yed300250
הכי מטוקבקות
    מאיר שלו
    המוסף לשבת • 16.01.2020
    דת חדשה
    מאיר שלו | איור: ירמי פינקוס

    בימים אלה צומחת ומתפתחת אצלי בבית דת חדשה. אמנם יש לה רק מאמין אחד - וליתר דיוק מאמינה אחת - אבל היא דת מונותיאיסטית ויש לה גם רק אל אחד. המאמינה היא החתולה שלי והאל שלה הוא תנור.

     

    הכל התחיל לפני כמה שבועות. גשם ירד, גם הטמפרטורות ירדו, העליתי אש בתנור ובתוך כמה ימים הבחנתי שהחתולה שלי עוברת תהליך של התחזקות: כמה פעמים ביום התקרבה לתנור, השתחוותה לו, השתטחה לרגליו ונעצה בו מבטים מלאי הערצה וכיסופים. היא לא אמרה דבר, אבל הכרת פניה ענתה בה שהיא מהרהרת הרהורים רוחניים. ואכן, בזמן קצר חלה בה התפתחות אמונית נוספת, מהסוג שאירע בזמנו גם למין האנושי: נעדרתי מהבית כמה ימים, ובשובי מצאתי עכבר מונח מול התנור. מיד הבנתי: התנור כבה והצטנן, החתולה, בתחושת אשמה שיש להרבה מאמינים, חשבה שהוא מעניש אותה על חטא שחטאה, והקריבה לו קורבן.

     

    לפני שלושה שבועות כתבתי כאן שיש לחתולה הזאת שבב תת־עורי ויש לה דלת שקוראת אותו ונפתחת רק לה, כלומר - היא חתולה מודרנית שנהנית מהחידושים האחרונים של הטכנולוגיה, אבל זה לא מפריע לה לעבוד את התנור בכל לבבה ובכל מאודה ועל פי כללי המסורת. בזה היא מזכירה את שר החינוך שלנו: מצד אחד הוא טייס מסוקים בחיל האוויר, בקי בחידושי המדע והטכנולוגיה ועושה בהם שימוש, ומצד שני הוא מחזיק באמונות ובמסורות קדמוניות, שכמה מהן אף חשוכות. למרבה המזל החתולה שלי לא מדברת, ובניגוד לרב רפי היא לא אומרת בקול רם כל מה שעובר לה בראש, ודאי לא לעיתונות.

     

    בשלב הבא, כך אני משער, היא תבין דבר נוסף, שבדתות המונותיאיסטיות המאמינים נוהגים לתגמל את הממסד הדתי, כי זה הצליח לשכנע אותם שהוא מתווך ביניהם ובין האל. אצלנו בבית המתווך הזה הוא אני, ולהבדיל מהרבנות הראשית, אני באמת מדליק את התנור, אבל לא דורש שכר.

     

    אפרופו חיל האוויר

     

    יש לי והיו לי כמה חברים וקרובים בחיל האוויר, כולם מעולים ומשובחים. לפני שנים הוזמנתי על ידי כמה מהם להצטרף לטיולי אופנועים ברחבי ישראל. הכנתי את עצמי מכנית ונפשית, אבל לא הייתי ערוך לקראת המייל שהגיע בערב הטיול הראשון: 06:51 - יציאה לדרך. 08:37 - ארוחת בוקר. 11: 13 - תדלוק לאדם ולמכונה (בנוסח הזה ממש), וכן הלאה. אני כותב זאת כדי שתבינו את הדייקנות, המקצוענות, הסדר וההקפדה על כל פרט. תכף הבנתי שאני אינני טייס לא רק בגלל קוצר הראייה שלי אלא בגלל חוסרים נוספים.

     

    שנים רבות נשאתי בליבי את תחושת הנחיתות המוצדקת הזאת, עד ששמעתי השבוע על מטוסי האף־16 שהוצפו בגשמים האחרונים באחד הבסיסים המתוקתקים של החיל, כמו היו סתם מכוניות של סתם אנשים בסתם רחוב לא מנוקז בעיר לא מתוקתקת בעליל. הזדקפתי ונשמתי לרווחה. תודה רבה, חברים.

     

    בכיף ובשמחה

     

    בראיון שבו נשאל השבוע על הנתק בינו ובין איתמר בן גביר, אמר השר בצלאל סמוטריץ' שהוא אינו חובר אליו כי הוא רוצה לקום בבוקר וללכת לעבודה מתוך שמחה ומוטיבציה. הוא אף נתן לנו להבין שמעבר לחילוקי הדעות ששוררים ביניהם - חילוקי דעות לא ממש עמוקים, אגב - לעבוד עם איתמר בן גביר זה פשוט לא כיף. האמת היא שאני בהחלט מבין אותו. מעולם לא פגשתי לא את זה ולא את זה, אבל אם יכריחו אותי לצאת לדייט עם אחד מהם, זה לא יהיה עם בן גביר.

     

    התייחסותו של סמוטריץ' לשמחה ולכיף הדגישה ביתר שאת את חמיצותה היתירה של אורלי לוי־אבקסיס לנוכח האיחוד בשמאל. לכאורה, צריכה הייתה לגיל ולעלוז. ממעמד של פוליטיקאית שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, היא נעשתה מספר שתיים ברשימה שיש לה סיכוי לעשות זאת. אבל לוי־אבקסיס מקרינה את מה שהיא חשה באמת: סלידה והסתייגות מוצדקות. אפשר להבין זאת. היא ימנית בדעותיה, תמיד הייתה ימנית, והנה היא מוצאת את עצמה מנהיגה את מרצ... לא נעים.

     

    אגב, מספר שלוש באותה מפלגה, ניצן הורוביץ, ליגלג ואמר שמעתה, אחרי האיחוד בשמאל, מי שרוצה להצביע ימין - שיצביע כחול לבן. טעות. עם סתיו שפיר בחוץ ועם אורלי לוי בראש - מי שרוצה להצביע ימין, שיצביע אמת. אשר לי - יש לי משפחה גדולה והמון בני דודים, ואחד מהם הוא רם בן ברק מכחול לבן, אז הפעם אצביע בשביל החמולה שלי.

     

    מגיירים את המנדריל

     

    השבוע חגגנו את יום השפה העברית, ולכבוד האירוע פנו הספארי, מילון ספיר ו"ידיעות אחרונות" לציבור, שיציע שמות עבריים לבעלי החיים למור, אילנד, מנדריל וטפיר. ההצעות תועברנה - אני נמנה עם מי שעוד אומרים תועברנה ולא יעברו, מצטער - לאקדמיה ללשון העברית, בתקווה שתעניק לכמה מהן אישור רשמי. נעים להיות עדים לפטריוטיות הלשונית הזאת, אבל אני מקווה שהאקדמיה תזכיר למציעים שלבעלי החיים האלה אין שמות עבריים משום שהם ילידי אפריקה, מדגסקר ואמריקה הדרומית, השפה העברית לא הכירה אותם והם לא הכירו אותה ולפגישה הראשונה איתם הם הגיעו עם שמות מהבית.

     

    כל העניין מגוחך. בכל העולם ובכל השפות קוראים ליגואר יגואר, לקואלה קואלה, וללמה למה, ואיש לא ממציא לקנגורו שמות ברוסית, בגרמנית ובהולנדית. רק פה צריכים להפגין את צרות האופקים הטהרנית הלאומנית הזאת. אבל אם כבר החלטתם לגייר את המנדריל, מדוע אינכם ממציאים שמות עבריים גם למלפפון? לסנדל? לפרדס? ליקנעם? לחודש כסלו? לאקדמיה ללשון העברית?

     


    פרסום ראשון: 16.01.20 , 16:40
    yed660100