כואב לחשוב על הסיטואציה הזאת גם כיום: שבועיים לאחר הגעתה לארץ ב־1935, קיבלה לאה גולדברג מידי אברהם שלונסקי את ספר הביכורים שלה "טבעות עשן". זאת הייתה הפעם הראשונה שהמשוררת האהובה ראתה את השירים שלה שפורסמו בבמות שונות, מאוגדים בקובץ אחד הנושא את שמה. אבל במקום לשמוח ולהודות לשלונסקי שדאג להדפיס את השירים, היא פשוט בכתה.
"הספר היה מלא בטעויות כתיב", אומר ד"ר גדעון טיקוצקי, חוקר שירת גולדברג. "לאה גולדברג שלחה לשלונסקי מחברת עם כל כתב היד. הוא היה בתל־אביב, והיא בקובנה. אבל בגלל הטיפוגרפיה השתרבבו טעויות כתיב והיא בכתה כשראתה את הספר לראשונה. שלונסקי כתב על זה לימים שיר היתולי".
זה גרם ליחס מסויג מצד גולדברג אל ספר הביכורים שלה?
"גולדברג בכתה ולא ידעה שאולי תזיל עוד דמעות בגלל הספר בהמשך, כשמבקרי ספרות מתחו עליו ביקורת בעיתונות עם הופעתו. לימים היא עצמה הסתייגה מהקובץ הזה, אמרה שהוא מונוטוני. שהוא חוזר שוב ושוב על אותם נושאים. כשהיא כינסה את מבחר שיריה, היא נתנה רק שבעה מתוך 70 שירי 'טבעות עשן'".
התעלומה סביב "טבעות עשן" לא הסתיימה רק במפח הנפש שחוותה גולדברג הצעירה עם ספרה הראשון. בעוד ארכיונה העשיר נשמר ברובו במכון גנזים של אגודת הסופרים, וזכה לקטלוג במהלך השנים (בין היתר על ידי טיקוצקי בעצמו שכינס את השירים הגנוזים של גולדברג בספר שיצא רק לפני מספר חודשים) — כתב היד של "טבעות עשן" נעלם ועקבותיו אבדו.
לאחרונה, 85 שנה לאחר פרסום הספר, נמצא המסמך המקורי בכתב ידה של גולדברג, כולל גרסה של השיר "ימים לבנים" שנכלל בספר והולחן לימים על ידי שלמה יידוב, ואשר מילותיו מופיעות על גבי שטרות ה־100 שקלים. "זה כמו קרן אור מכוכב שכבה לפני שנים, קרן אור שרק עכשיו הגיעה אלינו", אומר טיקוצקי על הגילוי. "עוד איתות שלה ועוד עדות לגדולה שלה. היכולת של גולדברג לתת לנו מתנות גם כשהיא איננה איתנו".
איך כתב היד נמצא?
"במקרה, בארכיון של אספן אמנות ועתיקות חיפאי ששמו מנחם פוגלסון. הוא כנראה רכש במיטב כספו כתבי יד של יוצרים שונים שהוא העריך אותם. כנראה שבדרך הזאת הוא קנה מלאה גולדברג ישירות או בעקיפין את המחברת של 'טבעות עשן'".
למה הספר נמצא רק עכשיו?
"האוסף של פוגלסון הגיע ל'גנזים' לפני שנים רבות. אבל משום שהוא לא נחשב איש רוח ולא נמנה עם היוצרים והסופרים, האוסף נזנח במשך השנים. ובאמת היו דברים חשובים יותר לקטלג. רק לפני כשנה, מתוך העבודה המאומצת מאוד שנעשית ב'גנזים' בהנהלתה של אדיבה גפן, הגיעו לאוסף של פוגלסון. אחת המתנדבות ב'גנזים', תלמה אגרון, הבחינה בעמוד שנכתב בראשו 'עשן הזמן', שמו של אחד השירים בקובץ. היא נזכרה בחנות הספרים ובבית הקפה 'עשן הזמן' בבאר־שבע, שנקרא על שם השיר של גולדברג, ומיד קישרה. אני משער שזוהי הגרסה שהיא שלחה לשלונסקי בדואר".
הספר הראשון של גולדברג מסמן, במובן מסוים, תקופה ניסויית ונועזת בכתיבתה. ניכר שלא נכתב כאן, והשירים מסמלים את אירופה ואת מחוזות ילדותה של גולדברג. הקובץ התקבל בארץ בזרות גמורה. קוראים הכירו את שמה של לאה גולדברג והוקירו אותה לפני פרסום הספר, אבל התקשו למצוא ביטוי לעולמם בספר השלם. "זה היה קובץ שהוא לא מכאן, כמו איזה חייזר שנחת במרחב הספרותי הארץ ישראלי", מסביר טיקוצקי. "שירים עירוניים, על בדידותה של אשה בכרך, רחוק מאוד מן השירה החלוצית, הגברית, שהתחברה כאן באותה תקופה".
ועדיין, השיר "ימים לבנים" הפך לאחת מפסגות השירה שלה.
"נכון, הרבה מאוד בזכות הלחן הנפלא של שלמה יידוב. הוא מספר שבצעירותו, כשהיה עוד עולה חדש, לפני ארוחת ליל הסדר עם משפחתו, נתקל במקרה ב'ימים לבנים' כשדפדף בספר שיריה של גולדברג והלחין אותו כמעט בשלמותו תוך זמן קצר, איחר רק מעט לארוחה. זהו שיר שמייצג מאוד את הספר. הוא מדבר על מלנכוליה ודכדוך. יש משהו מאוד בוגר ב'ימים לבנים' במשפט כמו 'לבבי התרגל אל עצמו', היכולת של אדם להשלים עם קיומו. זאת למרות שנכתב כשגולדברג הייתה בת 21 בלבד, ב־1932. ועדיין השיר מצליח לדבר אלינו גם כיום בזכות הפשטות של המילים שבו. פשטות השפה של גולדברג, שבשעתה גונתה, הפכה נקודת חוזק".
