מסיבת רווקים

דנה ספקטור: יש לו דירה יפהפייה בדרום תל־אביב. חלונות ענק משקיפים על עץ הצאלון בחוץ. קנקן תה יפני מוצב בדיוק סימטרי על שולחן הקפה הממורק. בתמונות שהוא מראה לנו, כל העסק נראה כמו דירת אייר־בי־אנד־בי שעוצבה בסגנון מינימליסטי. "אין אצלי חפץ אחד מיותר", הוא אומר בחיוך די מבויש, "אפילו לא אגרטל אחד". ולא רק בשולחן העבודה חשוב לו שהעפרונות יישארו במקום שלהם, גם בחיי האהבה שלו יש קווים שמהם הוא לא זז. "יש לי חוק, אני מקפיד לעזוב את החברות שלי יום אחרי שהן מקבלות מחזור", הוא אומר.

ברעש של ‘אפרים’, הבר הצפון תל־אביבי שבו אנחנו יושבים, כשהאוזניים שלנו עושות אירובי עוד שנייה מרוב להיטי חדר הכושר המסטיקיים המנוגנים, נדמה לנו שלא שמענו טוב. הוא רווק מבוקש בן 39, יש לו ניסיון של שנים בשנינויות שיוציאו אותו צ'ארמינג מול הדייט שלו, אז בטח זו בדיחה שתפקידה להקסים אותנו, אני חושבת. אבל אז הוא חוזר על זה שוב.

"באמת", הוא אומר, "יש לי קטע שקצת מדאיג אותי, כי אני מפחד שזה לא יעבור לי אף פעם: אני לא מסוגל לשכב עם אותה אחת יותר משלושה חודשים. אחרי שלושה חודשים אני מפסיק להימשך אליה. אבל גם אם אני כבר מת לגמור את זה, אני תמיד אדאג שזה יהיה יום אחרי שהיא קיבלה את המחזור".

הוא תוקע את המבט בשולחן והריסים שלו ארוכים וצפופים כמו של עלמה במצוקה. "ולמה אני עושה את זה?" הוא מסביר, "כי הסיוט של החיים שלי זה שמישהי תכבול אותי אליה עם ילד, תגזור עליי חיים של מזונות, תשלומים לחוגים, אז אני מקפיד להגיד לה שזה נגמר יום אחרי שהיא מקבלת מחזור, כי רק ככה אני יכול להיות בטוח שהיא לא בהיריון. הרי אם היא תגלה שהיא בהיריון אחרי שאני אזרוק אותה, היא תוכל להשאיר את הילד, אבל אם אני אהיה עדיין בן הזוג שלה, אני אוכל לשכנע אותה להפיל".

הראל זכאים. "אם החלק הכי מרגש בסקס זה הפור־פליי, אז אני גיליתי את הפור־פליי של הפור־פליי"

הוא ביקש להישאר בעילום שם, אולי בגלל זה הוא מדבר איתנו כל כך פתוח. גבר יפה תואר, שחום עם עיניים כחולות, 'רותם' נקרא לו. כשהוא שולף תיקיית טבק מקסימה עם הדפס מעוינים, אני מבינה: לבחור הזה, ארכיטקט מצליח באיזה משרד אוף שדרות רוטשילד, יש לא רק או־סי־די שמתבטא בדירתו ובחפציו המהממים, אלא יש לו או־סי־די רגשי. הוא פשוט לא יכול לסבול את המחשבה על בלגן בחיי האהבה שלו. כלומר שאיזו אישה תיכנס לתוך קיומו המושלם - ותייבא לשם את המטען הרגשי שלה מהאקס. את השידה מסבתא שלה. את החזיות הרטובות תלויות לייבוש באמבטיה כמו מדוזות מתות בצבע בז'. את הנטייה שלה לאכול קורנפלקס באחת בלילה ולהשאיר את הכפית הדביקה בכיור.

"כשקשה לי להירדם אני לפעמים קם והולך לעשן בסלון", רותם מספר. "אתמול פתאום חשבתי איך זה ירגיש אם אחרי שאעשן, אחזור למיטה ובת זוג תחכה לי שם. הבנתי שזה ממש יפריע לי. זה יפר את הסדר של הדברים. קל להן להתאהב בי כי אני מסודר כלכלית, ומסודר ונקי בכללי, אבל איך הן לא קולטות שאם לגבר יש אחלה בגדים ודירה מהמגזינים, זה לא אומר שהוא גבר להתחתן איתו, אלא מישהו שיודע להסתדר מעולה לבד וטוב לו ככה".

אני חושבת על כל הנשים שהוא ניפנף על הדרך באיזה תירוץ רגיש, מודע ואופנתי, ולא נרדמו בלילה והפכו את המילים שלו שוב ושוב בראש, מה הן היו אומרות אם הן היו יודעות שהבחור המתוק הזה היה מין אינספקטור ‘טמפקס’ קר ומנותק שסופר להן מחזורים בסתר?

כשאני שואלת את רותם מה עם כל הנשים שהוא פוגע בהן ככה בדרך, הוא מאשים אותן. "אני מרגיש אשמה על זה שאני פוגע, אבל אני גם כועס עליהן", הוא אומר. "למה את לא מקשיבה למה שאני אומר? למה את לא שמה לב לאיתותים שאני נותן לך שתביני שאת כנראה לא אהבת חיי? יש לי שלושה חברים רווקים בגילי, ואנחנו אומרים אחרי פעמיים סקס לאן זה הולך לדעתנו, והיא לא מקשיבה. כי היא לא רוצה, כי היא מאוהבת בחלום ולא בי".

קובי פרחי. "הורות זה דבר אחד, רומנטיקה זה דבר אחר"

זה הלילה אולי הכי קר השנה, ובחוץ הרחוב ריק יותר מהלוויה של הומלס. היינו נצמדים לרדיאטור ומחפשים את הגברים האלה באינטרנט, אלא שהרווקים הנחשקים של היום לא שם. לרובם, הם טוענים, אין טינדר, בקושי פייסבוק. כמו חדי־קרן, כמו בתולות ים, גם רווק חכם, חתיך ולא נואש בן 40, הוא יצור מיתולוגי שנגלה רק אל מי שיוצא אל עין הסערה.

אני קוראת לגבר הזה 'מובי דיק', וזה לא רק משחק מילים וולגרי. כי ממש כמו הלווייתן הלבן ההוא, גם הרווק בן ה־40 הפך בשנים האחרונות לסוג של משאת נפש.

"כולן רוצות להנחית רווק בן 37־40", מסבירה לי חברה, גרושה ואם לילד. "ואני לא מדברת רק על רווקות בנות גילם שרוצות מישהו בלי עבר, שייתן להן את חוויית הלידה המושלמת, שהיא היום אפילו יותר מחלום החתונה המושלמת. גם הצעירות נמשכות לבגרות שלהם, לעומק. אפילו גרושות רוצות אותן. אני למשל רוצה עוד ילד, אבל לא עם גרוש שיש לו ילדים. כי מה הסיכויים שהילדים שלנו יסתדרו? בן הזוג של חברה שלי הביא לקשר בת 15 שהייתה ממש ביצ'ית, כולל לקרוא לה 'הזונה הזקנה של אבא', אז ברור שאני מעדיפה להתחיל שוב פרש, עם רווק".

את לא חושבת שלרווקים בגיל הזה יש איזו שריטה או דפקה?

טל כוכבא. "מה שבעבר נחשב לנורמה בגיל 25, קורה היום בגיל 35"

"מותק, לכולם יש שריטה או דפקה. לפחות עם רווק בן 37 הדפקה הזאת היא לא ילדים מגעילים שחיים אצלך בבית וגרושה שמתקשרת אליו בבוקר בצרחות".

שרוטים כמו כולם? על זה אפשר להתווכח. אבל לא על הביקוש שלהם. "האמת שהופתעתי כמה שאני מבוקש", אומר רותם, "לפני כמה שנים נפרדתי מהחברה הכי רצינית, היינו ביחד תשעה חודשים, ויום אחרי התקשרה ידידה שלי עם רשימת מועמדות שמעוניינות בי. 'רק תגיד מה בא לך', היא אמרה, 'בחורה בת 20? 30? גרושה שרוצה ילדים? גרושה מילפית שכבר סגרה את הבסטה?' זה היה כמו תפריט, ואני הייתי בשוק, אבל מהר מאוד הבנתי, בלי להשתחצן, שכמעט כל סוגי הנשים והגילים פתוחים בפניי".

ולמה אתה חושב שזה ככה?

"כי אני כר טוב להלביש עליו את כל החלומות שלהן. לרוב הגברים בגילי כבר יש ילדים, גרושה, המון כתמים. אני דף חלק ולבן שאפשר למלא אותו בפנטזיות".

× × ×

עומר ברק: אני לא מספיק נשוי ולא מספיק זקן - למעשה אני צעיר בחמש שנים מהגברים בכתבה - כדי לזכור שפעם זה היה אחרת. היות שאפילו אחרי האישה שבסוף התחתנה איתי רדפתי חודש וחצי כדי להשיג דייט, אני די בטוח שאף אחד, בשום שלב, לא הציע לי תפריטים של נשים לבחירה. כמי שעשה הכל לפי הספר לבחור שמחפש אהבה - והיי, אני יודע, אני כתבתי אותו - רווקות גברית זכורה לי כחוויה די מאמללת רוב הזמן.

לפני הטינדר והבאמבל, כל מה שיכולנו לעשות הסתכם במבטים מתחננים, גירודים והזעה במקומות לא צפויים ומשפטי פתיחה צפויים בניסיון לרמוז שאני בחור די נחמד, אם מתעלמים מהחרחורים של האסתמה והנטייה הכרונית שלי לפזר גרביים בכל מקום, כדי להשיג את הדבר היחיד שחילקו באותה תקופה: הזדמנות. לפעמים זה עבד. לרוב זה לא. אבל המסר האחיד למחפשי האהבה הזכרים היה ברור וחד: ממש כמו במגרש כשהייתם ביסודי, תתחממו על הספסל עד שמישהי תואיל בטובה להתפשר לכיוונכם ולצרף אתכם לקבוצה שלה.

אבל הנה, מה אתם יודעים, הזמנים השתנו. יש כאן פלח אוכלוסייה שלם שלא ידע את יוסף ומזמין נשים בטייק־אוויי, ודומה שאף אחד לא ממש מתנגד לסידור החדש הזה.

כשאנחנו נכנסים ל'לוציפר', עוד פאב פנויים־פנויות שכיאה לשמו אכן ממוקם בפי הטבעת השטני של רחוב אלנבי, לא קשה לזהות את הרווק בן ה־40 במקום: הוא עם כובע קש. כן, כתבתי כובע קש.

הוא גם לא מגולח, לא טרח להתאים בין החולצה לז'קט ויש לו שרשרת עם תרנגול ממתכת, למען השם, בעוד שכשאני הייתי יוצא לפאב הייתי עומד מהצהריים מול המראה בניסיון להחליט איזה משני הסניקרס שיש לי גורמים לי להיראות יותר רזה.

אנחנו משקיפים עליו כמעט 20 דקות לפני שאנחנו ניגשים. אני מחפש את הסקירה המהירה שעורך כל גבר פנוי לכל בחורה שנכנסת בדלת, את קוצר הנשימה, את ההתרגשות, את המחשבות השניות אם אולי לא היה נכון יותר להשאיר את כובע הקש בבית. ואת התרנגול בחווה. שום דבר מזה לא חולף אפילו לידו. וזה נכון שאני האחרון שיכול להעביר עליו איזשהו סוג של ביקורת, שכן רוב שנותיי הרווקיות הייתי אסון אופנתי מהלך, אבל בניגוד לגרסה הרווקית שלי, הבחור הזה משדר אדישות וביטחון. אם לפני עשור המקסימום שהוא היה יכול להיות זה בתול בן 40, הרי שהיום הוא יותר חתול בן 40, ורק חסר שיישב וילקק את עצמו בעצלות בזמן שעוד בחורה באה ללטף אותו ולהגיד לו איזה חמוד הוא.

"אתה מקנא", דנה חורצת, בזמן שאני שוטח את התיאוריה שלי בקול רם מדי. אני לא בטוח שזו קנאה, כי עבורי הרווקות הייתה סיוט, ואין לי שום כיסופים לשבת במקום שלו, אבל כן, האדישות המוחצנת כל כך והביטחון השופע שלו ושל רווקים אחרים שפגשנו, מוציאים אותי מהדעת. הם עשויים מחומר אחר, או פשוט חיים במציאות אחרת, ואני לא בטוח שאני מחבב את אף אחת משתי האופציות האלה.

"בדיוק יצאתי מתקופה של כמה חודשים בלי דייט אחד. זה הגיע אחרי תקופה שבה היו לי הרבה יותר מדי דייטים, והרגשתי שאני צריך קצת הפסקה", הוא אומר כאילו כדי להרגיז, ואני די בטוח שהוא הגבר הראשון ששמעתי אי פעם שמתלונן שהיו לו יותר מדי דייטים.

הוא מרשים, אין ספק. הוא גבוה, הוא נראה טוב, בחצי שעת שיחה הוא ציטט את קירקגור והיידגר וקפקא ועוד כמה אנשים שנכון לצטט, מה שגורם לי לתהות איזה סיכוי יש לילד בן 25 מול מכונת הדייטים הזאת, ולהגיע למסקנה החד משמעית: אין לו. וזה ייגמר בנוק אאוט בסיבוב הראשון. אם לפני קצת יותר מעשור רווק שנושק ל־40 היה נחשב מוזר, מקריפ, מישהו שבטוח יש בו משהו לא בסדר, ולכי תדעי אם הוא לא ישן עם אמו האהובה כפיות, בשנת 2020 הוא כבר נראה לגמרי נורמלי, ועוד יותר מזה - כמו שידוך לגמרי מקובל ואפילו מבוקש.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארצות־הברית, בשנת 1970 רק 4.9% מהגברים בני 40־44 היו רווקים, והיום זה כבר אחד מכל חמישה (20.4%). גם בישראל, מדינה הידועה בנטייתה לאמץ טרנדים עולמיים עשור אחרי שהם מתפרצים, ישנה עלייה ברורה במספרם. ב־1970, 2.4% גברים ישראלים בעשור החמישי לחייהם היו רווקים, ואילו ב־2018 נרשמו 11.2%.

התופעה, שכבר זכתה לכינוי "סולו־קומיוניטי", בולטת ביפן. מחקר שערך המכון הלאומי לאוכלוסייה וביטחון חברתי ב־2019 העריך שעד שנת 2040 צפויה יותר מחצי אוכלוסיית יפן להחזיק בסטטוס הנחשק "רווק". המומחים משערים שבעוד כמה שנים יהיו כל כך הרבה רווקים בני 40 שדווקא הגברים שיתחתנו צעירים יותר, יהיו בחזקת חשודים.

פחות מעשור אחרי שד"ר בלה די פאולו טבעה את המונח "סינגליזם" והתייחסה לאפליה הפיננסית, הקשיים הסוציולוגיים והסטריאוטיפים שאיתם מתמודדים רווקים ורווקות 'כרוניים', ולסכנות כמו עוני ודיכאון הצפויות למבוגרים שבהם - הסינגליזם שולט. כך, למשל, תקציבי הפרסום של נכסי נדל"ן יוקרתיים, מכוניות, נסיעות לחו"ל ועוד, כבר מזמן פונים לפלח השוק הזה, מתוך הבנה שהיצור האנושי היחיד שיש לו כסף לבזבוזים היום הוא רווק, רצוי גבר, כבן 40. נכון שלפי הסטטיסטיקות גברים נשואים מרוויחים יותר, אבל בפועל מי שיש לו כוח כלכלי לקנות את כל הגודיז זה דווקא ההוא שלא קונה חיתולים ומשכנתא. וכן, גם רווקות מוציאות בעיקר על עצמן, אבל להן יש מין נטייה מרגיזה כזאת להרוויח פחות.

דנה: בעולם שבו למילניאלז אין סיכוי לקנות דירה משלהם, הרווק בן ה־40 הוא מין מלאך־שפע שיש לו כסף לקפוץ לגלוש בפורטוגל לחודש, לדירה משלו, לאוטו, לבגדי מעצבים. וזה לא שנשים נהיו גולד־דיגריות, זה פשוט שאת רוצה לדעת שלא תגמרי כמו אחותך, שחיה בשכירות עם בעלה והילדים ונראית מבוגרת מרוב שהיא עייפה ומרוטה. חוץ מזה, יש בעולם המון נשים עצמאיות שמפרנסות את עצמן יפה מאוד, ויש גם גברים רגישים, שמרשים לעצמם לבכות ולהתבטא.

מה שהופך אותם לכל כך מפתים.

כשהראל זכאים, השף והבעלים של ‘סולטנה’ באבן גבירול, פותח לנו שולחן עם שווארמה טעימה רצח, רק שאין פה שום רצח אלא פטריות יער טריות, אפשר להבין למה הוא חתיכת מתלה פנטזיות לכל אישה שחלמה על גבר שיפנק אותה, ובעצם יהיה גם חושני וגם אבהי. אבל כשהוא מתיישב מולנו, הוא ההפך מאיש הגריל הקשוח שחשבנו שהוא. מגמגם קצת, מתרגש. "לפני שבע שנים החלטתי להיות כן עם עצמי ולקבל את העובדה שזוגיות לא נכונה לי כרגע ושאני משקר לעצמי בניסיון לפתח אחת. התחלתי לומר את כל מה שאני מרגיש, אפילו אם אני מעוניין רק בסקס", הוא אומר. "היום כשמישהי מגיעה אליי הביתה לא ישר מתנפלים אחד על השני, אלא מדברים ארוך, שעה ושעתיים ושלוש. אתה מביא את עצמך לאיזשהו סף ריגוש הכי גבוה שיש, דרך דיבור אמיתי. אם החלק הכי כיף ומרגש בסקס זה הפור־פליי, אז אני גיליתי את הפור־פליי של הפור־פליי, ובסקס אתה מלטף את הנפש שעכשיו דיברת אליה".

אז למה אתה לא נשאר אחרי מפגש הנפשות הזה?

"לא יודע. זה תמיד נגמר. היו לי בנות שריגשו אותי ממש, אבל רק לפרק זמן ספציפי. אני צריך את הדבר הבא, כל הזמן, את כל החוויות. הרי אם יש לך מיץ ענבים ואתה נורא אוהב מיץ ענבים, כמה מיץ ענבים אתה יכול לשתות? החנות באמת כל כך פתוחה. ההיצע בלתי נגמר. ואני מחפש להתרגש, אבל בקיצוניות להתרגש".

זכאים שמדבר שוטף רגשית, הוא דוגמה מעולה למה שמייחד את הרווק בן ה־40 ביחס לעמיתו הצעיר ממנו. בגיל הזה, הוא כבר לא מתרגש מכל רומנטיקת הוולט הזאת, במסגרתה הבחורה מגיעה אל מפתן הדלת שלך כמו משלוח של פיצה. הוא גם לא משחזר עלייך כפכופים וחניקות מסרט הפורנו שראה, כמו בחורים בני 20.

הנשים מצידן לא תמיד קונות את הרגישות הזאת. "אני אף פעם לא ישנה אצלם", אומרת לי צאלה, גרושה ואם לשניים בת 42. "אבל אני ורועי בילינו ערב כזה מהמם ושתינו קוניאק שהוא הביא מדרום צרפת שפשוט נרדמתי על הספה, שיכורה רצח. בבוקר התעוררתי וראיתי אותו כבר לבוש ומתכונן לעבודה. והמבט על הפרצוף שלו, אלוהים. כמו מנהל מלון שמחכה למשלחת של דוגמניות־על, וגילה שאת בחדר. רציתי לומר לו, 'הלו, תרגיע, לא בניתי עליך חתונת צהריים בים, כולה נרדמתי בגלל האלכוהול', אבל ראיתי שהוא עושה הכל כדי שאני אתפנה. כי את מבינה, זה רומנטיקה של אייר־בי־אנ־בי עם רווקים כאלו. את מקבלת את היחס הטוב והגבינות מצרפת והדירה היפה, אבל רק לערב אחד. ביקשתי ממנו קפה, ואת יודעת מה הוא עשה? הוא לקח את הכוס הרב־פעמית שלי, מילא אותה באמריקנו מהמכשיר, נתן לי את הכוס ופשוט דחף אותי איתה לדלת".

עומר: רגע לפני שאתם שועטים אל מרחב הדייטינג הציבורי – רק אל תשכחו את כוס האמריקנו הרב פעמית שלכם, כן? – הרשו לי לנפץ לכם את האשליה שכל הגברים שמסתובבים שם הם גרסה צברית של ג׳יימס בונד. מספיקה דגימה אקראית של טינדר, טוויטר, או סתם מרחב ציבורי כלשהו של רווקה (או נשואה. או סתם בחורה נושמת עצמונית) בכל גיל שהוא, ואי־אפשר - זאת אומרת, אפשר, אם אין לך מצפון - שלא להתחלחל. הטרדות מיניות קלות, הטרדות מיניות קשות, העלבות, גידופים, השפלות, תמונות של איברי מין גבריים לפי הקילוגרם, וזה עוד לפני שבכלל יצאו לדייט אחד. עד שאתה אומר לעצמך: אין לי מושג למה הן עדיין רוצות להכיר גברים. אבל בין כל חבורת הזבל הזאת שהיא, לפחות סטטיסטית, תולדה של גברים צעירים שעוד לא למדו איך - או שאפשר - לשלוט בהורמונים ובידיים שלהם, קל הרבה יותר להבין איך הפכו רווקים בני 40 לפסגת השאיפות הגלובלית. הם לא שולחים דיק־פיק, לפחות לא ברבע השעה הראשונה של השיחה.

דנה: במקום מק'־מין, הם מעניקים משהו יקר ערך - אינטימיות. כי כשסקס נהיה מצרך זול וזמין, רגשות הם המוצר היותר נחשק. הם לא מסתפקים רק בחוויה מינית, זה כבר משעמם, במקום זה הם מעוניינים אשכרה לחדור לתוך הלב שלך. לטעום דרכך, ולו לרגע, את הדבש המזין והנדיר ששמו אינטימיות. הם נותנים חוויית בויפרנד בוויקנד ולמחרת מתפיידים כמו הודיני. אני קוראת להם 'שודדי אינטימיות'. וכשהם הולכים ממך, את לא צריכה להתאבל על סטוץ שהלך, אלא לנסות למחוק מהלב מישהו שהתעניין בילדות שלך, שליטף אותך כשבכית. ואת נשארת תקועה בשלב הפנטזיה.

× × ×

עומר: ובשורה התחתונה, לפחות מבחינתי, זה בדיוק מה שהם: פנטזיה, ולעצמם הם מספרים שהם מחפשים אהבה. "הגברים האלה מתחילים ממקום מאוד טוב", אומרת לי רעות אוסטרוף, 34, מנהלת מדיה דיגיטלית שכתבה טור על חיי הרווקות שלה ב־Xnet ועדיין מחפשת את האחד. "הם יודעים שהנטייה היא לחשוב שבגילם הוא בטח כבר רוצה להתיישב, ומשחקים על הקלף הזה. הם לא יפרפרו כמו בני 28, לא ימהרו להרשים אותך בדייט מהאגדות כי הם יודעים שגם בבר שכונתי זה מספיק, ובשורה התחתונה לרוב הם ייצאו דושים כמו הרבה גברים שצעירים מהם ב־15 שנה".

וזה, למרבה הצער, בדיוק העניין. כן, הם מסודרים. כן, הם מדברים יפה יותר. כן, יש להם סבלנות ואורך רוח. ולא, לא השתכנעתי שהם שונים מהותית ממקביליהם הצעירים בשני עשורים. כמובן שתמיד היו ויהיו פתותי שלג זכים בין ערמות הבוץ, אבל כפרה, זה שהשיער שלך קצת מכסיף עדיין לא הופך אותך לג'ורג' קלוני. ככל שמדברים איתם יותר, נראה לי שהם פשוט לכודים באיזה מסע כיבושים מתמשך בלי מטרה, חנות ממתקים בלי שלט יציאה אחד לרפואה, מעין ‘לקום אתמול בבוקר’ נצחי. האינטימיות עושה להם סימנים על רצפת הפרקט רגע אחרי שהם העבירו שם סמרטוט, עד שאולי החבר'ה האלה באמת צריכים את היידגר וקפקא כדי שיסבירו להם איך אוהבים.

"בתכלס, האטרקטיביות שלהם היא בולשיט", חורצת אוסטרוף. "כי אתה יודע מה? יש סיבה שהוא רווק בן 40. העדפת קריירה על פני זוגיות, העדפת לזיין את כל העיר על פני קשר, העדפת את עצמך על פני אחרים. הם רק לכאורה יותר בוגרים ובשלים נפשית, אבל בסוף ייתנו לך את אותם התירוצים של איזה בחור צעיר שהרגע עבר לתל־אביב".

דנה: "הסביבה הקרובה והחברה בכלל ציפו מאיתנו ללכת לפי המסלול הכביכול־נורמטיבי של להתחתן ולהביא ילדים בגיל צעיר, אבל הנורמה השתנתה, ומה שבעבר נחשב לנורמה בגיל 25, קורה היום בגיל 35", יגיד טל כוכבא, עורך דין חיפאי בן 37 עם שיער דבש ועיניים בירוק־לגונה. אם השם שלו נשמע לכם מוכר, זה כי הוא השתתף ב’חתונה ממבט ראשון’, הוא היה הגבר ששודך לאחווה סיטבון, אותה ספידי־גונזלס נחושה שהשלימה לו כל משפט שני. "שלושה חברים טובים שלי שנשואים הרבה זמן רק לאחרונה הביאו ילד ראשון", הוא אומר. "פעם היו מתחתנים וישר מביאים ילדים".

בעיניי, חלק מהמובי דיקים דואגים רק לעצמם כל כך הרבה שנים שהם מתקשים לדמיין איך הם ידאגו ליצור אנושי אחר. הם כל כך מפחדים לנסות משהו חדש שהם די מזכירים לי את ילד הבועה מ’סיינפלד’. כשישבנו מול רווק בשם עמית, הוא תהה בשביל מה לעזאזל הוא צריך אישה קבועה בחיים שלו. "יש לי וולט, יש לי איי־רובוט, יש לי עוזרת מעולה, יש לי סקס מתי שבא לי", הוא אמר. "אין שירות אחד שאישה יכולה לתת לי ששווה את הכאב ראש. אני רואה חברים נשואים שלי וזה כזה עול ונטל, בחיי".

טל כוכבא רואה גם את הצד השני. "ברור שכמו לכל דבר בחיים גם לחיי הנשואים יש את הפלוסים והמינוסים שלהם", הוא אומר. "אני יכול להרגיש שנמאס לי בעיקר בחגים או באירועים שכולם מגיעים אליהם עם בני זוג, ואני מגיע לבד. מצד שני, לפעמים אני רואה את חברים שלי מתים לבוא לאיזה מפגש והם לא מגיעים בגלל מחויבות עם בת הזוג או אפילו סתם כי לא נעים להם להשאיר אותה לבד בבית. במצבים האלה הם לא מסתירים שהם מקנאים בזה שאני אדון לעצמי".

רותם מרשה לעצמו לפעמים לחלום על אישה חזקה ש"לא מפחדת ממך, פשוט באה והולכת, אישה שיש לה חיים משלה ומחשבות, שהיא לא חוששת להביע ולא מנסה בכלל לרצות אותי", הוא אומר.

עומר: ברור, ברור שהם חולמים על אישה חזקה שלא מפחדת מהם, רק שהאישה החזקה והדעתנית הזאת עדיין מתמודדת עם אינספור סטיגמות על רווקות בגילה, עם משכורת נמוכה יותר, עם האשמות שהיא אגרסיבית, שתלטנית, פתיינית, פטפטנית, מוטרדת שבע פעמים בממוצע בקדנציה במקום עבודה, וגם, על פי רוב, עם שעון ביולוגי. כי היא, בניגוד אליהם, לא רוצה להזמין את החיים שלה בטייק־אווי.

× × ×

דנה: זכאים לא דיבר על אישה כזאת. הוא חולם על אהבה אחרת. "אני מת שתהיה לי תינוקת", הוא אומר. והנה, הגענו לשובר שוויון של הגבר הרווק. לעקב האכילס ברגל הטריאתלון המגוידת שלו. הדבר היחידי שהוא לא יכול לעשות לבדו אחרי שהמציאו לו דייסון וניקוי יבש: להביא ילדים.

קובי פרחי, בן 44, מוזיקאי, משורר ובעיקר המייסד האפל והרומנטי של להקת אורפנד לנד, עשה את זה. "אחרי כמה מערכות יחסים כושלות, שחלקן גם היו יפות, מצאתי את עצמי על הרצפה", הוא אומר. "אומרים שקשר אמור להעצים, להפוך אותי לקובי פורטה, אבל איכשהו אני תמיד הופך למינוס קובי, נגרע ונחלש ומתרסק כמו באיזה קליפ של ליונל ריצ'י. אבל רגע, התינוקת בוכה".

לפרחי יש תינוקת בת פחות משנה, ליילה שמה, שעשה בהורות משותפת, כלומר בסידור. כן־כן, הרווק החכם הזה מצא דרך לעקוף את שובר השוויון, הוא פשוט הפריד בין החלמון לחלבון. הוא ימשיך ליהנות מיחסים לא מונוגמיים ואולי גם לחפש אהבת אמת על הדרך, אבל ללא שום תקתוק שעונים. "זה פשוט בעצם", הוא מסביר, "אם פגשתי מישהי בבר ובמשך חודש אנחנו סקסיים כמו בוני וקלייד, מי אמר שצריך לשים את הבגדים שלנו באותו סל כביסה? הורות זה דבר אחד, רומנטיקה זה דבר אחר".

ובאמת, בשביל מה הרווק המוצלח צריך אישה? הוא כבר קרא את כל סטטיסטיקות הגירושים ויודע בדיוק לאן הפרומונים הולכים אחרי כשהתשוקה קפאה. "לפעמים", אומר פרחי, "אני פתאום נתקף במין רעב כזה לאהבה. למשל, כשאני רואה זוגות ואיך היא מכירה אותו עד לבפנים, במצולות. ואני? אני יוצא לסיבוב הופעות בחו"ל וחוזר לבית שלא היו בו חיים, אולי מלבד זבוב רנדומלי שנקלע לסלון". ×

spectorit@gmail.com