הטעות הגורלית של קאסם סולימאני
הדילמה המבצעית סביב החיסול בשדה התעופה. השגיאה הקטלנית שסולימאני עשה וחרצה את גורלו. היחידה השיעית המסוכנת שהוא הקים סמוך לגבול עם ישראל. מה באמת גרם לנשיא טראמפ להחליט על אור ירוק לפעולה. ואיך כל זה קשור למבצע של פריצת המוסד לארכיון הגרעין האיראני. מאחורי הקלעים של ההתנקשות במפקד כוחות קודס, קאסם סולימאני: גילויים חדשים
קצת פחות מיומיים אחרי חיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, שיחררו משמרות המהפכה האיראניים סרטון קצר, שהיה סודי עד אז. בסרטון נראים כל שלושת ראשי מה שמכונה "חזית ההתנגדות" סביב שולחן אחד: מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה; המפקד הצבאי של הארגון, עימאד מורנייה; ומפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. השלושה, ולצידם עוד בכירים (פרצופיהם של חלקם, כנראה בכירים ביחידות חשאיות, טושטשו על ידי האיראנים) נראים אוכלים, שותים ‑ מיץ ומים, אלכוהול אסור, כמובן ‑ מחייכים ומפגינים קרבה וחברות ביניהם. מבחינת מכונת התעמולה האיראנית, הסרטון הזה אמור לייצר אחדות ומיתוס גבורה סביב השלושה.
ובאמת, היו אז לשלישייה הזו לא מעט סיבות לחגוג באמת. הסרטון צולם ככל הנראה אחרי מלחמת לבנון השנייה ב־2006, שנחשבת הצלחה גדולה בעיני חיזבאללה ואיראן. נסראללה לא חוסל. גם סולימאני סיים את המלחמה ההיא עומד על שתי רגליו. עימאד מורנייה יחוסל כשנה וחצי מאוחר יותר, במבצע שעל פי מקורות זרים מיוחס לארה"ב ולישראל. אם להאמין למסורת השיעית, מורנייה וסולימאני נפגשו שוב בגן עדן המובטח לאלה המתים מות שהידים.
משלושת ראשי ציר ההתנגדות שישבו לחגוג אז ליד השולחן, נותר רק אחד.
× × ×
החיסול הדרמטי של קאסם סולימאני בשדה התעופה בבגדד תפס את האיראנים בהפתעה מוחלטת. מאז הולכים ומצטברים בכלי תקשורת מרכזיים בעולם פרטים על הפעולה הסבוכה והמורכבת הזו. באמצעות שיחות עם גורמים אמריקאיים, חושף השבוע ‘7 ימים’ פרטים חדשים על אודות המבצע, שהשלכותיו עוד יהדהדו זמן רב, במזרח התיכון ומעבר לו.
אחד הגילויים החדשים שנחשפים כאן הוא דילמה מבצעית, שבה נתקלו מתכנני המבצע – הסי־איי־איי; הפיקוד העליון למבצעים מיוחדים של ארה"ב (JSOC) ופיקוד מרכז (CENTCOM). והנה הבעיה: האמריקאים הכינו תוכניות לפגיעה בסולימאני בעת שהוא על אדמת עיראק או סוריה. לצורך התכנון, החל כבר לפני כשנה וחצי מבצע מעקב מקיף אחרי תנועותיו של מפקד כוח קודס. המעקב העלה כי כאשר סולימאני מבקש להגיע לעיראק, הוא עולה בדרך כלל על טיסה בקו דמשק־בגדד. לעוקבים התברר כי כל הטיסות הללו - של סולימאני, הפמליה שלו וצוות מאבטחיו - היו מוזמנות ומשולמות בידי מטה כוח קודס בסוריה. במקרים רבים נהג המטה לרכוש כרטיסים לכמה טיסות בחברות תעופה שונות, כדי להטעות מעקב אפשרי.
המודיעין שנאסף הראה כי סולימאני היה מגיע לשדה התעופה בדמשק בשיירה מאובטחת שנוסעת עד קרבת המטוס, בלי לעבור ביקורת או החתמת דרכונים. זוהי זכות שמקבלים רק אנשים מכובדים מאוד, אות למעמדו של סולימאני במשטר אסד. השיירה הייתה ממתינה עד שכל הנוסעים עלו למטוס ורק אז מתקרבת אליו, כשסולימאני ומלוויו עולים תמיד אחרונים ויושבים בשורות הראשונות של מחלקת העסקים במטוס. מי שינסה להתנקש בו מהאוויר בנקודה זו, יסתכן בפיצוץ של מטוס אזרחי מלא בנוסעים. שורה תחתונה: האופציה של חיסול בדמשק ירדה.
ומה קורה כשהוא מגיע לבגדד? המעקב העלה כי אחרי הנחיתה בשדה התעופה בבירה העיראקית, היו ממתינים ליד המטוס שני רכבים של מיליציה בשם "כוחות הגיוס העממי", שבהם סולימאני היה נוסע משדה התעופה לבית מבטחים. והנה הבעיה: ממש ביציאה משדה התעופה הייתה ממתינה לסולימאני שיירה ארוכה הרבה יותר, שכללה שבעה־שמונה רכבים. סולימאני ואנשיו היו עוזבים את "השיירה הקצרה" שהובילה אותם מהמטוס ועוברים ל"שיירה הארוכה". החלפת המכוניות הזו נועדה לבלבל עוקבים אפשריים. בעגה המודיעינית, המהלך הזה נקרא "בידול".
ה"בידול" של סולימאני ומלוויו יצר שורה של בעיות בתוכנית החיסול. לארה"ב, למשל, היה עדיף מבצע קרקעי, כי כך היא תוכל שלא לקחת אחריות ולטעון כי מיליציה מקומית ביצעה את ההתנקשות. אבל לתקוף קרקעית שיירה של שבעה־שמונה רכבים עמוסים במאבטחים חמושים, זה כבר מבצע מורכב ומסוכן. מצד שני, אם הולכים על תקיפה אווירית, לך תדע באיזה משמונת הרכבים הגנרל סולימאני נמצא הפעם. מתישהו הועלתה המחשבה לגייס סוכן שיצטרף לשיירה, שידווח בזמן אמת היכן הוא, אבל האתגר היה גדול מדי. מצד שני, השמדה של כל השיירה ופגיעה בעשרות רבות של אנשים תחזק מאוד את המוטיבציה האיראנית לנקמה נרחבת יותר.
הדילמה נותרה לא פתורה. ואז, סולימאני עשה את הטעות הגדולה שלו: שבועיים לפני שטראמפ אישר את המבצע, החליט מפקד כוח קודס - אולי מתוך ביטחון מופרז, אולי מסיבה אחרת - לוותר על נוהל השיירה הארוכה, ונותר כל הדרך מהמטוס לבית המבטחים בשיירה של שניים־שלושה רכבים. בכך, הוא הפך למטרה נוחה לחיסול אווירי. סולימאני לא ידע את זה, אבל הוא עצמו חתם על גזר דין מותו שלו.
× × ×
יוהרה.
זו, במילה אחת, הסיבה לכך שקאסם סולימאני הוא כרגע פוסטר מתקלף של שהיד על קירות ברחובות טהרן. נסראללה טען כי בפגישתם האחרונה הזהיר את סולימאני שהתדירות הגבוהה שבה מופיע צילומו בתקשורת האמריקאית היא אות לחיסול קרוב. אם זה נכון, סולימאני לא הקשיב. הרבה מאוד סוכנויות ביון – לא רק האמריקאיות והישראליות – סימנו אותו כיעד. אבל סולימאני לא שעה לאזהרות.
במקביל, סולימאני וכוחותיו התפרשו על יותר מדי שטחים גיאוגרפיים ומשימות לאורך ולרוחב המזרח התיכון, המפרץ הפרסי וחצי האי הערבי. בשם מטרת־העל שלהם – הפצת המהפכה החומניסטית - הם הפכו מפוזרים מדי, מבוזרים מדי, מחוברים ליותר מדי גופים, פומביים, גלויים, שקופים. ההצלחות הרבות של סולימאני הפכו אותו לסופרסטאר שיעי מאוד לא צנוע. הוא, למשל, טרח לשלוח הודעות לגנרל דיוויד פטראוס, שפיקד על הכוחות האמריקאיים בעיראק ואחר כך היה ראש הסי־איי־איי, ובהן הדגיש בהתרברבות כי הוא זה שמנהל את העסקים והבוס האמיתי בסביבה. בעסקי הטרור המזרח תיכוניים, כשהשתן עולה לך ככה לראש, זו הנקודה שבה הזמן שלך מתחיל לאזול.
יש הטוענים כי נקודת המפנה הייתה בדיוק לפני שנתיים, בלילה האחרון של ינואר 2018, כשהמוסד הצליח לפרוץ לארכיון הגרעין האיראני בלב טהרן ולהבריח מהרפובליקה האיסלאמית הררי חומר מסווג. משמרות המהפכה אינן מפעילות את פרויקט הגרעין (התחום מצוי באחריות משרד ההגנה) אבל השמירה על איראן, פנים וחוץ, מפני פעולות של גורמי מודיעין עוינים היא תחום הגזרה של משמרות המהפכה. ושם אירע כישלון מוחלט.
כמה שבועות אחרי שאנשי המוסד הגיעו עם החומר המודיעיני מטהרן, ראש המוסד יוסי כהן עידכן בפרטים את עמיתו דאז, ראש הסי־איי־איי מייק פומפאו. הקשר בין כהן לפומפאו הוא הדוק וקרוב מאוד. כאשר פומפאו הפך למזכיר המדינה של טראמפ וליועץ המקורב ביותר לנשיא בענייני ביטחון לאומי, הקשר הזה רק הלך והתחזק. כהן קיבל דלת פתוחה, היישר למשרד הסגלגל בבית הלבן.
כהן עבור נתניהו הוא מה שפומפאו עבור טראמפ: ראש המוסד הוא כיום בפועל היועץ הקרוב והחשוב ביותר של ראש הממשלה בענייני ביטחון לאומי ומדיניות חוץ (נתניהו, אגב, רואה את שניהם כאחד). הקִרבה של כל אחד מהם לראש והחיבור ביניהם, עתידים להוליד מדיניות מתואמת. הציר הזה, אומר גורם אמריקאי הבקיא בפרטים ל’ידיעות אחרונות’, הוא אחד המשפיעים ביותר על המדיניות האמריקאית והישראלית. במקביל מתחילים האמריקאים גם את איסוף המידע האינטנסיבי על אודות תנועותיו של סולימאני, לקראת מבצע לחיסולו.
מדוע דווקא סולימאני? מאז מונה ב־1998 למפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, הפך סולימאני לאיש המבצעים החשוב ביותר באיראן, ולדעת רבים, האיש החשוב באיראן בכלל, אחרי המנהיג הרוחני, עלי חמינאי, שראה בו סוג של בן.
הסבר קצר: באיראן קיימים שני כוחות מזוינים מרכזיים, שני צבאות, שכל אחד מהם מחזיק במקביל כוחות אוויר, ים ויבשה. הכפילות הזו נולדה במהפכת חומייני ב־1979: האייתוללה ואנשיו הביעו חוסר אמון מוחלט בצבא האיראני, זה שהיה מזוהה בעיניהם עם משטרו של השאה השנוא. מצד שני, הם גם לא יכלו לפרק את הצבא ולהשאיר את איראן חשופה, בוודאי לא כאשר פרצה המלחמה עם עיראק. התוצאה: כל המיליציות החומניסיטיות אוחדו לכוח אחד תחת השם "משמרות המהפכה" – ובמקביל, צבא איראן ממשיך להתקיים. כך, אם מתישהו יגיע רמטכ"ל עם רעיון להפיכה צבאית, הוא יידע שמולו עומד צבא מקביל.
לכאורה, שני הצבאות הללו כפופים למפקד אחד, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, "אבל זוהי רק כפיפות רשמית", מסביר ד”ר רז צימט, לשעבר איש יחידת 8200 וכיום חוקר העוסק בענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "למעשה מפקד משמרות המהפכה חשוב בהרבה גם ממפקד הצבא וגם מהרמטכ"ל, ועובד ישירות מול הדרג המדיני, בדרך כלל המנהיג הרוחני עצמו. ההיררכיה הפיקודית הזו נוצרת בשל הקרבה של המנהיגות למשמרות המהפכה. השלטון רואה את המשמרות כמי שמגינים על עצם קיומו ומאפשרים למנהיג הרוחני חמינאי להטיל עליהם את המשימות הרגישות והחשאיות ביותר. כמו למשל את המלחמה נגד ארה"ב". זו הסיבה שמפקדים בכירים במשמרות המהפכה מסומנים לתפקידים בכירים מאוד. בישראל מעריכים למשל, שסולימאני סומן לנשיאות - וזהו חלק מהכאב של הצמרת האיראנית על חיסולו.
למשמרות המהפכה יש שתי זרועות שאין להן מקביל בצבא הסדיר: הבסיג', האחראי על ביטחון הפנים; וכוח קודס, שמרכז את כל הפעילות בחו"ל, ואמור "לייצא" את המהפכה השיעית למקומות נוספים. עד תחילת העשור הקודם, כוח קודס היה סודי, מכיוון שאיראן לא ששה להודות בבחישה בענייני הפנים של מדינות אחרות. אבל אז פרץ האביב הערבי. ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, אמר בעבר ל’ידיעות אחרונות’ כי "אפשר לחלק את החיים המקצועיים של סולימאני לשתי תקופות: עד האביב הערבי הוא מפקד כוח שנתפס על ידי רוב מדינות העולם כגוף טרור, המחזיק שלוחות במקומות שונים ברחבי העולם, ומנסה לעשות בלגן היכן שניתן. ומהזעזוע שפקד את המזרח התיכון, ובהמשך ההופעה של דאעש - הבן אדם משנה כיוון. הוא הופך לשחקן אמיתי, כשהוא יודע בכישרון רב, לנצל את התשתית החשאית שהקים במשך כל כך הרבה שנים, להשיג מטרות לא חשאיות: להילחם, לנצח, לקבוע נוכחות, לבנות תשתית צבאית משמעותית, להשפיע על עיצוב המפה. והכל, כדי לייצר רווחים בינלאומיים יקרים מפז עבור איראן".
החותם האחרון שהפך את סולימאני לשחקן בינלאומי משמעותי הוענק לו על ידי ולדימיר פוטין. סולימאני אמנם נמצא שנים ארוכות ברשימת המבוקשים של ארה"ב, מסומן כ"דגל אדום" באינטרפול, ואינו יכול לצאת מאיראן אלא למדינות כמו סוריה ולבנון. כל זה לא הפריע לפוטין להזמין אותו לפגישה בקרמלין, מה שפתח סדרה של ביקורים במוסקבה, חלקם גלויים, חלקם סמויים, לצורך תיאום הפעילות בסוריה להצלת שלטון אסד. פרדו: "הוא הפך להיות פרטנר של הרוסים. במובן הזה הוא שונה מאוד מעימאד מורנייה, שתמיד נשאר חשאי, תמיד נשאר מתחת למכ"ם, שתמונתו מעולם לא פורסמה. סולימאני הפך בשנים האחרונות לדמות פומבית מאוד. הדבר הזה קורה רק משום שהפעילות של כוח קודס באזורי העימות השונים נתפסת משלב מסוים כלגיטימית".
מגובה על ידי איראן ורוסיה, סולימאני לקח חלק פעיל בתבוסה של דאעש בסוריה ובעיראק. בדרך, הוא ואנשיו גם ביצעו פשעי מלחמה מזעזעים באוכלוסייה הסונית האומללה ששרדה את שלטון האימים של דאעש, אבל זה לא הפריע לו להפוך לכוכב עליון, המגן שהביס את המדינה האיסלאמית. סולימאני התאהב במעמד החדש שלו, לא הפסיק להעלות צילומים לרשתות החברתיות, והפך לסוג של סלב באיראן. בדרך, הוא ביסס את מה שיוסי כהן מכנה "הסהר השיעי": רצף אחד ארוך מאיראן ועד לגבול הצפוני של ישראל. בשיחה סגורה אמר פעם כהן כי "איראן, המרוחקת מישראל 1,500 ק"מ, הצליחה ליצור בפועל גבול עם ישראל, זאת בשעה שלישראל אין גבול עם איראן. זהו סכנה אסטרטגית חמורה ביותר הניצבת בפניה של ישראל". וכך, לאורך השנתיים האחרונות ניצבו כהן וסולימאני, המוסד וכוח קודס, משני הצדדים של המאבק על השליטה במזרח התיכון.
× × ×
בעבר נטען כי ישראל ניסתה פעמיים לחסל את סולימאני. בראיון עם סולימאני הוא סיפר כיצד ניצל כחוט השערה מניסיון התנקשות בחייו בעת המלחמה בלבנון ביולי 2006. לדבריו, צעד ברחובות ביירות עם נסראללה ומורנייה, כאשר כלי טיס של חיל האוויר ניסה לפגוע בהם. לטענת דובר של משמרות המהפכה בהצהרה מיוחדת באוקטובר אשתקד, הפעם השנייה הייתה ניסיון ישראלי שסוכל באותה עת להרוג את סולימאני בעזרת מנהרת נפץ באזכרה לאביו. שני הסיפורים הללו אינם נכונים. במלחמת לבנון השנייה ניסתה ישראל להרוג את נסראללה (ונכשלה), וייתכן כי במקרה סולימאני עמד לידו, אבל הוא לא היה היעד. ישראל גם לא תיכננה לפוצץ מנהרת נפץ באזכרה ולגבות עשרות, אולי מאות, הרוגים לא־מעורבים תוך כדי.
אבל ישראל כן בחנה את האפשרות לאתר את סולימאני ולפגוע בו, ואף השקיעה בנושא זמן ומאמץ רב החל מ־2011. למרות ההנחיה לאסוף מידע אודותיו, הובעו במקביל גם חששות כבדים באשר לתוצאות שעלולות להתרחש אחרי הפגיעה באדם כל כך בכיר, שהפך יותר ויותר סמלי עבור השלטון האיראני. בסופו של דבר לא יצא המבצע אל הפועל. הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, אמר לא מכבר בשיחה סגורה, כי אם יש דבר שהוא מצטער שלא הספיק להשלים במהלך כהונתו, זה הפגיעה בסולימאני. גנץ ראה בו את מחולל הטרור ואי־היציבות המרכזי באזור, אִיום אסטרטגי של ממש על מדינת ישראל.
× × ×
לאורך השנה שעברה, החיכוך בין איראן לארה"ב הלך והתגבר: פה פגיעה במכליות נפט, שם ירי אל עבר מתקני נפט בסעודיה ועוד. "באמצעות הפיגועים מנסה איראן לומר לעולם כי אינה חוששת מהסלמה, וכי אם לא יוסרו או יוקלו הסנקציות נגדה היא תגרום נזק כבד למשק הנפט העולמי", ניתח כהן בכנס הרצליה ביוני האחרון. "זו מערכה איראנית פרועה, חסרת אחריות, העלולה להצית אש, באזור שצריך בדיוק את ההפך מזה".
וזו גם מערכה שמאחורי חלק גדול ממנה עמד סולימאני. במקביל, הוא המשיך לבנות את "הסהר השיעי" שלו מול ישראל. במסגרת זו החל סולימאני לשנע מוסלמים שיעים מעיראק, פקיסטן ואפגניסטן אל עבר גבול ישראל, ולהקים שם מיליציה פרו־איראנית חדשה. חלק מההפצצות שמיוחסות לישראל בסוריה ובעיראק נועדו למנוע את הקמת הגיס הזה ולפגוע ב"סהר השיעי" ככלל.
האיראנים, שרואים את ישראל ואת ארה"ב כמעין יחידה אחת, החליטו להגיב דווקא במקום בלתי צפוי ונגד בן ברית חלש: מתקפת טילים נגד מתקני הנפט של חברת ‘ארמקו’ בסעודיה.
שתי היחידות שתקפו את מתקני הנפט אמנם שייכות לזרוע האוויר של משמרות המהפכה — ואינן תחת פיקודו של סולימאני — אבל על פי מידע, הוא היה היוזם והמניע של המהלך.
הפעולה הזו הפתיעה את המודיעין הישראלי, הן מבחינת האגרסיביות שלה והן מבחינת היכולות הטכנולוגיות שהיא הדגימה. "פגיעות כה מדויקות במטרה לא יכולות להיות מושגות רק באמצעות מערכת ג’י־פי־אס", אומר מומחה התעופה והטילאות טל ענבר. "הופעלו כאן יכולות טובות יותר, ייתכן שמצלמה על הטילים והכטב"מים שמשווה מציאות מול תמונת היעד. אלו יכולות שלא היה ידוע שיש אותן לאיראנים".
השתיקה של טראמפ אחרי התקיפה וההחלטה להסיג כוחות מסוריה, התפרשו כחולשה של האמריקאים. זה לא הפריע לסי־איי־איי להמשיך ולעקוב אחרי סולימאני. החלטה אחת כבר התקבלה במועד זה: אם יחוסל, זה לא יהיה על אדמת איראן. גורמי המודיעין איתרו כמה גופים בסוריה ובעיראק שנגעו לסולימאני ואשר מתוכם ביקשו לגייס סוכנים, כדי להתחקות אחרי תנועותיו של מפקד כוח קודס. שעון החול מעל לראשו של סולימאני הופעל.
החל ממאי האחרון נפתחה שורת דיונים סביב האפשרות לפגוע בסולימאני. על פי אדם שהשתתף בדיונים הללו, היו שם ראשת הסי־איי־איי ג'ינה הספל, פומפאו והיועץ בולטון (עד שפוטר). הם שמעו כי המודיעין מצביע על סולימאני כאחראי וכיזם המרכזי של התקיפות הללו ושל רבות אחרות. "אם להגיב על כל הפעולות הללו", אמר אחד מאנשי המודיעין בישיבות הללו, "הפעולה החשובה ביותר וזו שתשדר את המסר התקיף ביותר - היא פגיעה בו".
בתחילת ספטמבר החל תכנון מבצע ההתנקשות. המתכננים החליטו להעדיף פעולה בעיראק, מכיוון שבסוריה מלווה סולימאני על ידי בכירים בחיזבאללה, ובמידה שאלו ייפגעו, גם האיראנים וגם נסראללה יגיבו.
הסוכנים שדיווחו מעיראק זיהו קשר הדוק בין סולימאני ובין אדם המכונה "אבו מהדי אל מוהנדס". שמו האמיתי הוא ג’מאל איברהימי, והוא מפקד "כוחות הגיוס העממי", המיליציה המקומית שמסייעת לסולימאני בכל פעם שהוא מגיע לעיראק. היו במודיעין האמריקאי שהצביעו על תרומתם של "כוחות הגיוס העממי" למאבק בדאעש. אחרים הציגו את תיק המודיעין של ג'מאל עצמו, שכלל תיעוד פיגועים בכוויית ב־1983 נגד מטרות אמריקאיות ומקומיות. כן, גם רבע מאה אחרי, האמריקאים לא שוכחים. במיוחד מי שניסה לפוצץ שגרירות שלהם.
על פי מתווה המבצע שגובש, היה על סוכן אחד בשדה התעופה של דמשק "לוודא בעין", כלומר לראות בעצמו, כי סולימאני עולה על הטיסה. זה היה האות שיכניס את המערכת כולה לשלב האחרון של מבצע החיסול.
גורמי המודיעין שעסקו במבצע ניהלו שישה מודלים שונים שדימו מצבים שונים ווידאו כי בכל אחד מהם האמריקאים יודעים מתי סולימאני עלה לטיסה, לאיזו טיסה ומתי לחכות לו. בדרך היו "תחנות" שמהן קיבלו האמריקאים אישורים כי סולימאני עבר בכל אחת מהן. התוצאה של המודלים הייתה חד־משמעית: הפעולה אפשרית.
נותר עוד מכשול אחד: האישור של טראמפ. כאן היוהרה של סולימאני שוב שיחקה נגדו: אחת מהמיליציות שבהן תמך הרגה בעיראק אזרח אמריקאי. טראמפ הורה על תקיפת מטרות של המיליציה. סולימאני יכול היה להכיל את התגובה, אבל הורה לתקוף את השגרירות האמריקאית בבגדד. זה כבר היה יותר מדי: וושינגטון נתנה אור ירוק לחיסול.
× × ×
ביום רביעי לפני שבועיים הגיע המידע שכולם ציפו לו: סולימאני עומד לצאת לעיראק למחרת. בשלושת הימים שלפני ההתנקשות פיזר ראש הממשלה נתניהו אמרות, שבדיעבד אפשר לראות בהן סימנים לעתיד לבוא. יומיים לפני ההתנקשות, בנאום שבו נתניהו הכריז כי הוא מבקש מהכנסת לתת לו חסינות משפטית, הוא אמר משפט סתום, שהתברר רק בדיעבד: "אני עמל על הישגים היסטוריים, יומם ולילה, גם הערב לפני שבאתי הנה". לפני המראתו לביקור באתונה אמר נתניהו, מבלי שנשאל על כך כלל: "אנחנו יודעים שהאזור שלנו רוגש, קורים בו דברים מאוד־מאוד דרמטיים. אנחנו עוקבים על כך בערנות ומקיימים קשר רצוף עם ידידתנו הגדולה ארה"ב. אנחנו תומכים תמיכה מלאה בכל צעדיה של ארה"ב ובזכותה המלאה להגן על עצמה ועל אזרחיה".
גם הפעם סולימאני נרשם לכמה טיסות, אבל הצוות שעקב אחריו ידע לאיזו טיסה הוא עולה באמת. מהמידע שנאסף עלה כי סולימאני עתיד לטוס ביחד עם הרל"ש שלו ומלווה באיראני נוסף, אבל בלי אף מלווה מטעם חיזבאללה, עניין שהיה חשוב למתכננים.
המטוס נחת בבגדד 36 דקות אחרי חצות. סולימאני ירד ממנו ראשון, עם שני מלוויו. ג'מאל ("אל מוהנדס") חיכה לו ליד הכבש, פרט שלא היה ידוע למתכננים. זמן קצר לאחר מכן החלה השיירה הקטנה בנסיעה לכיוון בית המבטחים שבו נהג סולימאני לישון. דקות ספורות לאחר מכן, השיירה הופצצה והושמדה. סולימאני נהרג. גם אל מוהנדס.
האיראנים, כידוע, הגיבו בירי טילים אל עבר בסיסים אמריקאיים בעירק. אותו מערך מודיעיני שהכריע את סולימאני היה זה שגם דאג להעביר לכוחות האמריקאיים בבסיסים שהיו יעד לטילים האיראניים התרעה מדויקת של כמה שעות, כולל מועד התקיפה. בזכות ההתרעה פונו חלק מהאזורים המיועדים לתקיפה, ובסי־איי־איי מעריכים כי ההתרעה חסכה פגיעה של כמה עשרות עד מאה בני אדם. סביר להניח כי האנשים שהיו מעורבים במבצע ההתנקשות ובהתרעה יזכו בחודשים הקרובים לאותות הצטיינות מיוחדים מטעם טראמפ.
ההתרעה הזו הייתה אמורה להישאר חשאית, גם כדי להגן על הסוכן שהביא אותה, וגם כדי לאפשר לאיראנים להצהיר על נזק גדול מכפי שבאמת קרה (מה שהם אכן עשו). אבל יום אחרי ההפצצה הודיעו פקידים ליטאים בכירים בווילנה כי שמונה חיילים ליטאים שהיו באחד מהבסיסים קיבלו אזהרה מוקדמת והתפנו מהבסיס. הסוד התגלה.
זה לא שינה הרבה. לארה"ב הגיע מסר דרך השגרירות השוויצרית, שלפיו בכך סיימה איראן להגיב על חיסול סולימאני. לא בטוח שהמסר הזה נכון, וייתכן שבטהרן יחליטו להסלים את המצב, אם כי ההפגנות שאירעו שם השבוע – וכללו השחתת כרזות האבל על סולימאני כמחאה נגד המשטר – אולי יבהירו לאייתוללות שהמאבק שלהם הוא כרגע בעיקר בבית. כך או כך, מחליפו של סולימאני, הגנרל איסמעיל קאאני, כבר הספיק לשלוח מסר עבה גם לישראל. בהלווייתו של סולימאני הוא נפגש עם בכירי חמאס ברשות איסמעיל הנייה וסאלח אל־ערורי והבטיח להעלות את דרג שיתוף הפעולה, כולל אספקה לעזה של טילים ורחפנים מתקדמים יותר, לצד אמצעי הצפנת תקשורת ועוד ציוד מודיעיני. יש להניח שגם קאאני, בצאתו מהפגישה הזו, הביט לשמיים בחשש מסוים. ×
לפנייה לכתב/ת 
