מוחסין ("אל תכתבי שם משפחה"), צעיר איראני בן 24, הפגין השבוע בכניסה לאוניברסיטת טהרן. הוא למד כלכלה ויחסים בינלאומיים, ומובטל כבר ארבע שנים. לדבריו, "כשהנשיא טראמפ החליט על הרחבת הסנקציות על איראן, נגמרו לי כל החלומות. עכשיו אין לי מה להפסיד. יש רבבות צעירים ברחובות, ולא יכולים לזרוק את כולנו לכלא. אנשים מחוץ לאיראן לא מבינים את המשחק. לא רק אנחנו בצרות. גם השלטון. לכל היותר ייקחו אותי לתחנת המשטרה, לחתום שלא אתקרב למפגינים. אם יתפסו אותי שוב, ישלחו אותי לתחנת מעצר, אבל אם לא אעשה בעיות ישחררו אותי. זה משחק קבוע: אני לא רוצה להסתבך, והשלטונות לא רוצים להסלים את המצב".

האוניברסיטאות כולן סגורות, בגלל ההפגנות שהחלו בקמפוסים. דבריו של מוחסין מגיעים אלינו בעזרת עיתונאית זרה שהגיעה לטהרן לסקר את הפגנות הענק - ונתקעה שם. מהשבוע, אין טיסות למדינה וממנה, עד תום החקירה של ירי הטיל האיראני למטוס האוקראיני. כל 176 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו, מחציתם איראנים שנסעו לחפש עתיד טוב יותר בקנדה או באירופה. לפי סקר פנימי באיראן, אחד מכל ארבעה צעירים חולם להגר. כל שנה יעזבו כמה אלפים - רובם מרצים, רופאים, מהנדסים ועורכי דין. כשיגיעו ליעד, יידרשו לעבור השלמות והתאמות, אבל לפחות ייקלטו במקצוע.

טארק סיים לימודי משפטים לפני שלוש שנים, וגם הוא מובטל. הוא גר עם משפחתו בשכונת עוני בטהרן. הוא הבכור, וחולק את חדרו עם שלושה אחים. "אני רוצה להתחתן, אבל אין לי מה להציע - לא משכורת, לא רהיטים, בטח לא דירה", הוא אומר. "עברתי את ממוצע ההמתנה לעבודה. בדרך כלל מחכים שנתיים, ואז תופסים תפקיד באיזה משרד ממשלתי. לי אין פרוטקציה, אין מי שידחף עבורי". נורה (22), סטודנטית לספרות פרסית ומדעי המדינה, נמצאת גם היא בדרך להפגין בקמפוס של אוניברסיטת שהיד בהשתי. מאחורי הרעלה המופשלת ("תקנה חדשה, מותר לחשוף קצת יותר שיער"), היא מסבירה: "אני והחברות שלי החלטנו ללמוד, כדי לברוח מנישואי שידוך. לי אין מה להציע כלכלית, אבל אני פוחדת שיגיע מישהו יותר עשיר ויבקש את ידי". לדבריה, סביר שבן הזוג יבוא מאותו מעמד, והוא "יתעקש שנגור 'בהתחלה' בבית הוריו, ולזה אני לא מוכנה - או שנגור בלי מלווים מהמשפחה או שאמשיך ללמוד". למה היא מצפה מנסיך החלומות? נורה מחייכת: "אשמח לפגוש אותו כאן בהפגנות".

איראן היא מדינה גדולה עם המוני צעירים - מתוך 83 מיליון איש תושבים, 60% מתחת לגיל 30. גיל העבודה מתחיל ב־15. המשק קולט בכל שנה כ־18 אלף פועלים, חקלאים ואנשי מסחר, אבל רבבות נשארים בחוץ. מוחמד (26), גדל בצפון איראן. למשפחתו שדות אורז ומצב כלכלי יציב, אבל הוא רצה חיים אחרים ועקר לטהרן. הוא למד גרמנית ושיווק, אך כשכל הסחר מול אירופה נעצר בשנה האחרונה, גם הוא מצא עצמו מובטל. "אני רוצה להגר", הוא לא חושש לומר. "הכלכלה במשבר, אין תעסוקה, המצב מידרדר. מה יש לי לחפש כאן?".

נשים באיראן. מעמד חסר תקווה | צילום: איי-אף-פי

30 אלף עוקבים בטוויטר

פרזנדה אבתיהנזדה, סוציולוגית באוניברסיטת טהרן, חוקרת בעיקר תעסוקת נשים צעירות. יש לה 30 אלף עוקבים בטוויטר מחוץ לאיראן. השבוע היא כתבה להם במרירות: "יש לי חדשות רעות. אני לא יכולה יותר לתכנן קדימה. הנשים שאני מדברת איתן כבר לא מספרות לי על התוכניות לאחרי הלימודים, אלא על כך שאין להן מה לאכול בבית. אני לא זוכרת מצב כה קשה".

מי שלא יוצאים לרחובות, צופים בטלוויזיה (700 ערוצים, מהם 180 בפרסית), ומעלים סרטונים של המהומות לרשת. באיראן יש 56 מיליון משתמשי סלולר. למרות חסימות שמפעילה הממשלה - כעת מנסים לחסום את אינסטגרם - הם "רוכבים" על מפעילות תקשורת במדינות השכנות. לדברי איסמעיל (22), גם הוא מובטל, "ראשי המדינה מנותקים, אבל אנחנו מחוברים, והמסרים שלנו כובשים את העולם".

אף שצעירים רבים הם אקדמאים, דווקא למי שלא למד קל יותר למצוא עבודה, למשל במשרד ממשלתי או בזרועות הצבאיות. המגזר הפרטי קטן, ועבודות במסחר, הנדסה ובניין עוברות מאב לבן, או למי שיש לו קשרים. איסמעיל: "הסנקציות חסמו את כל הקשר עם העולם. ענקית האנרגיה הצרפתית טוטאל חתמה הסכמים עם ממשלת איראן ועמדה להתחיל בעבודות ולשלב צעירים מקומיים. פתאום קם טראמפ ואיים על החברות באירופה שזה או איראן או ארה"ב. הן נכנעו, ופה אכלנו אותה בגדול".

סטודנטים מפגינים בטהרן. "לא יכולים לזרוק את כולנו לכלא"

בעקבות כך, ההשקעות מבחוץ כמעט ונעלמו. בדצמבר הגיש הנשיא רוחאני לפרלמנט הצעת תקציב ל־2020, שנועדה למנוע החרפה של המשבר, אך לא כוללת תמיכות למובטלים הצעירים. הפרלמנט טרם אישר את התקציב בסך 39 מיליארד דולר, ועוד לא ברור איך הוא ייראה בסופו של דבר.

ההכנסות מהנפט נחתכו

חלק בולט מהמגזר הממשלתי נמצא בידי יחידת העילית של משמרות המהפכה. אלה מפקחים על הייצור, מלווים את החלוקה וחולקים ברווח עם יצרני המשנה. בעיראק ובמפרץ יש נציגים רשמיים של ה"משמרות" שממונים על העברת הסחורות, חלוקת הרווחים, והברחת מכליות הנפט. לאחרונה נפתח ציר חדש להברחות - מאיראן לעיראק, ומשם לסין. הנתיב הביא לגיוס של מאות צעירים, אך לא ברור אם יחזיק מעמד. אם עד לפני שנתיים איראן הפיקה וייצאה כמות נפט יומית של 2.5 מיליון חביות, כיום, בגלל הסנקציות, מוברחות פחות מחצי מיליון, במחיר הרשמי של 55 דולר לחבית.

הנפט היה אחראי תמיד ל־30% מהכנסות המדינה. וכשענף היצוא המרכזי מכניס פחות, מנסים להתחרות בסעודיה על שוקי מזרח אסיה. מה עוד מייצאים דרך מדינות שכנות? מתכות, שטיחים, ברזל ופיסטוקים (שמגיעים אפילו לישראל). "עם זאת, כיום יותר עיניים עוקבות אחרי נתיבי ההברחות", אומר ד"ר מועתסים גלול, כלכלן מאספהאן. "ברוב נסיכויות המפרץ הפרסי, השווקים נסגרו עבורנו".

האייתוללה חמינאי, המנהיג העליון

"אני לא זוכר תקופה כל כך קשה", אומר חורשאנזדה, אקדמאי מובטל בן 21. "מחירי החלב, הלחם והאורז הוכפלו, וחושבים פעמיים לפני שיוצאים לקניות. ליד החנויות יש יותר קבצנים, ואני פוגש חברים שמתחננים להלוואות, שאיש לא יודע אם יוכלו להחזיר". הצעירים המשכילים שהצליחו להשיג עבודה מנסים לשמור על פרופיל נמוך, אבל התייקרות מוצרי היסוד מביאה גם את המעמד הבינוני לסחרור.

אולי כמפלט מהייאוש, השימוש בסמים בין צעירים נרחב, יותר מ־20% לפי הערכות. במסגדים נושאים דרשות נגד התופעה, אך אלו מגיעות בעיקר להורים. "בדירות פרטיות בטהרן ובאספהאן יש מסיבות סודיות עם אלכוהול וסמים", אומרת לי אותה עיתונאית. "גברים ונשים, לבוש מערבי, ושומר ליד הכניסה לבניין שיתריע אם כוחות הביטחון מגיעים. לא הצלחתי להבין מניין מגיעים הסמים ואיך משלמים עבורם".

השכר הממוצע נמוך, 200 דולר בחודש. כשיוקר המחיה מטפס, קשה לשרוד, וכל יום יש המוני פריצות לבתים ולמפעלים. "יש פרופיל חדש של גנבים", מסביר ד"ר אשכאן חרובי, מרצה לסוציולוגיה. "לא רק 'רגילים' ו'מקצוענים', אלא גם סטודנטים ובוגרי אוניברסיטה מובטלים. אם נתפסים, העונש חמור. אם כי לעיתים קרוב משפחה ישחד מישהו ויוציא אותך מהכלא".

בחור צעיר יכול להיקלט במנגנוני הביטחון והצבא. במשמרות המהפכה, יחידת העילית המונה רבבות חיילים, תנאי המחיה טובים מעט יותר. הצעיר יוזמן לעבור בחינות התאמה, להתגייס, ועתידו ושכרו יהיו מובטחים. "אבל לא כל הצעירים נמצאים מתאימים", אומר חרובי. "מעדיפים לגייס שם דווקא את חסרי ההשכלה, כאלו שלא יתווכחו עם המפקדים, ולא ינסו להמריד או למכור חלומות על עריקה לאירופה, נסיכויות המפרץ או קנדה".

ארה"ב נסגרת לצעירים מאיראן. בודדים מגיעים לאוניברסיטאות במדינה, אחרי שנשלל קשר ביניהם לבין משמרות המהפכה או לארגון של השלטון. השבוע נחשף באיראן צילום של שני תלמידי תואר שני בקנדה, שנהרגו בפיצוץ המטוס. היא במעיל ארוך וכיסוי פנים שחור, והוא מחבק את העומד ביניהם - גנרל קאסם סולימאני. בארה"ב חוקרים אם בני הזוג פעלו עבור משמרות המהפכה.

מוחסין קרדחי, איש דת בטהרן, הודה השבוע ש"הצעירים לא איתנו", וכינס צוות ייעוץ ממשרדי הממשלה ומנגנוני הביטחון, כדי לדון איך מחזירים אותם. ארבע שעות נמשך הדיון. קרדחי מתחייב שהמשך יבוא, אבל המרחק בין השלטון לצעירים רק גדל. הנשים הצעירות, אגב, כלל לא עלו בדיון. באיראן יש אולי יותר משרות ממשלתיות עבורן ופחות הפרדה מגדרית, אבל מעמדן נותר ללא תקווה. גיל הנישואין הרשמי הוא אמנם 15, אבל אם גבר יוכיח שיוכל לפרנס אותה, הוא יוכל לשאת גם ילדה בת תשע.