לאה עוררה בי דחף לצייר את העולם שלה

בשנת 2013 הגעתי עם המאיירת רותו מודן לספריית מכללת לוינסקי, שבה נשמרים בין היתר הגיליונות ההיסטוריים של ''דבר לילדים''. הקמנו אז את ''ספריית נח'', הוצאת ספרי ילדים, וחיפשנו אוצרות ספרותיים שיתאימו לעיבוד מחודש בצורת קומיקס. ואוצר אכן נמצא, בדמות ''מר גוזמאי הבדאי'', טור שבועי שכתבה לאה גולדברג בתחילת שנות ה־40. בו במקום התאהבתי בעלילותיו הפואטיות והמוזרות של מר גוזמאי: תימהוני בחליפה מהוהה, בגיל העמידה (לפי ציוריו המקוריים של אריה נבון), מין גלגול ארץ ישראלי של הברון מינכהאוזן, שנוסע ברכבת רתומה לכלב ענק, שאורז את השמש במזוודה בצאתו לחופשה, שיוצא ביום גשם להפליג בסירת דיג ברחוב שהפך לאגם ודג לו כריש.

השירים נכתבו בהשפעת הסופר הרוסי קורניי צ'וקובסקי, שגולדברג נמנתה עם מעריציו. צ'וקובסקי אהב להשתמש בגוזמה — לא בדיוק שקר אבל גם לא פנטזיה טהורה, ובעצם ביטוי ספרותי למצב של חלום בהקיץ ולתפיסת העולם של הילד, שעונה לחידות שהמציאות מציבה לכולנו בדרך מקורית ופנטסטית.

בניגוד למשוררי ילדים אחרים בני דורה, שפתה של גולדברג עדיין נגישה והחריזה מתנגנת בטבעיות בלי לכפות את ''תחיית השפה העברית'' על הקורא. אך מעבר לכל יש בסיפרות הילדים שלה, ובייחוד במר גוזמאי, תנופה ומיוחדת וקריאה לצאת לדרך פתוחה. כסרבן נודע לשמצה בקרב מו''לים, שדחה לא מעט הצעות לאייר ספרים, מצאתי סוף־סוף את מה שחיפשתי: סיפורים משוחררים מכבלי המציאות שעוררו בי דחף לצייר ולהמחיש עולם שלם. ההזדהות שלי עם מר גוזמאי הפכה אותו למין אווטאר מצויר שלי־עצמי. עד עתה ראו אור שני ספרי קומיקס בסדרת גוזמאי, בעזרתם של העורכת נרי אלומה וחוקר הספרות ד''ר גדעון טיקוצקי מהוצאת הקיבוץ המאוחד.