים, ההיסטוריה אינה סיפור טוב רק בדיעבד, אלא סיפורים טובים הופכים להיסטוריה. ואין דבר שמשבר האקלים זקוק לו עכשיו יותר מכל מאשר סיפורים טובים שימשכו המונים. "אנחנו האקלים" (מאנגלית: שרה ריפין / הוצאת כנרת זמורה דביר, 301 עמ'), מנסה לעשות זאת. באחד הפרקים הראשונים כותב ספרן פויר על סיפורה של רוזה פארקס, שלא באמת הייתה האפרו־אמריקאית הראשונה שנעצרה בגלל סירובה להתחלף במושב האוטובוס על רקע גזעני, אך בכל זאת זכתה בתהילה הראשוניות רק משום שדמותה התאימה למיתוס המאבק. "במה שנוגע לגורלו של כוכב הלכת שלנו... קיימת בעיה קשה. כפי שניסח זאת הביולוג רנדי אולסון, 'ייתכן מאוד שהאקלים הוא הנושא המשעמם ביותר שעולם המדע נאלץ אי־פעם להציג לציבור'", כותב ספרן פויר.

אין דבר יותר מבורך ממישהו שמצליח לשבור את השיעמום המקועקע למשבר האקלים. זה יכול להיות הופעות דרמטיות של בת 16 על בימת האו"ם, מיצגים מטרידים של חיות שחוטות במרכזי ערים, קריאות לחרם. וזה יכול להיות גם ספר שחודר אל הקרביים המשפחתיים, ואל חטאי המחבר לתאוות הבשר, ורגשות האשם שהוא חווה מאורח חייו המודרני. ספרן פויר כותב על העיוורון וההכחשה. הוא מערבב בין מיתוס והיסטוריה, משחקי בלשנות, ונתוני אקלים יבשים. הוא גם לא פוחד לגעת בזיכרון השואה עם השוואות בין סיפורו של יאן קרסקי - שניסה להזהיר בזמן אמת את מנהיגי היהדות באמריקה על המתחולל באירופה - למשבר האקלים של ימינו.

אבל בשורה התחתונה: זהו ספר על תעשיית המזון ותחלואיה. "הספר הזה עוסק בהשפעות גידול תעשייתי של בעלי חיים על הסביבה", הוא כותב. "ובכל זאת הצלחתי להסתיר את הדבר ב־69 העמודים הקודמים. עקפתי את הנושא מאותה סיבה שאל גור ואחרים פחדו שמא מדובר בקלפים גרועים". ספרן פויר נוגע בלב הבעיה, אך מבקרי ספרות בחרו להאשים אותו בעיסוק טפל בבעיותיו האישיות. "אנחנו האקלים" הוא ספר חשוב מאין כמותו, דווקא משום שהוא נוגע בנקודה שפעילי אקלים רבים בחרו להשאיר בצד, כמעט תמיד במודע. ספרן פויר לא רק שהלך צעד אחד קדימה במאבק. הוא הפך אותו לנושא המרכזי של ספרו.