הקרב על לימודי הליבה: גרסת הקהילה החרדית באמריקה

ג'ין סטיינברג נולד וגדל במרחק פחות משעה מהעיר ניו־יורק אבל גם עכשיו, כאדם בוגר, הוא בקושי דובר את שפת מולדתו. סטיינברג, בן 43, גדל בקהילה חרדית ברובה במרחק כ־80 ק"מ ממנהטן, ולמד בבתי ספר שבהם יידיש הייתה שפת ההוראה העיקרית. עד גיל 12 קיבל רק שעת לימוד אחת ביום במקצועות שאינם תורניים. לאחר מכן, ירד מספר השעות הללו לאפס. משעות הבוקר המוקדמות ועד מאוחר בערב, השקיע את כל זמנו בלימודים תורניים.

כאשר פנה בגיל 37 להירשם למכללה קהילתית, נאמר לו שעליו להשתתף תחילה בשיעורי אנגלית, המיועדים למהגרים. "הייתה לי שיחה עם האחראית והשאלה הראשונה שהיא שאלה אותי הייתה 'מתי הגעת לארצות־הברית? באיזו שנה?'", נזכר סטיינברג. "ניסיתי להסביר לה שלא היגרתי לכאן. נולדתי כאן".

בקריית־יואל, שמכונה היום פאלם טרי, עיירה במחוז אורנג', ניו־יורק, שבה רוב התושבים הם חסידי סאטמר דוברי יידיש, סטיינברג לא למד כמעט דבר מחומר הלימוד הכללי. "אפילו לא אנגלית בסיסית, מתמטיקה בסיסית", הוא מספר. הכל השתנה כשסטיינברג החליט לצאת מהעולם החרדי. הוא נרשם ללימודים במכללה הקהילתית רוֹקלנד ושם הופנה לתוכנית השלמה שתכין אותו לרמת הלימודים הנדרשת. כשניסה ללמוד קורס מבוא לביולוגיה, גילה שאין לו אפילו ידע בסיסי במדעים. "כמעט בכל שיעור היו מקרים כאלה, שבהם היה לי פער שבגללו לא יכולתי להבין, משום שהיו לי חוסרים בהשכלה בסיסית", הוא נזכר. "אחר כך גם גיליתי שהייתי צריך ללמוד פי שלושה מהזמן שהקדיש סטודנט ממוצע בכיתה שלי". ב־2012 הקים קבוצת תמיכה ליהודים חרדים־לשעבר, בשם "פריידום".

עכשיו הצעה חדשה מטעם מחלקת החינוך של מדינת ניו־יורק מבקשת לתת מענה לקשיים שבהם נתקלים סטיינברג ובוגרים אחרים של בתי הספר הפרטיים החרדיים. התקנות החדשות יאלצו ישיבות להבטיח כי התלמידים יקבלו השכלה כללית טובה לפחות כמו זו שמספקים בתי הספר הציבוריים.

צילום: גטי

תיאורטית, הישיבות אמורות לספק השכלה שכזו ממילא. מדינת ניו־יורק דורשת מבתי הספר הפרטיים לתת לתלמידיהם השכלה "שוות ערך במהותה" לזו שמעניקים בתי הספר הציבוריים. זה זמן רב נשמעת ביקורת הטוענת שבתי ספר חרדיים רבים רחוקים מלעמוד בתקן הזה, ומאמצים לפתור בעיה זו נתקלו בהתנגדות מצד גורמים בעמדות מפתח בקהילות החרדיות. בשנה שעברה הסנטור מטעם המדינה, שמחה פלדר, עיכב את אישור תקציב המדינה כדי לבלום את ניסיונותיה של מדינת ניו־יורק להתערב בתוכנית הלימודים של הישיבות. פלדר הוא רב שמייצג את מחוז ברוקלין, שבו מתגוררים חרדים רבים.

"מחר תגידו להחליף אמונה"

התקנות החדשות יוסיפו כוח רגולטורי לכמה מן החוקים הקיימים. הן מפרטות כמה שעות חובה על הישיבות להקדיש לכל אחד מהמקצועות הכלליים ודורשות מבתי הספר לספק שעות הוראה נוספות לתלמידים שידיעתם באנגלית מוגבלת. בתי ספר שלא יעמדו בדרישות עלולים לאבד מימון חיוני מן המדינה.

רבים ששו על ההצעות, שאותן הם רואים כדרך לפתור בעיה של ממש בבתי הספר החרדיים. אולם יש גם מי שמותח ביקורת. לאחר שמחלקת החינוך הציעה לראשונה את הכללים החדשים בנובמבר 2018, הוגשו תביעות משפטיות בשם הישיבות החרדיות, וכן בשם בתי ספר קתוליים ועצמאיים אחרים במדינה. המוסדות טענו שהכללים פולשניים ומחלישים את יכולתם לספק לתלמידיהם חינוך דתי איכותי.

"רובם הגדול של בתי הספר הדתיים בכל מדינת ניו־יורק יצטרכו לערוך שינויים ממשיים במערכת השעות היומית ולהסיר במידה רבה את הדגש מן הלימודים התורניים — ובמובן מסוים, להתפשר על עצם השליחות שלשמה נוצרו בתי הספר האלה", אומר הרב חיים דוד צוויבל.

צוויבל הוא סגן נשיא ארגון "אגודת ישראל באמריקה", ומכהן בוועד המנהל של "הורים למען חירות חינוכית ודתית בבתי הספר", קבוצת הסברה שנוצרה כדי להתנגד למאמצים לכפות השכלה כללית על בתי ספר חרדיים. לדברי צוויבל, ישנם כ־160 אלף תלמידים הלומדים ב־450 ישיבות במדינה. גישה טובה יותר, הוא מציע, תהיה לעבוד ספציפית עם בתי הספר המתקשים. "אנחנו צריכים לעבוד על בסיס פרטני, כל בית ספר בפני עצמו, במקום ליצור מבנה חדש של פיקוח אגרסיבי שהוא יותר מחמיר, ככל הידוע לי, ממה שקיים בכל אחת מ־50 המדינות האחרות", הוא אומר.

לציבור הישראלי, המאבק הזה ודאי נשמע מוכר. גם בישראל ישנם מאבקים פוליטיים ארוכי שנים סביב שאלת לימודי הליבה במוסדות החרדיים במימון ציבורי ופרטי כאחד, עם קולות לכאן ולכאן בתוך העולם החרדי וגם מחוצה לו. רק 12 אחוז מן התלמידים החרדים קיבלו תעודות בגרות בשנת הלימודים 2015־2016, הרבה פחות מ־77 האחוז שהיו זכאים לבגרות בין תלמידי בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים־דתיים, זאת על־פי דוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2018.

כמו בישראל, חלק מבני הקהילה החרדית בניו־יורק חוששים כי התקנות החינוכיות הן חלק ממאמץ נרחב יותר לשנות את אורח חייהם.

"הסכנה היא שאם תנסו לשנות דבר אחד, זה לא יעצור בזה. מחר תגידו שאנחנו צריכים לשנות את הלבוש שלנו, את דרך האמונה שלנו וכן הלאה", אמר ווֹלוִי איינהורן, בן 28, בוגר ישיבה שעובד כעת בחברת עיצוב בברוקלין. לדברי איינהורן, היהודים החרדים יכולים להצליח מקצועית הודות לתמיכה שהם מקבלים מיהודים אחרים בקהילה, שיוכלו לשלב אותם בשוק התעסוקה. אולם סטיינברג משיב לטענה זו ואומר שלמרות התמיכה, רבים עדיין מועסקים בעבודות שרחוקות מלממש את הפוטנציאל שלהם. בנוסף, הוא מציין, התמיכה הקהילתית לא עוזרת לאלה שמחליטים שאינם רוצים להמשיך באורח חיים חרדי.

"זריעת פחד חסרת בושה"

על פי הכללים המוצעים, בתי ספר פרטיים שאינם עומדים בתקנות יפסידו את המימון לספרי לימוד, להסעות ולשירותים אחרים שמספקת המדינה. אם בתי הספר לא יעמדו בדרישות וההורים ימשיכו לשלוח אליהם את ילדיהם, עלולים להיגזר עליהם עונשי מאסר. מחלקת החינוך הקציבה פרק זמן לתגובות מן הציבור שהסתיים בספטמבר, והיא בוחנת כעת אם להפוך את ההצעה לחוק.

אבל כשם שההתנגדות לתקנות מגיעה מן השטח, כך גם עצם היוזמה לשפר את הלימודים הכלליים במוסדות האלו. התקנות המוצעות נובעות מתלונה שהוגשה בשנת 2015 למחלקת החינוך של העיר ניו־יורק על ידי תלמידים לשעבר ב־39 בתי ספר חרדיים, שטענו כי לא קיבלו הוראה מספקת בלימודיהם הכלליים, במיוחד באנגלית. את מכתב התלונה אירגנה קבוצת "עורכי דין צעירים למען חינוך הוגן", הפועלת למען שיפור החינוך בבתי הספר החרדיים. מייסדה, נפתלי מוסטר, למד בילדותו ובנעוריו בישיבות חרדיות בשכונת בורו פארק שבברוקלין, והוא אומר שבתום לימודיו בקושי ידע לדבר אנגלית. "הישיבות רוצות להמשיך לעשות מה שהן עשו כל הזמן, ולדעתנו זו הזנחה חינוכית המונית ושלילת השכלה מילדים, תוך הפקרתם לחיי עוני ותלות בסיוע ממשלתי", אומר מוסטר לסוכנות הידיעות היהודית (JTA).

התקנות המוצעות ישפיעו כפי הנראה על בנים חרדים יותר מאשר על בנות. כמו בישראל, הקהילה שמה דגש על לימודים תורניים לגברים בעוד שהציפייה הרווחת מנשים היא לעבוד בזמן שבעליהן לומדים בישיבות. משום כך מקבלות הבנות בדרך כלל השכלה כללית מקיפה יותר.

"אנחנו בצד המקופח בכל הנוגע ללימודי תורה, ללא ספק, אבל הבנים בהחלט בצד המקופח בכל הנוגע ללימודים כלליים", אומרת פרימט גולדברגר בת ה־34, שכמו סטיינברג גדלה בקריית־יואל אך בינתיים עזבה את קהילת סאטמר. גולדברגר, עיתונאית שכתבה על ניסיונה האישי כמי שגדלה בקהילה חרדית, אומרת כי מן הנשים בקהילות שכאלה מצופה לעזור לבעליהן במטלות היומיום, הכרוכות בתקשורת באנגלית. "הבנתי שאצטרך לעזור לבעלי כשהוא ילך לרופא", היא מסבירה.

שולם לייפר, בן 34, סיים את לימודיו בישיבה בבורו פארק עם מיומנות טובה יותר באנגלית מזו של חבריו לכיתה, משום שמשפחתו דיברה בבית גם אנגלית לצד יידיש. כיום לייפר מנהל כמה מוסדות סיעודיים בקהילה, אך הוא אומר שאפשרויות הקריירה שלו הוגבלו מאוד בגלל הפערים בחינוך הכללי שקיבל.

"אנחנו לא מתחילים בנקודת הפתיחה הבסיסית שאפשר לצפות לה בחברה משגשגת", הוא אומר. "אנחנו לא יכולים להחליט בנעורינו שנהיה רופאים, עורכי דין, רואי חשבון או אסטרונאוטים — או שום דבר, בעצם".

לייפר דחה על הסף את הטענות שהתקנות יפגעו ביכולתן של הישיבות ללמד לימודים תורניים והגדירן כ"זריעת פחד חסרת בושה". "לא נכון שלא יישאר לזה מקום", אמר. "זו פשוט הודאה בכך שמה שמלמדים את הילדים כרגע מכין אותם רק לחיים יהודיים; אם לא יהיו להם אמצעים, הם לא יוכלו אפילו להשיג את זה, וזה פשוט לא הוגן". •