שדרות האוכל

לפני 13 שנה, בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, הצטרפתי לצוות החדשות של אחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים ויצאתי איתם לצלם בשדרות. אלה לא היו צילומי אוכל וגם לא צילומים משמחים, אלא בעיקר תיעוד התסכול והכאב שגעשו שם.

עד היום, אחד הדברים שהכי זכורים לי מימי הלחימה זה השממה והשקט. הרחובות הריקים מאדם, המסעדות הסגורות, הבתים שחלקם ננטשו עד יעבור זעם. קשה להסביר כמה הדממה הזאת הייתה דוקרת.

עברו מאז לא מעט שנים, לא הרבה השתנה בתחום הביטחוני אבל ציפורים לחשו לי שלא מעט התפתח בתחום הקולינרי. שהעיר שמוזכרת בעיקר במהדורות החדשות מתחילה ללטש את גבולותיה ולהפוך ליהלום.

13 שנים אחרי נסעתי שוב לשדרות, הפעם כדי לבלות בה, להכיר אותה ולתהות על קנקנה. בדרך גיליתי שלוקח 45 דקות להגיע אליה מהמרכז (הרבה פחות ממה שלוקח לי להגיע מראשון־לציון לתל־אביב) ושהדרך לשם, עכשיו כשהחורף בשיאו, כל כך יפה וירוקה שרק הנסיעה מרגישה כמו חו"ל.

תחנה ראשונה עם "כרוב גנוב"

מסעדת סבא שמחה, הרצל 27, שדרות. המסעדה - הנינוחה והמאוד לא מעונבת, הוקמה על ידי חברים מכפר עזה, ומתהדרת בתפריט צמחוני־טבעוני עם המון חיבור לאדמה. השף, אותו חלקכם מכירים ממשחקי השף – אבישי ארג'נטרו, יצר תפריט שנותן המון כבוד לירקות ובכלל לחומרי הגלם. תמצאו שם מנות כמו פסטייה שיעית שמשדכת בין עלי פילו לבטטה, רוטב בשמל עם גבינת עיזים ופרמזן לצד מנה כמו בטטה שלמה עם קרם פיסטוק, טחינה ושקדים קלויים.

צילום : ידיעות אחרונות

למרות שהכרזתי מראש שאטעם רק ביס מכל מנה, בכל זאת התכוננתי לאכול בחמש מסעדות באותו יום, מצאתי את עצמי לוקחת ביס ועוד ביס ורק אחרון ודי. מדובר באחת המסעדות הטובות והשמחות שיצא לי לאכול בהן, ומנת ה"כרוב הגנוב" התגלתה כמדהימה במיוחד. כמה כבוד יש בה לכרוב, שהתקרמל ואגר בתוכו את טעמי הסויה ושמן השומשום, ולא משנה כמה תוספות הונחו עליו, כמו גילופי גבינה בולגרית, איולי פרמזן ביצה רכה ושום קונפי, הכרוב עדיין נשאר הכוכב האמיתי.

גם המנות הראשונות, בראשן ממרח השקדים והשום שלקוח מהמטבח היווני, קצרו המון מחמאות. תוספת העדשים השחורות, הלימון הכבוש שנטחן לממרח, שיני השום הרכות והעגבניות הקצוצות גרמו לי לרצון עז לשחזר את המנה בבית.

תחנה שנייה שכולה מאפים

מאפיית חורי, הרצל 30, שדרות. ריח הרוגעלך שנישא באוויר לא הותיר מקום לספק – אני חייבת להיכנס. ומזל שהקשבתי לעצת הריח אחרת הייתי מפספסת את הגביניות המתוקות עם המעטה הפציח שזללתי בדרך החוצה ואת הסאלוף, אצבעות השוקולד והפרנות. שמועות מספרות שמכינים במקום גם קציצות ירק וחצילים מטוגנים אותם ניתן להפוך לכריך יחד עם הלחמניות החמות שמיוצרות במקום.

אם נדמה לכם ששבעתי אז ברור שלא. לפיתות יש לי קיבה נפרדת.

צילום : ידיעות אחרונות

חגיגה בפיתה, רחוב הרצל 27, שדרות. מדובר במקום קטן, שמאוד מזכיר דוכני אוכל של שווקים מבחינת המנות, רק שפה תוכלו לשבת בנוחות ובלי ההמולה של השוק.

בתפריט תמצאו ארבע מנות – אסאדו בבישול ארוך עם איולי כמהין, עוף מפורק עם טחינה, קציצות בשר עם צ'ימיצ'ורי ולביבות גזר ותפו"א טבעוניות עם חציל מקורמל ופלפל קלוי. את כל המנות אפשר להזמין בתוך פיתה, בלחם מחמצת או בצלחת ובכולם תוספות מרעננות כמו חסה, עגבניות ובצל מוחמץ. לצד המנות אפשר להזמין גם צ'יפס שמזכיר יותר פוטטוס, כזה שהפנים שלו רך־רך, בזכות אפייה מוקדמת, והמעטה החיצוני פריץ וזהוב מאוד בזכות הטיגון בשמן.

הקציצות הטבעוניות סיקרנו אותי, הן ורוטב הסלק היפהפה עם הצבע הססגוני. כמה דקות אחר כך, כשהקציצות העגולות עם הקצוות הקראנצ'יים יצאו מהשמן, ירד לי פתאום האסימון. לו היה המקום ממוקם במרכז הארץ, היה משתרך בחוץ תור משוגע. מדובר בפיתה היסטרית, לא פחות. כזאת שגרמה לי להתרגש כל כך שכמעט מצאתי את עצמי מזילה דמעה של התאהבות.

תחנה שלישית כי אי־אפשר

בלי חומוס

החומוס של טחינה, הרצל 51, שדרות. הצצה קצרה באינסטגרם האישי שלי, שם העליתי תמונות מכל היום הטעים הזה, הבהירה לי דבר אחד – את לא חוזרת הביתה בלי לבקר ב"החומוס של טחינה". מדובר ברשת שהתחילה בשדרות בשנת 2010 ומשם עברה לירושלים ולבאר־שבע כשהלב האמיתי נמצא במקום בו הכל התחיל.

לשולחן הגיע חומוס רמזור עם צד אחד אדום וצד אחד ירוק כשמתחת התחבא החומוס ומעל ערימה של גפרורי שקדים קלויים, פלאפל ירוק, ביצה קשה, זילופי טחינה ופטרוזיליה. מנה למוזיאון.

השידוך בין השקדים והחומוס היה אדיר – שילוב נהדר בין קרנצ'יות לרכות קטיפתית. הפלאפל הירוק גרם לי ולשותף שלי לבוקר הקולינרי לזלול כאילו לא אכלנו חמש מנות קודם, ובגדול בשלב הזה תהיתי כמה עולה בית בשדרות כדי שאוכל לעבור לגור קרוב לכל העונג הזה.

אם אתם מזדמנים לאזור בשעות הערב אז בפאב "זה בשדרות" שפתוח כל יום עד 2:00 בלילה (פרט לשישי) תוכלו גם ליהנות ממוזיקה מעולה ומנות כמו המבורגר על וופל בלגי, פרח כרובית שלם אפוי בתנור, נקניקיית צ'וריסוס עגל ועוד הפתעות.

זהו, עכשיו אין לכם ברירה, לכו להרים לחבר'ה בדרום, תתניעו את האוטו וסעו לשדרות.

צילום : ידיעות אחרונות