המחלמה על העונג הנשי

אם תגלשו עכשיו ל־goop, אתר הלייף־סטייל הפרינג'י־כל־כך־שהוא־כבר־מיינסטרים, שהקימה השחקנית גווינת' פאלטרו, תוכלו, בין היתר, לרכוש נרות ריחניים. בין ריחות הבוסתן והפרחים יש נר אחד שהאתר מבטיח כי הוא מייצר "ריח כמו הווגינה שלי". אל תצחקו, פאלטרו רצינית לגמרי. הרי goop כבר המליץ לנשים למלא ולהעלות את הנרתיק באדים, להחדיר לווגינה כל מיני אבני פלא וביצי ג'ייד, לצלם את האיבר במיני זוויות מחמיאות, ושום דבר מאלה לא הפריע לאתר של הכוכבת ההוליוודית להגיע לשווי של רבע מיליארד דולר, כשהערך שלו רק עולה כל הזמן.

עד כדי כך שעכשיו מקבלת פאלטרו סדרת טלוויזיה בנטפליקס בשם "מעבדת goop", שבה תפיץ לעולם בבינג' את תורת העונג הנשי.

בטריילר הראשון לסדרה אפשר לראות את פאלטרו שואלת "אז מה קורה בסדנה?". אישה בת 90 עונה לה "כולן גומרות". המצלמה עוברת אז לאישה אחרת ששוכבת על שולחן, לבושה, מתפתלת באמצע אורגזמה. הטריילר ממשיך להבטיח סיורים במרחבי העולם ההוליסטי, סדנאות פסיכדליות, ריפוי אנרגטי ומפגשים עם מדיומים. פוסטר הקידום של הסדרה מראה את פאלטרו עומדת באמצע מה שנראה כמו נרתיק, כי למה לא בעצם. האינטרנט הגיב בפאניקה.

די להגן על האגו הגברי

אבל לפני זה, בואו נחזור 12 שנים לאחור, אז הקימה פאלטרו את goop, שהתחיל סתם כבלוג שבו תיארה את הטיולים ומסעות השופינג שלה ברחבי העולם, והפך לאתר שלכל אחד יש עליו דעה. עכשיו כל שניה מהטריילר נועדה לעשות דבר אחד: לחייב אתכם לראות את הסדרה, כדי שתהיה לכם דעה גם עליה. הרייטינג יהיה גבוה ופאלטרו תעשה עוד הרבה כסף ותמשיך למכור מוצרים כמו "מדבקה אנרגטית", שמבטיחה להגן עליכם מפני נזק פסיכולוגי ורגשי. או כמו שכתבה הגינקולוגית הדעתנית, ד"ר ג'ניפר גונטר, "אפשר לבטל את כל זה כקשקוש משוגע לגמרי, הבעיה היא שהרבה אנשים יוציאו הרבה כסף על זה".

אנשים אכן יוציאו הרבה כסף ולא יחמיצו אף פרק, אבל לפחות הפרק הראשון עוסק במשהו שמרגיש אמיתי ומבוסס מדעית. האטרקציה העיקרית של הסדרה היא כמובן האורגזמה, וכוכבת הפרק, בטי דודסון, מחנכת סקס מיתולוגית בת 90, היא חתיכת טיפוס. הסיפור שלה מרתק, בין היתר כי היא העבירה סדנאות סקס רדיקליות הרבה לפני שפאלטרו התגלתה לעולם ב־1995, כאשתו כרותת הראש של בראד פיט בסרט "שבעה חטאים".

עבור דודסון, שנולדה בקנזס בימי השפל הגדול של המאה שעברה, העיסוק באורגזמות היה מפתח לשחרור פמיניסטי. אחרי שעברה גירושים כואבים ב־1965, יצאה דודסון למסע של "גילוי מיני עצמי", ועל הדרך גילתה שהיא יכולה לעשות מזה גם קריירה. כבר בסוף שנות ה־60 החלה להעביר סדנאות סקס ולשמש דוברת נלהבת של מכשירי ויברטור. במאמר שכתבה ב־1974 טענה כי "נשים צריכות ללמוד לספק את עצמן מבחינה מינית, כדי להפסיק להסתמך על גברים עבור הנאה מסקס, מה שישחרר אותן מלהזדקק להם בכלל". ברגע שנשים יפסיקו להיות תלויות בגברים כדי לחוות אורגזמות, כתבה, הן גם יפסיקו להיות סבלניות לגברים שמתייחסים אליהן רע. מבחינת דודסון, זו הדרך לחסל את הפטריארכיה והיא מנהלת את המלחמה הזאת עשרות שנים.

באתר שלה, שהלוגו שלו הוא "אורגזמות טובות יותר - עולם טוב יותר", כותבת דודסון כי "גברים מאמינים שהם חייבים 'לתת' לאישה את האורגזמה שלה כדי להוכיח שהם מאהבים טובים, בעוד שנשים מרגישות שהן צריכות להגן על האגו הגברי. להגן, כלומר, לא לבאס את הזאב, כלומר, נשים רבות בסופו של דבר מזייפות אורגזמה כדי להימנע מפגיעה ברגשותיו של אהוב ובכך מקריבות את ההנאה שלהן". בפוסט שנקרא "לעורר את הדגדגן", היא מוסיפה: "ואם זה לא מספיק, אנחנו ממזערים את כל האיברים הנשיים וקוראים לכולם 'נרתיק'. מתי בפעם האחרונה ראיתם את המילה 'דגדגן' כתובה או שמעתם אותה נאמרת בטלוויזיה?"

בטי דודסון

מאז שנות ה־70 מעבירה דודסון סדנאות בדירה שלה במנהטן, ובעזרת כוהנות סקס שלומדות את תורתה, מפיצה את אידיאולוגיית העונג שלה בעשרות מדינות וגם אצלנו (ראו מסגרת).

סוזנה ווייס, כתבת של המגזין "הארפר'ס בזאר", כתבה כי היא הלכה לסדנה מתוך מטרה "להפוך את האורגזמות שלי לרוחניות, אמוציונליות ופוליטיות". "אנחנו כאן כדי לרפא את הבושה בגוף, להתגבר על אשמה מינית ולעבור חוויית אחיות אמיתית", נכתב בתיאור הכיתה של דודסון, "אין אג'נדה ואין ציפיות".

בעלות על העונג

השיעורים, שמתנהלים בעירום מלא, מתחילים בישיבה ברגליים פשוקות וחקירת סוג הפות, כי הרי לכל פות יש אישיות שונה. ווייס, רק שתדעו, למדה שהפות שלה בנוי באופן נדיר. ההמשך כולל שיחות ארוכות על דחף מיני ומעצורים רגשיים, והקליימקס הוא לימודי טכניקות אוננות חדשות.

ווייס יצאה מהסדנה מרוצה מאוד, למרות שלא גילתה עולם אורגזמות חדש, ונראה כי התרומה העיקרית של הסדנאות האלה היא יותר פסיכולוגית מאשר חשיפת סודות חדשים בגוף האישה. "יצאתי בתחושה, בפעם הראשונה, שהאורגזמות שלי מספיקות", כתבה ווייס, "בטי דודסון צודקת בכך שנשים לא צריכות לסמוך על גברים כדי להרגיש מספיק מיניות, אך אל לנו לסמוך גם על ויברטורים. השחרור, בסופו של דבר, לא קשור לחוויה מינית המפוצצת את הראש. זה קשור על לקיחת בעלות על כל ניסיון מיני שלך".

וכמה זה עולה? מחיר השגת המטרה הנעלה הזאת הוא "תרומה" של 1,200 דולר בצ'ק או 1,000 דולר במזומן. דודסון מעדיפה מזומן. את המשקולת הווגינלית תוכלו לקחת איתכן הביתה.

במסגרת מסע היח"צ לסדרה החדשה, התראיינה פאלטרו בת ה־47 לגיליון פברואר של "הארפר'ס בזאר", וסיפרה כי עברה לגור עם בעלה, היוצר ההוליוודי בראד פלצ'וק, רק שנה אחרי שהתחתנו. השניים נישאו ב־2018, פחות משנתיים אחרי שפאלטרו השלימה את הגירושים מסולן קולדפליי כריס מרטין, ובמשך שנה אחר כך גרו בבתים נפרדים.

"היה מאוד מעניין לראות כמה העובדה שלא גרנו ביחד סיקרנה אנשים", אומרת פאלטרו בראיון, "אחת החברות הכי טובות שלי אמרה 'זה החלום שלי. אל תעברו לגור יחד אף פעם‘. אני חושבת שזה בהחלט עוזר בשימור המסתורין וגם בשימור הרעיון שאפילו בתוך זוגיות לאדם יש חיים משלו". פאלטרו הוסיפה, כנראה בצחוק אבל מי יודע, כי "עכשיו כשאנחנו זוג נשוי רגיל שגר ביחד, חיי המין שלנו נגמרו". אם להסיק משהו מההיסטוריה, גווינת' פאלטרו תמצא בקרוב פתרון סוריאליסטי גם לזה, ותמכור אותו לעולם.

גם בארץ: יומיים בעירום מלא | ענת לב־אדלר

שונטל אזולאי היא יועצת ומחנכת למיניות נשית, ובעלת "מרכז העונג הנשי", היחידה בישראל שהוסמכה לטפל בנשים בשיטתה של בטי דודסון. אזולאי נסעה לניו־יורק לסדנה מיוחדת של דודסון, ויחד עם עוד כוהנות עונג מרחבי העולם, הוסמכו היועצות להעביר כל אחת למדינה שלה את המורשת של דודסון. "בטי טוענת שרק כאשר נשים ייקחו אחריות על העונג שלהן, נוכל להשיג צדק מיני, ורק אז יוכל להתקיים שוויון אמיתי בין גברים לנשים", אומרת אזולאי ומדברת על אפליה מגדרית גם בהקשר למידת ההנאה שלנו במיטה. זה נכון וחשוב כאשר אנחנו יוצאות נגד העובדה שנשים מרוויחות שליש פחות מאשר גברים, אבל זה לא נעצר בארנק, זה ממשיך גם לנרתיק, שכן מחקרים מראים שבמערכות יחסים ארוכות טווח רק 65 אחוז מהנשים מדווחות על הנאה ממין, לעומת 91 אחוז מהגברים. שוב, שליש פחות.

"זאת אומרת שיש פער אורגזמי בין גברים ונשים. גברים נהנים הרבה יותר מנשים, ואנחנו לא מדברים על זה", אומרת אזולאי ומסבירה שהפער הזה נובע גם מכך שנשים לא יודעות עד הסוף איך להשיג את העונג המיני שלהן, וגם מכך שהאורגזמה הגברית נחשבת משמעותית יותר מהנאה נשית. אין צדק מיני, אז פלא שנשים מקיימות יחסי מין, לא נהנות, ובסופו של דבר לא רוצות יותר לקיים יחסי מין? הרי בלי פרס בסוף מה הטעם?"

והפרס בסוף הוא כמובן הסיפוק המיני, שאותו לומדות הנשים בסדנאות הללו להגדיר, לזהות, להשיג ואף לדרוש. "די כבר עם מיתוס החדירה. נשים נהנות ממגע בדגדגן. תעזבו כבר את החדירה. כל המגע המיני מוכוון להנאת הגבר ואת זה צריך לשנות", מסבירה אזולאי. בסדנאות שלה, שמתקיימות לדבריה בסביבה בטוחה ודיסקרטית למשך יומיים שלמים, מתכנסות נשים למעגלי היכרות עם הגוף, מקיימות טקסים לגילוי ההנאה המינית, ומתגברות ביחד על דימוי גוף שלילי, רגשות אשמה ובושה שקשורים במיניות ובהנאה. ולמי שלא הבינה, אז כן, הסדנאות מתקיימות בעירום מלא. "יומיים אנחנו מסתובבות בעירום מלא כדי להגיע לחשיפה נפשית וגופנית, כאשר בסופו של דבר המטרה היא להשיג אוטונומיה מינית, להבין שאני אחראית על ההנאה שלי ואני באה עם הוויברטור שלי ואני אומרת לבן הזוג מה לעשות. אני לא סומכת עליו. אני מלמדת אותו מה אני רוצה", מסכמת אזולאי.

צילום : ידיעות אחרונות